זו בקשת הנתבעת להורות לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 300,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת, כתנאי להמשך ניהול התיק, לפי הוראות סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט – 1999. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה, ולחילופין להסתפק בערבות אישית של מנהל התובעת, מר אבי אוחיון.

על פי סעיף 353א לחוק החברות, בית משפט לא יורה על הפקדת ערובה, אם החברה הוכיחה שיהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבעת, אם תזכה בדין, או אם בית המשפט סבור שנסיבות הענין אינן מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה. נקבע, שבשלב זה לא ראוי להכנס לניתוח סיכויי התביעה, "ויש להיזקק לענין האמור רק כאשר סיכוי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאד" (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים).

החברה התובעת לא הוכיחה שיהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבעת. כעולה מהדוחות הכספים שהוגשו, התובעת הפסידה למעלה מ- 1.2 מיליון ₪ בשנת הדו"ח, אלא שבשל רווח הון של כ- 2.4 מיליון ₪, הנובע ממכירת המקרקעין נשוא הדיון בפני, נותר לתובעת רווח. זהו רווח חד פעמי, שכן לפי המאזן אין לתובעת נכסים רבים מעין אלה. גם מתוך הרווח הזה, הוא נרשם כרווח על בסיס תמורה של 8 מיליון ₪, שמתוכה התקבל בפועל סך 800,000 ₪ בלבד. יוצא, שאם החברה הקונה לא תשלם את יתרת התמורה, אם יקרה שבאותה עת הנתבעת תזכה בתביעה, יעלם הרווח הרשום ויהיה להפסד, ולא יהיה לתובעת מאין לממן את ההוצאות.

אני דוחה את הטענה, שהלוואת כספים לחברה אחרת מצביעה על איתנות פיננסית. כעולה ממאזן הבוחן, מדובר בחברה קשורה, שאין לדעת מדוע קיבלה את ההלוואה ומה איתנותה הפיננסית. על כן, אני קובע שהתובעת לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם תזכה בתביעה.

אשר לסיכויי ההליך, אין לומר שסיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים במיוחד, ועל כן, אין לשקול את סיכויי ההליך.

אני דוחה את טענת התובעת, כי התקשרות הנתבעת בהסכם עימה מצביעה על אמונתה ביכולת הפיננסית של התובעת, שכן היכולת הפיננסית נבחנת בעת הגשת התביעה ולא במועדים קודמים.

כל חיוב בהפקדת ערובה פוגע בזכות הגישה של התובעת לערכאות. מנגד, אי חיוב בהפקדת ערובה, עלול לפגוע בזכות הקנין של הנתבעת, אשר תוציא הוצאות לניהול התביעה, ולא תזכה להחזר מלא שלהן. נקודת האיזון בין הזכויות החוקתיות הנוגדות נקבעה בסעיף 353א הנ"ל, וכפי שקבע בית המשפט העליון בפסק הדין שצוטט לעיל, ההנחה היא שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה החברה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטאת את הכלל, ואילו הפטור הוא החריג. בנסיבות הענין שבפני, לא מצאתי שהתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות פטור התובעת מהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

אני דוחה את בקשת התובעת לקבוע שהערובה תופקד בדרך של התחייבות אישית של מנהל התובעת. נטען שמנהל התובעת הוא אדם אמין מאד, ויש לו פקדונות אישיים בבנקים שונים. אם כך, לא יתקשה מנהל התובעת להשיג ערבות בנקאית להבטחת הוצאות הנתבעת. אין בערבות אישית כדי להבטיח במידה מספקת את ההוצאות שהתובעת עשויה לשלם לנתבעת.

אשר לגובה ההוצאות, לפי התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, שלפי תקנה 512 אין לפסוק שכר טירחה פחות ממנו, השכר יהיה לפי המוסכם בין הלקוח לעורך הדין. לא הוצג הסכם שכר טירחה, שהמועד להציגו על פי נוהלי נשיאת בית המשפט העליון הוא בעת הגשת הסיכומים. לא נטען שום נימוק לכך שהערובה תהיה בסכום של 300,000 ₪. על פי מדרגות שכר הטירחה בתעריף המומלץ, בהנחה שהשכר הוא 10% מ- 101,143 ₪ הראשונים ועוד 2% מהיתרה, השכר הוא 78,891 ₪ בתוספת מע"מ.

בהתחשב בכללי הפסיקה בדבר הכנסת איזון נוסף בשלב קביעת גובה הערובה, אני קובע שעל התובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה או מזומן בסך 60,000 ₪. הערובה תופקד עד יום 19.1.15, שאם לא כן, תידחה התובענה לפי תקנה 519.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ה, 28 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.