1. לפניי ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס), מיום 22.5.14, בת"א 39037-07-12. בפסק-הדין האמור נקבע, כי המערערים לא מילאו אחר פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיאה, השופט י' שמעוני) בת"א 7035/05, אשר הורה למערערים לבצע שינויים במרפסת דירתם. לנוכח קביעה זו, חייב בית-משפט קמא את המערערים לשלם למשיבים פיצוי בסך 12,000 ₪, וכן הטיל עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

2. להלן הרקע העובדתי שביסוד הערעור. עניינו של הערעור הִנו סכסוך שכנים, בעקבות הקמת מרפסת בדירת המערערים, המצויה מעל דירת המשיבים. על-פי היתר בנייה שקיבלו המערערים, נתאפשר להם להקים מרפסת בעומק 1.30מ', כאשר למרפסת ניתן היה להוסיף מסתור כביסה המרוחק מקו יציקת המרפסת (30 ס"מ – לטענת המערערים; ו-15 ס"מ לטענת המשיבים). בתובענה בת"א 7035/05 (להלן – התביעה הראשונה) עתרו המשיבים להריסת המרפסת שנבנתה בחריגה מההיתר, ולפיצוי כספי בעילות שונות. לאור המחלוקות שבין הצדדים, יצא השופט שמעוני לביקור בדירות הצדדים, וציין בפרוטוקול מיום 26.11.06, בין-השאר, כי רצפת המרפסת היא בעומק 1.42 מ', וכי מסתור הכביסה מצוי במרחק של כ-62 ס"מ מקיר הבניין. השופט שמעוני הצליח להביא את הצדדים להסכם פשרה, לפיו יוותרו המשיבים על הדרישה להריסת המרפסת בשל החריגה מהיתר הבנייה. בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, נקבע, בין-השאר, כי "הנתבעים [המערערים] יסירו את מסתור הכביסה והגגון במרפסת דירתם באופן שלא תהיה חריגה מקצה המרפסת" זאת תוך 60 יום מאותו מועד; כי ימונה מומחה מטעם בית-המשפט כדי לבדוק אם קיימת בעיה בטיחותית; וכי בית-המשפט יפסוק בעניין הפיצוי וההוצאות – על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט, בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪.

המשיבים הגישו נגד המערערים הליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, שבו ציינו, כי מסתור הכביסה הוסר אך לא הותקן מחדש, כי המתקן לייבוש הכביסה טרם הוסר וכי טרם בוצעו עבודות שהיה צריך לבצע בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט. בהחלטת השופט שמעוני בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, מיום 18.10.09, צוין כי על-פי פסק-הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, היה על המערערים, בין-השאר, להסיר את מסתור הכביסה "באופן שלא תהיה חריגה מקצה המרפסת", ולבצע עבודות נוספות. משמצא בית-המשפט, כי המערערים לא ביצעו חלק מהעבודות, נעתר לבקשה והורה להם לבצע את העבודות, ובין-השאר, קבע כי "מסתור הכביסה יותקן מחדש בקצה גבול המרפסת" (בש"א 7049/07). בשולי החלטתו ציין השופט, כי לא מצא מקום לדון בטענות הצדדים בעניין הבהרת פסק-הדין הראשון, בפרט כאשר חלפו שנתיים מאז ניתן פסק-הדין. בגדרה של ההחלטה ניתנה למערערים שהות לבצע את הפעולות האמורות בתוך 30 יום.

לאחר מתן ההחלטה בהליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, התקינו המערערים את מסתור הכביסה במרחק של 20 ס"מ מקצה גבול המרפסת.

3. בתובענה בת"א 39037-07-12 נושא הערעור דנן, טענו המשיבים כי תליית מסתור הכביסה במרחק של 30 ס"מ מקצה המרפסת, מהווה הפרה של פסק-הדין הראשון, וכי המערערים אף לא דאגו לציפוי דקורטיבי כמתחייב בפסק-הדין. הם עתרו לפיצוי בסך 20,000 ₪ בהתאם לפסק-הדין, ולפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב אי-קיום פסק-הדין. המערערים טענו בערכאה הדיונית, כי מסתור הכביסה הותקן לפי פסק-הדין הראשון, וכי החלק התחתון של המרפסת הוסתר בלוחות גבס לפי הוראות המומחה.

4. בפסק-דינו של בית-משפט קמא נקבע, כי המערערים לא מילאו את הוראות פסק-הדין ואת הוראות ההחלטה בהליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, בכך שהתקינו את מסתור הכביסה במרחק של 20 ס"מ מקצה גבול המרפסת. כן קבע בית-משפט קמא, כי גם הגגון שהותקן על-ידי המערערים מחדש, במידות התואמות למסתור הכביסה, הותקן בניגוד למתחייב בפסק-הדין וההחלטה בהליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט. בהמשך לקביעות האמורות, מצא בית-משפט קמא לפסוק למשיבים פיצוי בסך 12,000 ₪, בגין אי-קיום פסק-הדין והותרת מצב מסתור הכביסה והגגון על כנם במשך תקופה ממושכת ממועד פסק-הדין בשנת 2006 ועד למועד הגשת התובענה בשנת 2012. בנוסף, כאמור, חייב בית-משפט קמא את המערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

5. לאחר בחינת פסק-דינו של בית המשפט קמא והתשתית הראייתית שהובאה לפניו, קריאת עיקרי הטיעון שהוגשו על-ידי הצדדים ושמיעת טיעוניהם בדיון שהתקיים אתמול – סבורני כי דין הערעור להידחות בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; זאת לאחר שמצאתי כי אין להתערב בקביעותיו של בית-המשפט קמא בפסק-דינו המנומק, כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע וכי אין לגלות בפסק-הדין טעות שבחוק.

המערערים טוענים בערעור דנן, בהמשך לטענותיהם הדומות בבית-משפט קמא, כי בפסק-הדין הראשון נדרשו להתקין את מסתור הכביסה והגגון בהתאם להיתר הבנייה, הקובע כי הרוחב הכולל של רצפת המרפסת היצוקה, בתוספת מסתור הכביסה שנמצא בהמשכה, מגיע ל-1.60 מ'; ומשכך, לא הפרו את הוראות פסק-הדין הראשון. הם הוסיפו וטענו במסגרת טיעוניהם בעל-פה, בנוסף ולחלופין, כי טעו בניסוח הסכם הפשרה בפסק-הדין הראשונ, וכי בהליך לפי פקודת ביזיון בית-משפט התנגדו למשמעות ופרשנות הסכם הפשרה. אין בטענות אלה כדי לבסס עילה כלשהי להתערבות בפסק-הדין של בית-משפט קמא. על-פי פסק-הדין הראשון, היה על המערערים להתקין את מסתור הכביסה בצמוד לקצה המרפסת, כאשר הכוונה לקצה המרפסת היצוקה כפי שנבנתה בפועל. כך עולה מלשונו הברורה של פסק-הדין, ואף מנסיבות מתן פסק-הדין, עת הסכימו הצדדים להותיר את המרפסת היצוקה שנבנתה בסטייה מהיתר הבנייה (במרחק של 1.42 מ' מקיר הבניין במקום במרחק של 1.30 מ'), ובלבד שמסתור הכביסה יוצמד אליה. טענותיהם החלופיות של המערערים, שהושמעו בטיעוניהם בעל-פה בערעור, לפיהן טעו בניסוח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין בהליך הראשון, ואף טעו בהבנת פסק-הדין הראשון, אינן מקימות כל עילה להתערבות בפסק-דינו של בית-משפט קמא נושא הערעור; ובפרט כאשר המערערים לא הגישו במשך השנים הרבות שחלפו הליך כלשהו לביטול פסק-הדין המוסכם, ואף לא ערערו על ההחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט.

6. על יסוד האמור לעיל, נדחה הערעור.

המערערים ישלמו למשיבים הוצאות בערעור בסך כולל של 10,000 ₪.

הגזברות תעביר למשיבים, באמצעות בא-כוחם, את הפיקדון שהפקידו המערערים בערעור, זאת על חשבון תשלום ההוצאות שנפסקו.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהיעדר הצדדים.