ערעור על החלטת כב' הרשמת שלומית יעקובוביץ מבית משפט זה מיום 8.6.14 ולפיה נדחתה עתירת המערער תושב ואזרח צרפת להורות על ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט של תובענת המשיב נגדו.

המשיב אומן העוסק בענפי יצירה שונים כדוגמת ציור איור צילום עריכה וגרפיקה הגיש כנגד המערער , אומן גם הוא, תובענה שעילתה הפרת זכויות יוצרים , זכויות מוסריות וזכות לשם טוב ולפרטיות . ההפרות אירעו על פי הנטען בחלל האינטרנטי.

בהחלטה נקבע כי למשיב "עילת תביעה טובה" , כי מתקיימות חלופות רלבנטיות מתקנה 500 לתקנות סד'א ובמיוחד החלופה שבסעיף משנה (7) אשר ענינה בתובענה המבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. כמו כן נקבע כי ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתובענה.

להדגיש כי עניין לנו במקרה קונקרטי הנבחן על פי תשתיתו ונסיבותיו ושאין לומר לגביו כי יש לו השלכות בעלות אופי תקדימי והשפעות רוחביות כי אם כזה אשר כב' הרשמת התאימה לו אל נוכח ממצאיה העובדתיים , את עקרונות המשפט הקיימים מבלי שתופרנה זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין כאשר האיזון הראוי בין הצדדים נעשה גם באמצעות בדיקת נאותות הפורום (ראו בין השאר ע"א 9725/04 אשבורן).

במקרה שלפנינו עצם העובדה שהמערער נזקק בבקשתו לביטול ההיתר לשלל טיעונים עובדתיים – אשר לא נתמכו על ידו בתצהיר כדין , כדי להדוף את גרסת המערער בכתב התביעה, היא המצביעה שעל פניה גרסת התובע מגלה עילה ראויה לדיון.

אדרבא, יש להשקיף על הימנעות המערער מלתמוך את טענותיו העובדתיות בתצהיר והימנעותו מלגלות בתצהיר את קו הגנתו ולו בתמצית , כהימנעות מכוונת אשר מוסיפה משקל לעמדת המשיב, אשר נתקבלה בהחלטת כב' הרשמת שנתמלא בעניינו התנאי ולפיו קיימת לו עילה ראויה לדיון.

להימנעותו של המערער מלפרט בתצהיר כנדרש למצער את קו הגנתו (וראו דבריי דאז כרשמת בית המשפט ברע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס בסעיף 3) השלכה זהה גם לגבי בדיקת נאותות הפורום.

המערער אף לא התנגד לתצהיר נוסף מטעם המשיב שצורף לתגובתו של האחרון לבקשה לביטול ההיתר וגירסתו של המשיב עמדה בחקירה נגדית ולא התמוטטה. לגבי טענותיו על לשון הרע כלל לא נחקר .

מעניין לציין כי בע"א 565/77 מזרחי נ' נובל נדחתה טענת המערער כי "משמכרה המשיבה את מוצריה בישראל, עליה גם לקבל על עצמה את עול השיפוט כאן" משום שלא הייתה "מבוססת די צרכה מבחינה עובדתית מן החומר".

במקרה דנן , טענותיו של המשיב בדבר הזיקה המהותית של התובענה לישראל , היותו אומן היוצר בארץ תושב ואזרח הארץ המנהל כאן את עסקיו ואשר נזקו העיקרי התרחש בארץ , לא קרסו בחקירה הנגדית באופן שטענתו בדבר זיקה זו מבוססת די צרכה מהבחינה העובדתית.

יש לקחת בחשבון , נוכח אופיו של החלל האינטרנטי שתוצאתו הנזיקית של המעשה היא מידית באופן שדי לכאורה בקרות הנזק בישראל על מנת להצמיח עילה למתן היתר המצאה לחו"ל.

כב' הרשמת אמנם לא קבעה שיש צורך בזיקה מהותית גם אם נתקיימו הוראות התקנה 500 ולכן גם לא נדרשה לכך בהחלטתה, ברם הזיקה המהותית מתבקשת בנסיבות (ראו בש'א 2267/12 דוד פרל נגד קבוצת איזנברג) והיא הוכחה כדבעי על ידי המשיב בתצהירו מיום 25.5.14 וכמפורט לעיל.

היות וב"כ המבקש אף נמנעה מלחקור במלואו את המשיב לגבי המבחן המשולש שנקבע בעניין Calder (שהוזכר בבקשה לביטול ההיתר ולגביו התייחס המשיב בתצהיר שצרף לתשובתו לה ),ניתן לומר כי גם מבחן זה התקיים .

מניעת הבאת מתדיינים אקראיים לפתחה של מדינת ישראל היא גם בבדיקת נאותות הפורום .

אמנם כב' הרשמת לא דקא פורתא בנושא הנטל בקבעה כי "הנתבע לא השכיל להוכיח כי מירב הזיקות נוטות באופן מובהק לפורום הזר – בית המשפט בצרפת ( ראו ע'א 3999/12 אלצר בע'מ ) אך מהחומר שנפרש עולה שהמשיב עמד בנטל זה משהמערער בחר - בעודו ער לחשיבותו של כלי זה בענייננו , לא להביא בפני בית המשפט ולו עובדה אחת שהיה בכוחה לשנות את התמונה.

המערער לא הציב במכוון קו הגנה בתצהיר לכן לא ניתן להניח בנסיבות תיק זה ובוודאי לא לקבוע כממצא שהמערער יזקק לעדים צרפתים דווקא . גם "נזק" כלכלי נטען בעלמא. על דברים שאירעו בפועל בצרפת דומה שאין מחלוקת ועיקרה של זו , ככל שניתן לדלותה מטיעונים שלא נתמכו בתצהיר היא לכל היותר על מהות יחסי העבודה בין השניים מה שמצריך מן הסתם את עדותם בלבד. הנזק הנטען ארע בישראל מקום מושבו של המשיב והמקום בו הוא יוצר כאומן, עובדות שלא נסתרו.

מקום שההפרות נעשו במרשתת וההפרה והנזק הן בגדר מופע צמוד וכאשר טענת המשיב שרב יחסיהם וחילופי הדברים בין הצדדים התנהלו בה באמצעות מייל (לכן גם אין צורך לתרגמם ע.צ) הרי בין כה וכה הזיקה לצרפת רופפת.

בכל מקרה דומה בנסיבות שהמערער כמשתמש במרשתת לעוולות (ככל שיוכחו) כנגד המשיב צריך היה לצפות שיהיה עליו לקבל על עצמו את עול השיפוט כאן לפחות לכאורה , וכאמור , אי הצבת תשתית עובדתית נגדית שיש בה כדי לנתק את הנחת הצפייה או לכרסם בה נעשתה על ידו במודע והיא הנותנת שניתן היה לקבוע במקרה פרטני זה שהמערער צריך היה לצפות שיתבע בארץ על הפרות ככל שנעשו על ידו במרשתת כלפי המשיב .

לציין שלבד משיקולי נוחות ו"ציפיות לגיטימיות" לא העלה המערער טענה כלשהי לגבי זיקות אפשריות אחרות המתרוצצות בזירה ואין לצאת לתור אחריהן במסגרת זו.

בהינתן האמור לעיל, כללי הסמכות הופעלו במקרה הנדון על ידי כב' הרשמת באופן סביר ומתון ואין ההחלטה מגלה על פניה ובבדיקת החומר הרלוונטי , טעות ממשית הקוראת לתיקון.

הערעור נדחה.

המערער יישא בהוצאות ההליך לטובת המשיב בסך של 30,000 ₪.

המזכירות תודיע מיד לצדדים.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ה, 02 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.