1. לפני בקשה שהוגשה במסגרת המרצת פתיחה להורות על אכיפת ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 27.7.2011 וכפועל יוצא מכך, הפעולות הנובעות ממנו.
2. יצוין, כי אכיפת ההסכם המבוקשת הינה למעשה אכיפה רטרואקטיבית הכוללת את מתן ההלוואה מיום 27.7.2011 על ידי המשיב והפעלתה, לרבות עדכון של ספרי הבנק בהתאם להסכם שנחתם על ידי הצדדים ממועד שנחתם, עדכון התשלומים ששולמו על ידי המבקש וגביית התשלומים העתידיים באמצעות הוראת הקבע שהעמיד המבקש. פועל יוצא מאלו, אכיפת ההסכם, אישור בכתב בדבר הפטרת גרושתו של המבקש והסרת כל מניעה לפרוע את יתרת הלוואת המשכנתא באמצעות מימון שיקבל המבקש מבנק אחר.

רקע עובדתי

1. המבקש, מר פסח זוהר וינקלר (להלן: "המבקש") ואשתו דאז, מרים נעמי וינקלר (להלן: "מרים"), התקשרו עם בנק טפחות (שהתמזג לימים עם בנק מזרחי וכיום נקרא- בנק מזרחי טפחות בע"מ) (להלן: "הבנק" או "המשיב") לצורך קבלת הלוואה בסך 2,000,000 ₪.
2. כנגד ההלוואה רשמו המבקש ומרים לטובת בנק טפחות ביחס לדירה בנתניה, הידועה גם כגוש 8271 חלקה 217 תת חלקה 32, שהייתה בבעלותם, שטר משכנתא מדרגה ראשונה להבטחת חיובם ללא הגבלה בסכום בגין הלוואה שיקבלו מהבנק וכן נרשם משכון ברשם המשכונות לטובת בנק טפחות ביחס לנכס בקיסריה הידוע כמגרש 760 חלקה 1 גוש 10633.
3. בשנת 2005 הומרה ההלוואה מהלוואה דולרית להלוואה שקלית באישור המשיב, לבקשת המבקש. לצורך כך, המבקש ומרים התקשרו עם הבנק בהסכם הלוואה מחדש מיום 30.5.2005.
4. בשנת 2006 התגרשו בני הזוג וינקלר. באותה תקופה נצברו פיגורים בחשבון המשכנתא של הבית והמשיב פתח בהליכי כינוס בהוצאה לפועל כנגד המבקש ומרים. בסופו של דבר, מונו כונסי נכסים מטעם בני הזוג לצורך פירוק שיתוף של זכויותיהם בבית בהליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ובמסגרת זו נרכש הבית על ידי המבקש, כאשר על פי ההסכמות בהליך פירוק השיתוף, היה על המבקש לדאוג להפטיר את מרים מהמשכנתא.
5. ביום 27.8.2007 פתח המשיב, באמצעות בא כוחו, עו"ד עופר שטריקר (להלן: "עו"ד שטריקר") ובהוראת מחלקת גביית המשכנתאות, תיק למימוש משכון בגין הנכס בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן: "תיק ההוצל"פ").
6. ביום 14.5.2008, לאחר רכישת הבית על ידי המבקש במסגרת פירוק השיתוף, שילם המבקש למשיב את כל חוב הפיגורים (בסכום של 246,096 ₪) ופנה למשיב לשם הפטרת מרים מהמשכנתא.
7. בחודש יוני 2008 לא בוצע התשלום החודשי שאמור היה להשתלם באותו חודש. אי ביצוע התשלום חזר על עצמו גם בחודשים שלאחר מכן.
8. בעקבות הפיגורים הגיש המשיב ביום 6.1.2009 בקשה לתיק ההוצל"פ להמשיך את הליכי המימוש וכן בקשה חוזרת למינויו של עו"ד שטריקר לכונס נכסים. ביום 13.5.2010 ניתן על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל צו מינוי כמבוקש. באותו יום הגיע המבקש לפגישה במשרדי מחלקת הגבייה של המשיב, ונפגש עם מנהל מחלקת הגבייה החדש, מר ירון שרליט.
9. בעקבות הפגישה הוכנה על ידי המשיב טיוטת הצעת הסדר אשר הועברה לעיונו של המבקש. הצדדים לא חתמו על ההסכם.
10. ביום 28.10.2010 הפקיד המבקש תשלום חד פעמי על חשבון פיגוריו בסך של 70,000 ₪, מתוך יתרת הפיגורים שעמדה באותה עת על כ- 270,000 ₪. בד בבד, נמשכו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל וביום 18.5.2011 חתם כב' רשם ההוצל"פ על הודעת פינוי הנכס. ביום 3.7.2011 מסרו הצדדים השלישיים שהתגוררו בדירה בשכירות את המפתח לעו"ד שטריקר.
11. ביום 13.7.2011, לאחר שהחליף המבקש את עורכי דינו, ערך והעביר עו"ד שטריקר טיוטת הסכם לבקשת המבקש. בהמשך לכך, ביום 27.07.2011 נחתם בין הצדדים ההסכם.

טענות הצדדים

1. על פי המתואר בבקשה, בחודש מאי 2008 פנה המבקש למשיב וביקש לקדם את ההליך בעניינו לשם הפטרת גרושתו. למבקש נמסר כי הטיפול בעניינו הועבר למחלקת הגביה. בפנייתו למחלקת הגבייה נדרש המבקש, כתנאי להפטרת גרושתו מהמשכנתא, להמציא למשיב שמאות של הבית לפיה שוויו מוערך בסכום העולה על מיליון דולר. המבקש מילא אחר דרישה זו והמציא את השמאות כמבוקש. כמן כן, ביקש המבקש מהמשיב להפחית את התשלומים החודשיים של המשכנתא. בקשה זו אושרה על ידי המשיב. אולם, מחלקת הגבייה לא המציאה לידי המבקש כל אישור או מסמך בכתב, בין אם באשר להסכמות שהתקבלו בין הצדדים ובין אם לאישורי הפעולות שבוצעו על ידי הצדדים, גם ביחס לאישור הבנק בדבר הפחתת התשלום החודשי לסכום השכירות.
2. המבקש טוען כי במקביל פנה למשיב וניסה להיפגש עם מנהל מחלקת הגביה אצל המשיב על מנת להסדיר את חיובי המשכנתא, לבדוק את הריביות שירדו משמעותית באותה תקופה ובעיקר להפטיר את גרושתו מהמשכנתא, אולם כל פניותיו לקיים פגישה כאמור לא צלחו. לטענתו, נאלץ לשלם את סכומי הדרישות בלית ברירה, מבלי שקיבל את המידע שביקש ומבלי שניתנה לו האפשרות לבדוק את החשבון והסכומים.
3. בחודש אפריל 2010 לאחר העברת פירעון המשכנתא (בסכום של 9,200 ₪ לחודש) פנה המבקש אל הרפרנטית במחלקת הגביה, הגב' ילנה קרוט, וביקש לאשר עמה קבלת התשלום כפי שעשה מידי חודש. באותה עת נודע למבקש כי נפתח נגדו תיק בהוצל"פ. בחודש מאי 2010 נפגש המבקש עם מנהל מחלקת הגביה. בסיום הפגישה הציע לו המנהל כי המבקש ישלם חוב פיגורים על סך 70,000 ₪ וכן תשלומי משכנתא חודשיים על סך 10,000 ₪ וכי המנהל יבדוק את הריביות וידאג להעביר למבקש הסכם שמפרט את ההסכמות, ובתוכו גם את הפטרת גרושתו של המבקש מהמשכנתא. בנוסף ניתנה למבקש האפשרות לקבל הנחה בסכום של 100,000 ₪ אם יבחר לסלק את המשכנתא.
4. לאחר כחודש קיבל המבקש מאת ב"כ המשיב טיוטת הסכם שהאמור בו אינו משקף את שהוסכם בפגישה. בחודש אוקטובר 2010 נפגשו הצדדים שוב והגיעו להסכמות. לאחר מכן קיבל המבקש נוסח הסכם, אך גם בנוסח זה לא היה כל זכר להפטרת גרושתו. חרף זאת, ועל מנת לקדם הסכמות, ביום 28.10.2010 שילם המבקש את חוב הפיגורים בסך של 70,000 ₪.
5. בחודש יוני 2011, לאחר שהמבקש קיבל צו פינוי וכל ניסיונותיו לדבר עם המשיב עלו בתוהו, פנה המבקש לייעוץ והעצה שקיבל הייתה לחתום על ההסכם עם המשיב. למעשה, המשיב אילץ את המבקש לחתום על הסכם חד צדדי הנוגע בעושק ובתנאים בלתי סבירים, שכלל חוב פיגורים בסך של למעלה מ- 280,000 ₪.
6. לטענת המבקש, הוא פעל באופן מידי לשם קיום חלקו בהסכם- יום לאחר חתימת ההסכם שילם את חוב הפיגורים הנטען ובתוך ימים בודדים מיום חתימת ההסכם, המציא למשיב את כל המסמכים והאישורים הנדרשים לשם קיומו של ההסדר והסדרת תיק המשכנתא.
7. לאחר מכן, התנהלו מספר פגישות עם גורמים בכירים אצל המשיב, אף עם יו"ר הדירקטוריון, אשר אישר כי מדובר בהתנהלות חמורה וציין שיעביר את העניין לביקורת הבנק. רק כשנה לאחר מכן קיבל המבקש מכתב ולפיו הוא לא העביר לכאורה מסמכים לבנק ולכן לא עמד בהסכם. לאחר קבלת המכתב, בירר המבקש אל מול הרפרנט אילו מסמכים חסרים, אך לדברי הרפרנט לא היו חסרים מסמכים. בסופו של דבר נטען, כי חסרה תעודת גירושין וכן מסמכים נוספים שלא התבקש להמציא קודם לכן.
8. עוד טוען המבקש, כי רק בחודש דצמבר 2012 העביר המשיב הסכמתו בכתב להעברת הזכויות בבית ע"ש המבקש בלבד. עם זאת, גם לאחר שהמשיב הוציא הסכמתו בכתב להעברת הזכויות, נמנע הכונס מטעם המשיב ליתן הסכמתו שנתבקשה בנוסף להסכמת המשיב, ללא התניות ותנאים.
9. בחודש פברואר 2013, לאחר קבלת הסכמת המשיב להעברת הזכויות ואישור הכונס, פנה המבקש למשיב באמצעות עו"ד עוזרי ודרש ממנו להקים את ההלוואה על פי ההסכם מיום 27.7.2011 ללא כל דיחוי נוסף, אולם כל פניותיו לא נשאו פרי ולא הוקמה ההלוואה כמתחייב.
10. החל מחודש מאי 2013 הפסיק המבקש להפקיד תשלומים חודשיים בגין המשכנתא והודיע למשיב כי בידיו הוראת קבע שנמסרה למשיב זה מכבר והוא רשאי לגבות את התשלומים באמצעותה. בינואר 2014 קיבל המבקש מכתב מבא כוח המשיב ולפיו המבקש אינו עומד בתשלומים ובתנאי ההסכם. ביום 8.5.2014 הגיש המשיב בתיק ההוצאה לפועל בקשה שעניינה הליכי נקיטת פינוי כנגד המבקש. דבר קיומה של הבקשה נודע למבקש רק ביום 20.5.2014, במועד בו ההחלטה שניתנה בבקשת הפינוי התקבלה במשרד באת כוחו דאז של המבקש, עו"ד עוזרי. מיד לאחר מכן, פנה המבקש לראש ההוצל"פ בבקשה לעיכוב הליכי הפינוי. ביום 19.6.2014 ניתנה החלטת רשמת ההוצל"פ הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים ללא כל הסבר ומענה לטענות שהעלה המבקש.
11. לטענת המשיב, המבקש שילם ב-14.5.2008 בגין הפיגורים בהלוואה, אך כבר בחודש יוני 2008 לא ביצעו הלווים תשלום על חשבון ההלוואה. המשיב מדגיש כי הליכי ההוצאה לפועל לא בוטלו לאחר תשלום הפיגורים משום שעל פי סעיף 81ב1(ב)(4)(ב) לחוק ההוצאה לפועל נקבע כי גם חייב הפורע את מלוא הפיגורים לאחר שנפתח נגדו תיק מימוש בהוצל"פ הרי שהוא זוכה ב"עיכוב" הליכי המימוש ולא בסגירתם ו/או בביטולם ורק לאחר שלושה חודשים רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על סגירת התיק.
12. עוד טוען המשיב, כי ב- 21.1.2009 שוחח המבקש טלפונית עם אחת מפקידות מחלקת גביית המשכנתאות וביקש "לפרוס" את ההלוואה תוך הקטנת התשלום החודשי השוטף לכדי כ- 9,200 ₪. לאחר בדיקה, שוחחה פקידת מחלקת הגבייה עם המבקש והודיעה לו כי הוא יופנה לביצוע הפריסה בשלוחת ניהול ההלוואות אם ולאחר שימציא לבנק שמאות מעודכנת, כי שווי הנכס עולה על 5 מיליון ₪.
13. לטענת המשיב, הפיגורים המתמשכים בהלוואה, למעט ביצוע שני תשלומים חד פעמיים בסך 36,800 ₪, יצרו חוב בגובה 136,000 ₪. בשל כך עתר המשיב למינוי בא כוחו, עו"ד עופר שטריקר, לתפקיד כונס נכסים. ביום 13.5.2010 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל ביחס למינוי כונס הנכסים. באותו יום גם הגיע המבקש לפגישה במשרדי מחלקת הגבייה, ונפגש עם מנהל מחלקת הגבייה החדש, בנוכחותה של פקידת הגביה, הגב' קרוט. בפגישה הוברר למבקש כי ניתן לפרוס לו את החוב ולהאריך את תקופת ההלוואה אך בכל מקרה יהיה עליו לשלם במזומן על רכיב חוב הפיגורים סך של 70,000 ₪. בפגישה זו לא השתכללה בין הצדדים גמירות דעת ומסוימות, כנדרש לצורך יצירת התקשרות מחייבת. בהמשך נשלחה למבקש טיוטה שלא זכתה להתייחסות ומגעי הצדדים לא הבשילו לכדי הסכם. לפיכך, ביום 17.3.2011 דיווח רשם ההוצאה לפועל על הצורך בהמשך ההליכים למימוש הנכס. ביום 17.5.2011 נתבקש וניתן בלשכת ההוצאה לפועל צו המסמיך את עו"ד עופר שטריקר, מתוקף תפקידו ככונס נכסים, לתפוס את החזקה בנכס. ביום 18.5.2011 חתם רשם ההוצאה לפועל על הודעות פינוי, שלפיהן ככל שהנכס לא יפונה מרצון ויימסר לכונס הנכסים, הרי שהוא יפונה בכפיה ביום 3.7.2011. הודעת הפינוי נמסרה למבקש וכן לידי השוכרים בדירה. ב- 3.7.2011 מסרו השוכרים בדירה את המפתחות, מרצון ולא בכפיה.
14. ביום 17.7.2011 בעקבות פניה חדשה של המבקש, ערך והעביר עו"ד שטריקר טיוטת הסכם לפרקליטיו של המבקש. ביום 27.7.2011 נחתם בין הצדדים הסדר. על פי ההסדר הושבה לידי המבקש החזקה בנכס, אך המבקש לא פעל בהתאם לנדרש ממנו על פי ההסכם.
15. המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו; המשיבים הגישו תצהירי עדות ראשית של מר יעקב איזק, רפרנט במחלקת גביה (להלן: "מר איזק"); הגב' ילנה קרוט, רפרנטית במחלקת גביה (להלן: "הגב' קרוט"); הגב' חופית בלנרו לוי, רפרנטית בסניף באור עקיבא (להלן: "הגב' בלנרו"); ועו"ד עופר שטריקר, בא כוח הבנק בכל ההליך נשוא התביעה (להלן: "עו"ד שטריקר"). העדים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית.
16. יצוין, כי לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה שנערכה, ולאחר שנעשו ניסיונות להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, הגיש הבנק בקשה לדחות על הסף, עקב מעשה בית דין, שלושה מתוך ארבעת הסעדים שהתבקשו בתובענה. לאחר שניתנה תגובה לבקשה ותשובה לתגובה, קבעתי כי אין מקום לדון בבקשה בשלב זה, אלא להמתין לסיום ההליך כולו, ולשקול את הבקשה במסגרת מתן פסק הדין.

דיון והכרעה

1. האם דין התובענה להידחות מפאת טענות סף? המשיב טוען כי יש להורות על סילוק של הסעדים בסעיפים 87א, 87ב ו-87ד לתובענה, וזאת מפאת מעשה בית דין.
2. לטענתו, המבקש הגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אשר במסגרתה הורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. החלטת רשם ההוצל"פ יוצרת מעשה בית דין המונעת מהמבקש להגיש תובענה חדשה לבית המשפט בגין אותן עילות. רק לגבי העילות שהרשם דחה בשל חוסר סמכות רשאי המבקש להגיש תביעה לבית המשפט ואולם לגבי יתר החלקים של הבקשה שנדחו שלא מפאת חוסר סמכות, אין מקום להתדיינות נוספת.
3. מעיון בהחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 17.06.2014 עולה כי הבקשה שהוגשה על ידי המבקש לעיכוב הליכים נדחתה, אך מבלי לדון בטענות שהועלו בתביעה זו. כך קבעה הרשמת: "בכל הקשור לטענות החייב בדבר ההליכים שקדמו לחתימה על תנאי המשכנתא, וההפניה בסעיפים 67-69 לטענות המסתמכות על חוק הבנקאות וחוק החוזים האחידים, הרי שטענות אלו אינן טענות שבסמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בהם ואינן יכולות להוות עילה לעיכוב הליכים. כך גם אין סמכות לרשום לדון בטענות בעניין חובת הנאמנות שהבנקים חבים כלפי לקוחותיהם כאמור בסעיפים 70-72...". אין בהחלטה זו קביעה עובדתית או משפטית ואף אין התייחסות לשאלת קיומו של ההסכם או להפרתו. אוסיף כי, הסעדים המבוקשים בתובענה זו הם תוצאה של הפרת ההסכם על ידי המשיב, ככל שתתקבלנה טענות המבקש.
4. לאור האמור, דין הבקשה לסילוק הסעדים בסעיפים 87א, 87ב ו-87ד לתובענה, להידחות.
5. המחלוקת הנטושה בין הצדדים מתייחסת, אפוא, לבחינת ההסכם מיום 27.07.2011, קיום התנאים שבהסכם, לרבות דרישת המסמכים, אומד דעת הצדדים והתנהלות הצדדים בתקופה שלאחר מכן.
6. במאמר מוסגר אציין, כי לא מצאתי כל רלוונטיות לטענות שנטענו בקשר לאירועים שקדמו למועד חתימת ההסכם לשאלת קיומו של ההסכם ובחינת אומד דעת הצדדים.

ההסכם מיום 27.07.2011

1. בסעיף 2 להסכם מיום 27.07.2011 נקבע כי הבנק מסכים לוותר על זכותו להיפרע את יתרת ההלוואה במלואה ולהסתפק חלף זאת בתשלומים חודשיים, ובסעיף 3 להסכם נקבע כי הבנק ישהה את הליכי מימוש הנכס במסגרת תיק הוצאה לפועל ויימנע מנקיטת הליכים משפטיים אחרים. ואולם, התחייבויות הבנק וההסכמות הוכפפו לאמור בסעיף 14 להסכם אשר קבע בזו הלשון:

"ידוע ומוסכם עלי, כי ההתחייבויות שניתנו לטובתי על ידי הבנק במסגרת הסכם זה תפקענה (מבלי שהדבר יזכה אותי בהשבה של מה שניתן ו/או ישולם על ידי במסגרתו) אם (לפי המוקדם) לא אגיש בתוך 7 ימים מהיום לגורמים המוסמכים בחטיבה הקמעונאית בבנק בקשה להפטרת מרים מהסכם ההלוואה, בצירוף אישורים על היקף השתכרותי, ובצירוף כל האישורים הדרושים (למעט אישור הבנק) להעברת חלקה של מרים בנכס ברישום על שמי, לרבות הסכם גירושין, או אם לא יינתן בתוך 30 ימים מהיום אישורם של הגורמים הנ"ל להפטרה של מרים, או אם עוד קודם לכן, הגורמים הנ"ל יחליטו לסרב לבקשת ההפטר. למען הסר ספק, שום דבר מהאמור במסמך זה לא יתפרש כהתחייבות שאמנם יינתן אישור כאמור מצד הגורמים המוסמכים הנ"ל ו/או כקובל את שיקול הדעת המוחלט של גורמים אלה לסרב לבקשת ההפטר ו/או כמגביל את הגורמים הנ"ל בכל הנוגע לדרישת מסמכים נוספים על אלה שצוינו לעיל".

1. מסעיף 14 להסכם עולה באופן ברור וחד משמעי, כי על המבקש להמציא לחטיבה הקמעונאית תוך 7 ימים בקשה להפטרת מרים מהסכם ההלוואה, בצירוף אישורים על היקף משכורתו, ובצירוף כל האישורים הדרושים להעברת חלקה של מרים בנכס ברישום על שם המבקש. דהיינו, האורגן בבנק שטיפל בהסכם ההלוואה מיום 27.7.2011 ואישר את פריסת החוב ציין במפורש וחד משמעי כי אינו מוסמך לטפל בבקשה להפטרת מרים מהסכם ההלוואה ואף אינו נדרש לפעול להשגת ההפטר. כמו כן צוין, כי האחריות להפטרת מרים מההלוואה מוטלת על אך ורק על המבקש. יתרה מכך, בהסכם מצוין באופן בהיר כי שום דבר מהאמור בהסכם לא יתפרש כהתחייבות שאמנם יינתן אישור כאמור מהגורמים המוסמכים- החטיבה הקמעונאית.
2. נוכח לשונו הברורה של סעיף 14 להסכם, שוכנעתי כי אין בחתימה על ההסכם מיום 27.7.2011 בכדי להפטיר את מרים מההלוואה ואף אין בהסכם התחייבות כלשהי להפטר. מדובר בהסדר אשר מותנה באישור המחלקה הקמעונאית, כך שההסכם יחול אך ורק במקרה שיינתן הפטר למרים, וזאת תוך 30 יום. במילים אחרות, כל עוד אין הפטר- אין הסכם. אוסיף, כי מצאתי שמאחורי תנאי זה עומד היגיון כלכלי, שכן הבנק מסכים לצמצם את היקף הלווים ובכך מקטין את אפשרויותיו להיפרע במידה וההסכם יופר.
3. אוסיף, כי ההסכם מפורט וברור. בהסכם צוין כי לצורך קבלת אישור על המבקש לפנות למחלקה הקמעונאית בבקשה להפטר בצירוף מסמכים ואישורים על פי הצורך. בחתימה על ההסכם האמור, קיבל המבקש את העובדה כי מחלקת הגבייה תטפל בכל הקשור להלוואה כפי שמפורט בהסכם (פיגורים שנוצרו בהלוואה והסדרתם; הליכי ההוצאה לפועל שננקטו בעקבות הפיגורים; הסדר להשהיית הליכי ההוצאה לפועל; וכן הסדרים הנוגעים להמשך הליכי ההוצאה לפועל במקרה של הפרה) והחטיבה הקמעונאית תטפל בבקשת ההפטר של מרים.
4. גם מתצהירו של מר איזק עולה כי בסמכות החטיבה הקמעונאית ההחלטה לעניין ההפטר. בסעיף 18 לתצהירו העיד כי "הפטרה של מרים טעון אישור של החטיבה הקמעונאית בבנק להבדיל מאשר של מחלקת הגבייה, שטיפלה מטעם הבנק בשאר ענייני ההסדר מיום 27.7.2011".
5. זאת ועוד, מעיון בנוהל הבנק בדבר "שינויים במהלך חיי הלוואת המשכנתא" (להלן: "הנוהל") ניתן ללמוד כי ישנה התייחסות ל"הוצאת לווה" ואשר משמעותו טיפול "בבקשה לשחרר את אחד הלווים מהתחייבותו". הנוהל מפרט את השלבים השונים בטיפול בבקשת הלווה, עד שטיפול זה יושלם בחיוב. האזכור היחיד של מחלקת הגבייה במסגרת הנוהל הינו במסגרת סעיף 3.3 לנוהל, שבו נכתב שאם ההלוואה בפיגור, אזי יתנה הגורם המטפל את המשך הטיפול בתשלום מלוא הפיגור. אם ההלוואה בשלב טיפול משפטי (תביעה) יתאם הגורם המטפל את המשך הטיפול עם מחלקת גביית המשכנתא. דהיינו, גם מהנוהל עולה בבירור כי מחלקת הגבייה אינה הגורם המוסמך לטפל בבקשת הפטר ולהחליט אם לאשרה או לאו, אלא אך ורק גורם שיש לתאם עמו וליידע אותו במידה שההלוואה מצויה בתביעה משפטית.
6. כאן המקום להעיר, כי אני מקבל את טענת המבקש לפיה לא היה אמור לדעת מהם הנהלים הפנימיים של הבנק, שהוא לא קרא את האותיות הקטנות במסמכי הבנק הארוכים ולאיזו חטיבה היה עליו לפנות בכל נושא ונושא. עם זאת, מהאמור לעיל עולה מפורשות כי הוסבר למבקש באופן בהיר וחד משמעי כי עליו להתנהל מול המחלקה הקמעונאית בכל הקשור להפטרת מרים מההלוואה וכי הוא זה שנושא בסיכון שבסופו של דבר לא יינתן הפטר למרים.
7. לא זו אלא זו, המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין אשר ליווה אותו בהתנהלות מול הבנק. עורך דינו של המבקש קיבל את טיוטת ההסכם, בחן אותה ואף העביר הערות לבא כוח המשיב.
8. כמו כן, ביום 1.8.2011 שלח המבקש מכתב הממוען ל"בנק מזרחי טפחות בע"מ- החטיבה הקמעונאית" ובו ביקש מהבנק הפטרה של מרים מההלוואה. מכך ניתן ללמוד שהמבקש היה מודע לעובדה שהחטיבה הקמעונאית מטפלת בענייני הפטר מהלוואה. גם ההתנהלות שלאחר מכן מלמדת כי המבקש הופנה לסניף אור עקיבא שהינו חלק מהחטיבה הקמעונאית. מר איזק אישר בחקירה הנגדית כי הפנה את המבקש לאור עקיבא "ש. כשאתה אומר שהפנית אותו לאור עקיבא. האם זהו סניף של החטיבה הקמעונאית? ת: הסניפים הם חלק מהחטיבה הקמעונאית. זה כמו שהייתי מפנה אותו לכל סניף של הקמעונאות" (עמ' 30, שורות 7-5). עדותו מתיישבת עם המייל ששיגר מר איזק למבקש ביום 3.8.2011 ובו כתב:

"זוהר שלום.

בהמשך לשיחתנו, הנך מוזמן לסור מחר בבוקר (החל מ- 09:00) לסניף אור עקיבא של מזרחי טפחות (בקניון אורות). שם תגיש המסמכים הרלוונטיים לעניין הליך הוצאת לווה מהלוואותיך. המשך יום טוב.

בברכה, קובי איזק, מח' גביית משכנתאות- בנק מזרחי טפחות".

1. לאור האמור, אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה הוא ניהל מגעים עם המשיב ועצם העובדה שלא פעל מול החטיבה הרלוונטית הוא ניסיון חסר תום לב של הבנק, שכן כפי שעולה מחומר הראיות באופן בהיר ועקבי כי המבקש ידע שהבקשה להפטרת מרים בטיפול מחלקת הקמעונאית ולא בטיפול מחלקת הגבייה. אמנם, מחומר הראיות עולה כי מר אייזיק, ממחלקת הגבייה, היה מודע לאורך כל ההליך, לקשיים הרבים שבהם נתקל המבקש, אך מהמיילים ששלח למבקש עולה כי הוא מכוון אותו פעם אחר פעם לברר את העניין אצל הגורמים המוסמכים- החטיבה הקמעונאית.
2. דרישת המסמכים- המבקש טען כי הוא המציא למשיב תוך ימים ספורים את כל המסמכים הנדרשים לצורך אישור הבקשה להפטרת מרים והסדרת תיק המשכנתא. ואילו המשיב טוען כי הבקשה לא אושרה והמבקש לא המציא את מלוא המסמכים הנדרשים.
3. הגב' בלנרו הסבירה בתצהירה על תהליך העבודה הכללי והסטנדרט הנדרש בבקשה להלוואה חדשה "נהלי הבנק מטילים על גורמי החיתום להפעיל בעת טיפול בבקשות לשחרור לווה את אותם הקריטריונים שהם נדרשים להפעיל בעת טיפול בבקשה למתן הלוואה חדשה, כאשר לפי אותם נהלים הקריטריונים העיקריים להערכת בקשה כאמור, הינם הכנסה פרמננטית מעבודה ומקורות נוספים לטווח ארוך, שיבססו לכאורה יכולת לבצע את ההחזר השוטף של ההלוואה בעתיד....מטעם זה, ואף שהליך הטיפול בבקשה לשחרור לווה עקב גירושין (שהיוו את עילת הבקשה גם בענייננו), מצריך כתנאי מוקדם בלעדיו אין, גם המצאת מסמכים שונים הנוגעים לגירושין, והנזכרים בנוהלי הבנק, והוא גם מצריך (כמו שנדרש גם בכל הנוגע לשחרור עקב כל סיבה אחרת) המצאת מסמכים הנוגעים לנכס שישמש כבטוחה...".

יוער, כי מאחורי דרישות אלה עומד היגיון כלכלי, שכן עם הוצאת לווה, הפטר לווה, משתנים תנאי ההלוואה באופן משמעותי שעה שנותר לווה אחד, על כל המשתמע מכך.

1. כמו כן, ניתן ללמוד על הדרישות במקרה של הוצאת לווה גם מסעיף 3 לנוהל השינויים בו נכתב כי "תהליך הוצאת לווה מחייב ביצוע בדיקות בנוגע ליכולת ההחזר לצורך קבלת החלטת אשראי, בדומה לקיים בתהליך ביצוע הלוואה חדשה". יתרה מכך, בסעיף 3.1.1, המתייחס למקרה ספציפי של שחרור לווה עקב גירושין, נכתב כדלקמן:

"במקרה של גירושין... הבנקאי יבצע את הפעולות הבאות: יקבל מהלווה הנותר מסמכים המעידים על מצבו האישי כדלקמן: ... יקבל מהלווה הנותר מסמכים נוספים המוכיחים יכולת החזר, כמפורט בנוהל 'טיפול בלקוח מתעניין והגשת בקשה להלוואת משכנתא' (כגון: אישורי הכנסה, דפי עו"ש וכד')...".

1. יובהר, בסעיף 14 להסכם מצוין באופן ברור וחד משמעי כי על המבקש להגיש את הבקשה להפטרת מרים מהסכם ההלוואה "בצירוף אישורים על היקף השתכרותי...". דהיינו, הדרישה צוינה בהסכם.
2. המבקש אכן צירף למכתבו מיום 1.8.2011 אישורים על היקף השתכרותו לשנת 2010. מהתכתבויות בין הגב' בלנרו, שהינה פקידה בסניף אור עקיבא, לבין הגב' חגית פומגרין, מנהלת החיתום האזורי, עולה כי עלו ספקות לגבי היכולת הכלכלית של המבקש ומסוגלותו הכלכלית להחזר חודשי גבוה. מתצהירה של הגב' בלנרו עולה, כי היא ביקשה מהמבקש להמציא אסמכתאות עדכניות לשנת 2011. המבקש ניסה להיאחז בעובדה שבעדותה בבית המשפט הגב' בלנרו העידה כי המבקש נדרש לאישור הכנסה לשנת 2010, ואולם עצם העובדה שלפי ההנחיות היה מקום לדרוש אישור הכנסות מאת רואה חשבון לשנה השוטפת מתיישבת יותר עם מה שנכתב בתצהירה, מאשר עם דבריה בבית המשפט, שנבעו מהתרגשות או בלבול, ולאו דווקא מצביעים על אי אמירת אמת, ומכל מקום, מדובר בדרישה סבירה והגיונית, לבחון באופן ברור וחד משמעי את יכולת ההחזר של הלווה היחיד שנותר, במיוחד כשמדובר בהלוואה שהחזרה היה מלווה בחריגות קשות.
3. גם אם אקבל את טענת המבקש, לפיה המשיב לא נקט כל פעולה במשך למעלה משנה וגם כאשר נשלח אליו מכתב מטעם הבנק בדבר מסמכים חסרים היה זה באופן כללי ולאקוני, הרי שגם המבקש פעל בעצלתיים, וזאת חרף העובדה שהאחריות להמציא למחלקת הגבייה אישור הפטר תוך 30 יום מיום חתימת ההסכם הוטלה עליו בלבד.
4. כמו כן, מחומר הראיות עולה כי ביום 9.1.2012, לאחר שהמבקש התלונן על אי ביצוע הפריסה, השיב מר איזק במייל למבקש כי עליו לפנות לסניף אור עקיבא לברר מדוע ההפטר טרם ניתן.
5. בהמשך, ביום 14.10.2012 פנתה באת כוח המבקש החדשה, עו"ד אורית עוזרי, לסניף אור עקיבא וציינה כי טרם ניתן ההפטר למרות שהפניה להפטר נעשתה ביום 1.8.2011. מתצהירה של הגב' בלנרו עולה כי ביום 5.11.2012 או סמוך לפני כן שוחחו המבקש והגב' בלנרו. היא הסבירה בתצהירה כי לאחר שהמבקש ציין שאין לו אפשרות להציג הכנסות לשנת 2011 ולשנת 2012, שכן לא היו לו הכנסות באותן השנים בשל הליך הקמת בית מלון, הוחלט, לפנים משורת הדין, שלא להתנות את ההפטר בהצגת אישורי הכנסות לאותן שנים. המבקש עודכן בעובדה זו ונאמר לו כי לצורך המשך הטיפול, עליו להמציא לידיה אישור זכויות עדכני בגין הנכס, וכן להגיע לסניף לשם חתימה על מסמכים נוספים.
6. החלטת הבנק, בסופו של יום, שלא להתנות את מתן ההפטר בהצגת אישורי הכנסות של המבקש איננה מלמדת על כך שהדרישה מלכתחילה הייתה שרירותית ודרקונית וחסרת תום לב, כפי שהמבקש מנסה לטעון. התנהלות זו היא לפנים משורת הדין ומלמדת על הבנה וגמישות מצד הבנק, מה גם שהדרישה לבדוק את הכנסות המבקש הייתה לגיטימית, הגיונית וסבירה בנסיבות העניין.
7. דרישת המסמכים הנוספים כגון אישורי הכנסה ותעודת גירושין הינה דרישה לגיטימית הואיל ומדובר בהסדר חדש עם המבקש. המבקש טען כי הבנק בהיותו גוף ציבורי כלכלי רב עוצמה חייב בחובת אמון מיוחדת וחובת תום לב מוגברת וכי לא הפעיל חובות אלו בעניינו. דווקא משום אותן חובת אמון מיוחדת ומוגברת המוטלת על גוף כלכלי זה, חייב הבנק לבצע את הבדיקות הנדרשות ולדרוש את המסמכים הרלוונטיים לפי הנהלים הקבועים לפני שמאשר הסדר חדש זה עם המבקש.
8. פריסת ההלוואה באופן שסכום התשלום החודשי יקטן מכ- 15,000 ₪ לכ- 10,000 ₪ כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם מיום 27.07.2011

המבקש טען כי לאחר שהצדדים חתמו על ההסכם, הוא החל להפקיד תשלום חודשי בסך של 10,000 ₪ לחשבון ההלוואה, וזאת בידיעת והסכמת המשיב. כמו כן, טען כי מעולם לא נמסרה לו הודעה המבטלת את ההסכמות.

1. למרות הכחשת הבנק כי אישר למבקש להפקיד תשלום חודשי כאמור בהסכם, מר אייזיק אישר בהגינותו כי המבקש הפקיד תשלום חודשי בסך של 10,000 ₪ באישור המשיב ובהסכמתו. כך גם עולה מחומר הראיות. במייל שהשיב עו"ד שטריקר למבקש ביום 1.12.2011 הציע לו להמשיך לבצע העברה בנקאית מבנק איגוד לבנק מזרחי כפי שביצע את התשלום הראשון בהסדר.
2. הנה כי כן, מחומר הראיות עולה באופן ברור כי המשיב אישר למבקש להפקיד תשלום חודשי בסך של 10,000 ₪ מיד לאחר שחתמו על ההסכם. אמנם, מעדותו של מר אייזיק עולה כי הובהר למבקש כי עד להסדרת התנאים בהסכם החוב גדל ובלשונו "...באותה תקופה הוא ממשיך לשלם 10,000 ₪, אבל לאורך אותה תקופה ואמרתי זאת יותר מפעם אחת, צריך לקחת בחשבון שכל עוד אין פריסה בפועל, החוב גדל" (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 21.3.2016 שורות 21-19). המבקש לא קיבל מכתב התראה או מכתב שניתן ללמוד ממנו על כך שהמבקש צריך לשלם תשלום חודשי מלא. אם ביקש הבנק לבטל את ההסכמה שנתן למבקש בנוגע להפקדת התשלום החודשי כאמור בהסכם, היה עליו להתריע מראש. על אחת כמה וכמה, כאשר המבקש דורש דו"ח על ההפקדות, הסכום שנותר והריביות. אולם, לא רק שהבנק לא עשה כן, אלא היפוכם של דברים. כך למשל, לאחר מספר חודשים ממועד חתימת ההסכם, זומן המבקש לפגישה בסניף החשמונאים בתל אביב אצל המשיב. שם נמסר לו כי המשכנתא מאושרת בריבית של פש"ר בשיעורים גבוהים ובניגוד למוסכם בהסכם שנחתם בין הצדדים. בפנייתו למר איזייק לברר את הנתונים שהוצגו לו נענה ביום 14.2.2012 באמצעות הדוא"ל כך: "1. הסניף יקדם את הליך המיחזור בדיוק באותם התנאים כפי שחתום על ההסדר עליו חתמת. 2. הפיגור שנוצר רובו ככולו ע"י העובדה שההלוואה לא נפרסה עד היום- לא יועמס עליך".
3. לפיכך, אין מקום להתעלם מהטענה שהבנק תרם בהתנהגותו למצב הדברים בפועל. דהיינו, חרף העובדה שלא ניתן למבקש הפטר תוך 30 יום, המבקש המשיך, הלכה למעשה, להפקיד תשלום חודשי מופחת, וזאת מבלי שהבנק מתריע על כך. למעשה הבנק אישר זאת. גם אם אקבל את טענת המשיב כי הסכים לאפשר למבקש אורכה נוספת על מנת להשלים את התהליך שהתחיל מול סניף אור עקיבא, היה ראוי שהבנק יעדכן את המבקש ויוציא מכתב ברור המלמד כי המבקש ממשיך להיות מחויב בריבית פיגורים כאילו לא נחתם הסכם.
4. אשר לתקופה שהמבקש הפסיק לשלם תשלום חודשי- אין בידי לקבל את טענת המבקש כי הפסיק לשלם את התשלום החודשי באמצעות הפקדות לחשבון שנמסר על ידי הבנק משום שהעביר לגב' בלנרו חופית מסניף אור עקיבא הוראת קבע חתומה לביצוע, שכן במכתב שנשלח ביום 4.12.12 לבנק על ידי המבקש באמצעות עו"ד עוזרי נכתב כך: "הוראת הקבע לעיל, הנה בכפוף להסכם שנחתם בין מרשי לבנק ביום 27.7.11, קרי, ביצוע ההפטר של הגב' מרים וינקלר והקמת הלוואה חדשה ע"פ סעיף 2 להסכם (תשלום שוטף של כ- 10,000 ₪ לחודש)". לא בכדי המבקש המשיך בביצוע תשלומים באופן יזום באמצעות הפקדות לחשבון הבנק. יש לקבוע אפוא כי המבקש היה מודע לחובתו להמשיך ולהפקיד מדי חודש סך של 10,000 ₪ על חשבון ההלוואה.

1. דרישת הבנק מהמבקש לחתום על סעיף ויתור על זכות תביעה- המבקש טוען כי המשיב לא אישר את הבקשה להפטרת מרים מההלוואה, בסופו של יום, רק בשל העובדה שלא הסכים לחתום על סעיף של וויתור על זכות תביעה מצדו, בשל העובדה שהוא מתכוון לתבוע את המשיב על הנזקים שנגרמו לו. המשיב , מצדו, אישר כי מתן הפטר למרים לא ניתן, בסופו של יום, בשל איומיו של המבקש כלפי המשיב לתביעות.

אקדים ואציין, כי הנחת המוצא הינה כי בין הבנק לבין לקוחותיו קיימת מערכת יחסים מיוחדת במסגרתה מצפים הלקוחות מן הבנק שיפעל ביושר, בתום לב ובהגינות. על חובת תום הלב המוטלת על הבנק ביחסיו עם הלקוח כתבו ג' נרקיס ומ' מור "חובות החלות על הבנקים" תשס"ב (כרך א') (עמ' 134) כך:

"חובת תום-הלב שיש להחיל על הבנק, איננה זו שיש להחיל במערכת יחסים עסקית אחרת, ואינה ברמה של אדם לאדם אדם, כי אם ברמה של אדם לאדם מלאך. עיקרון תום-הלב המעוגן בסיפא של סעיף 39 לחוק החוזים, מחייב את הבנק להתחשב בלקוח ובמטרת החוזה כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות של האחרון. במילים אחרות, על הבנק לראות לנגד עיניו את טובתו של הלקוח, ואף אסור לו להימצא במצב של ניגוד עניינים". (וראו גם: ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות בע"מ נ' צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573, 597).

1. לו היה מעמיד הבנק כתנאי למתן הלוואה דרישה לחתימה על סעיף ויתור על תביעות משפטיות, הרי שניתן היה לומר שיש כאן חוסר תום לב מצד הבנק. אך לא כך הדבר. בענייננו, הדרישה לחתום על סעיף ויתור על תביעה משפטית באה במסגרת הסכם בין הצדדים שבמסגרתו אמור הבנק לפרוס את חובו של המבקש ולמעשה לאפשר לו לצאת מן המצוקה אליו נקלע. הבנק לא היה חייב ללכת לקראת המבקש ולהסכים להסדר פריסה. יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מכל התקופה בה המבקש לא פעל בהתאם לתנאי ההלוואה ולא פעל להמציא את המסמכים הרלוונטיים בהתאם לנדרש לפי ההסכם מיום 27.07.2011. כאן המקום להבהיר כי חרף טענתו של המבקש כי צירף את כל המסמכים הנדרשים להעברת חלקה של מרים בנכס על שמו, מהראיות שהוצגו לבית המשפט עולה תמונה אחרת. כמו כן, יודגש, כי על פי הנחיות הבנק המסמכים שהמבקש נדרש להציג מהווים תנאי לאישור הבקשה, וזאת גם אם המבקש אינו סבור שאותם מסמכים נחוצים ושניתן לאשר את הבקשה גם בלעדיהם. אשר על כן, אין לבנק סיבה כלשהי להסכים לפרוס למבקש את החוב הקיים ולבוא לקראתו כשהוא חשוף לתביעה כזו או אחרת מצד המבקש.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נז (6) 769 (2003): "לא כן ויתור על זכות תביעה בגין הפרה מן העבר. ויתור כזה עשוי להיות חלק מפשרה הוגנת בין הצדדים. כן עשוי הוא להיות תנאי כשר במסגרת הסדר מוסכם, שמטרתו לאפשר פתיחת מערכת יחסים חדשה המבטיחה לצד המוותר טובת הנאה המפצה אותו על הוויתור".

1. לפיכך, אני סבור כי הבנק היה רשאי לדרוש חתימה על סעיף ויתור כאמור ואין בעצם הדרישה חוסר תום לב.

סוף דבר

1. לאור כל האמור יש לקבוע כי המבקש לא עמד בתנאי ההסכם שנחתם, בכך שלא המציא את האישורים שנדרשו ממנו, זאת עד עצם היום הזה, ולא חתם על המסמכים עליהם נדרש לחתום.
2. טענתו של המבקש כי הבנק התרשל ונהג כלפיו בחוסר תום לב באופן כלשהו – נדחית.
3. טענתו של המבקש כי הבנק העמיד מצדו תנאים בלתי סבירים נדחית אף היא.
4. לזכותו של המבקש יש לזקוף את העובדה כי בחלק מהתקופה שילם את הסכום של 10,000 ₪, אולם גם כאן חטא מבקש בכך שהפסיק על דעת עצמו לשלם תשלומים אלה ובכך גילה דעתו כי אין בכוונתו לקיים את ההסכם גם במובן זה.
5. לאור כל האמור, התביעה נדחית.
6. אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך של 50,000 ₪ נכון להיום.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ז, 07 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.