1. המשיבה הגישה נגד המבקשת תובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל. בכתב התביעה נטען לחוב בסך 7,820 ₪, על פי הסכם בין המבקשת לבין חברת "במרום הפקות" שהעתקו צורף לכתב התביעה.

כנגד תביעה זו הגישה המבקשת התנגדות ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

2. על פי הרישום בתיק ההוצאה לפועל, האזהרה נמסרה לידי המבקשת ביום 17/1/14. על כן, המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 17/2/14. בפועל הוגשה ההתנגדות ביום 24/6/14, קרי באיחור של כ- 4 חודשים.

3. לטענת המבקשת, לאחר שקיבלה את התביעה ניסתה לפנות בכוחות עצמה לב"כ המשיבה על מנת לקבל פרטים על החוב הנטען. המבקשת ביקשה לקבל אסמכתאות על כך שהוראת הקבע שמסרה לחברת במרום לא כובדה, וכן אסמכתא ביחס למועד שבו נחתם ההסכם. כל אלו לא הומצאו לה ובסוף פנתה לקבלת ייצוג משפטי, ובאי כוחה פנו שוב לקבלת האסמכתאות המבוקשות. גם פניות באי כוחה נענו באופן חלקי.

4. המבקשת אינה מכחישה חתימתה על ההסכם אשר צורף לכתב התביעה, אלא שלטענתה כלל לא ברור ממה נובע החוב. יתר על כן, לטענת המבקשת, היא סבורה כי התביעה התיישנה, שכן למיטב זכרונה ההסכם נחתם בשנת 2006, אלא שההסכם אינו נושא תאריך. כן טוענת המבקשת, כי לא הוצגה לה כל אסמכתא על כך שהוראת הקבע שנתנה בזמנו לתשלום תמורת ההסכם, לא כובדה.

5. לטענת המשיבה, אין כל מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, הן בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, והן בהעדר הגנה מפני התביעה.

לטענת המשיבה, המבקשת מודה בכך שכבר בסוף אוגוסט קיבלה את כתב התביעה ואילו ההתנגדות מוגשת חודשים רבים לאחר מכן. לטענת המשיבה, המבקשת קיבלה ממנה מסמכים רבים לאחר שפנתה וביקשה מסמכים, והטענה על חוסר שיתוף פעולה אין בה ממש.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי ההסכם נחתם בשנת 2008, ועל כן – אין התיישנות. לטענתה, מדובר בהסכם למתן שירותים מגוונים של חשיפה לאודישנים והצעות עבודה שונות עבור בתה של המבקשת, אשר עבורה נפתח אצל המשיבה כרטיס ובו כל פרטי הבת. על פי ההסכם, המבקשת רשמה את בתה למסלול של "חבילת בסיס" בעלות של 150 ₪ לחודש שתשולם בהוראת קבע ב-12 תשלומים. בהתאם, נערכו לבתה של המבקשת צילומים והיא זומנה לאודישנים.

לטענת המשיבה, על פי תנאי ההסכם, אי תשלום של הסכום האמור לעיל יביא לכך שהמבקשת תחויב במלוא העלות של השירותים שרכשה: 1,800 ₪ עבור "חבילת הבסיס", דמי רישום בסך 600 ₪, הפקת תמונות בסך 600 ₪, תוספת איפור בסך 300 ₪ וקורס הכנה לאודישנים בסך 600 ₪, סך הכל – 3,900 ש"ח.

לטענת המשיבה, המבקשת ביטלה באופן חד צדדי את הוראת הקבע ולא שילמה דבר. לטענתה, המבקשת מנצלת את ההליך המשפטי לרעה, ועל כן יש לדחות את ההתנגדות ואת בקשתה להארכת מועד להגשתה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, כמו גם בכתב התביעה על נספחיו, אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד שבו הוגשה בפועל, וכן להורות על קבלתה.

המבקשת אמנם איחרה בהגשת ההתנגדות, אך ברי כי האיחור אינו נמנה מחודש אוגוסט 2013, אלא מחודש פברואר 2014. המבקשת אמנם ציינה בהתנגדות כי נודע לה על התביעה בסוף חודש אוגוסט, לאחר שזו הועברה אליה באיחור מכתובתה הישנה במושב זרעית, אך סביר להניח שבדברים אלו התייחסה המבקשת למכתב ההתראה, ולא לכתב התביעה. כתב התביעה, כאמור, הומצא רק בחודש ינואר 2014, כפי שעולה מרישום המצאת האזהרה בלשכת ההוצאה לפועל.

על כל פנים, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה בפועל, וטעמים אלו נוגעים הן לאופן שבו הוגש כתב התביעה, ולהעדרה של אפשרות להבין ממנו כיצד חושב סכום התביעה, והן להגנה לגופו של עניין.

כאן המקום לציין, שבכתב התביעה נטען לחוב בסך 6,792 ₪ קרן, ללא כל הסבר או פירוט, ואילו כעת במסגרת התגובה מציגה המשיבה פירוט חוב אשר מסתכם ב- 3,900 ₪ בלבד.

המבקשת טוענת בתצהירה כי ביקשה אסמכתא לכך שהוראת הקבע שמסרה למשיבה לא כובדה. אסמכתא כזו לא הוצגה גם כעת במסגרת הנספחים לתגובת המשיבה. יש לציין, כי צורפה כרטסת לקוח שמתעדת שיחות שונות שנעשו לכאורה בין נציגי חברת במרום לבין המבקשת ובתה, אך בין אלו לא ניתן למצוא שיחה כל שהיא שתוכנה נוגע להוראת קבע שלא כובדה, או לדרישת תשלום.

סבורני, כי בנסיבות אלו, יש להעדיף בירור ההליך המשפטי בגופו, וליתן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות, ולא לחסום דרכה של המבקשת אל ביהמ"ש בשל האיחור בלבד.

7. לאור האמור לעיל, ההתנגדות מתקבלת.

הליכי הוצל"פ מעוכבים.

לאור האמור בסעיף 6 לעיל, וטענות חדשות אשר עולות מתגובת המשיבה (ולא נטענו בכתב התביעה) אני רואה לנכון לאפשר למבקשת להגיש כתב הגנה מטעמה, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא תעשה כן, ישמש התצהיר שצורף להתנגדות ככתב הגנה.

8. נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש תצהיר לאימות העובדות ותצהיר מסמכים מטעמה, יחד עם העתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.