אחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום לקבוע, כי הנתבעת תישא בהוצאות הצד השלישי בסכום של 1,500 ₪.

מלכתחילה, עקב הודעת הצד השלישי מחודש אוגוסט, על פניו, כלל לא היה מקום לחייב בהוצאות.

אין זה תיקו הראשון של ב"כ הצד השלישי וברור, כי האם הוא נותן הודעתו ביחס להצעת בית המשפט, לפיה הוא מסכים לה, הדבר מביא לסיום התיק מבחינתו, בהתאם להודעה.

חזרתו למעשה של ב"כ הצד השלישי מהודעתו, הביאה לסרבול ההליך, שכן בין היתר, בהסתמך על הודעה זו, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, כאשר נאלצו להמשיך ולהתדיין בעניין, לאור אותה הודעה.

עניינית, הנני סבורה, כי ראוי שבעלי דין ישקלו היטב צירופם של צדדים נוספים להליך בטרם יעשו כן ודומה, כי לאחרונה ניתן לראות, ריבוי צדדים להליך, כאשר כל מי שקשור לאתר הבניה מצורף כצד להליך, מתוך ניסיון ל"חלק את העוגה" או במקרה דנן את הנזק, בין צדדים רבים ככל האפשר. ככל שלא תיפסקנה הוצאות, תופעה זו לא תפחת, כאשר שולחי ההודעה יודעים, כי "אין להם מה להפסיד".

יש לקחת בחשבון, כי מאחורי המבטחת עומד לקוח, אשר צריך לשאת בסכום ההשתתפות העצמית, כך שבסופו של דבר פסיקת הוצאות שאינן ריאליות, תביא להוצאה מכיסו.

לא מצאתי מקום להתחשב בטענות שולחת ההודעה לעניין המבטחת שממילא אינה צד להליך כאן ובוודאי לא היה זה הצד השלישי אשר ביקש צירופו.

אולם, בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון, כי גם אם היתה מתקבלת התביעה כנגד הצד השלישי, על פניו, הסיכון מלכתחילה לא היה סיכון גבוה, כאשר ידוע, כי ככל שהמזיק מתרחק מהמעגל הקרוב, חלקו בנזק קטן יותר ולכן, בהינתן גובה הנזק, ממילא שיעור ההוצאות המלא שהיה צריך להיפסק, גם אם היתה חבות, לא היה גדול. כאמור, לקחתי בחשבון בנוסף גם את התנהלות הצד השלישי עצמו, לאחר שהושגה הפשרה.

אני מחייבת אפוא את הנתבעת בהוצאות הצד השלישי בסכום של 1500 ₪.

ניתנה היום, י"א טבת תש"פ, 08 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.