1. התובעת רכשה מהנתבעים מערכת ישיבה מעור בעלות של 20,000 ש"ח. מדובר היה במערכת ישיבה חלופית, לאחר שבמערכת הישיבה הקודמת שסופקה לתובעת התגלו פגמים והצדדים הגיעו להסכמה לפיה תסופק לתובעת מערכת ישיבה חדשה בשווי 20,000 ש"ח – היא המערכת מושא תביעה זו (ת"ק 29587-12-12). הנתבעים יכונו להלן "הנתבעת" שכן ספק אם הנתבעת 2 הנה אישיות משפטית.
2. התובעת טוענת כי זמן קצר לאחר אספקת מערכת הישיבה התגלה שקיימת שקיעה באחת הכריות. לטענתה היא הודיעה על כך מיד לנתבעת וביקשה לבטל את העסקה. התובעת טוענת עוד שהיה זה אף טרם חלוף 14 יום ממועד האספקה, אך הנתבעת לא הסכימה להחליף את המוצר, אלא ביקשה לתקנו. התובעת לא הסכימה לאפשר תיקון המוצר וביקשה להחזירו. הנתבעת סירבה ומכאן התביעה.
3. הנתבעת אינה חולקת על כך שהתגלה פגם במוצר ומודה שטכנאי מטעמה שביקר בבית התובעת ביום 9.4.14 גילה "שקיעה קלה". טענתה היא כי הייתה מוכנה לתקן את הליקוי והיא עדיין מוכנה לעשות כן. הנתבעת מוסיפה וטוענת שהזמינה חלקי חילוף מחו"ל למען התיקון אך התובעת סירבה לאפשר לה לבצעו. הנתבעת צרפה מכתבים ששלחה לתובעת בעניין.
4. הנה כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים שבמוצר התגלה ליקוי. אין עוד מחלוקת שמדובר בליקוי משמעותי שחייב הזמנת חלקי חילוף מחו"ל וביצוע תיקון משמעותי במוצר. השאלה היא האם חייבת התובעת לאפשר לנתבעת לתקנו, או שמא זכאית היא לביטול להסכם.
5. מערכת הישיבה סופקה ביום 3.3.14 כעולה מתעודת האחריות. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעת הליקוי התגלה לאחר תקופה של כעשרה ימים. אני מקבל את הטענה שהליקוי התגלה לאחר תקופה קצרה של ימים ספורים. עובדה זו נלמדת בין היתר מכך שהתובעת טענה שביקשה להחזיר את המוצר בתוך התקופה של 14 יום (הרלוונטית לצורך תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010) ובעת הדיון השיב נציג הנתבעת כי לא היה מוכן לכך שכן ביקש לתקן את המוצר. מכאן שהטענה לא הוכחשה אלא דווקא אושרה ולכן אני קובע שהתקלה במוצר התגלתה בתוך ימים ספורים מקבלת המוצר. בכל מקרה, מומחה הנתבעת ציין כי ביקר בביתה של התובעת ביום 9.4.14 ומכאן שסביר שהתובעת הודיעה לאחר תקופה קצרה ביותר על אודות הליקוי (שהרי קשה להניח שהמומחה הגיע מיד בסמוך להודעה). סיכומו של דבר הליקוי התגלה בסמיכות רבה לאספקת המוצר.
6. השאלה היא אפוא האם הליקוי במוצר מהווה אי התאמה המעניק לתובעת את הזכות לבטל את העסקה, או שמא עליה להסתפק בתיקון הפגם. כאמור הליקוי התגלה בסמיכות רבה למועד האספקה. הליקוי התבטא בשקיעה של אחת הכריות ומדובר אפוא בליקוי שמחייב לצורך גילויו שימוש במוצר (היינו ישיבה על הספה). כאשר הליקוי התגלה לאחר שימוש קצר מאוד, יש להסיק שהמוצר סופק כאשר הוא אינו בעל איכות דומה לזו שהובטחה לתובעת. בעניין דומה ציינתי בעבר כי "צרכן הרוכש מוצר, ומשלם עליו ממיטב כספו, רשאי להניח כי מוצר זה ישרתו נאמנה וכי לא יתקלקל בתוך זמן קצר וכמובן שלא מספר פעמים בתוך תקופה קצרה. תקלה מהותית במוצר חדש, יכולה לעלות כדי אי התאמה, כמשמעות המונח בסעיף 11 לחוק המכר. אכן, לא כל תקלה תהווה אי התאמה, שהרי דרכם של מכשירים (ובוודאי מכשירים חשמליים) להתקלקל, ואולם הכל עניין של מהות התקלה, איכותו של המוצר, מחירו והמועד בו אירעה התקלה ביחס למועד הרכישה...העובדה שקיימת אחריות למוצר (לרוב למשך שנה) אינה משנה את קביעתי דלעיל. החובה לספק אחריות למוצר, כאמור בסעיף 18א' לחוק הגנת הצרכן, אינה מאיינת את החובה הבסיסית - לספק מוצר תקין ובאיכות כפי שהוצגה בפני הצרכן. טול מצב בו נרכש מוצר באריזה סגורה. כאשר מגיע הצרכן לביתו, מוצא הוא שהמוצר שבור, או בלתי תקין לחלוטין. היעלה על הדעת לדרוש ממנו להסתפק בתיקונו, במסגרת האחריות ? זוהי נקודת הקיצון בה התשובה ברורה. בקצה הסקלה מצויה תקלה שגרתית, זמן ארוך יחסית לאחר הרכישה. תקלה זו יש לתקן במסגרת האחריות ואין היא מהווה אי התאמה. בין שתי נקודות קיצון זו, קיימים מצבים רבים, לגביהם נדרשת תשובה פרטנית, לאור מכלול הנתונים הרלוונטיים." (ת"ק 25063-11-13 נקש נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) (20.5.14)).
7. במקרה זה מדובר במערכת ישיבה שנרכשה בעלות משמעותית (20,000 ש"ח). מדובר במוצר יקר אשר אין להשלים עם מצב בו מתגלה בו לאחר ימים ספורים תקלה המצריכה החלפה של ספוגים ופתיחת הכיסוי. מומחה התובעת ציין שמדובר בשקיעה מאסיבית. הנתבעת הודתה בקיומה של שקיעה ובצורך בהזמנת חלקי חילוף לתיקון הליקוי. מהאמור לעיל עולה בבירור שהמוצר שסופק לתובעת לא היה תקין עם קבלתו וכי מדובר בליקוי ממשי המהווה אי התאמה כאמור בסעיף 11 לחוק המכר ואף הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים. מכאן שאין לחייב את התובעת להסתפק בתיקון. חיובה להסתפק בתיקון, בנתוני מקרה זה, מהווה למעשה הכרה בזכותה של הנתבעת לספק מוצר פגום שעבר תיקון משמעותי. מוצר מסוג זה אינו בעל שווי זהה למוצר חדש ותקין ואין אפוא כל הצדקה לחייב את התובעת להסתפק במוצר נחות מזה ששילמה עבורו.
8. לאור מהות הליקוי ומועד גילויו אני קובע אפוא שמדובר באי התאמה (סעיף 11 לחוק המכר) שאפשרה לתובעת לבטל את ההסכם. מובן שמדובר גם בהפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים המזכה בסעד דומה. התובעת הודיעה על אי ההתאמה מיד ומכאן שהיא רשאית להסתמך עליה (סעיף 13 לחוק המכר).
9. לאור תוצאה זו אין צורך לדון בטענה הנוספת שהעלתה התובעת והיא זכאותה להחזיר את המוצר ללא כל נימוק, בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010. מכאן שאינני קובע אם השימוש שעשתה התובעת בספות מהווה שימוש כאמור בתקנה 2 המונע אפשרות החזרה.
10. התוצאה היא שאני מורה על ביטול ההסכם שבין הצדדים. על הצדדים להשיב הדדית את שקיבלו על פי ההסכם. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 20,000 ש"ח וכן 600 ש"ח הוצאות וזאת בתוך 30 יום. ולאחר מכן יהיו רשאים הנתבעים, להגיע וליטול (על חשבונם) את מערכת הישיבה מביתה של התובעת. אני ער לכך שהתובעת עשתה שימוש במוצר מיום קבלתו אולם אין לזקוף לחובתה את הדבר, שכן הנתבעת היא שסירבה לקבל חזרה את המוצר ימים ספורים לאחר אספקתו כפי שהייתה חייבת לעשות בשל העובדה שהפרה את ההסכם וסיפקה מוצר שאינו תואם את ההזמנה.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות: לשלוח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.