1. פתח דבר וטענות הצדדים

ביום 25.12.13 נהגה התובעת 2 (להלן – מורן) ברכבו של אביהּ – התובע 1 (להלן – רכב התובעים) בכביש 421 בין אור יהודה ליהוד. מורן טוענת, כי עמדה בהוראת רמזור אדום. לאחר מס' שנית ולאחר שהתחלף הרמזור לירוק, אך בטרם החלה בנסיעה, הגיח מאחוריה רכב מסוג יונדאי (להלן - רכב הנתבעים), השייך לנתבעת 1 (להלן – אלדן), שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן – נאור) ופגע בה בעצמה מאחור (להלן – התאונה).

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין נזקיהם בסך כולל של 33,200 ₪ כדלהלן:

• נזקים לרכב – 13,641 ₪;
• שכ"ט שמאי – 1,234 ₪;
• ירידת ערך לרכב – 7,462 ₪;
• הוצאות עקיפות – 10,863 ₪.

הנתבעים לא מכחישים את עצם הפגיעה אך טוענים כי היה מדובר במגע קל שלא גרם נזק לאיזה מכלי הרכב.

2. דיון והכרעה

בהחלטתי מיום 4.12.14, לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ונוהל, נתתי תוקף להסכמת הצדדים ולפיה "ימונה מומחה מטעם בית המשפט במימון ביניים לשם מתן חוות דעתו באשר להתכנות התרחשות הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעם התובעים כתוצאה מהתאונה".

המדובר במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, כאמור בהוראות תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שם נקבע:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2)יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

ואכן, בהחלטתי מיום 8.12.14, מונה כמומחה מכריע מטעם ביהמ"ש המומחה מר ניר קוסטיקה (להלן – המומחה קוסטיקה).

ביום 12.2.15 הוגשה חוות דעתו של המומחה וביום 22.4.15 נסרקה חוות הדעת לתיק האלקטרוני. עפ"י האמור בחוות הדעת, זו ניתנה לאחר שהמומחה שמע את הצדדים, עיון בכתבי הטענות, בפרוטוקולים ובראיות, ביצע צילומים ומדידות של כלי רכב דומים וביצע ניתוח שלהם ושל הנזק לרכב התובעים. בפרק המסקנות בחוות הדעת הגיע המומחה קוסטיקה לכלל מסקנה כי הנזק הנטען אינו מתאים לנסיבות התאונה, כפי שתוארו ע"י התובעים, והם אינם מתיישבים עם הפגיעה שפגע בו רכב הנתבעים. וכך נכתב (סעיף 2 לחוות הדעת):

"א. הנזק להונדה (רכב התובעים – א.ה.ה.) אינו עולה בקנה אחד עם אפשרות שרכב זה נפגע ע"י חזית היונדאי (רכב הנתבעים – א.ה.ה) שנסע מאחוריו והסב לו את הנזק. מכאן אני קובע כי הנזק אשר נגרם להונדה, אם אכן נגרם מרכב, הרי שנגרם ע"י רכב אחר שאיננו היונדאי.

ב. הנזק להונדה מתאים יותר לפגיעה מעצם דומם צר וקשיח ולא מחזית רכב.

ג. הנזקים בשני כלי הרכב אינם תואמים, לא בצורה, לא במידה, לא בגובה ולא בפרופיל. מכאן אני קובע כי נסיבות התאונה אשר הציגה התובעת אינן מתיישבות עם הממצאים ומתאימות למנגנון התנגדות שונה".

גם בפרק "סיכום" חוות הדעת, חזר המומחה קוסטיקה על מסקנתו וכתב (סעיף 3 לחוות הדעת): "אני שולל כל אפשרות של תאונת דרכים בין היונדאי לבין ההונדה אשר גרמה לנזק הנראה בפגוש האחורי של ההונדה".

ביום 27.5.15, הגיש התובע 1 שאלות הבהרה למומחה. גם בתשובות לשאלות ההבהרה, מיום 10.6.15, חזר המומחה קוסטיקה על מסקנותיו ולפיהן הנזק הנטען לא תואם את נסיבות התאונה (ראה למשל סעיף 1.2 לתשובות לשאלות ההבהרה).

בהינתן מסקנתו החד-משמעית של המומחה, הוצע לצדדים מספר פעמים ע"י ביהמ"ש, כי יבואו בדברים על מנת להגיע לידי הסכמות שתייתרנה את הצורך במיצוי ההליך המשפטי ותחסוך להם עלויות נוספות. למרבה הצער, לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות כאמור, ועל כן זומנו הצדדים לדיון נוסף במסגרתו איפשר ביהמ"ש לצדדים לסכם טיעוניהם. במסגרת הדיון האמור, הציג עצמו התובע כמומחה לתאונות דרכים וביקש לפרוש בפני ביהמ"ש את מסקנותיו שלו אודות אופן התרחשות הנזקים לרכבו.

דא עקא, מומחיותו של התובע לא הוכחה בפני ביהמ"ש ומכל מקום לא מצאתי כי יש מקום ליתן למסקנותיו משקל ראייתי העולה על משקלה הראייתי של חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש. יתרה מכך, אף אם הייתה מוכחת מומחיותו של התובע, הרי שחוות דעת לא הוגשה על ידו ואף לא היה מקום שתוגש נוכח הוראת תקנה 130(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שהובאה לעיל.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, ולאור מסקנותיו הברורות והחד משמעיות של המומחה קוסטיקה ולפיהן הנזק הנטען לא נגרם מחמת התאונה, אין לי אלא לדחות את התביעה.

3. סיכום

התביעה נדחית.

בשים לב לעלות חוות דעת המומחה ולעובדה שהתקיימו שני דיונים, התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך 3000₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.