1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לבקשה לביצוע שטר שהגיש המשיב כנגד המבקש ביחס ל- 3 המחאות כל אחת בסכום של 2,000 ש"ח, זאת במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 09-06335-06-0 (להלן: "תיק הוצל"פ").
2. בתצהיר התומך בהתנגדות טען המבקש, כי הוא מעולם לא קיבל אזהרה בתיק ההוצל"פ ולפיכך לא ידע אודות ההליכים המתנהלים נגדו. לדברי המבקש, רק לאחרונה נודע לא אודות תיק ההוצל"פ ולאחר שבדק בלשכת ההוצל"פ גילה כי האזהרה נשלחה למענו והודבקה על דלת ביתו, אלא שלטענתו באותה תקופה הוא שהה בחו"ל ולפיכך לא הומצאה לו האזהרה כדין.
3. לגופו של עניין טוען המבקש, כי יש לו סיכויי הגנה טובים לאור זאת שהחתימות המתנוססות על גבי ההמחאות אינן חתימות שלו, ולדבריו הוא מעולם לא נתן הרשאה למאן דהוא לחתום בשמו על גביהן.
4. הצדדים זומנו בפניי לשמיעת הבקשה וביום 11.11.14 נחקר המבקש על תצהירו.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

במסגרת חקירתו הנגדית אישר המבקש כי הוא התגורר במהלך שנת 1996-1997 בכתובת בה נמסרה האזהרה, ברח' האדנים בפרדס חנה, עם זאת לדבריו במהלך 1997 יצא מהארץ לאוקראינה ושב רק ביום 30.12.10. ביחס לטענת ההגנה, חזר המבקש על גרסתו וטען כי הוא אינו חתום על גבי ההמחאות שהוגשו לביצוע.

1. אשר לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, בית המשפט ייעתר לבקשה אם נוכח כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד. ההלכה הפסוקה קבעה כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק הארכת מועד משקף קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, נ(3) 209). בשנים האחרונות נוטה הפסיקה להגמיש את הדרישה ל"טעם מיוחד" בעיקר במקרים בהם מדובר בהליך ראשון בפני הערכאה הדיונית בהם לא היה למבקש כלל את יומו בפני בית המשפט. בית המשפט מייחס משקל אף למידת האיחור בהגשת ההליך, מהות הטעם שהציג המבקש להגשת ההליך באיחור וסיכוייו הלכאוריים של ההליך (ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, נובמבר 2012, הוצאת פרלשטיין- גינוסר עמ' 85).
2. מן הכלל אל הפרט, המדובר בתיק שנפתח בשנת 1998 וכעולה מאישור המסירה, אזהרה בתיק ההוצל"פ הומצאה למבקש רק ביום 6.3.07, לאחר 3 ביקורים בביתו, באמצעות הדבקה על הדלת. יובהר, כי בהתאם לחוק סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסירה בדרך של הדבקה על דלת הבית הינה המצאה כדין, על כן, השאלה היא האם מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" על מנת ליתן למבקש ארכה להגשת ההתנגדות.

1. המבקש טען, כאמור, כי בתקופה זו שהה בחו"ל ולראיה הציג שאילתה ממשרד הפנים המפרטת את המועדים בהם יצא מן הארץ. מעיון במסמך זה עולה, כי ביום 16.11.1997 יצא המבקש מן הארץ אולם באותה השורה תחת הרובריקה של "תאריך הכניסה" אין מידע ובשולי השורה נכתב "לא ידוע". לאחר מכן, כפי שעולה מהמסמך, ביום 30.12.10 נכנס המבקש לארץ, ובהמשך מופיעים מועדים נוספים של יציאה, כניסה וכו'.

על פניו, עולה אם כן, כי המבקש לא שהה בארץ במועד בו הודבקה האזהרה על דלת ביתו.

1. בנסיבות הללו, לאור ההלכה שנסקרה לעיל ביחס לפרשנות ה"טעם המיוחד" ולהגמשת הדרישה בעניין זה, הרי ששוכנעתי, כי יש מקום בענייננו ליתן למבקש ארכה לצורך הגשת ההתנגדות. יוסף, כי בחינת סיכויי ההגנה שבפי המבקש מצדיקה אף היא להורות על מתן ארכה כאמור.
2. לגופו של עניין, ההלכה הפסוקה לעניין דיון בבקשת רשות להתגונן קובעת כי, די לו למבקש להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתו. המבקש אינו נדרש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואינו נדרש להוכיח את גרסתו (ראה- ע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1)127). נקבע כי, גם בעל דין שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים, זכאי ליומו בבית המשפט (ראה דברי כב' השופט טירקל בע"א 9654/05 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41). בית המשפט אף לא נכנס לבחינת מהימנות גרסתו של המבקש ועליו להניח כי האמור בתצהירו הינו אמת ובכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר (ע"א 356/85 מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3)319).
3. בענייננו, טען המבקש כאמור כי ההמחאות אשר הוגשו לביצוע אינן חתומות על ידו ולטעמי יש בכך על מנת ליתן לו רשות להתגונן, שהרי אם יוכיח טענה זו בבוא העת, יהא בכך כדי להדוף את התביעה שהוגשו נגדו.

1. אשר על כן, אני מתירה למבקש להתגונן מפני התביעה.

הצדדים יפעלו בהתאם להוראות פרק טז'1 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד– 1984 והתצהיר התומך בהתנגדות יהווה כתב הגנה בתיק.

המבקש ישא בהוצאות בקשה זו בסך של 1,000 ₪. הסכום ישולם לב"כ המשיב תוך 30 ימים.

אני קובעת את התיק לישיבה מקדמית במעמד הצדדים ובאי כוחם ביום 20/4/15 בשעה 12:00.

הדיון יתקיים בבית משפט השלום בנצרת.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ה, 06 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.