בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 9 במרץ 2015, ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החלטתי לקבל את התביעה. הטעם העיקרי לכך כפול:

ראשית, גרסת התובעת לאופן קרות התאונה יותר הגיונית בעיניי. לא ראיתי טעם לכך שהתובעת תעקוף את רכב הנתבעת – שהוא רכב גדול ובעל נוכחות – אגב מעבר על אי-תנועה בולט, ותבצע תוך כדי כך עברת תנועה חמורה. כל זאת כששתי בנותיה (שאחת מהן תינוקת) נמצאות עמה ברכב. יותר הגיוני בעניי שרכב הנתבעת 1 סטה מהחניה לנתיב בחוסר זהירות ופגע ברכב התובעת.

שנית, גרסת התובעת נתמכה בעדות של בתה הקטינה (בת ה-16 וחצי). במצב הדברים הרגיל היה מקום לייחס משקל מועט לעדות של בת התומכת בגרסת אמה. אלא שבענייננו מצב הדברים היה שונה: לכתחילה לא הובאה הבת לעדות, ומאחר שהאחרונה ישבה בקדמת הרכב בעת קרות התאונה וחזתה בה, סברתי שיש חשיבות לכך שהבת תגיע להעיד. הואיל ועסקינן בתביעה קטנה והתובעת אינה מיוצגת, ומצד שני הנתבעת 1 נהנתה מייצוג של נציגה מקצועית ומיומנת, ראיתי לאפשר לתובעת לתקן את המחדל. הוריתי לתובעת לדאוג לכך שהבת תתייצב בבית המשפט בתוך שעה, וכדי למנוע חשש לזיהום תוכן העדות, קבעתי כי התיאום הטלפוני של הגעתה לבית המשפט – שנעשה באמצעות קרוב משפחתה – ייעשה בנוכחות נציגת הנתבעת 2, בהסכמתה. זו וידאה כי בעלה של התובעת אינו מעביר מסרים לבת. כבור כשעה התייצבה הבת והעידה לפניי, בלא שהתאפשר לה לשוחח עם מי מהוריה בנושא התאונה קודם לכן. עדותה תמכה בגרסת אמה. די בכך כדי להטות את הכף להעדיף את גרסת התובעת.

לא נעלם מעיניי כי הנזק בחלק הקדמי של הטמבון אינו מתיישב במדויק עם גרסת התובעת. ברם, נראה לי שגם אם התובעת לא דייקה בתיאור אופן הפגיעה, הנזק שנגרם לחלק הקדמי יכול להתיישב עם לוז גרסתה שאותה ראיתי להעדיף.

לאחר שנתתי דעתה לטענת נציגת הנתבעת 2 בנושא הנזק ולא ראיתי לקבלה, החלטתי לקבל את התביעה במלואה. הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 11,203 ש"ח. כמו כן ישלמו הנתבעות הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. התשלום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ט באדר התשע"ה, 10 במרץ 2015, בהעדר הצדדים.