1. התובעת הגישה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך של 28,134 ₪ כנגד הנתבעים.

עילתה של התביעה היא השבת כספים שנגבו ממנה על ידי הנתבעים שלא כדין.

לטענת התובעת מסרה לבנה בשנת 2006, אייל אלמוג, שיק המשוך מחשבונה על סך 20,000 ₪ לפקודת הנתבע 1 ללא ציון תאריך וזאת לשם מסירתו לידי הנתבעים כבטוחה לקיום התחייבויות בנה על פי הסכם השכירות שכרת עם הנתבעים (להלן: "השיק הראשון").

לאחר זמן מה מסרה לידי בנה שיק נוסף משוך מחשבונה לפקודת הנתבע 1 על סך 15,000 ₪ כשיק בטחון חילופי לשיק הראשון שמסרה כאמור לעיל, וזאת בעקבות טענת בנה כי הנתבעים טענו באוזניו כי השיק הראשון אבד )להלן: "השיק השני").

לטענת התובעת, הסתיימו קשרי השכירות בין בנה לנתבעים ביום 15.8.12 בהסכמה תוך התחייבות בנה להפקדת סך של 2,000 ₪ בחשבון הבנק של הנתבעים והותרת מזגן בשווי 7,000 ₪ במושכר לסילוק התחייבויותיו בגין המושכר שנותרו עד לאותה עת.

לאחר כחודש ימים, הפקידו הנתבעים את השיק הראשון בבנק וגבו את סכומו. הנתבעים הפקידו בבנק גם את השיק השני וגבו אף את סכומו כל זאת ללא כל הודעה מוקדמת או מתן התראה כלשהיא בטרם הפקדתם בבנק.

הנתבעים השיבו לפניית בנה של התובעת והמציאו רשימת חובות ועלות תיקון נזקים שלטענתם גרם למושכר ולאחר קיזוז הסכומים שגבו ממנה, השיבו לה סך של 12,209 ₪ בלבד.

לטענת התובעת לא היתה נתונה לנתבעים הזכות לפרוע את השקים הן משום שהאחד ניתן במקומו של השני, לא שלחו דרישת תשלום בטרם הפקדת השיקים ולא אפשרו לבנה לתקן את המעוות ובכל מקרה לא היו זכאים לממש את הבטוחה בהתאם להוראות הסכם השכירות בהעדר חובות ונזקים כלשהם אשר לטענתם נגרמו על ידי בנה למושכר.

התובעת טוענת כי על הנתבעים להשיב לה את מלוא הסכום שנגבה ממנה כתוצאה מפירעון השקים ולא הושב ובסך 22,982 ₪ וכן יתרת שווי מזגן שהותיר בנה במושכר, בסך 5,000 ₪, ואשר רכישתו והתקנתו מומנה על ידה, ולאחר ניכוי סך של 2,000 ₪ אותם שילמו הנתבעים באמצעות קיזוז חובות.

2. הנתבעים התגוננו ובתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התביעה טענו מפיו של הנתבע 1, בין השאר, לגופה של התביעה ודחו את דרישת התובעת להשבת הכספים שגבו ממנה.

הנתבעים צרפו להתנגדות הסכם שכירות ראשון אותו כרתו עם בנה של התובעת ביום 4.6.06 לתקופה של שנה ועוד אופציה לשנה נוספת. על פי הוראות הסכם שכירות זה היה על השוכר, בנה של התובעת אשר יקרא להלן ומכאן והלאה, לשם הקיצור: "השוכר", שטר חוב על סך של 10,000 $ ולהמציא ערב להתחייבויותיו על פי הסכם השכירות, כמו גם שקים להבטחת תשלום החשבונות החלים על המושכר.

בטחונות אלו לא הומצאו ומקומם הומצא לידיהם שיק על סך 15,000 ₪ הוא השיק השני.

לטענת הנתבעים השיק המכונה ראשון הומצא להם רק במעמד החתימה על מסמך הארכת תקופת השכירות האחרונה ביום 31.7.12 למרות התחייבות להמצאת שני שקים על סך כולל של 25,000 ש"ח כל אחד מהם.

הנתבעים הכחישו גרסת התובעת בכל הנוגע למועד ולטעם הגעת השיקים לידיהם כנטען על ידי התובעת.

לטענת הנתבעים הפר השוכר את הסכם השכירות והסכמי הארכת תקופות השכירות שנחתמו עמו מפעם לפעם ולבסוף אף נותר חייב דמי שכירות בגין חודשים מרץ ואוגוסט 2013.

לטענת הנתבעים הסכם השכירות נותר בתוקף עד ליום 31.8.13 כמוסכם עם השוכר כאשר בפועל פינה השוכר את המושכר מבלי שנפגש עם הנתבעים ומבלי להשיב להם את המפתח.

הנתבעים מכחישים כי הגיעו להסדר כלשהוא עם השוכר ערב פינויו את המשוכר וטענו כי לא נפגשו עמו כלל לאחר יוני 2013, כחודשיים לפני תום תקופת השכירות.

הנתבעים טוענים עוד כי ניסיונם לפנות לשוכר עלה בתוהו, לאחר לא הצליחו לאתרו ועל כן פרצו לדירה בספטמבר 2013.

לטענתם מצאו במושכר נזקים רבים שאינם נובעים מבלאי סביר באופן שלא אפשר שימוש בו.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי נאלצו לתקן את הנזקים באמצעות בעל מקצוע מטעמם ולשלם חובות שהותיר השוכר במושכר כגון ועד בית, ארנונה, מים וחשמל.

הנתבעים הוסיפו לרשימת החובות שצבר השוכר גם דמי שכירות בגין חודש ימים בו נמנע מהם להשכיר את הדירה עת תוקנו כל הנזקים שנגרמו לו.

הנתבעים טענו כי סכום השיקים שנפרע מימן דמי שכירות לחודשים מרץ, אוגוסט וחצי ספטמבר 2013 וכן חוב ועד בית ותיקון נזקים במושכר בסך כולל של 24,791 ₪.

הנתבעים הכחישו זכותה של התובעת לקבל את שווי המזגן המותקן במושכר ואת השווי הנטען על ידה. לטענתם המזגן המותקן במושכר נרכש על ידם בתשלום של 2,000 ₪ בהתאם להסכם עם השוכר כאשר סכום זה שולם באמצעות קיזוז מחובות השוכר כמפורט לעיל.

3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, מטעם בנה - הוא השוכר, דרור אלמוג שהוא בנה השני של התובעת ומר סימנטוב קוסטיקה, צבעי במקצועו.

התובעת חזרה בתצהיר עדותה על האמור בכתב התביעה והוסיפה כי רכשה מזגן על חשבונה אשר הותקן במושכר בעלות של 7,000 ₪ כולל עלות התקנה.

בתצהיר עדות ראשית מטעם השוכר טען השוכר כי בניגוד לאמור בהסכם השכירות הראשון, התבקש להפקיד כבטוחה בידי הנתבעים רק שיק בטחון על סך של 20,000 ₪ ואף מסר לידיהם את השיק הראשון באותו מועד.

כמו כן הפקיד בידי הנתבעים את השקים להבטחת תשלום החשבונות בניגוד לטענת הנתבעים בעניין זה.

השוכר טען כי מעולם לא נדרש להמצאת בטוחות אחרות או נוספות לאלו שמסר בתחילת השכירות.

השוכר מאמת גרסת התובעת לפיה פנה אליו הנתבע 1 זמן מה לאחר מכן וטען כי השיק הראשון אבד והוא מבקש כי ימסר לו שיק חליפי על סך 15,000 ₪ וכך עשה בעת שמסר לידי הנתבע 1 את השיק השני.

השוכר העיד כי סמוך לכניסתו למושכר קבל את רשות הנתבעים להתקין בו רצפת פרקט, אותה התקין על חשבונו ומעולם לא נדרש להסירה. בנוסף צבע את המושכר כולו על חשבונו.

השוכר העיד כי בכל תקופת השכירות שילם לנתבעים את הנדרש ממנו במלואו ובמועדו באמצעות שקים או הפקדת מזומן בחשבונם בבנק.

השוכר הכחיש טענת הנתבעים כי לא שילם דמי שכירות בגין חודש מרץ 2013, ואת דמי השכירות של חודש אוגוסט וטען כי לא חלה עליו החובה בתשלומם מאחר ולא התגורר במושכר בחודש זה.

עוד טען השוכר כי בשנת השכירות האחרונה אירע פיצוץ בצנרת במושכר ונמנע ממנו השימוש במקלחת במושכר במשך שבועיים ימים. הפיצוץ בצנרת גרם לעובש ופטרת בקירות המושכר ובאמבטיה.

השוכר מעיד כי הצנרת תוקנה על ידי הנתבעים אך הם סרבו לצבוע את המושכר לריפוי הקירות מעובש ופטרת שנגרמו כתוצאה מהרטיבות שנבעה מהנזק בצנרת.

השוכר טען כי ההחלטה לפנות את המושכר היתה שלו בשל סירוב הנתבעים לצביעת המושכר וכי הוסכם בינו לבין הנתבע 1 כי יפנה את המושכר ביום 15.8.13 וכך עשה.

השוכר הכחיש טענת הנתבעים כי נמסרה לו הודעה על הפסקת השכירות או דרישה מצד הנתבעים לפנות המושכר.

השוכר טען כי הנתבע 1 נפגש עמו סמוך לפינוי המושכר על ידו ובמהלך הפגישה סוכם על הותרת המזגן במושכר ותשלום בסך 2,000 ₪ לסילוק כל התחייבויותיו בגין תקופת השכירות על ידו ובכך הסתיימה ההתחשבנות בין הצדדים.

השוכר טען כי הנתבע 1 היה עד באותה פגישה לכל נזקי המושכר אשר רובם נבע מהפיצוץ בצנרת ומבלאי טבעי ואף הסכים כי תיקונם חל עליו.

השוכר העיד כי מסר את מפתחות המושכר לנתבע 1 אשר התחייב לפנות מהמושכר את פרטי התכולה שנותרו בה.

השוכר מודה כי לא הפקיד בחשבון הנתבעים את הסך של 2,000 ₪ כפי שהתחייב וזאת משום אשפוזו הפתאומי של אביו בבית החולים וניסיונו להודיע לנתבעים על העיכוב בביצוע ההפקדה לא צלח בידיו.

לבסוף טען השוכר כי הנתבע 1 התחייב באוזניו להשיב את סכומי השקים שנגבו אך בדיעבד לא קיים התחייבותו זו.

בתצהיר עדות של אח השוכר אימת זה את טענת השוכר לפיה התחייב הנתבע 1 להשיב את הכספים שנגבו מהתובעת לאחר שפנה אליו לצורך כך.

בתצהיר עדותו של הצבעי אימת זה את עדות השוכר בדבר עובש ופטרת בקירות המושכר אשר נגרמו כתוצאה מנזילה בצנרת לאחר שביקר בה על מנת ליתן הצעת מחיר לביצוע צבע וסילוק העובש והפטרת מקירות המושכר. הצבעי אף העריך את ביצוע העבודה בסך 1,700 ₪.

4. הנתבעים נסמכו על תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 1.

בתצהיר עדות ראשית מטעמו חזר הנתבע 1 על טענותיו בתצהיר התומך בהתנגדות והוסיף כי התנהלותו של השוכר במשך כל תקופת השכירות היתה בעייתית אך הסכים להאריך לו את תוקף השכירות משום שחס עליו.

הנתבע 1 תיקן עדותו, כפי שניתנה בתצהיר ההתנגדות, והסכים לגרסת השוכר לפיה השיק הראשון אכן נמסר לו בסמוך לכריתתו של הסכם השכירות הראשון אך עמד על טענתו כי השיק השני נמסר לו בסמוך לחתימה על הארכת השכירות האחרונה ובנוסף לשיק הראשון ולא במקומו.

הנתבע 1 הכחיש מתן הסכמה להתקנת הפרקט במושכר ואף קיבל התחייבות השוכר להסירו עת יפנה את המושכר, דבר שלא נעשה.

הנתבע 1 העיד כי העיכוב בתיקון הצנרת נבע מאי הצלחה של איש המקצוע לקבוע מועד לכניסה למושכר עם השוכר ועל כן השוכר אחראי לעיכוב זה.

הנתבע 1 הכחיש טענת השוכר בדבר סיכום שהושג בסמוך למועד הפינוי ואף סירב לשוחח ולהיפגש עמו טרם עזיבתו את המושכר ואף נעלם ולא ניתן היה להשיגו לאחר הפינוי.

לטענת הנתבע 1 הדירה אוכלסה בשוכר חדש רק ביום 10.11.13 בשל הצורך בביצוע התיקונים במושכר.

הנתבע 1 ציין עוד כי השוכר נותר חב חובות גדולים לנושים רבים והוכרז פושט רגל באוקטובר 2013. עוד ציין הנתבע 1 כי השוכר הותיר חובות לעיריה, לתאגיד המים ולחברת חשמל בסך של כ 38,000 ₪.

הנתבעים הגישו "הודעת חשוד" כפי שנגבתה מהשוכר בתחנת המשטרה בעקבות התלונה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעים.

בעקבות ההגשה של מסמך זה הגיש השוכר תצהיר משלים המתייחס לאמור בהודעה הנ"ל.

5. המחלוקת העיקרית העולה מטענות הצדדים היא:

האם פג תוקפה של זכות הנתבעים להחזיק בשקים עם תום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות והנספחים לו ואשר בגינם ניתנו.

האם יש לראות בו כשיק חליפי כטענת התובעת או כשיק נוסף כטענת הנתבעים.

כיצד הוראת הסכם השכירות, המחייבת הודעה מראש של 14 יום, בטרם מימוש, משפיעה על עצם החיוב על פי השיקים.

האם אכן היתה בידי הנתבעים עילה למימוש הבטוחות וגביית סכום השקים מהתובעת.

6. דיון והכרעה:

ראשית תוסר מעל הפרק טענת ב"כ הנתבעים בדבר העדר יריבות בין התובעת לנתבעים ואי חלותן של הוראות הסכם השכירות על מימושם של השקים.

עילת התביעה היא השבה בעקבות פירעון שקים שמסרה התובעת לנתבעים כבטוחה לקיום התחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות שחתם עמו. היותם של הצדדים מושך ונפרע על פני השקים קובע את היריבות ביניהם לפחות בעילה השטרית.

מושכלות יסוד הן כי שטר נמסר במסגרת עסקת יסוד בין הצדדים לשטר. ראה ד.נ. 258/98 צמח נ. שלשבסקי פ"ד נה (4) עמ' 193:

"השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עיסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על-פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עיסקת היסוד".

כמו כן נקבע בע"א 358/80 קדש נפתלי נ. שאר יישוב לז (3) עמ' 830:

"מסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על- תנאי", וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה."

אומנם:

.."שיצא השטר מהחזקתו של המערער, שחתם עליו כעושה השטר, קמה למשיב כאוחז חזקה, שנמסר לו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."

אך:

"לעומת זאת, אין פירוש הדבר, שחותם השטר אינו יכול בשום מקרה לתבוע השבה בדיון נפרד."

7. בענייננו אין מחלוקת כי השקים נמסרו כבטוחה לקיום התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם השכירות שנכרת בין הנתבעים לשוכר, דהיינו, חתימתה של התובעת על השיקים כמוה כמתן ערובה מוגבלת בסכום להבטחת קיום התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם השכירות.

חוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") קובע בסעיף 1 כי "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי." האופן בו ניתנת ערבות זו אינה גורעת מהגדרה זו של הערבות. ראה גם הוראות סעיף 3 לחוק הערבות לפיו: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה;".

מתן השיקים לפקודת הנתבע 1 כאשר שורטט על פניהם המילים: "לביטחון בלבד" כמוהו כיצירת הסכם הערבות בין הערב לנושה באמצעות שליח - הוא השוכר, כמו גם מסירת השקים על ידי השוכר לידי הנתבעים כמוה כהודעה על התחייבות התובעת לערוב הנמסרת לנושה - הוא הנתבעים.

היריבות בין הצדדים בענייננו נקבעת הן בעילה השטרית והן בעילה החוזית הקשורה קשר בל ינתק להסכם השכירות.

אין ספק כי השיקים נמסרו על תנאי בהיותם שקים לביטחון כאשר התנאי נקבע בהסכם השכירות דבר המזכה את התובעת להסתמך על הוראותיו.

אף הטענה כי בהעדר זהות בין הבטוחה שהתחייב השוכר להמציא בהסכם השכירות לבין הבטוחה שהמציא בפועל מונע החלת הוראות הסכם השכירות על נסיבות הפקדת השקים לפירעון דינה דחייה. לא ניתן להסתמך על כשרות האחיזה בשקים על ידי הנתבעים והזכות להגישם לפירעון בלא להסתמך בדיוק על אותן הוראות בהסכם השכירות ולא ניתן להותיר בתוקף רק חלק מהוראות הסכם השכירות ככל שהן נוגעות לפעולות הנתבעים בשקים אך להימנע מהחלתן בכל הנוגע לזכויות התובעת הנובעות מאותן הוראות.

8. האם פג תוקפם של השיקים?

טוען ב"כ התובעת כי השיק נמסר כבטוחה לקיומן של התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם השכירות שנחתם בשנת 2006 ומאחר ותוקפו של הסכם השכירות פג והסתיים בתום תקופת השכירות הקבועה בו – פג גם תוקפה של הבטוחה שניתנה בדמות השיק הראשון שנמסר לידי הנתבעים.

ב"כ התובעת נסמך על הוראות סעיף 5(ג) לחוק הערבות וטוען כי מאחר וחל שינוי בחיוב הנערב – פג תוקפה של הערבות מכאן תוקפו של השיק הראשון.

אלא שפרשנותו של ב"כ התובעת את הנסיבות כשינוי בחיוב הנערב והצורך במתן הזדמנות לערב לבחור בין הברירות הנתונות לו על פי הוראות החוק כמביאות לבטול הערבות – אינה הפרשנות הנכונה.

ראשית יצוין כי תוקפו של הסכם השכירות הראשון כלל לא פג. אומנם תקופת השכירות על פיו הסתיימה אך תוקפו הוארך מפעם לפעם כעולה מהנספחים שנחתמו במשך השנים ובהם סעיף, שהופיע בכל נספח ונספח, ולשונו כדלקמן: "מובהר כי פרט לשינויים האמורים במפורש לעיל ימשיכו לחול על הצדדים כל הוראות החוזה במלואם". החוזה הוגדר באותם נספחים כחוזה הראשון שנחתם בין הצדדים.

כמו כן, השינוי הנדרש על פי חוק הערבות הוא בעיקר שינוי בהיקף הערבות שכן הזכות לבטל את הערבות לפי הוראות סעיף 5(ג)(2) לחוק היא רק כאשר השינוי הוא יסודי ופוגע בזכויות הערב.

הכלל על פי הוראות סעיף 5 לחוק הערבות הוא כי השינוי בחיוב הנערב מביא לשינוי בחיובו של הערב בהתאם ואין הוא מביא כלל לבטול הערבות. הזכות לבטל את הערבות ניתנת לערב רק אם השינוי הוא יסודי ופוגע בזכויותיו.

השינויים היחידים באותם הנספחים שנחתמו לאחר תום תקופת השכירות לפי הסכם השכירות, הם לרוב סכום דמי השכירות החודשיים, מועדי תשלומם ותקופת השכירות.

רק השינוי בדמי השכירות עשוי היה להיחשב כשינוי יסודי אך ספק בכך בענייננו, מאחר והשינוי בסכום דמי השכירות לא היה כה משמעותי בהתחשב בכך שהגדלת הסכום הדביקה רק את הירידה בערכו של השקל במהלך השנים.

סכום דמי השכירות בהסכם השכירות משנת 2006, עמד על כ 3,375 ₪ (750$ לחודש לפי 4.5 ₪ לדולר ליום 1.6.06 לפי טבלת שער יציג של הדולר באתר בנק ישראל) ואילו סכום דמי השכירות על פי הנספח האחרון בשנת 2012 עמד על סך 4,200 ₪ בחודש.

כמו כן, התנהגותה של התובעת בדיעבד מעידה כי לו היתה ניתנת לה ההזדמנות לבחור היתה בוחרת להותיר את ערבותה ללא שינוי הראיה לכך היא כי הסכימה בשנת 2010 ליתן את השיק השני כאשר סברה כי יחליף את השיק הראשון וזאת לאחר שהסתיימה תקופת השכירות על פי ההסכם הראשון.

יצוין לבסוף כי הסכמתה למשוך את השיקים ללא תאריך פירעון אף היא מעידה על הסכמתה להותיר את השקים בתוקף כל עוד שוכר בנה את המושכר מהנתבעים ולאותה המטרה.

9. האם יש לראות בשיק השני כשיק המחליף את השיק הראשון או בנוסף לו?

עולה מנסיבות האירועים כי על פי הסכם השכירות ונספחיו, לא עמדו הנתבעים בדווקנות, בלשון המעטה, על המצאת הבטוחות שנקבעו בהוראותיהם.

על פי הוראות הסכם השכירות משנת 2006 נדרש השוכר בהמצאת ערב אשר יחתום על הסכם השכירות ועל שטר חוב בסך 10,000$.

לפי טבלת שער יציג של הדולר באתר בנק ישראל, סכום זה עמד על סך של 45,000 ₪ (לפי 4.5 ₪ לדולר ליום 1.6.06).

הנתבעים קיבלו רק שיק של התובעת על סך של 20,000 ₪.

השוכר ישב במושכר במשך שנתיים ללא דרישה כלשהיא להשלמת סכום הערבות ולשאלה שנשאל על כך הנתבע 1 בחקירתו הנגדית אמר: "לשאלת בית המשפט למה חידשת (את הסכם השכירות – ו.ש.) למרות שלא הביא לך, אני עונה כי אין לי תשובה מדויקת לזה אבל חידשתי" (עמ' 26 בפרוטוקול שורות 11-12).

כמו כן, לאחר מכן בשנת 2008 הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת ללא כל דרישה להשלמת סכום הערבות. רק בנספח הבא לאחר שנה, ב- 2009, נדרשה המצאתו של שיק בטחון חתום על ידי אביו של השוכר בסך 15,000 ₪ בלבד.

באותה עת עמד שער הדולר היציג על 3.8 ₪ לדולר כך שהדרישה להמצאת שיק על סך 15,000 ₪ בלבד כהשלמה לסכום הבטוחה הנדרש על פי הסכם השכירות – מתיישבת טוב יותר עם גרסת הנתבעים כי השיק נדרש בנוסף לשיק שכבר הוחזק על ידי הנתבעים כבטוחה.

אין זה סביר כי הנתבעים הסכימו להפחתה בסכום הבטוחה המוסכם ולא ניתן כל הסבר מפיו של השוכר לעניין זה. בכל פרשנות שעל בית המשפט לפרש את ההסכמות בין הצדדים, הנטייה היא לפרשו כמקיים הסכמים ובמיוחד כאלה שנעשו בכתב.

בנספח שנחתם בשנת 2010, שנה לאחר מכן, נדרשה מהשוכר המצאת ערבות בנקאית בסך 15,000 ₪ אך בנספח משנת 2011 אין זכר לדרישה להמצאת ערבות כלשהיא.

לעומת זאת, בנספח האחרון משנת 2012, נדרש השוכר להמציא שני שקים על סך של 25,000 ₪ כל אחד מהם, אלא שמנוסח הנספח ניתן לראות בוודאות כי מדובר בשקים שנועדו להבטיח את תשלומי השכירות הספציפיים לאותה השנה כאשר נרשם: "להבטחת התשלומים נותן השוכר למשכיר, במעמד חתימת נספח זה, 2 שקים לבטחון על סך של 25,000 ₪ כ"א אשר יוחזרו עם ביצוע ההעברות האמורות". כאשר ההעברות האמורות פורטו בסעיף הקודם כתשלום דמי השכירות בתקופת השכירות של אותה השנה.

דרישה זו אין לה כל קשר לבטוחה המוזכרת בהסכם השכירות שנועדה להבטיח את כל התחייבויות השוכר על פיו.

לפיכך, הנני סבורה כי השיק השני נמסר בשנת 2010, גרסה המתיישבת טוב יותר עם הנסיבות מאשר גרסת הנתבע 1 לפיה הומצא לו השיק בשנת 2012 אך תומכת בגרסתו כי השיק השני נמסר לו בנוסף לשיק הראשון ולא במקומו.

אינני מאמינה לגרסת השוכר לפיה אמר לו הנתבע 1 כי השיק הראשון אבד. כל עדותו של השוכר נגועה בהעדר אמינות וקשה להאמין לה.

כאשר נחקר בחקירה נגדית היתה עדותו מעורפלת ומתחמקת. רוב השאלות אותן נשאל ענה: "לא זוכר" או "לא יודע" ואף אמר בעמ' 19 בפרוטוקול שורה 20: "אני לא זוכר כלום".

בעמ' 20 בפרוטוקול שורות 3-4 אף מסר גרסה אחרת לגרסתו בתצהיר עדות ראשית כאשר טען כי שילם לנתבע 1 סך של 2,000 ₪ במזומן באותו יום בו נפגש עמו בדירתו או לאחר מכן. גרסה זו עומדת בסתירה לגרסתו בסעיפים 10ג ו- 11ב לתצהירו שם העיד כי התחייב לשלם סכום זה בהפקדה לחשבון הבנק של הנתבע ולא היה סיפק בידו לעשות כן בשל אשפוזו של אביו.

כאשר נשאל אם שילם את דמי השכירות בגין חודש אוגוסט 2013 ענה: "שילמתי הכל" בניגוד לגרסתו בתצהיר עדות ראשית מטעמו שם טען כי לא היה צורך בתשלום בגין חודש זה.

יצוין עוד כי התובעת ובנה לא עשו כל פעולה הנדרשת עת שיק הולך לאיבוד. השיק לא בוטל בבנק והנתבע לא הוחתם על מסמך כלשהוא כהגנה מפני תביעה אפשרית על ידי מוצא השיק.

10. כיצד ההוראה להתרות מראש בתובעת, בטרם הפקדת השיקים לפירעון, משפיעה על החבות?

הנתבעים הם שהתחייבו לממש את הבטוחה שניתנה להם בדרך שנקבעה בהסכם השכירות ולפיכך מנועים הם מלטעון כי התחייבות זו אינה חלה עליהם משום שהתובעת לא היתה שותפה להסכם השכירות ולא חתמה עליו. ניתן לראות בהתחייבות זו כחוזה לטובת צד ג'.

הפרה זו של התחייבות הנתבעים על פי הסכם השכירות אין בה כדי לבטל את החבות עצמה.

ההתראה נועדה על מנת לאפשר תיקון ההפרה הנטענת כעולה מנוסח הסעיף 14(ב) להסכם השכירות לפיכך נשאלת השאלה האם היה השוכר מתקן את ההפרות, ככל שהיו, לו היה מקבל התראה מראש על הכוונה להפקיד את השקים לפירעון?

לא התרשמתי כי כך הוא המצב.

ממילא טען השוכר כי לא היה ממלא אחר דרישת התשלום שכן התנגד לחבות הנטענת בבסיסה של הדרישה ובמקרה זה לכל היותר היו הצדדים מוצאים את עצמם באותו ההליך בבית המשפט כאשר התובעת מוצאת עצמה כנתבעת והנתבעים – כתובעים.

עם זאת, הפרת התחייבות הנתבעים יכולה לבוא לידי ביטוי רק ככל שיתברר כי לא היתה כל עילה להפקדת השקים בבנק. במקרה כזה תפוצה התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בגין פירעון השקים כתוצאה מאי קיום הוראת ההודעה מראש.

11. השאלה האחרונה שנותרה לדיון היא האם אכן יש עילה למימוש הבטוחות:

הנתבעים טוענים לאי תשלום דמי שכירות מרץ ואוגוסט 2013 וחיובי ועד הבית.

כמו כן, נדרש שיפוי בגין תיקון הנזקים במושכר בסך 14,042 ש"ח.

חזקה היא כי צד להסכם קיים את חיוביו על פיו ונטל הראיה כי התחייבות של צד להסכם הופרה, מוטלת על הטוען לה. עם זאת, טענת הנתבעים כי תשלומים מסוימים לא שולמו, היא טענה המושתתת על יסוד שלילי ועל כן נדרשת כמות מופחתת של ראיות שעל הנתבעים להמציא (ראה רע"א 8061/12 שמואלי נ' מקמל מיום 24.1.13).

הנתבעים המציאו דפי חשבון בנק המעידים על ביצוע חודשי של תשלומי דמי השכירות בחודשים ינואר ופברואר 2013 בהעברה בנקאית וחסרונה של הפקדה דומה בחודש מרץ.

השוכר לעומת זאת אינו ממציא כל ראיה על התשלום ואף אינו מעיד מתי וכיצד שילם דמי שכירות אלה.

לתצהירו צירף העתקי שקים שניתנו עבור דמי שכירות בגין שנת השכירות 2011-2012 שקדמה לאחרונה ולפיכך כלל אינם רלוונטיים.

כל טענתו כי שילם את דמי השכירות בגין חודש מרץ 2013 היא סתמית ולפיה שילם את התשלום בוודאות אך אין בידיו אסמכתא. נוכח דפי חשבון הבנק שהציגו הנתבעים היה על השוכר לפחות להבהיר האם הפקיד את התשלום בבנק או שילם בדרך אחרת.

יצוין כי השוכר היה נתון באותה התקופה בקשיים כלכליים, דבר התומך בגרסת הנתבע 1 על אי סדרים בתשלום דמי השכירות.

ראיה לקשיים כלכליים אלו ניתן לראות בצו כינוס נכסיו של השוכר שניתן ביום 1.10.13 בתיק פש"ר שנפתח בחודש אוגוסט 2013, כלומר סמוך מאד למועד פינוי המושכר על ידו.

בנספח כה לתצהירו, מצרף הנתבע 1, מסמכים המעידים על קיומם של הליכי גביה מטעם הרשויות, נושים שונים והוצאה לפועל במהלך שנת 2013 וחובות בגין ארנונה וחשמל של המושכר.

השוכר אינו מכחיש כי לא שילם את דמי השכירות בגין חודש אוגוסט 2013 וטען כי אינו חב בהם מאחר ולא התגורר במושכר באותה עת (סעיף 6ג לתצהירו).

אלא שהשוכר מודה כי פינה את המושכר ביום 15.8.13 ומועד הפינוי על פי הנספח האחרון להסכם השכירות הוא 31.8.13. אין הצדקה לאי תשלום מלוא דמי השכירות לאותו החודש גם אם בחר השוכר לפנות המושכר כשבועיים קודם לכן.

לבסוף יצוין כי השוכר הסכים בתצהיר עדותו כי עת עזב את המושכר נותר חייב כספים לנתבעים. השוכר אינו מפרט את מהות החוב (סעיף 10ג לתצהירו) אך לטענתו סיכם עם הנתבע 1 כי יותיר את המזגן במושכר ויוסיף תשלום של 2,000 ₪ לסילוק כל התחייבויותיו כלפיו. יש בכך הודאה על קיומה של יתרת חוב. מאחר והשוכר טען לשווי מזגן של 7,000 ₪ כולל התקנה, הרי בכך הודה השוכר על קיומו של חוב בסך 9,000 ₪. סכום זה תואם היטב את גרסת הנתבע 1 בדבר חבות של דמי שכירות בת חודשיים ימים בסך 8,400 ₪ והיתרה על חשבון חוב ועד בית.

מכל האמור לעיל. בנוסף לקושי ליתן אמון בגרסת השוכר, כפי שפורט לעיל, שוכנעתי כי השוכר אכן נותר חב לנתבעים את דמי השכירות וועד הבית הנטענים ובסך 8,625 ₪.

12. אשר לתשלום בסך 14,042 ₪ בגין תיקון נזקים במושכר - דינה של דרישה זו להידחות באופן חלקי כמו גם החיוב בגין מחצית דמי השכירות בחודש ספטמבר 2013.

לטענת הנתבע 1, חשכו עיניו עת נכנס למושכר לאחר פינויו על ידי השוכר.

הנתבעים המציאו חשבונית מס מיום 3.10.13 המפרטת את העבודות שבוצעו ועלותן (נספח יד' לתצהיר הנתבע 1). כמו כן צורפו תמונות המושכר בטרם ביצוע העבודות (נספח יג' לתצהיר הנתבע 1).

מתמונות שצירף הנתבע 1 מתקבל הרושם של אי סדר, מטלטלין זרוקים בכל פינה ותכולה שלא פונתה במלואה יותר מאשר נזקים רבים למושכר עצמו.

ארון הבגדים המשתרע על פני קיר שלם צולם במספר תמונות וניתן לראות רק דלת אחת שניתקה מציריה וביתר הדלתות ניתן להבחין בציפוי הפורמייקה שניתק באופן חלקי מקצותיהן. מדובר בארון בגדים ישן ביותר כאשר ניתוק ציפוי הפורמייקה מדלתותיו הוא בלאי בלבד ולא נזק מכוון או רשלני.

ארון בגדים אחר נראה תקין אך חסרה דלת אחת כאשר בתמונה אחרת נצפתה דלת זו שעונה על הקיר.

תמונות אחרות מהמטבח אינן מציגות נזק שנגרם לדלתות ארונות המטבח. נצפה נזק אפשרי על פני אריחי המטבח אך לא ידוע אם מדובר בלכלוך או התפשטות עובש ומכל מקום לא נטען כי תוקנו או הוחלפו. קיומו של נזק עובש אינו מעיד על נזק שנגרם על ידי השוכר אלא מתיישב היטב עם הנזק שנגרם מפיצוץ בצנרת אשר תוקן על ידי הנתבעים.

הוצגו מספר תמונות המעידות על שברים באחד מקירות זכוכית המקלחון ובחלון דלת האמבטיה.

לא נצפה מצב קירות המושכר כמצדיק צביעה באופן מיוחד ודחוף כמו גם לא נצפה כל צורך בהוצאת הפרקט שהותקן בחדר המגורים.

עולה מכל התמונות שהוצגו כי הנתבעים נדרשו בניקיון ופינוי תכולה רבה מהמושכר ונראה כאילו השוכר עזב את המושכר בבהילות תוך שהוא מותיר אחריו את רוב מטלטליו ומבלי לטרוח, ולו להשליך פסולת לאשפה.

13. בנסיבות העניין, הנני להכיר בתשלומים אלה המפורטים בחשבונית המס:

צביעת המושכר (נוכח התחייבות השוכר לסייד המושכר סמוך לפני הפינוי כאמור בסעיף 13א בהסכם השכירות), פינוי תכולה (נוכח התחייבות להותרת המושכר נקי ומסודר סעיף 13א בהסכם השכירות) והחלפת זכוכיות חדשות במקלחון ודלת האמבטיה.

אינני מאשרת פירוק הפרקט מחדר המגורים וסידור מערכת החשמל לאחר נזקים. הראשון משום שאין מדובר בנזק שגרם לו השוכר. יצוין כי ממראה המרצפות במושכר כפי שעולה מכמה מהתמונות, התקנת הפרקט הוא דווקא שיפור אשר לטעמי אינו מהווה כלל השינוי אליו מתכוון סעיף 7ו להסכם השכירות ומכל מקום, אינני משוכנעת שלא ניתנה הסכמה לכך.

יצוין עוד כי עמידתם של הנתבעים על זכותם להסיר את הפרקט ולתבוע עלות ההסרה מהשוכר רק משום שלא אישרו התקנתו במושכר מהווה, בנסיבות העניין, עמידה בחוסר תום לב על זכות הנתונה להם בחוזה.

הנזקים שנגרמו לדלתות ארון הבגדים והמטבח נראים על פניהם כנזקים הנובעים מבלאי ולא מנזק שנגרם על ידי השוכר באופן מכוון או בפעולה רשלנית כלשהיא שלו.

מדובר בריהוט ישן ביותר הצפוי כי יסבול תהליכי פירוק כאלה או אחרים במהלך שנות קיומו.

לא מצאתי לאשר גם את עלות ביצוע עבודות פירוק כבלים רופפים מהקירות – מאחר וטענה זו לא הוכחה בתמונות שהוגשו והשוכר אף לא נחקר על כך כלל.

14. ב"כ התובעת טען להעדר קבילות הקבלה שהציגו הנתבעים להוכחת עלות תיקון הנזקים.

אומנם היה מקום להגישו באמצעות עורכו על מנת שתינתן לב"כ התובעת ההזדמנות לסתור את תוכנו. משקלה של הקבלה כראיה בעדות הנתבע 1 היא רק לעצם קבלתה מידי מי שערך אותה אך אין משקל רב לאמיתות תוכנו.

עם זאת, משמשת הקבלה כקנה מידה לעלות העבודות שבוצעו אשר הנתבע 1 העיד כי אכן בוצעו והוכח שהיה צורך בביצוען.

לפיכך, הנני להכיר בסך של 5,000 ₪ בגין צביעת המושכר (הופחתה עלות משוערת של פירוק כבלים רופפים מהקירות שעלותו בקבלה לא הופרדה מעבודת הצביעה), 1,000 ₪ בגין פינוי תכולה וסך 800 ₪ בגין התקנת זכוכיות חדשות סה"כ: 6,800 ₪.

טענת הנתבעים לתשלום דמי שכירות בגין מחצית חודש ספטמבר נדחית.

לא הוכח כי הנתבעים היו משכירים את הדירה זמן של שבועיים לפני מועד ההשכרה בפועל לדייר חדש לולא נאלצו לשפץ את המושכר.

המושכר הושכר רק ביום 7.11.13 למרות ששב לחזקתם של הנתבעים כבר יום 1.9.13.

הנני להכיר בסך 2,000 ₪ שווי המזגן ותביעתה של התובעת לתשלום סך יתרת שווי המזגן נדחית.

אין שווי מזגן בן מספר שנים שווה לשוויו עת נרכש ולא הוצגה כל חוות דעת סותרת את טענת הנתבע 1 בדבר שווי זה של מזגן יד שניה – סכום המתקבל על דעתי כסביר בנסיבות העניין.

13. סוף דבר הוא כי הנתבעים ישיבו לתובעת סך של 9,366 ₪ [= 35,000 (סכום השקים שנגבה) – 8,400 (דמי שכירות) – 225 (ועד בית) – 6,800 (נזקים) – 12,209 (סכום שהושב בעבר) + 2,000 (שווי מזגן)] תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי בא כוחם.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.