26 אוקטובר 2014

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (סיעוד), מיום 7/4/14 ("הוועדה"), אשר קבעה, כי המערער אינו תלוי במידה רבה בזולת לביצוע פעולות יומיום ואינו זקוק להשגחה ("ההחלטה").

2. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כדלקמן:

א. הוועדה התכנסה ביום 7/4/14, ורשמה את דברי אשת המערער אשר תיארה את מצבו. יצוין כבר כאן, כי ניתנה למערער האפשרות להתייצב לדיון בוועדה, אולם בדיון נכחה רק אשתו של המערער. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, והתייחסה אליהם בסעיף 8 לפרוטוקול.

ב. בנוגע לניידות בתוך הבית ציינה הוועדה כי היא מקבלת את ממצאי הערכת התלות שנערכה בביתו של המערער, לפיהם הוא מתנייד בעזרת מקל וקירות. הוועדה הגיעה למסקנה כי המערער עצמאי בניידותו בתוך הבית. צוין עוד כי דווח על נפילה אחת, בעת שאשתו הייתה מאושפזת בבית חולים והמערער קם בכוחות עצמו.

ג. בסעיף ההלבשה צוין כי המערער יכול ללבוש ולפשוט את בגדיו בעצמו, וכי אין מניעה רפואית לבצע זאת באופן עצמאי.

ד. בסעיף הרחצה התרשמה הוועדה כי המערער מסוגל לשטוף פנים וידיים בישיבה על כסא, ולרחוץ את כל גופו. הוועדה קיבלה את הערכת התלות לפיה המערער זקוק להשגחה למניעת נפילה, וקבעה שהוא זקוק לסיוע מועט.

ה. בסעיף האכילה והשתייה ציינה הוועדה כי מאחר שהמערער סובל מחולשה ברגליים ונעזר במקל הליכה, הוא זקוק לעזרה בחימום ובהגשת האוכל. לכן קבעה שהמערער זקוק לסיוע מועט בכל הנוגע לאכילה ושתייה.

ו. בנוגע לסעיף ההפרשות, הוועדה התרשמה שהמערער עצמאי, וזאת בהסתמך על ממצאי הערכת התלות, לפיהם המערער שולט על שני הסוגרים, עצמאי בהגעה לשירותים, בהלבשה ובהיגיינה אישית.

ז. לעניין ההשגחה קבעה הוועדה כי המערער אינו זקוק להשגחה מתמדת.

טענות הצדדים

3. לטענת המערער, הוא סובל מהפרעה עורקית קשה ברגליים, והחלטת הוועדה לא התייחסה כראוי לממצאים הרפואיים בדבר שיתוק קשה, כפי שגם עולה מהחלטת ועדת העררים לניידות שקבעה למערער נכות בשיעור 70% בגין מוגבלות בניידות.

4. המשיב טען מנגד, כי קביעות הוועדה מנומקות ומפורטות היטב, ולא נפל בהחלטתה פגם משפטי, למעט בסעיף הניידות בתוך הבית. בנושא זה הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון בשאלה האם סיוע בקירות עונה להגדרה "זקוק לסיוע מועט".

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה נימקה את החלטתה בנוגע למידת תלותו של המערער בזולת בכל הקשור לפעולות היום יום בסעיפי ההלבשה, הרחצה, האכילה וההיגיינה האישית, ונתנה את החלטתה באופן מפורט ומנומק. בנסיבות העניין נחה דעתי כי הוועדה קבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות, בהערכת התלות שבוצעה בביתו של המערער ביום 14/3/14, וכן בהתרשמותה מדברי אשת המערער בפניה.

6. באשר לתחום ההלבשה: לטענת המערער, הוא אינו מסוגל לגרוב גרביים ולנעול נעליים, והוא זקוק לסיוע בהחלפת בגדים והלבשה תחתונה כיוון שאינו מסוגל לעמוד למשך זמן רב. למקרא הערכת התלות עולה כי במהלך ביקור הבית הדגים המערער הלבשת חולצה בכוחות עצמו, אולם הפסיק את הדגמת הגריבה בטענה שאינו יכול עוד. בהערכת התלות צוין כי המערער מחליף בגדים שלוש פעמים בשבוע, "חולצה מחליף בעצמו, מכנסיים וגרביים אישתו מלבישה לו". באשר לטענת המערער לפיה אינו מסוגל ללבוש מכנסיים, לגרוב גרביים ולנעול נעליים, בהערכת התלות צוין "בביקור ראיתי שהדגים הלבשה ויכל להגיע עם ידו עד סוף כפות רגליו". בהמשך הערכת התלות צוין "אמנם מסר שהוא לא יכול להמשיך לגרוב גרביים, אך ראיתי תנועות ידיו חופשיות ומגיעות עד סוף רגליו. להתרשמותי יכול לגרוב גרביים".

לאור האמור קבעה הוועדה כי המערער "יכול ללבוש ולפשוט את כל בגדיו. אין שום מניעה או בעיה רפואית שלא יעשה זאת לבד". הוועדה לא קיבלה את הטענה שהמערער אינו מסוגל לפשוט וללבוש חולצה, ולדעתה אין מניעה שיתלבש בעצמו. משהמערער לא נכח בדיון בוועדה כדי להדגים אחרת – בדין קבעה הוועדה כי אין מניעה שהמערער יבצע בעצמו את כל פעולות ההלבשה. לפיכך, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה לפיה המערער עצמאי בפעולות ההלבשה, וטענת ערעור זו דינה להידחות.

7. באשר לתחום הרחצה: לטענת המערער, הוא אינו מסוגל לעמוד ממושכות, ואפילו לא דקות ספורות, ללא הישענות על אביזר עזר או אדם אחר. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה קיבלה טענה זו וציינה כי המערער "רוחץ בעצמו פנים וידיים. בישיבה על כיסא יכול לרחוץ את כל גופו", אך זקוק לסיוע מועט לצורך השגחה מפני נפילות. קביעות הוועדה עולות בקנה אחד עם הערכת התלות שנערכה למערער, שם צוין כי המערער רוחץ פנים וידיים כל יום בעצמו, רוחץ את כל גופו במקלחת, פרט לכפות רגליים שאשתו רוחצת, כשהמערער יושב בכסא במקלחת. משצוין בהערכת התלות, כי המערער מסוגל להגיע עם ידיו עד סוף כפות רגליו, והאחות התרשמה כי המערער "יכול לרחוץ את כל חלקי גופו ולא זקוק לעזרה" – ברורה קביעת הוועדה לפיה המערער מסוגל להגיע בכוחות עצמו לפלג גופו התחתון.

אוסיף, כי אין בסיס לטענה שהמערער אינו מסוגל לעמוד ממושכות, שכן את פעולות הרחצה ניתן לבצע גם בישיבה על כיסא. לפיכך, נדחית גם טענת ערעור זו.

8. באשר לצורך בהשגחה בתוך הבית: לטענת המערער, שגתה הוועדה משקבעה כי המערער אינו זקוק להשגחה. למקרא הודעת הערעור עולה כי מדובר בטענה בעלמא, לפיה "הוא צריך ליווי של אדם נוסף בכל פעילות היום יום". גם בעניין זה החלטת הוועדה מתיישבת עם התרשמות האחות שביצעה את הערכת התלות, אשר ציינה כי המערער "מתמצא בזמן ומקום, ידע לספר על סדר יומו ועל רופאיו", וכן "האישה לא ציינה בעיות בזכרון". לאור האמור, המערער לא הצביע על פגם משפטי בקביעת הוועדה בעניין זה, ואף לא מצאתי הצדקה להתערבות בית הדין בקביעותיה הרפואיות של הוועדה.

9. באשר לתיעוד על נפילות: לטענת המערער, היה על הוועדה לבחון את היותו מוּעד לנפילות ולא את הנפילות שאירעו בפועל, וזאת מאחר שאשת המערער משגיחה עליו כדי שלא יפול. טענה זו דינה להידחות. משלא הוצג לבית הדין תיעוד על נפילות בבית בתקופה שקדמה למועד כינוס הוועדה, ומשלא הוצג לוועדה כל מסמך התומך בתלונה על נפילות – לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לפיה המערער קיימת תלונה על נפילה חד פעמית.

10. המערער צירף לערעור סיכום מידע רפואי מיום 27/2/14 (נספח ה'), ובו פירוט מצבו הרפואי והתרופות הקבועות שהוא נוטל. כעולה מהסמך הרפואי, המערער "סובל מכאבי רגליים – חוסר יציבות לאחר ניתוח... הולך עם עזרת הליכון. לבד לא מסוגל ללכת. זקוק לעזרה ברחיצה, ליווי והשגחה". מסמך רפואי זה עמד לעיון הוועדה וחזקה עליה שנתנה דעתה לאמור בו. בכל מקרה, קביעות הוועדה מתיישבות עם האמור במסמך הרפואי והחלטת הוועדה סבירה ומנומקת כנדרש.

אוסיף, כי מקובלת עלי טענת המשיב, כי אין להתייחס למסמך רפואי מאוחר למועד כינוס הוועדה. מכאן, שהמסמך הרפואי מיום 26/8/14, אשר ממילא לא עמד לעיון הוועדה, אין לו כל משקל לצורך הכרעת בית הדין בשאלה האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

סוף דבר:

11. לאור כל האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר לעניין סיעוד, בהרכבה מיום 7/4/14, על מנת שתשוב ותשקול עמדה לעניין היזדקקותו של המערער לעזרת הזולת בתחום הניידות בתוך הבית. בשים לב לקביעת הוועדה לפיה המערער הולך בעזרת מקל הליכה ומסתייע בתמיכה בקירות, תסביר הוועדה מדוע לא יראו במערער כמי שזקוק לסיוע מועט בתחום הניידות בתוך הבית.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו. הוועדה תאפשר למערער לטעון טענותיו בעניין זה, ולהציג תיעוד רפואי, ככל שהוא קודם ליום 7/4/14.

12. לאור הסכמת המשיב בדיון, ומשנדחו יתר טענות הערעור – על כן אין צו להוצאות.

13. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ה, (26 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.