1. התובעים, אב ובתו, עותרים לפיצוי בסך של 7,308 ₪ בעטיה של תאונת דרכים שאירעה ביום 24.2.14 (להלן: "התאונה").
2. הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.

טענות הצדדים

1. התובעים טוענים בין השאר, כי ביום 24.2.14 עת נהג התובע 2 (להלן: "התובע") יחד עם חברו (להלן: "העד") ברכב של התובעת 1 (להלן: "הרכב הפרטי"), בהגיעם לצומת "T", תוך נסיעה איטית לצורך פניה שמאלה בצומת, רכב אחר (להלן: "המשאית") שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") עקף את רכבם מצד שמאל ופגע בהם. לפי תיאור התובע והעד מטעמו, החלק הקדמי-ימני של המשאית פגע באופן משמעותי בחלק הקדמי-שמאלי של הרכב הפרטי והביאו לאובדן מוחלט. עקב התאונה נפגעו התובע והעד מטעמו גם בגופם. התובעים העמידו את תביעתם על סך 7,308 ₪ כאשר סכום זה כולל את ערך הרכב לפי חוות דעת שמאי, שכר טרחת השמאי וכן הפסדים עקב התאונה ופיצוי בגין עגמת נפש.
2. לעומת גרסה זו, הנתבעים טוענים בין השאר, כי ביום התאונה, עת נסעה המשאית כשהיא נהוגה על-ידי הנתבע, רכב התובעים חנה בצד ימין של הדרך ולא נסע לפני המשאית. בשלב מסוים, באופן פתאומי ובחוסר זהירות, החל רכב התובעים בנסיעה תוך שהוא נדחף לעבר נתיב הנסיעה שבו נסעה המשאית וכי אז החלק הקדמי-שמאלי של הרכב הפרטי פגע במדרגות המשאית המצויות בדופן הימנית שלה. הנתבעים טוענים כי רק תושייתו של הנתבע, מנעה תאונה קטלנית שהייתה יכולה להסתיים בקיפוח חיי אדם.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.
2. כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על התובעים מוטל הנטל להוכיח את גרסתם במשפט, ומשכן במשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תיבחנה לפי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, ככל שהתובע חפץ בקבלת תביעתו, עליו מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסת הנתבע, סבירה יותר ממנה וכי גרסתו מקימה עילת תביעה.
3. הפלוגתא בתביעה דידן היא בשאלה המרכזית בדבר נסיבות קרות התאונה, האם כטענת התובעים, התאונה אירעה עת המשאית עקפה את הרכב הפרטי מצד שמאל, או שמא כטענת הנתבעים, הרכב הפרטי התפרץ לנתיב נסיעת המשאית בחוסר זהירות ופגע בה.
4. לאחר ששמעתי את עדויות התובע, העד מטעמו ואת עדות הנתבע, לאחר שהתרשמתי מעדויותיהם ובעיקר, לאחר שעיינתי והתרשמתי מהמוצגים שהונחו לפניי, בפרט מהתמונות לעניין מוקד הנזק ברכב התובעים ומהסרטון שהציג הנתבע במעמד הדיון, סרטון שצולם סמוך לאחר האירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת הנתבע עדיפה על גרסת התובעים שכן מדובר בגרסה סבירה והגיונית יותר בנסיבות העניין מגרסת התובעים וזאת נוכח שלושה קשיים ממשיים שעולים מגרסתם, כפי שיפורט להלן.
5. ראשית - בדיון התברר כי התאונה אירעה ברחוב חד סטרי שבו נתיב נסיעה אחד [שורה 27, עמוד 3]. בסרטון שהוצג בדיון על-ידי הנתבע, ולא נסתר תוכנו על-ידי התובע או העד מטעמו, נראה כי סמוך מאוד לצומת מושא התובענה, חנתה משאית גדולה בצד ימין של הרחוב. בנסיבות אלו, לא הוכח ובכל מקרה לא נראה סביר כי אותו רחוב בן נתיב אחד, יספיק הרוחב שלו להפגיש שלושה רכבים, משאית גדולה שחונה מצד ימין, הרכב הפרטי וגם המשאית של הנתבע שעקפה מצד שמאל לרכב הפרטי, כפי שתואר על-ידי התובע. הן התובע והן העד מטעמו, לא הניחו לפני בית המשפט כל הסבר מניח את הדעת כיצד רוחב הכביש אפשר עקיפה כנטען.
6. שנית - הן התובע והן העד מטעמו העידו כי כאשר המשאית עקפה את רכבם מצד שמאל, נסעה במהירות מופרזת של כ-70 - 80 קמ"ש [עדות התובע: שורות 11-10, עמוד 8; עדות העד: שורות 31-30, עמוד 4]. העד ציין בעדותו כי לאחר התאונה, המשאית עצרה לאחר כ-80 - 100 מטר לאחר הצומת. ברם, מצפיה בסרטון, נצפים רכבם של התובעים והמשאית, נוסף לנוכחות המשטרה, עומדים בצד הדרך, מרחק קצר לאחר הצומת ולא מרחק של 100 מטר כפי שנטען. למעלה מכך, יש להניח כי לו היה אירוע התאונה קורה בשעה שמהירות המשאית הייתה 80 קמ"ש לפי תיאור התובע והעד מטעמו, צפוי היה כי הנזק שהיה נגרם מהתאונה עצום יותר, ולא רק, המשאית הייתה הודפת את הרכב הפרטי מרחק רב לפניה ובמרוחק מהצומת. לעומת זאת, בסרטון שצולם לאחר התאונה כאמור, רואים כי המשאית חנתה אחרי הרכב הפרטי ולא להיפך ושני הרכבים היו סמוכים לצומת.
7. שלישית - מעיון במוקדי הנזק עולה כי עיקר הנזק ברכב הפרטי ממוקד בחלקו הקדמי-שמאלי. במשאית, כפי שעולה מהסרטון, מופיעים סימני הצבע של הרכב הפרטי על מדרגות המשאית שבדופן הימנית שלה. לא הוצגה כל אינדיקציה לנזק או פגיעה בחלק הקדמי-ימני של המשאית. ללמדך כי גרסת הנתבע לפיה הרכב הפרטי הוא הרכב הפוגע, היא גרסה סבירה יותר. בהקשר זה, נראה סביר יותר כי רכב התובעים חנה בצד ימין של הדרך, לפני משאית גדולה שחנתה מאחוריו, ועת החל לנסוע בחוסר זהירות, פגע במשאית הנתבע עת חלפה סמוך אליו, משמאלו.

1. על יסוד כל אלה ומן התמונה הכוללת שהונחה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את טענותיהם העובדתיות. נוכח מסקנתי דלעיל בשאלת החבות, איני נדרש לדון בשאלת הנזק.

סיכום

1. התביעה נדחית, אפוא.

בנסיבות העניין, לאור תוצאת ההליך אך בשים לב לעובדה שבעבר התקיים דיון אליו לא התייצב הנתבע מאילוציו, נפסק בזאת סך חיוב מופחת של הוצאות משפט. התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך של 200 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.