לפניי בקשה לביטול פסק-דין שניתן ביום 18.9.2014 (להלן – "הבקשה"). לאחר בחינת נסיבות העניין, התיעוד בתיק ביהמ"ש, הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, נחה דעתי לפיה דין הבקשה להידחות:

בהתאם לדין, על מנת שפסק הדין יבוטל, על המבקש להגיש את הבקשה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק-הדין. בקשה המוגשת באיחור יש לתמוך בבקשה להארכת המועד ולהניח תשתית בדבר קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד. בהנחה שהבקשה הוגשה במועד או שניתנה ארכה, יש לבחון האם ניתן הסבר למחדל ומהם סיכויי ההגנה. הטעם השני – בחינת סיכויי ההגנה – הוא הטעם המרכזי, אולם מדובר בשני טעמים מצטברים.

הבקשה הוגשה ביום 6.2.2015. נטען שלמבקש נודע על פסק-הדין רק לאחר שהוטל עיקול על חשבונו בבנק. בתגובה נטען שהאזהרה על פתיחת התיק נמסרה ביום 2.12.2014 (באמצעות מסירה לאשת המבקש, החתומה על אישור המסירה). בבקשה – כמו גם בתשובה לתגובה – אין התייחסות עניינית לאישור מסירת האזהרה. מדובר במסירה שבוצעה על ידי רשות הדואר. על אישור המסירה מתנוססת חתימה של בת משפחה בשם שמחה. נטען על ידי המשיבה שמדובר באשת המבקש. המבקש אינו טוען שאין לו בת משפחה בשם כזה, תצהיר מטעמה של אשתו לא צורף ולמעשה המסירה של האזהרה לא נסתרה. בהיעדר בקשה להארכת המועד, אין מקום לשקול להאריך את המועד והמשמעות הינה שאין להידרש לטענות לגופם של דברים בבקשה, באופן שדינה להידחות.

למעלה מהדרוש, אני מבהיר שדין הבקשה להידחות, אף לו הייתה מוגשת הבקשה במועד.

התביעה נמסרה לבת משפחה של המבקש, אשתו, הגב' שמחה סופר. המסירה בוצעה על ידי רשות הדואר והגב' שמחה סופר אישרה את דבר קבלת התביעה בחתימתה על אישור המסירה. התייחסות עניינית ולגופם של דברים ביחס למסירה כאמור לא הובאה בבקשה (נטענה טענה כללית לפיה לא בוצעה מסירה). גם בתשובה לתגובה – בעקבות הטיעון העובדתי בתגובה – לא מצאתי התייחסות עניינית לסוגיה. נטען ש"המבקש לא מזהה את החתימה" ו"אף אחד מבני משפחת המבקש לא אמר לו כי נתקבל כתב תביעה". טיעון עובדתי זה, שהוא ממילא חסר (המבקש אינו מציין האם לאשתו קוראים שמחה) לא נתמך בתצהירה של בת הזוג ואף לא בתצהיר המבקש עצמו. בנסיבות כאמור, לא עלה בידי המבקש לבסס את טענתו להיעדר מסירה של התביעה והטענה נדחית. די בכך כדי להגיע למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

בחינת התייחסות המבקש לטענות ההגנה מעלה אף היא שהמבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת לביסוס הגנה. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, כאשר המשמעות הינה שעל המבקש מוטלת חובת פירוט מוגברת. הפירוט בתצהיר כללי ביותר. נטען שחישוב החוב אינו נכון ואינו ברור, אולם לא הוצג תחשיב נגדי. הועלתה טענה כללית לפיה "נכס ב' אינו שלי". מעבר לעובדה שהטענה אינה מפורטת, הרי שטיעון נוסף ביחס לנכס זה, לפיו: "חשבתי כי את נכס ב' השכרתי ליוליה והתברר כי היא שוכרת נכס אחר" אינו עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה הנכס אינו שלו. לגבי נכס א' נטען שהוא מושכר "והחוב בגינו משולם". לא נטען מתי שולמו תשלומים אחרונים ובאילו סכומים מדובר. הטענה הכללית לפיה מתבצע תשלום אינה מספקת.

על יסוד האמור והמקובץ, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה ע"ס 1,500 ₪.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק ההחלטה אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, בהעדר הצדדים.