המבקשת (המערערת) בתיק זה, הגישה בקשה למתן אורכה "אחרונה בהחלט" בת 30 יום , במהלכה יתאפשר למבקשת העברה מסודרת של פעילות המבקשת למקרקעין חליפיים, עליהם מושלמת בימים אלה הקמת מפעל חדש שישמש את המבקשת.

בהחלטת בית משפט מיום 10.11.14, במסגרת דיון בערעור שהוגש על ידי המבקשת, נתן בית המשפט עיכוב ביצוע פסק דין בית משפט קמא, עד ליום 15.2.15, אך המבקשת זקוקה ל – 30 ימים נוספים בלבד, להשלמת המעבר, ובהתאם , למימוש הערבות.

המשיבה , מתנגדת לבקשה ומבקשת מבית המשפט לדחותה.

העובדות הצריכות לענין:

1. המבקשת הגישה ערעור על החלטות בית משפט קמא, שלא להאריך עוד את המועד לביצוע צווים שניתנו להפסקת שימוש ולהריסה במקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש 8026 (להלן: "המקרקעין").

2. שטח המקרקעין כ- 2800 מ"ר, בהם בוצעה בניה בלתי חוקית ושימוש חורג בקרקע חקלאית לטובת קיומו של עסק לעיבוד ברזל ללא היתר כדין וזאת משנת 2000. שכן, בשנת 2000 הוגש לראשונה כתב האישום הראשון בענין זה (ת.פ. 2094/00) כנגד הנאשם מנהל המערערת.

3.במסגרת הסדר טיעון שנערך בבית משפט קמא ביום 5.6.2001, הורשע הנאשם על פי הודאתו.

ניתן גזר דין אשר קבע בן היתר צווי הריסה והתאמה להיתר וכן צו לשימוש חורג כאשר ביצוע צווי הריסה והפסקת שימוש חורג ייכנסו לתוקף ביום 5.6.2003.

4. הצווים לא קוימו. הוגש כ.א. נוסף בתיק עמ"ק 60440/08 כנגד מנהל המבקשת בגין אי קיום צו, ובגין בניה נוספת, הקמת מבנה טרומי בשטח של 40 מ"ר.

5. הנאשם הורשע על פי הודאתו ביום 13.1.2010,ניתן גזר דין הכולל בין היתר צו הריסה והפסקת שימוש (גם לבניה החדשה) תוך מתן אורכה להתארגנות עד ליום 12.5.12, קרי, הנאשם קיבל אורכה נוספת בת שנתיים.

6. בינואר 2013 בית משפט קמא בהסכמת המשיבה, נעתר לבקשת המבקשת למתן אורכה נוספת לצורכי התארגנות והעתקת המפעל לאזור תעשיה ברקן וזאת עד ליום 1.11.2013 כפוף להפקדת ערבות לביצוע צווי ההריסה.

7. ביום 5.12.2013 נתן בית משפט קמא אורכה נוספת בת 5 חודשיםעל אף שלא הופקדה הערבות לביצוע הצווים.

8.בחלוף התקופה, וליתר דיוק יומיים קודם לחלוף התקופה, הוגשה בקשה נוספת לבית משפט קמא למתן אורכה. הבקשה נדחתה, כך גם נדחתה בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקשת.

9.על החלטות אלה , הוגש הערעור. במסגרת הערעור, ביום 6.10.14 הצהיר בא כ המבקשת כיעד לסוף שנה (2014)יוכל להשיג כל האישורים הנדרשים ולפנות, ובכל מקרה יפנה ללא כל קשר ויסגור את המפעל. דיון נוסף בערעור התקיים ביום 1.11.2014,ובסופו של יום ניתנה החלטה לפיה, כפוף להפקדת ערבות בסך 50000 ₪,יידחה הערעור ותינתן אורכה לביצוע הצווים עד ליום 15.2.2015. עוד נקבע בהחלטה, כי היה ולא יבוצעו הצווים עד למועד זה, תחולט הערבות.

10.בתחילת פברואר 2015 הוגשה הבקשה שלפני שעניינה כאמור בקשה למתן "אורכה אחרונה בהחלט" בת 30 יום.

לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות מכל וכל.

לא בכדי ניתנה סקירה מתומצתת להשתלשלות העניינים,- למן המועד בו הוגש כתב האישום לראשונה כנגד מנהל המבקשת, ועד להגשת בקשה זו.

מזה 15 שנים מופר החוק בריש גלי על ידי המבקשת והעומד בראשה.

בית משפט קמא, ובית משפט זה גילו אורך רוח מעל ומעבר, אלא שהמבקשת והעומד בראשה סברו כי לעולם חוסן. לא רק זאת, אלא, מסתבר כי הבטחת מנהל המבקשת לבית המשפט בישיבת בית המשפט באוקטובר 2014, לפיה אם לא יוכל בתום תקופת האורכה שתינתן לו על ידי בית משפט נכבד זה, להעתיק המפעל לא. ת. ברקן, יפנה המקום ויסגור המפעל נאמרה מהשפה ולחוץ, הא ותו לא.

למבקשת , ניתנו בזו אחר זו אורכות להתארגנות, ואין בבקשה שלפני, כל נימוק המצדיק אורכה נוספת ,קצרה ככל שתהיה.

נוכח התנהלות המבקשת מאז שנת 2000 ועד להגשת הבקשה בה עסקינן, אי אפשר, ואין לראות בה "ארכה אחרונה בהחלט"

אורכה נוספת לצורך התארגנות, כמו גם הפסדים שיכולים להיגרם למבקשת באם בקשתה לא תתקבל, אינם יכולים לשמש נימוק המצדיק מתן אורכה כדבר שבשגרה, על אחת כמה וכמה שאינם יכולים להוות נימוק במקרה ייחודי זה שלפני. (לענין זה ראה גם רע"פ 1525/14 מרכז הבניה הישראלי ואח' נ' מ"י (פורסם בנבו)מפי כבוד השופט מלצר)

ובהערת אגב, אציין כי הטענה להפסדים הועלתה בעלמא ומטעם זה בלבד יש לדחותה על הסף.

אוסיף ואציין כי פירוט הטענה , במקרה ייחודי זה, לא היתה מעלה ולא מורידה. היה על המבקשת והעומד בראשה לכלכל צעדיו בהתאם.

לסיכום:

הבקשה לאורכה נדחית.

למעלה מן הצורך ובהתאם להחלטת בית משפט מיום 10.11.2014 הערעור נדחה.

צווי בית משפט קמא יבוצעו עד ליום 15.2.15.שעה 12.00. היה ולא יבוצעו הצווים תחולט הערבות.

ניתן היום 12.2.2015 כ"ג בשבט תשע"ה. בהעדר הצדדים.

המזכירות תיידע הצדדים אודות החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.