22 מרץ 2015

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.5.14.

תמצית העובדות הצריכות לעניינו

2. המערער, יליד 1954, עבד כפחח משך שנים רבות. במסגרת עבודתו, נחשף לרעשים וחבלתו האקוסטית הוכרה על ידי המשיב כפגיעה הנובעת מעבודתו. לטענת המערער, בעקבות החשיפה לרעש סובל מירידה בשמיעה ומטנטון.

3. ועדה מיום 29.8.13 קבעה למערער 0% נכות בגין הפגיעה מהעבודה.

4. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (ב"ל 1786-11-13). בפסק דין מיום 16.3.14, הורה בית הדין לוועדה לפעול כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית את שיעור הנכות בגין הירידה בשמיעה וטנטון. תשומת לב הוועדה הן להחלטת דר' רוט יהודה בדרג הראשון, הן לחוות דעת דר' אמנון שפירא והן לאישור הרפואי של דר' נבות דוד הקובעים – כולם – אחוזי נכות בגין ליקוי בשמיעה וטנטון. המערער יהיה רשאי להציג חוות דעת רפואית נוספת משלימה בנוגע לשיעור נכויותיו בתחום השמיעה והטנטון.

ככל שהוועדה סבורה שאין מקום לקבוע אחוזי נכות בגין הירידה בשמיעה וטנטון – תנמק החלטתה באופן ברור ותבהיר לבית הדין מדוע חרף קביעות שלושה רופאים שונים היא סבורה אחרת".

5. ביום 1.5.14 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, וקבעה כדלקמן (ההחלטה אינו מצוטטת במלואה, מאחר וכתב היד אינו קריא דיו):

"הוועדה עיינה בפסה"ד ומתייחסת אליו. המערער מתלונן על תחושת טנטון והוועדה קבעה בישיבתה הקודמת שתחושת טנטון זו אינה קשורה בחשיפה לרעש ובכך גם אינה קשורה בעבודתו. ... לקביעה זאת היא בדיקת אפיון הטנטון אשר בוצעה ב- 27.1.13. בבדיקה זו נמצאה תדירות הטנטון ב- 500 הרץ תדירות בה לא נמצא מירב הליקוי בשמיעה.

תוצאה זאת פוסלת את האפשרות שתחושת הטנטון היא ממקור רעש. תימוכין לתוצאה זו נמצא גם בבדיקת התגובה למיסוך שבוצעה במסגרת הבדיקה לפיה לא היה שינוי בעוצמת הטנטון לאחר השמעת רעש המיסוך.

3 הרופאים דר' רוט בהחלטתו במסקנות ועדה מדרג ראשון מ- 5.5.13. דר' שפירא בבדיקה רפואית מ- 1.12.12 ודר' נבות ברישום סיכום ביקור מ- 7.11.12 אינם מתייחסים כלל לבדיקת אפיון הטנטון. כיצד ניתן אם כך לקבוע ששלושה רופאים קבעו אחרת מאשר הוועדה הרפואית.

רופאים אלה עליהם מסתמך המערער כלל לא טרחו להתמודד עם תוצאות בדיקת מאפייני הטנטון אשר פוסלים בצורה ברורה וחד משמעית שהטנטון סיבתו חשיפה לרעש. הועדה מבקשת לציין שבתיק הרפואי נמצאת חוו"ד של דר' .... מ- 18.8.09 ובחוו"ד מציין דר' .... בצורה ברורה: בבדיקת הטנטון נמצא תדר 500 הרץ שאינו מתאים למקור רעש". עובדה זו היא חד משמעית ואינה ניתנת לשינוי.

לעניין הנכות השמיעתית הוועדה ציינה בצורה ברורה ומפורשת בישיבתה הקודמת מ- 29.8.13 שבתיק נמצאות בדיקות שמיעה אחדות כאשר נמצא הבדל ניכר ביניהן. בחלק מהבדיקות בהן נראית החמרה בשמיעה ההחמרה איננה אפשרית בחשיפה לרעש. מתוך כך שגרף השמיעה מראה ליקוי שאיננו מתאים לבדיקת ההדים שהיא בדיקה אובייקטיבית ואשר בוצעה ב- 27.1.13. הבדיקה הרלוונטית במקרה זה ואשר מתאימה לשאר הבדיקות היא הבדיקה מ- 27.1.13 בבדיקה זו סף השמיעה מתאים ל- 0% וזוהי גם הנכות השמיעתית אשר נגרמה בחשיפה לרעש במקום העבודה.

אבחנה – חבלה אקוסטית (ראה נא עמ' 2-3, פרוטוקול הוועדה מיום 1.5.14).

6. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טיעוני הצדדים בתמציתם

7. לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שקבעה כי בדיקת אפיון הטינטון אינה מאפיינת נזק אשר הינו תוצאה של חשיפה לרעש, שכן בספרות המקצועית נכתב כי תדר של 500 הרץ אינו יכול להיות טנטון ממקור כוחליארי (כך נכתב בהודעת הערעור, ככל הכוונה היתה ל"קוכליארי").

עוד טען המערער, כי שגתה הוועדה בקביעתה לפיה בדיקת מאפייני הטינטון אינה אמינה, היות ובגוף הבדיקה נכתב כי הבדיקה אמינה מאד.

המערער הוסיף כי שגתה הוועדה בכך שלא ייחסה חשיבות מרבית לממצאי בדיקת ד"ר אמנון שפירא מיום 1.12.12, ולבדיקת ד"ר נבות מיום 7.11.12. בדיקות אלה הוגשו לתיק בית הדין לאחר הדיון, ביום 18.3.15.

המערער טען כי בנסיבות העניין ברי כי הוועדה נעולה היתה בדעתה, ולפיכך עתר להחלפת הרכבה.

8. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. המשיב ציין כי הוועדה לא קבעה כי בדיקת מאפייני הטנטון אינה אמינה, אלא הסתמכה, דווקא על בדיקה זו במסגרת החלטתה. עוד טען, כי הוועדה רשאית היתה להסתמך בהחלטתה על הבדיקה מיום 27.1.13, ולא ליתן משקל לבדיקות הנוספות, והפנה להלכה בדבר "כלל הבדיקה הטובה ביותר".

דיון והכרעה

9. כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/29 – 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160 (1992); עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08)).

10. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, מצאתי, שהוועדה מילאה אחר הוראותיו של פסק הדין במלואן, ואנמק.

11. באשר לטנטון -במסגרת החלטתה, הסבירה הוועדה כי בדיקת מאפייני הטנטון מיום 27.1.13 פוסלת את האפשרות שמקורה של תחושת הטנטון חשיפה לרעש. הוועדה ציינה כי תימוכין לקביעה זו ניתן למצוא אף בבדיקת התגובה למיסוך,לפיה לא היה שינוי בעוצמת הטנטון לאחר השמעת רעש המיסוך.

בהתאם להוראת פסק הדין, התייחסה הוועדה לחוות דעתם של ד"ר רוט של ד"ר שפירא ושל ד"ר נבות והבהירה כי אלה לא התייחסו כלל לבדיקת אפיון הטנטון, ולפיכך אין המדובר במצב בו שלושה רופאים סוברים אחרת הימנה.

12. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה שגתה הוועדה בכך שקבעה כי בדיקת אפיון הטינטון אינה מאפיינת נזק אשר הינו תוצאה של חשיפה לרעש, שכן בספרות המקצועית נכתב כי תדר של 500 הרץ אינו יכול להיות טנטון ממקור קוכליארי , זאת משהמדובר בטענה שברפואה, שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה. המערער אף לא צירף אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי בספרות הרפואית המקובלת נקבע כי ממצא של תדר של 500 הרץ עלול להנביע מסקנה שונה מזו אליה הגיעה הוועדה.

13. כמו כן אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה שגתה הוועדה בקבעה כי בדיקת מאפייני הטינטון אינה אמינה, שכן הוועדה, לא זאת בלבד שלא קבעה קביעה כאמור, כי אם נהפוך הוא – הוועדה הסתמכה, דוקא, במסגרת קביעתה, על בדיקת מאפייני הטינטון.

14. באשר לירידה בשמיעה – הוועדה קבעה כי עיינה במספר בדיקות שמיעה, אשר ישנו הבדל ניכר ביניהן, ומכאן עולה לכאורה שהיתה ערה לבדיקות הנוספות אליהן הפנה המערער (בדיקת ד"ר אמנון שפירא מיום 1.12.12, ובדיקת ד"ר נבות מיום 7.11.12). עם זאת, קבעה הוועדה, כי גם מהבדיקות בהן נראית החמרה בשמיעה, אין אפשרות שההחמרה נגרמה כתוצאה מחשיפה לרעש.

15. לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה לא רשאית היתה להסתמך בהחלטתה על הבדיקה מיום 27.1.13, ממנה עולה כי סף השמיעה מתאים ל - 0% נכות.

הוועדה הסבירה, כי הבדיקה מיום 27.1.13 מתאימה לבדיקות הנוספות המונחות לפניה. כמו כן, ציינה הוועדה כי הבדיקה מיום 27.1.13 היא בדיקה אובייקטיבית (קרי, בדיקה שאינה מבוססת על תשובות הנבדק), ולפיכך יש לייחס לה חשיבות יתר על פני בדיקת השמיעה.

אף לו היה נמצא כי הבדיקה מיום 27.1.13 הינה בעלת ערך רפואי זהה שתי הבדיקות הנוספות אליהן הפנה המערער, אזי ממילא מקובלת עליי טענת המשיב, לפיה הוועדה היתה רשאית להסתמך על בדיקה זו בהתאם ל"כלל הבדיקה הטובה ביותר" (ר' למשל עב"ל 414/09 רבאח חג'וג' - המל"ל 11.4.2010; ע"ע 40097-08-10 מאיר אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (26.10.11)).

16. בנסיבות אלה, מצאתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין כראוי, ואין מקום להשבת עניינו של המערער לוועדה פעם נוספת.

17. משלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ממילא מתייתר אף הדיון בסוגיית החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר

18. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ה, (22 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.