<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

אני טוען גם לעילה וגם לראיות. אני מפנה לסעיף 2. הרקע שהאישה טוענת שיש לו בעיות נפשיות והוא לא מטפל בעצמו ולכן היא פנתה למשטרה. גם אם זה נכון, עדיין לא יכול להיות, שהמשטרה תהיה מנוף של הפסיכיאטר המחוזי שיש לו כל מני סמכויות לפעול, ורק בגלל דחיפה לעצור אותו, כשהוא עצור שבוע. אני מפנה לעדות של המתלוננת מיום 04/07/2014 לשורה 16. זאת מהות הדחיפה.

לעניין ראיות לכאורה. ביום הראשון הוא נעצר כי אמרו שיש סתירות בעדות המתלוננת ורצו לבדוק האם הוא דחף. החוקר ביקש לבדוק סתירה בעדות המתלוננת והם רצו לבדוק את הנקודה הזאת. המשטרה לא מאמינה למתלוננת. אני מפנה להודעה מיום 03/07 בשורה 14. המשיב עצור שבוע בגלל הדבר הזה, לא עוצרים בשביל בדיקה. מחלת נפש זו לא עילת מעצר.

אין ראיות לכאורה ולא עילת מעצר. בעברו היו לו תיקים שנסגרו בגלל מחלת נפש. ראו שיש לו עבר, אבל הוא זוכה פעמיים וזה לא נרשם. לפני שנה וחצי היו לו שני תיקים של הפרת צו שנסגרו כי הוא לא היה כשיר לעמוד לדין. הוא לא היה עצור. אם בית המשפט יורה לו לעשות בדיקות, יכול להיות שהוא לא יצא כשיר. הוא לא צריך להיות במעצר ולא בשום תנאים. אח שלו מוריס ליווה אותו ועזר לו. יש למשיב טראומה מאוד קשה מבית חולים בבאר שבע, הוא מפחד להתקרב למקום הזה כי הוא אושפז שם. הוא מאוד פוחד ללכת שמא הוא יצטרך להיות מאושפז שם. מוריס לקח אותו לבדיקה, יצא כלא כשיר, נתנו לו טיפול תרופתי וזהו.

צריך לקבוע שאין ראיות לכאורה ואין עילת מעצר.

ב"כ המבקשת:

במקרה נוכחת המתלוננת באולם, שנסערת לאור דברי ב"כ המשיב. תחילתו של האירוע בהודעה של המתלוננת בכך שהמשיב עושה בלאגן בבית. כמו כן, מתרשמת המוקדנית כי מדובר במודיעה מאוד נסערת והתרשמה מאותנטיות ההודעה. ניידת מגיעה לבית, השוטר מבצע סריקות לאתר את המשיב, המתלוננת עוזבת את המקום ומתקבל דיווח נוסף במוקד, דיווח זהה לדיווח הראשוני מאותו מספר של המתלוננת, ככה שיש שתי פניות למוקד עם אותו תוכן. נכון שהמתלוננת אומרת לאחר מכן באמרה הראשונה במשטרה, לא מפרטת את אופן התקיפה ורק בעדות אליה הפנה חברי ב-04/07, מציינת את אופן התקיפה, היינו דחיפה. מדובר במשיב אשר ניתן להתרשם מהמרשם הפלילי שלו, שנסגרו לו החל משנת 2005 עד שנת 2011 תיקים מחמת מחלת נפש, מכיוון שהוא לא יכול לעמוד לדין. המתלוננת מרגישה מאוימת בעקבות התנהגותו של המשיב. היתה תקיפה, גם אם בשלב הזה מדובר במצב נפשי לכאורי, ביקשנו להפנות אותו לבדיקה פסיכיאטרית. המסוכנות קיימת לאור המצב הרגיש והחשש לש המתלוננת, ומכאן בקשת המבקשת. המתלוננת נוכחת כאן ואפשר לשמוע אותה. אני מניחה שהיא עושה את זה מעבר למניעים מחשש לשלומה, גם כדי להחיש את הטיפול של המשיב כי היא סובלת מריקושטים של מצבו.

המתלוננת:

אני סחבתי לפני 20 שנה ואף אחד לא רצה לאמת את הסיפור שלו הוא היה בהסתכלות חודשיים בבאר שבע, אין לי שום אינטרס שהוא יבלה בבית סוהר כי הוא לא עבריין. בזמן אחרון הוא לא לוקח טיפול. הוא הפסיק לקחת את הטיפול, הוא נכנס לסמים. זה תורם להחמרת מצב. אם הוא היה משתף פעולה זה היה טוב גם לילדים, גם לי וגם לציבור בחוץ. הוא אבא של הילדים ולכן וויתרתי לו, אבל כשהוא להתקיף אנשים בחוץ ואמרו שהם ידקרו את בעלי, זה לא מקרה ראשון. זה מספר מקרים. אני לא רוצה שהוא יבלה בבית סוהר.

לשאלת בית המשפט, האם הוא דחף אותי, אני משיבה שהוא דחף אותי, אבל הוא היה נסער, הוא דחף אותי, לא יודעת אם הוא התכוון. מעולם הוא לא הרביץ לי, היתה לי מחלה ביד, אבל בשנים האחרונות הוא לא תקף אותי. הוא היה עצבני, לא היתה לו כוונה, הוא בא דחף אותי. מה שאני רוצה לתרום שזה הגיע לשלב שהוא מתחיל לתקוף אנשים בחוץ וזה מסוכן גם לו וגם לציבור. אני רוצה שזה יהיה בהסתכלות שיהיה חודש חודשיים כמו פעם שעברה שהוא חזר לעצמו, התאזן עם התרופות. זה שהדריך אותו לזרוק את החודשים, הוא זרק את הכדורים, חזר לסמים ואלכוהול והמחלה התפרצה. לדעתי בכל רקע נתון יכול לקרות משהו.

מוריס סויסה, ת.ז. 68034636, לאחר שהוזהר כדין:

אני יכול לקחת את המשיב אליי, אני מבין מה זה מטיל עליי. אני מבין שאני יכול להשתחרר מהערבות, ובשביל זה אני אצטרך לבוא לבית המשפט.

המשיב:

אני כבר נמצא במעקב, ב-30/07 יש לי תור. הייתי בבדיקה חודש שעבר הלכתי רק שתהיה מבסוטית, אני לא צריך להיות שם בכלל. הרופא אמר לי שאני בריא ושלם.

לשאלת ביתה משפט, האם אני מוכן ללכת לבדיקה הפסיכיאטרית, אני משיב שאני מוכן ללכת לבדיקה, אבל אני נמצא במעקב פסיכיאטרי.

<#3#>

החלטה

בפניי בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המשיב, מר דושי סויסה, יליד 1954 מאשקלון, הועמד לדין על כך שדחף את אישתו.

חומר הראיות לכאורה מצביע על כך שהמתלוננת אמרה את הדברים הבאים: "הוא דחף אותי אבל לא יותר מזה, תקף אותי ולא איים עלי, הוא איים באופן כללי, היה קרוב אלי ורצה לעבור, אז הוא דחף עם הידיים שלו".

באמרה אחרת אמרה המתלוננת: "פתאום ראיתי אותו נצמד אלי וצורח, והוא התקרב אלי תוך שהוא דוחף אותי ואמר שהוא יהרוג את זה וירצח את זה".

כתב האישום מייחס למשיב תקיפת בת זוג בכך שדחף את רעייתו.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים, הדין עם ההגנה. על אף שישנן ראיות לכאורה לכך שהמשיב דחף את רעייתו, אין הדבר מקים עילת מעצר בנסיבות המקרה.

יחד עם זאת, עיינתי במכתבה של המחלקה לרפואה דחופה מיום 02/07/2014, וכן ברישומו הפלילי של המשיב, ומצאתי כי על המשיב סובל בסבירות גבוהה מהפרעה נפשית כלשהי, ושמצבו החמיר כתוצאה משימוש בסמים ואלכוהול, ואי נטילת תרופות.

דברים אלה מצטרפים לדברי אשת המשיב, אשר טוענת כי איננו מקיים צו טיפול מרפאתי כפוי התלוי ועומד נגדו.

אשר על כן, אני מורה ע לשחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

1. ערבות עצמית וערבות צד ג' של הערב מר מוריס סויסה, ת.ז. 68034636 בסך 10,000 ₪.

2. המשיב ייבדק במהירות האפשרית על ידי הפסיכיאטר המחוזי אשר יזמן אותו לבדיקה מאת אחיו, מר מוריס סויסה, טלפון: 052-5573092, 08-6761116.

3. המשיב ישהה בכל עת לצד אחיו, מר מוריס סויסה ויתגורר בביתו, בכתובת רחוב צ'רניחובסקי 8/13, אשקלון.

4. המשיב לא יתקרב למתלוננת, הגב' אסתר סויסה עד לתום ההליכים נגדו בתיק זה.

5. קובע לדיון לאחר חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי ליום 27/07/2014 בשעה 09:00.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תשע"ד, 09/07/2014 במעמד הנוכחים.