עילתה של התביעה בטענתו של התובע, נהג טיולי שטח, כי הנתבע נותר חייב לו כספים בגין עבודה שביצע עבורו בחודשים נובמבר-דצמבר 2013.

הנתבע לא חלק על ביצוע העבודה, במועדים ובשעות שצויינו על ידי התובע בכתב תביעתו, אך, לטענתו, הינו חב בתשלום בסך של 83 ₪ בלבד לכל שעה של עבודה ולא בתשלום הסך של 500 ₪ לכל שעתיים של עבודה וסך של 130 ₪ לכל שעה נוספת, כנטען על ידי התובע.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי עד לחודש אוגוסט 2013 שילם הנתבע לתובע את שכרו, בהתאם לתעריף הנטען על ידי התובע.

משמע, 500 ₪ לכל שעתיים ועוד 130 ₪ לכל שעה נוספת.

הנתבע טען כי בחודש אוגוסט 2013, בכנס של תאגיד ג'יפים, שבו חבר התובע, הודע לחברי התאגיד כי יוכלו לבצע עבודות עבור הצבא וזאת תמורת 1,000 ₪ לכל 24 שעות עבודה.

לטענת הנתבע, יעמוד התעריף על 83 ₪ לשעה, אולם 1,000 ₪ חלקי 24 שעות, מביא לתוצאה של 41.66 ₪.

ניתן להניח כי הנתבע חילק את הסך של 1,000 ₪ ל-12 שעות וכך הגיע לתוצאה של 83 ₪ לשעה אחת.

מכל מקום, בנסיבות אלה, טוען הנתבע כי השכר המגיע לתובע הינו 83 ₪ לשעה ובסה"כ ל-23 שעות עבודה, כעולה מהחשבוניות 0413 ו-0418, הינו חב לתובע את הסך של 1,909 ₪ בלבד.

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותו של התובע ואת טענותיו, כפי שפורטו בכתב התביעה.

הנני קובעת כי השכר שהיה מוסכם בין הצדדים עמד על 500 ₪ לכל שעתיים ועוד 130 ₪ לכל שעה נוספת וכי התובע תוגמל כך עד לחודש אוגוסט 2013.

הנני מקבלת את טענות התובע כי מעולם לא סוכם בינו לנתבע על שינוי השכר המוסכם, כנ"ל וכן כי הנתבע מעולם לא אמר לו, בתחילת עבודתו בחודשים נובמבר – דצמבר כי הינו מבקש לשנות את הסכומים שנהג לשלם לתובע קודם לכן.

הנני קובעת כי טענות הנתבע לעניין ההסכם שנעשה בין התאגיד לשלטונות הצבא אינו רלוונטי כלל למערכת היחסים שבין התובע לנתבע ואף הנתבע עצמו אישר כי שכרו פתוח לסיכום בין הצדדים (עמ' 5 ש' 13-19 לפרוט').

כן אישר הנתבע כי לא דיבר עם התובע לעניין שינוי תנאי שכרו וכל שאמר לעניין זה הוא הצהרתו הכללית בפני הנוכחים באותו כנס כי ישלם ככל שיחפוץ.

כאמור, בענייננו, לא אמר הנתבע לתובע דבר מפורש לעניין שינוי תנאי שכרו.

זאת ועוד, התובע שלח לנתבע כבר בנובמבר ודצמבר 2013 את שתי החשבוניות שבהן הינו דורש את שכרו, בהתאם לסיכום שבין הצדדים, והנתבע לא עשה דבר כדי להחזיר לתובע את החשבוניות, תוך טענה כי תוכנן אינו תואם את אשר הוסכם בין הצדדים.

יתר על כן, הנתבע שילם לתובע עבור החשבונית המתייחסת לחודש אוקטובר (מספר 0409) את מלוא הסכומים, בהתאם לתחשיב הנטען על ידי התובע בתובענה.

אם אכן סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע רק את הסך של 83 ₪ לשעה, לא ברור הוא מדוע זה שילם גם עבור חודש אוקטובר את הסך של 500 ₪ לשעתיים וסך של 130 ₪ לשעה נוספת.

על בסיס כל הנ"ל, הנני מקבלת את התביעה במלואה, כפי שפורטה בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה.

הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 6,020 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.