12 פברואר 2015

זהו ערעור על פסק דינה של כב' הרשמת ד.דרורי מיום 10.6.14, אשר דחתה את תביעת המערער בתיק ס"ע 4204-07-13 לתשלום פיצויי פיטורין.

להלן עובדות המקרה:

1. המערער הגיש תביעה כנגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים).

2. המשיבה עוסקת בתחום תפעול והפקת מופעים, ומספקת ציוד הגברה, תאורה ווידאו. המערער עבד אצל המשיבה כעובד במה, ולעיתים כמנהל במה באתרים שונים בארץ, מיום 1.4.08 ועד ליום 24.3.12.

3. שכרו הקובע של המערער עמד על סך של 6,465 ₪.

4. בתאריך 16.5.10 המערער נפגע בתאונה ונחבל בקרסול ימין. בעקבות התאונה נעדר המערער מעבודתו במשך כחודש.

עם שובו לעבודה בחודש 6/10 המשיך המערער בעבודתו הרגילה אצל המשיבה.

5. לטענת המערער במהלך הזמן החמירה הפגיעה ברגלו הימנית, ובשנת 2012 אובחן קרע נוסף ברצועת הקרסול.

6. המערער טען כי, בתאריך 24.3.12 במהלך יום העבודה ביקש לסיים את עבודתו מוקדם מהרגיל בשל כאבים חזקים ברגלו.

מאותו מועד ואילך נעדר המערער מעבודתו ולא שב אליה.

7. בתאריך 23.4.12 נבדק המערער ע"י ד"ר פריהולד, אורתופד, אשר קבע כי חלה החמרה במצבו של המערער לעומת בדיקה קודמת, והפנה אותו לרופא תעסוקתי.

8. בתאריך 7.6.12 נבדק המערער ע"י רופאה תעסוקתית, ד"ר סבטלנה רפופורט, אשר קבעה כי "...הגענו למסקנה שהנ"ל אינו כשיר לעבודתו בתור טכנאי קול. בטווח זמן נראה לעין לא צפוי שיפור במצבו ולכן מגבלה תישאר תקופה ממושכת."

9. בתאריך 14.6.12 הציג המערער למשיבה אישורי מחלה מיום 23.4.12 ועד ליום 30.6.12, וכן את אישור הרופאה התעסוקתית וביקש מכתב על סיום עבודתו ממנהל המשיבה, מר אמנון צדיק.

10. לטענת מר צדיק, הוא סירב לתת למערער מכתב פיטורים, והסכים לתת לו רק מכתב המאשר את תקופת העסקתו, והפנה אותו למזכירתו, גב' חגית כהן, לניסוח המכתב הנ"ל.

מר צדיק טוען כי, המערער פנה לגב' כהן, ובחוסר תום לב ובדרכי רמייה הטעה אותה לחשוב כי הוא פעול בהתאם להנחייתו של מר צדיק, אשר ביקש כי תוציא למערער מכתב פיטורים.

11. במכתב שניתן למערער, הממוען למוסד לביטוח לאומי, צוין, כי המערער הפסיק את עבודתו אצל המשיבה בחודש 3/12 עקב פציעה מתמשכת מתאונת דרכים שארעה לו בעבר.

12. המערער מנגד טען כי, המכתב הנ"ל הוכן וניתן לו במשרדי המשיבה בנוכחות גב' כהן ומר צדיק לאחר שקיימו שיחה בעניין, וכי מר צדיק הכתיב לגב' כהן את נוסח המכתב.

13. בתאריך 9.6.13 פנה ב"כ המערער למשיבה בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

המשיבה השיבה כי המערער לא מצא לנכון לפנות בבקשה להתאים את העבודה למגבלותיו הרפואיות, והפסיק את ההתקשרות עימה באופן חד צדדי.

14. לאור האמור הגיש המערער תביעה לביה"ד בתיק ס"ע 4204-07-13, ובתאריך 9.6.14 ניתן פס"ד ע"י כב' הרשמת דרורי, הדוחה את התביעה.

טענות המערער:

15. לטענת המערער שגה ביה"ד משקבע "כי אין מחלוקת בין הצדדים כי המכתב נמסר לעובד מידי כהן, מזכירה במעסיקה, שחתמה על המסמך בשם מנהלה מר צדיק".

המערער טוען כי, המכתב הוכן וניתן לו במשרדי המשיבה בנוכחות גב' כהן ומנהל המשיבה, מר צדיק, לאחר שקיימו שיחה בעניין.

לטענת המערער החתימה על המכתב, דומה לחתימתו של מר צדיק, ולא לחתימתה של גב' כהן, כפי שהיא מופיעה על תצהירה.

16. שגה כב' ביה"ד משקיבל את גרסת מר צדיק מהנימוק שגרסתו מפורטת יותר מגרסת המערער.

17. טעה כב' ביה"ד משהתעלם מהעובדה כי במכתב התשובה של המשיבה מיום 26.6.13 צוין כי יחסי העבודה בין הצדדים היו כ"משתתף חופשי", וכי המשיבה בחוסר תום לב הכחישה קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.

18. טעה כב' ביה"ד משקבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי תנאי העבודה היוו סיבה מספקת להתפטרות, וכי עיקר עבודתו הייתה כרוכה במאמצים פיזיים.

19. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים אינו מתנה את הזכות לפיצויים בכך שהמתפטר לא יהיה עוד מסוגל להמשיך בעבודתו, די בכך שמצב בריאותו מפריע לו בעבודתו כדי שתהא לו סיבה מספקת להתפטר לרגל בריאותו.

20. טעה כב' ביה"ד משקבע כי מועד סיום יחסי העבודה היה ביום 24.3.12. מועד זה הינו יום הפסקת עבודתו של המערער, אולם יחסי העבודה לא הסתיימו.

21. טעה כב' ביה"ד משקבע כי אישור הרופאה התעסוקתית אינו מוכיח התפטרות עקב מצב רפואי משום שהוצאה ביום 7.6.12, כחודשיים וחצי לאחר הפסקת עבודה בפועל.

טענות המשיבה:

22. יש להותיר את פסק הדין על כנו. הערעור מתבסס על עדות המערער וראיות שהוצגו בפני כב' הרשמת. עדות המערער רצופה אי דיוקים וסתירות.

23. המערער העיד, כי לא הודיע על התפטרותו, ובהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים חייב עובד לפני ההתפטרות מעבודה להעמיד את מעסיקו על המגבלות הרפואיות בטרם הפיטורים, אך הדבר לא נעשה.

24. המערער לא הודיע למשיבה על מגבלותיו הרפואיות ולא מסר אישורי מחלה במשך כשלושה חודשים.

25. ביה"ד קבע בצורה מנומקת כי, המערער לא עמד בהוכחת תביעתו. ביה"ד התרשם כי, היו תפקידים שהיו יכולים להיות מוצעים למערער, המשיבה פירטה את התפקידים וביה"ד קיבל זאת בצדק רב.

26. המערער סתר את עצמו והודה כי עבד מול מחשב. לא מדובר בעבודה פיזית קשה, וישנן מגוון עבודות שאפשר היה להציע למערער ושהוא יכול היה לבצע, כגון – מול מחשב ו/או רק מול סאונד.

27. הוצע למערער עוד כשהגיע למשרדי המשיבה עם המסמכים הרפואיים לחזור לעבוד, וכן בטרם הגשת התביעה, אולם הוא סירב.

לאור האמור לעיל אנו קובעות כדלקמן:

28. אמנם כב' הרשמת דרורי ציינה כי "אין מחלוקת" שהמכתב שנמסר למערער מיום 14.6.12, נחתם ע"י גב' כהן בשם מר צדיק, ונוסח בהתאם לבקשת המערער, על אף שאכן הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות קבלת המכתב והחתימה עליו, אולם, מהמשך סעיף ט לפסק דינה של כב' הרשמת דרורי, עולה כי כב' הרשמת העדיפה את גרסת המשיבה לנסיבות קבלת המכתב והחתימה עליו, על פני גרסת המערער, והמילים "אין מחלוקת" הינן טעות סופר בלבד.

29. כב' הרשמת ציינה בסעיף 11 לפסק דינה כי המערער עצמו בכתב התביעה ובתצהירו ציין את יום 24.3.12, כיום עבודתו האחרון וכמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ואף פיצויי הפיטורים שנתבעו חושבו בהתאם לתקופת עבודה המסתיימת ביום 24.3.12.

יתרה מכך, בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ביום 6.4.14 הוסכם כי תקופת העסקתו של המערער הייתה מיום 1.4.08 ועד ליום 24.3.12.

לפיכך, תמוהה טענת המערער בעניין מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

30. המשיבה בכתבי הטענות שהוגשו לביה"ד, בתצהיריהם של מר צדיק וגב' כהן, לא העלתה כל טענה המכחישה את קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, ועל כן, אין מקום לייחס חשיבות לאמור במכתב התשובה של המשיבה לב"כ המערער מיום 26.6.13, בטרם הגשת התביעה ופתיחת ההליכים בביה"ד לעבודה.

בוודאי שאין באמור במכתב הנ"ל, כטענת המערער, בכדי לפגום מאמינותה ומהימנותה של המשיבה.

31. כב' הרשמת קבעה בפסק דינה, כי מהראיות שהיו בפניה והעדויות ששמעה עולה כי, המערער לא פעל בטרם סיום יחסי העבודה בין הצדדים כדי להעמיד את מעסיקו על מגבלותיו הרפואיות, ולא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא מסר למעסיקו את אישורי מחלה במשך כשלושה חודשים, מיום 24.3.12 (יום עבודתו האחרון) ועד ליום 14.6.12 (היום בו הגיע למשרדי המשיבה והציג את האישורים הרפואיים ואישור הרופאה התעסוקתית).

לא מצאנו הצדקה משפטית להתערב בקביעות הללו.

32. בכל הנוגע לאישור התעסוקתי, הרי שהמערער טען בכתבי טענותיו לביה"ד כמו גם בעדותו כי, עבד אצל הנתבעת כעובד במה, וכי עבודתו כללה מגוון של תפקידים, אשר חלקם פיזיים יותר וחלקם פחות.

באישור התעסוקתי מצוין כי, המערער אינו יכול לעבוד כ"טכנאי קול". לאור העובדה כי זהו לא היה תפקידו של המערער, ובהתחשב בעובדה כי לא היה כל פירוט באישור התעסוקתי באשר לסוג המגבלה הגופנית, אין מקום להתערב בקביעת כב' הרשמת בפסק דינה כי, מהאישור התעסוקתי לא ניתן ללמוד שהרופאה הבינה את סוג עבודתו של המערער והקושי הגופני הכרוך בה.

33. בפס"ד ע"ע (ארצי) 36223-06-11 אבו גוש נ' הרפובליקה האיטלקית- הקונסוליה האיטלקית בירושלים (פורסם בנבו), ניתן ביום 20.2.2014), נקבע לעניין פרשנות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים כדלקמן -

"סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מונה מספר תנאים מצטברים אותם צריך עובד מתפטר למלא על-מנת שתקום לו הזכות לקבל פיצויי פיטורים, ואלה הם: [א] העובד בא בגדר מעמד של "עובד"; [ב] ה"עובד" התפטר עקב מצב בריאותו; [ג] היתה "סיבה מספקת" להתפטרות. הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד. זאת ועוד, התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותו, היינו – שהגורם להתפטרות היה מצב בריאותו. ... סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש, שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. יחד עם זאת, בית דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות." (עע (ארצי) 1214/02 שיטרית - סטופ אש בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא אדלר (27.01.2003)). וכן כי "על פי הפסיקה, מוטל על העובד הנטל להוכיח כי מתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 6, המקנה לו זכאות לפיצויי הפיטורים ... על מנת לבסס את תביעתו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות ומסמכים רפואיים כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו, ולכן מצב בריאותו מהווה סיבה מספקת להתפטרות. על העובד שמתפטר בשל מצב בריאותו מוטלת החובה להודיע למעבידו על סיבת ההתפטרות, כדי לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יתאימו למצבו הרפואי של העובד כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כלשון הסעיף בחוק. מובן שבחינת תחולתו של הסעיף מחייבת בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות." (ע"ע (ארצי) 523/07 עמותת בית הורים "הדקל" - בורק, [פורסם בנבו] פסקה 8 לפסק הדין (11.09.2008))." (הדגשות אינן במקור – א.ק.).

34. המערער עבר תאונת דרכים בשנת 2010, ולאחר כחודש של חופשת מחלה, חזר לעבוד אצל הנתבעת באותו תפקיד.

הנטל להוכיח כי, מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מוטלים על המערער.

כב' הרשמת קבעה בפסק דינה כי, מהראיות שהיו בפניה ומהעדויות ששמעה, המערער לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו.

המערער לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא העביר אישורי מחלה באופן שוטף למעסיקו במשך כשלושה חודשים. באישור הרופאה התעסוקתית מצוין, כי המערער מנוע מלעבוד כ"טכנאי קול", כאשר תפקידו של המערער היה "עובד במה", ואין כל פירוט באישור באשר לסוג המגבלות הרפואיות.

כמו כן, לא הוכח כי המערער הודיע למעסיקו על מגבלותיו הרפואיות בטרם הודעתו על סיום עבודתו אצל המשיבה, על מנת לאפשר למשיבה להציע לו עבודה התואמת את מגבלותיו הרפואיות.

לפיכך, לא מצאנו הצדקה משפטית להתערב בקביעותיה של כב' הרשמת.

35. לאור כל האמור לעיל אנו דוחות את הערעור.

36. על המערער לשלם למשיבה הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור, אשר הוזמן אך לא התייצב לדיון כנדרש.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, (12 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.