1. לפניי שלוש תביעות מאוחדות, אשר עניינן תאונת שרשרת שאירעה ביום 4.11.13 בכביש 1 לירושלים.

2. עסקינן בתאונת שרשרת בה היו מעורבים ארבעה רכבים , לפי הסדר כדלקמן:

רכב מ.ר 8062276 אשר היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים ע"י הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "רכב הפניקס").

אחריו רכב מ.ר 8578775 מסוג מאזדה 6, בבעלות קרדן רכב בע"מ (להלן: "רכב קרדן").

אחריו רכב משטרתי מ.ר 8474361, מסוג סוואנה של מדינת ישראל להלן: "רכב מ"י ").

אחריו רכב מ.ר 5613629 מסוג מאזדה לנטיס, אשר היה מבוטח במועד התאונה ע"י שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "רכב שומרה").

3. בתא"מ 58076-06-14 תבעה חברת הפניקס בתביעת שיבוב את מבטחות/בעלות הרכבים שמאחורי רכב הפניקס.

בתא"מ 49940-06-14 תבעה חברת קרדן (הרכב השני) את מדינת ישראל וחברת שומרה.

בתא"מ 24839-02-15 תבעה מדינת ישראל (הרכב השלישי) את חברת שומרה.

4. לדיון שהתקיים ביום 3.7.16, לא התייצב נהג הפניקס, וב"כ הפניקס וויתר על העדתו.

כמו כן, הודיע ב"כ קרדן כי העד מטעם קרדן אינו מתגורר בארץ ולכן אין באפשרותה של קרדן להעידו.

משכך, העידו נהג רכב מ"י ונהג רכב שומרה בלבד, ועדויותיהם היו כדלקמן:

נהג רכב מ"י העיד, כי היה בדרך לפעילות מבצעית בירושלים בכביש 1, כאשר זיהה שרכבים לפניו בולמים. הנהג העיד, כי הספיק לבלום מבלי לפגוע ברכב שלפניו, אך שניה לאחר מכן שמע חריקת בלמים, והרכב שמאחוריו (רכב שומרה) פגע בו בעוצמה מאחור והדפו לעבר הרכבים שלפניו.

הנהג העיד, כי נהג שומרה החליף עימו פרטים והודיעו כי הוא יתקן את נזקו בעצמו. עוד העיד הנהג, כי רכב שומרה ניזוק קשות בקדמת הרכב, מוו הגרירה המצוי באחורי רכב מ"י. הנהג העיד עוד, כי מספר חודשים לאחר מכן התקשר אליו נהג שומרה, ואמר לו "איזה נזק עשית לי, מה עשיתי בסך הכל?" (עמ' 2 שורות 24-25).

בחקירתו הנגדית השיב העד, כי טרם התאונה לא נסע במהירות גבוהה וכי עצר כ-15-20 ס"מ אחרי הרכב שלפניו. העד העיד, כי רכב שומרה פגע ברכבו בעוצמה חזקה וכאשר נשאל הכיצד הפגיעה החזקה לא גרמה לנזק בחלק האחורי של רכב מ"י השיב, כי וו הגרירה עצר את רכב שומרה והוסיף, כי הפנס והטמבון הקדמי של רכב שומרה נשברו כתוצאה מעוצמת הפגיעה של רכב שומרה ברכב מ"י (עמ' 5 שורות 1-2).

נהג שומרה העיד באשר לאופן קרות התאונה ולפי גרסתו, כאשר התקרב למקום ראה את רכב הסוואנה של מ"י עומד ועל מנת להימנע מפגיעה בו הסיט את ההגה שמאלה, אך רכבו החליק והוא נגע ברכב מ"י במהירות נמוכה מאוד, של כ-4 ק"מ. הנהג העיד, כי רכב מ"י לא זז כלל כתוצאה מהפגיעה ואילו רכב שומרה נפגע בפנס הימני קדמי בלבד.

נהג שומרה עמד על כך כי לא גרם נזק לכל הרכבים שלפניו והעיד, כי הופתע מאוד לקבל מכתבי דרישה מכל חברות הביטוח בגין הנזקים שנגרמו לרכבים בתאונה זו. בהזדמנות זו, שוחח טלפונית עם נהג רכב מ"י והביע בפניו את פליאתו. בעדותו, העלה סברה כי נהג מ"י "כנראה חשב שאפשר להפיל עלי את האשמה כי יש לי ביטוח" (עמ' 5 שורה 15).

בחקירתו הנגדית חזר הנהג על כך כי נסע במהירות נמוכה מאוד בעת שפגע ברכב מ"י ובמענה לשאלה השיב, כי תיקן את הפנס ברכב ע"י רכישת פנס מפירוק תמורת סך 200 ₪.

5. מן העדויות שנשמעו בפני בית המשפט עולה, כי אין מחלוקת כי רכב הפניקס עצר ראשון וכי רכב קרדן עצר אחריו ולא פגע בו.

המחלוקת מתמקדת בשני הרכבים האחרונים- רכב מ"י ורכב שומרה. על בית המשפט לקבוע, האם רכב מ"י עצר אחרי רכב קרדן ואז נפגע ע"י רכב שומרה ונהדף לעבר הרכבים שלפניו, או שרכב מ"י פגע ברכבים שלפניו ואז גם נפגע מאחור ע" רכב שומרה, אשר הצטרף לתאונה קיימת.

לבית המשפט הוגשו חוות דעת בדבר הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה. כמו כן, הוגשו לבית המשפט תמונות הנזקים שנגרמו לרכבים, כפי שצולמו במקום האירוע.

עיון בתמונות מלמד כי לרכב הסוואנה של מ"י נגרם נזק מעיכה ניכר בקדמת הרכב ואילו באחורי הרכב, לא ניכרת בעין כל פגיעת מעיכה. עיון בחוות דעת השמאי שבדק את רכב מ"י מלמד, כי השמאי קבע י.ע רק בגין החלק הקדמי של הרכב ויש בכך כדי לאשש את האמור לעיל.

נהג מ"י העיד כי רכב שומרה פגע ברכבו מאחור בעוצמה חזקה מאוד והדפו לעבר רכבו הרכבים שלפניו. ברם- גרסתו אינה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכב מ"י ולרכב שומרה ואבהיר דבריי:

לא הגיוני בעיני כי פגיעה בעוצמה כזאת מאחור לא גרמה לכל פגיעת פח בחלק האחורי של רכב מ"י.

טענתו של נהג מ"י כי וו הגרירה המצוי באחורי רכב מ"י עצר את רכב שומרה ובשל כך לא נגרמה פגיעת פח מאחור ברכב מ"י אינה מקובלת עליי ואינה הגיונית. אם אכן הגיע רכב שומרה במהירות גבוהה מאחור ופגע ברכב מ"י והפגיעה הייתה בעוצמה כזאת עד אשר רכב מ"י (רכב סוואנה גדול), נהדף לעבר הרכבים שלפניו וגרם להם נזקים כבדים, היה על רכב מ"י להיפגע פגיעה משמעותית מאחור. ברי, כי במהירות ובעצמה שכזו וו הגרירה לא יכול היה לעצור את רכב שומרה ורכב שומרה היה חייב לפגוע בפח האחורי של רכב מ"י.

זאת ועוד, מעדותו של נהג שומרה עלה, כי רכב שומרה נפגע קלות בפנס הימני קדמי בלבד, נזק אשר תוקן על ידו בהחלפת פנס בשווי 200 ₪. עדות זו עולה בקנה אחד עם תמונות הנזק לרכב שומרה, המלמדות כי לרכב שומרה נגרם נזק קל ביותר. גם נזקי רכב שומרה אינם מתיישבים עם גרסתו של נהג מ"י.

מאידך, הנזקים אשר נגרמו לשני הרכבים מתיישבים היטב עם גרסתו של נהג שומרה, כי פגע קלות מאוד ובמהירות נמוכה ברכב מ"י.

אוסיף ואומר, כי עדותו של נהג שומרה הייתה אמינה והוא חזר וציין כי לא היה מתעקש להעיד אילו סבר כי גרם לנזקים גם לרכבים שלפניו. פליאתו מן הדרישה לשלם את נזקי כל הרכבים עולה גם מעדותו וגם מעדותו של נהג מ"י בדבר שיחתם הטלפונית של הנהגים מס' חודשים לאחר התאונה.

כפי שצוין לעיל, רכב מ"י הינו רכב גדול ולא הגיוני בעיני כי פגיעה כה חלשה באחורי הרכב, פגיעה אשר לא הגיעה אף לכדי פגיעת פח כלשהי, גרמה להדיפתו של רכב מ"י לעבר הרכבים שלפניו ולגרימת הנזקים הגבוהים שנגרמו לרכבים אלו.

אציין עוד, כי נהג רכב מ"י חזר וציין בעדותו כי התאונה אירעה בדרכו לפעילות מבצעית, ביחד עם עשרה רכבים נוספים. סביר בעיני, כי בהיותו בדרך לפעילות מבצעית נסע רכב מ"י במהירות גבוהה ולא נקט בזהירות מספקת בעת נהיגתו, ועל כן, לא הספיק לעצור ופגע שני הרכבים שלפניו.

5. אשר על כן, מסקנתי היא כי התאונה אירעה כדלקמן:

רכב הפניקס עצר, רכב קרדן עצר אחריו, רכב מ"י פגע ברכב קרדן מאחור והדפו לעבר רכב הפניקס. רכב שומרה הגיע לאחר מכן, ופגע קלות ברכב מ"י, פגיעה אשר לא הדפה את רכב מ"י לעבר הרכבים שלפניו.

על כן, על מדינת ישראל לפצות את הפניקס וקרדן בגין כל הנזקים אשר נגרמו לרכביהם, ואילו על שומרה לפצות את מדינת ישראל רק בגין הנזק בחלק האחורי של הרכב.

6. אשר על כן, אני קובעת כדלקמן:

בתא"מ 58076-06-14- תשלם מדינת ישראל לפניקס סך 8,727 ₪, אגרה בסך 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.55%. התביעה כנגד נתבע 1 (מבוטח שומרה) וכנגד קרדן נדחית.

בתא"מ 49940-06-14 – תשלם מדינת ישראל לקרדן סך 14,229 ₪, אגרה בסך 379 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.55%. התביעה כנגד שומרה ונהג שומרה נדחית.

בתא"מ 24839-02-15 – ישלמו הנתבעים באמצעות שומרה למדינת ישראל סך 2,180 ש"ח (הנזק האחורי בלבד) ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.