לפניי בקשה מטעם התובעת לתיקון כתב התביעה.

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים העיקריים עד כה.

• ביום 3.7.14 התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעת "נזיקית, כספית, שיבוב" ע"ס 27,817 ₪, בסדר דין מהיר. עילת התביעה היא נזקים לרכב שנגרמו בעקבות אירוע מיום 17.11.11 (להלן: "האירוע"). כפי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא בעלת הרכב הניזוק, הנתבעת היא עיריית ראשל"צ. כפי הנטען, ביום האירוע בסמוך לשעה 19:30 בשד' משה דיין ממערב למזרח בראשל"צ, עת נסע רכב התובעת בכביש כדין, לפתע נפגע רכב התובעת ממכסה ביוב אשר התרומם וגרם לרכב הניזוק לנזקים כבדים. עוד נטען כי הנתבעת אחראית על ביצוע עבודות תחזוקה ברחבי העיר ראשל"צ של מערכות הכביש והביוב ולכן היא האחראית לאירוע ומכאן התביעה.
• ביום 22.12.14 ניתן כמבוקש פס"ד בהיעדר הגנה נגד הנתבעת.
• ביום 14.6.16 הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסה"ד שניתן נגדה.
• ביום 6.7.16 ניתנה החלטה המורה על החייאת התיק לאחר שהוגשה הודעה ובקשה מוסכמת לביטול פסה"ד, שנעתרה.
• ביום 11.7.16 הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר יריבות.
• ביום 12.7.16 ניתנה החלטה שהבקשה תובא לפני הגורם השיפוטי לאחר הגשת כתב הגנה.
• ביום 15.8.16 הגישה הנתבעת כתב הגנה.
  • בכתב ההגנה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
    • יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות לאור הוראות חוק תאגידי מים וביוב שכן הנתבע היא רשות מקומית ואיננה אחראית על תחזוקת תשתיות בתחום שיפוטה, האחראי הבלעדי על תשתיות אלה הוא תאגיד המים והביוב "מניב ראשון בע"מ" ("להלן:" התאגיד").
    • טרם הגשת התביעה הנתבעת השיבה ביום 23.6.13 במכתב לדרישת התובעת לפיצוי שיש לפנות לגורם האחראי - התאגיד. התובעת בחרה להתעלם מכך וגררה את הנתבעת לתביעה מיותרת.
• ביום 20.9.16 ניתנה החלטה המעבירה את בקשת הסילוק לתגובת התובעת ולתשובת הנתבעת.
• ביום 25.9.16 התובעת הגישה תגובתה המתנגדת לבקשת הסילוק זאת מהטעם כי הנתבעת היא בעלת המקרקעין והאחראית על מניעת קיומם של מפגעים ומכשולים. לעובדה כי לנתבעת יש גוף חיצוני שאמון על תחזוקת תשתיות הביוב בתחום שיפוטה של הנתבעת אינו מעלה או מוריד בעניינו, שעה שאין לתובעת כל מידע אופן חלוקת האחריות בין הצדדים, ועומדת בפני הנתבעת האפשרות להגיש הודעה לצד ג' שעשוי להיות רלוונטי לאירוע.
• ביום 30.9.16 הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובעת לבקשת הסילוק שבה נטען כי אין חולק כי הנתבעת אחראית על תקינות הדרכים בשטחה מכוח היותה בעלת אותם מקרקעין. לתובעת יש מידע על אופן חלוקת הנכסים והאחריות מכוח חוק תאגידי מים וביוב קובע כי הנכסים עצמם, הבעלות והאחריות על נכסים אלו עוברת לידי תאגידי המים באופן מוחלט ולכן התביעה דנן מיותרת. התובעת אינה מתנגדת שהתובעת תתקן את כתב התביעה ע"י הוספת התאגיד כנתבע נוסף תוך פסיקת הוצאות.
• ביום 5.10.16 ניתנה החלטה לפיה בקשת הסילוק מעוררת שאלה נכבדה שאפשר שיהיה מקום להכריע בה מקדמית אך מאחר שהצדדים לא פרסו בדבריהם תשתית משפטית מספקת הצדדים התבקשו להגיש סיכומי טענות בכתב.
• ביום 10.10.16 הצדדים הגישו הודעה כי בקשת מוסכמת לפיה בקשת הסילוק תימחק ללא צו להוצאות ולפיה תינתן לנתבעת רשות למשלוח הודעת צד ג' לתאגיד.
• ביום 10.10.16 ניתנה החלטה כמבוקש וכמוסכם למחיקת בקשת הסילוק על הסף ללא צו להוצאות. כמו כן, הבקשה למתן רשות למשלוח הודעה לצד ג' נדחתה. ראשית, משבחרו הצדדים לזנוח את ההזדמנות להכריע בשאלת היריבות קשה לקבל במסגרת הבקשה החדשה שבנדון את טיעון היעדר היריבות כטיעון חזק לכאורה. שנית, ההתרשמות היא שהיעתרות לבקשה תביא לסרבול ההליכים ולהתמשכותם בניגוד למטרות סדר הדין המהיר. שלישית, ככל שהצדדים שניהם בדעה שהתאגיד הוא "שחקן" רלוונטי לתיק מצופה שתוגש בקשה לצרפו כנתבע נוסף שאז גם הייתה יריבות משפטית ישירה בין התובעת לבינו.
• ביום 30.10.16 נתתי החלטה יזומה, שבה נתתי החלטה (סטנדרטית) ובה הוראות בדבר הגשה של תצהירי עדות ושל חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים, התובעת תגיש תוך 30יום מהיום, הנתבעת תוך 30 יום מיום קבלת המסמכים. בהחלטה זו ניתנו הוראות גם לגבי בקשות להשהיית תצהירי חוקרים פרטיים לפי הלכת סוויסה. בעל דין שלא יקיים הוראות החלטתי זו, יהיה מנוע מלהציג ראיות מטעמו. הפגרות באות במניין הימים.
• ביום 29.11.16 התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן. באותו היום ניתנה החלטה המבקשת להבהיר פשר המסמך ובזיקה לאיזו החלטה הוגש.
• ביום 12.12.16 ניתנה החלטה יזומה לפיה התובעת לא קיימה אחר הוראות החלטת 30.10.16 ותודיע עד ליום 20.12.16 מדוע לא ראוי לבטל את הדיון ביום 5.2.17 ולמחוק התביעה מחוסר מעש.
• ביום 16.12.16 התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן: "בקשת התיקון") ללא תצהיר שבה נטען בתמצית:
• עקב טעות אנוש הוגש כתב תביעה מתוקן זאת ללא צירוף הבקשה לתיקונו.
• בהתאם להחלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 10.10.16 ולשם ניהול הליך תקין ויעיל מבוקש להורות על תיקון כתב התביעה באמצעות הוספת התאגיד לכתב התביעה. כתב התביעה המתוקן הוגש כבר לתיק ביהמ"ש.
• ביום 19.1216 הנתבעת הגישה תגובתה לבקשת התיקון שלא נתמכה בתצהיר שבה נטען בתמצית:
• ניתנת הסכמה לתיקון כתב התביעה בכפוף לחיוב התובעת בהוצאות.
• ביום 19.12.16 ניתנה החלטה המעבירה את תגובת הנתבעת לתשובת התובעת על נושא ההוצאות שהנתבעת מבקשת לפסוק לה.
• ביום 25.12.16 התובעת הגישה תשובתה לתגובת הנתבעת לבקשת התיקון שלא נתמכה בתצהיר שבה נטען בתמצית:
• אין לחייבה בהוצאות מאחר שמדובר בשלב מקדמי וראשוני של ניהול התובענה כאשר התובעת עומדת על זכותה המשפטית והדיונית לפעול לתיקון כתב התביעה מטעמה על מנת להיפרע מהגורם המתאים.
• הנתבעת פעלה להגשת בקשה להודעת צד ג' לתאגיד אך בעקבות החלטת ביהמ"ש היא פעלה לתיקון כתב התביעה.
• יש לדחות את הבקשה לחיוב בהוצאות משפט.

הכרעה

עסקינן בתביעה שהוגשה נגד בעלת דין אחת- רשות עירונית וכעת מבוקש לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת תאגיד מים וביוב כנתבע נוסף. הנתבעת מסכימה לתיקון כתב התביעה, אך מבקשת לפסוק לה הוצאות בגין ההליך עד כה.

התובעת מעלה טענה כי ישנו צורך בתיקון כתב התביעה לצורך ניהול הליך תקין ויעיל זאת בהמשך להחלטתי מיום 10.10.16.עוד טוענת התובעת כי אין לחייבה בהוצאות מאחר שמדובר בשלב מקדמי וראשוני של ניהול התובענה, כאשר התובעת עומדת על זכותה המשפטית והדיונית לפעול לתיקון כתב התביעה מטעמה על מנת להיפרע מהגורם המתאים. הנתבעת מנגד מסכימה לתיקון כתב התביעה בכפוף לתשלום הוצאות לטובתה. במקרה הנדון אני סבור כי יש מקום להורות על תיקון כתב התביעה מאחר שצירוף התאגיד נחוץ לדיון ובירור העובדות, אך יחד עם זאת יש מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת שכן טרם הגשת התביעה ישנו צורך בבירור עובדתי מעמיק מצד התובעת ולא מצד הנתבעת שטרחה והגישה כתב הגנה ותגובה לבקשה, שכן על התובעת בטרם הגשת תביעה לביהמ"ש לערוך בירור ממצה ולא לאחריו כאשר מועלות טענות ההגנה, כאשר זהות בעלי הדין הינה נתון מהותי ומרכזי בכתב התביעה שיש לבודקו היטב מראש.

חשוב לציין כי התובעת יכלה כבר בטרם הגשת התביעה לדעת אם יש צורך בהגשת תביעה נגד התאגיד, כאשר הנתבעת השיבה לה כבר ביום 23.6.13 כמענה לדרישת הפיצוי, שיש לפנות לגורם האחראי – התאגיד. התובעת נמענה מלעשות כן וכעת מבקשת להוסיף את התאגיד כנתבע נוסף זאת לאחר שהנתבעת העלתה כמעט בכל הזדמנות את הצורך בתאגיד כבעל דין בתביעה אך התובעת מצאה לנכון להגיש את בקשת התיקון רק ביום 16.12.16. סביר להניח כי קבלת בקשת התיקון תביא לכך שהנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן לכן מצאתי לנכון להורות על הוצאות לטובת הנתבעת בגין ההליך. כמו כן, מדובר בסדר מהיר שהתביעה אמורה להתברר ביעילות ומהירות והתובעת שאמונה על קידום ההליכים בתיק לא טרחה לקדמו כראוי (למשל ראו החלטתי מיום 12.12.16 התריעה על מחיקת התביעה מחוסר מעש).

אשר לנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מניהול ההליך עד כה ובקשתה להטלת הוצאות לטובתה:

כידוע, מאפשרת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי לבית המשפט "להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים...". קרי הדין מאפשר הטלת הוצאות ולכן בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לתת צו להוצאות לטובת הנתבעת בגין ניהול ההליך עד כה. יש לציין בעניין זה כי התובעת היא חברת השכרה שזו אינה תביעתה הראשונה "ומנוסה" בתחום הגשת התביעות לביהמ"ש. כמו כן, בניגוד לתקנה 92 הנ"ל התובעת לא צירפה לבקשת התיקון תצהיר המאמת את העובדות, כאשר גם בקשת התיקון הוגשה ללא תצהיר תמיכה לעובדות הנטענות בה.

לסיכום

בקשת התובעת – מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בשיעור 750 ₪.

התובעת תגיש לתיק כתב תביעה מתוקן (כולל נספחים מלאים לפי סדר דין מהיר) ותמציאו לכל הנתבעים שבכתב התביעה המתוקן.

המזכירות תעדכן ברישומי התיק את פרטי הנתבעים/התובעים בהתאם (עפ"י הרשום בנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף) כאשר תתווסף כנתבעת נוספת "תאגיד המים מניב ראשון בע"מ ח.פ 512027368".

בנסיבות וכדי לאפשר לנתבעת החדשה ולהתגונן, מבוטל הדיון הקבוע ביום 5.2.17.

בהמשך ובטרם קביעת דיון הוכחות, יידרשו כל בעלי הדין להגיש מלוא ראיותיהם.

תז"פ ביום 5.3.17

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ז, 26 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.