ניתנה ביום 05 מרץ 2015

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל' 57201-11-13). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (חוק לפיצוי נפגעי פוליו) מיום 2.12.12 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה, דחתה הוועדה את תביעת המבקש וקבעה כי אין מדובר בנכות הנובעת ממחלת פוליו. בבקשתו טען המבקש כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה בכל קביעותיה.

2. לפי המפורט בבקשה, לאחר הליכים קודמים בעניינו של המבקש ניתן ביום 2.1.12 תוקף של פסק דין להודעת המוסד לביטוח לאומי לפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית (פוליו), אשר תתייחס לחוות דעתו של ד"ר שפירא מיום 19/07/2007. כמו כן הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם כנגד קביעת הוועדה כי המערער אינו לוקה במחלת הפוליו" (בל' 16780-08-11; להלן: פסק הדין).

בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 5.2.12 וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בדו"ח ועדת ערר 6/11 ומתברר כי מאז ועד היום לא הומצאו ולא קיימים כל מסמכים נוספים היכולים לשפוך אור לעניין התכולה [צ"ל: תחולת, ר.ר.]. ולכן בהעדר כל מסמך המעיד כי חלה בישראל אין מקום לשינוי הקביעה הקודמת."

על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. ביום 28.9.12 נתן בית הדין האזורי פסק דין, לפיו "עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (פוליו) אשר תפעל על פי הוראות פסק הדין מיום 2.1.12 ותתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של דר' שפירא מיום 19.7.07. המערער וב"כ יזומנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" (בל' 6974-04-12; להלן: פסק הדין המחזיר).

3. ביום 2.12.12 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש וקבעה כדלקמן:

"בבדיקה: הועדה עיינה בפס"ד אזורי לעבודה בבאר שבע מיום 28/9/12 לפיו הועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוו"ד של דר' שפירא מ 19/7/07. בתחילה הועדה מבקשת לציין ולהדגיש שחוו"ד של דר' שפירא ניתנה ביום 19/7/07 כאשר בדיקת ועדת הערר היתה ב-5/2/12 כלומר מדובר בהפרש של 5 שנים. הועדה בדעה שהפרש כזה גדול בין 2 בדיקות רפואיות הינו בר משמעות בכל הנוגע לתוצאות הבדיקה. הועדה אינה רואה עין בעין עם דר' שפירא שכן התרשמה מנתונים וממצאים שונים מאלה הנובעים מחוות דעתו. כמו כן הועדה ציטטה בדיקות נוספות רופאים אחרים שלא התרשמו מחסר נוירולוגי. בחוו"ד של דר' שפירא לא נכנס לסוגיה של תכולת הנכות דהיינו מתי חלה התובע כאשר קביעה זו של התכולה הינה קרדינלית במקרה זה. לועדה לא הומצא עד לרגע זה כל מסמך רפואי המעיד שהנבדק אכן חלה בארץ ... בפוליו ולכן הועדה נאלצת לדחות את הערר" (ההדגשות במקור, ר.ר.).

הוועדה נותרה איפוא בעמדתה כי המבקש אינו חולה במחלת הפוליו, וכי אף לא הוכח כי חלה בישראל. על החלטת הוועדה שניתנה ביום 2.12.12, הגיש המערער ערעורו לבית הדין האזורי ביום 28.11.13.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4. בפסק הדין סקר בית הדין האזורי את טענות הצדדים בקשר לערעור, לרבות טענת הסף שהעלה המוסד לביטוח לאומי בדבר האיחור שאיחר המבקש בהגשת הערעור לבית הדין, המצדיק דחיית הערעור על הסף. בית הדין נזקק לטענות שבערעור לגופן, ומשמצא כי דין הערעור להידחות לגופו, קבע כי תוצאת הדברים "מייתרת את הצורך לדון בטענת הסף של המשיב, לפיה הערעור הוגש שלא במועד".

בהתייחסו לגופם של דברים, קבע בית הדין האזורי כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. בית הדין קבע כי בין המומחים היושבים בוועדה ובין דר' שפירא קיימת מחלוקת רפואית בקשר לפרשנות מסמכים ובדיקות, ובה אין להתערב. בית הדין ציין כי חלוף הזמן בין חוות דעתו של דר' שפירא ובין בדיקת הוועדה מביא בהכרח לנתונים ולממצאים שונים מאלו של דר' שפירא. הוועדה הסתמכה על פרוטוקול ישיבתה מיום 5.6.11, ממנו עולה כי בתיקו הרפואי של המבקש קיים מסמך מאת פרופ' הרישנו מיום 29.8.87 שאינו מלמד כי המבקש חלה בפוליו, וכן בדיקה של פרופ' רייכנטל מיום 18.12.02, ולפיו ממצאי הבדיקה בעניינו של המבקש היו תקינים ועל כן ניתן להסיק כי לא חלה בפוליו. דר' שפירא אינו מתייחס למסמך מאת פרופ' הרישנו והבדיקות המוקדמות ביותר אליהן התייחס היו משנת 1990. בית הדין הוסיף כי גם אם תתקבל דעתו של ד"ר שפירא, לפיה, המערער חולה במחלת הפוליו, עדיין, כאמור בסעיף 1 לחוק, על המערער להוכיח שלקה במחלה בעת שהותו בישראל. בית הדין הפנה לעניין זה להחלטת הוועדה לפיה המערער לא הוכיח טענה זו במסמך רפואי. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.

הבקשה

5. בבקשתו טוען המבקש, כי הוועדה אינה מפרטת אלו ממצאים ונתונים שונים בינה ובין חוות דעתו של דר' שפירא, והאם נתונים אלה אמורים להשתנות עם הזמן. הוועדה מציינת באופן כללי כי נעשו בדיקות נוספות על ידי גורמים אחרים שלא התרשמו מחסר נוירולוגי, אך אינה מפרטת אלו בדיקות נעשו ולאלו גורמים היא מתכוונת, ואינה מתייחסת לממצאיו של דר' שפירא המעידים על חסר נוירולוגי הקשור לפוליו. משכך, החלטת הוועדה אינה מנומקת. כמו כן, לא התייחסה הוועדה למסמכים הרפואיים, לדברי המבקש ולתצהירה של אחותו, המעידים על כך שהוא חלה בפוליו בישראל.

6. בהחלטת בית הדין מיום 24.7.14 התבקשה השלמת טיעון של המבקש בכל הנוגע למועד הגשת הערעור על החלטת הוועדה, לבית הדין האזורי. בסוגיה זו טען המבקש, כי סעיף 7 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז-2007 (להלן: חוק הפוליו) מחיל את סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין לעבודה. עם זאת, חוק הפוליו אינו מחיל את סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, המסמיך להתקין תקנות בדבר המועדים להגשת תובענות וערעורים לפי החוק, לבית הדין לעבודה. כמו כן, בחוק הפוליו חסרה הבחנה בין מקרה בו מוגש ערעור על החלטה נוגעת להכרה או אי הכרה של אדם כנפגע פוליו, ובין מקרה בו מוגש ערערו על דרגת הנכות שנקבעה לנפגע פוליו. המבקש טוען כי בהתאם להסדר בחוק הביטוח הלאומי, יש לקבוע כי ערעורים על החלטות מן הסוג הראשון יוגשו תוך 12 חודשים, בעוד שערעורים על החלטות מן הסוג השני יוגשו בתוך 60 יום. המבקש טוען עוד, כי במקרים אחרים התקבלו מאת המוסד לביטוח לאומי החלטות המיידעות מבוטחים על זכותם להגשת ערעור במועדים משתנים, בין בתוך 12 חודשים ובין בתוך 60 יום באופן שרירותי, על אף שהמדיניות בעניין זה אמורה להיות אחידה. לפיכך טוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את ערעורו מחמת התיישנות.

7. בתגובתו טען המוסד, כי לפי הוראת תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן: תקנות המועדים), המועד להגשת ערעור לבית הדין האזורי על החלטת ועדה כאמור בסעיף 213 לחוק הינה תוך 60 ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער. בתקנות נקבע במפורש המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה שניתנה מכוח סעיף 213 לחוק. כמו כן מציין המשיב, כי בהתייחס להחלטות קודמות שניתנו על ידי הוועדה בעניינו של המבקש נשלחו אליו מכתבים בהם מצוין כי ניתן להגיש ערעור על החלטת הוועדה בתוך 30 יום. במכתב האחרון מיום 7.2.12, המתייחס להחלטה מושא הבקשה נכתב במפורש כי על המבקש להגיש ערעור על החלטת הוועדה בתוך 60 יום. השוני בפרק הזמן שעליו הודע למבקש נעוץ בתיקון שהתקבל בתקנות המועדים. המוסד מוסיף ומציין כי "במקרים בודדים נשלחו עקב תקלה מכתבים המאפשרים הגשת ערעור בתוך 12 חודשים. תקלה זו לא ארעה בעניינו של המבקש ואין ללמוד ממנה כי המצב המשפטי אינו ברור" (ההדגשה במקור, ר.ר.).

לגופו של עניין טוען המוסד, כי הוועדה התייחסה לממצאיו של דר' שפירא, ולאורם קבעה כי לא קיימים ממצאים רפואיים המלמדים כי המבקש חלה בפוליו. הוועדה הוסיפה כי חוות דעתו של דר' שפירא ניתנה חמש שנים לפני מועד התכנסותה, וכי דר' שפירא לא התייחס במסגרתה לבדיקות שבוצעו על ידי מומחים אחרים, אשר קבעו כי המבקש אינו סובל מחסר נוירולוגי, או למועד תחולת הנכות בעניינו של המבקש. המוסד מוסיף כי גם אם תתקבל חוות דעתו של דר' שפירא לעניין העובדה שהמבקש חלה בפוליו, עדיין יהא עליו להוכיח כי חלה בפוליו בישראל. הוועדה ציינה כי לא הובא לפניה מסמך המלמד על כך שהמבקש חלה במחלה בישראל. לפיכך טוען המוסד כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי, לפיהם אין להכיר במבקש כנפגע לפי חוק הפוליו.

8. ביום 17.12.14 התקיים דיון בבקשה. בתום הדיון ביקש המבקש להשלים טיעוניו בסוגיית המועדים להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. על פי החלטת בית הדין מאותו מועד התאפשר למבקש להגיש השלמת טיעונים. על אף שחלף המועד שנקבע לכך, לא הוגשה השלמת טיעון מטעם המבקש.

הכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. על הטעמים לכך אעמוד בדברים שלהלן.

10. סעיף 7(א) לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז-2007, שכותרתו "רופא מוסמך וועדה רפואית לעררים", קובע כדלקמן:

"רופא מוסמך שמונה לפי הוראות סעיף 208(ב) לחוק הביטוח הלאומי ידון בתביעה של אדם להכיר בו כנפגע פוליו; הוראות סעיפים 211, 212 ו-213 לחוק האמור יחולו לענין זה, בשינויים המחויבים."

סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע זכות ערעור על החלטות של ועדה רפואית לעררים, לפני בית דין אזורי לעבודה.

מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, התקין השר את תקנות המועדים. בתקנות אלה נקבע כי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק יוגש לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 ימים מהיום שבו נמסרה החלטה למערער.

כאמור, לטענת המבקש, בחוק הפוליו אין הוראה הקובעת תחולתו של סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי, וכפועל יוצא מכך בכל הקשור להחלטות הוועדות לפי חוק הפוליו, אין תחולה לתקנות המועדים, כך שנוצרה לקונה לעניין זה. לא מצאתי ממש בטענה זו. הוראת סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי המסדירה את זכות הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לבית דין אזורי, הוחלה על פי הוראת סעיף 7(א) לחוק הפוליו, באופן מפורש, על הליך ההכרה בנפגעי מחלת הפוליו. כפועל יוצא מכך חלות תקנות המועדים, המסדירות את המועדים למימוש זכות הערעור על פי סעיף 213. לעניין זה יפה הוראת סעיף 9 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 הקובעת כי "הביטוי 'לפי', לענין חיקוק פלוני, או ביטוי כיוצא בו - משמעו גם לפי תקנות שהותקנו מכוחו של החיקוק" (ראו למשל בהקשר דומה דיון (ארצי) נב/0-188 שושנה איצקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 82, 85 (1992)).

11. מן המסמכים שבתיק בית הדין האזורי עולה כי ביום 9.12.12 נשלח למבקש מכתב בו הודע לו על החלטת הוועדה מיום 2.12.12 מושא הבקשה, אשר לו צורף פרוטוקול הוועדה. במכתב מצוין כי ניתן לערער על ההחלטה בתוך 60 ימים ממועד קבלת ההודעה. כאמור, את ערעורו לבית הדין האזורי הגיש המבקש ביום 28.11.13, בחלוף כ-11 חודשים מיום קבלת ההודעה.

מטיעוני המבקש עולה כי הוא אינו חולק על כך שנמסרה לו הודעת המוסד בנוגע להחלטת הוועדה עוד בחודש דצמבר 2012, והודע לו כי נתון לו פרק זמן של 60 ימים להגשת ערר. הוא אף אינו חולק על כך שבהודעות קודמות שנשלחו אליו צוינה תקופה קצרה יותר להגשת ערעור, כנטען על ידי המוסד בתגובתו לבקשה. לאמיתו של דבר אין המבקש נותן כל טעם למועד המאוחר בו הגיש את הערעור לבית הדין, למעט הטענה כי במקרים אחרים הודיע המוסד על תקופה בת 12 חודשים להגשת ערעור. אלא שהמוסד הבהיר כי מדובר במקרים בודדים בהם אירעה תקלה. תקלה זו לא קרתה אצל המבקש, ואין ללמוד ממנה כי המצב המשפטי אינו ברור. מצב דברים זה ודאי לא יצר זכות למבקש להגיש את ערעורו לבית הדין האזורי במועד בו הוגש. הנה כי כן, הערעור לבית הדין האזורי הוגש באיחור רב, שהצדיק את דחייתו.

12. אשר לגופם של דברים - לא מצאתי בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. בפסק הדין המחזיר נדרשה הוועדה להתייחס "התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של דר' שפירא מיום 19.7.07". בהחלטתה, הבהירה הוועדה כי היא אינה מסכימה עם חוות דעתו של דר' שפירא. זאת משום שממצאיה, כפי שעלו בבדיקת המבקש ביום 5.6.11, שונים ממצאיו של דר' שפירא. הוועדה ציינה עוד כי רופאים אחרים לא התרשמו מחסר נוירולוגי כפי שהתרשם ד"ר שפירא, וכי דר' שפירא אינו מציין מתי לדעתו, חלה המבקש. משכך, נמצא כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר והתייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר שפירא.

13. סוף דבר

נוכח כלל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ה (05 מרץ 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.