1. בפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. במרכז שתי התביעות מצוי רכב מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 4664073.

בעת הגשת התביעות היה הרכב בחזקתה ובידיה של חברת תולי אחזקות בע"מ (להלן – "החברה"), והיה רשום על שם הגב' ניהאד קבהא (להלן - "ניהאד"), אשתו של באסם. אין מחלוקת שהבעלים הרשום הקודם של הרכב היתה החברה.

2. החברה טוענת כי הרכב שייך לה וכי מעולם לא מכרה אותו לניהאד או למי מטעמה. לטענתה, מעולם לא הסכימה להעביר את הבעלות ברכב וזו נרשמה על שם ניהאד ברמייה ושלא כדין ותוך שניהאד ובסאם זייפו מסמכים. תביעתה של החברה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה והיא הופנתה לא רק לניהאד ולבסאם קבהא אלא גם כנגד דואר ישראל ומשרד התחבורה, בטענה שאלה התרשלו בכך שאפשרו לניהאד ולבסאם להעביר את הבעלות ברכב על שמה של ניהאד, מבלי שהוצגו להם אישורים מתאימים או שעשו זאת על סמך מסמכים מזוייפים. לפיכך, עתרה החברה לסעד שיורה על ביטול רישומה של ניהאד כבעלים ברכב ועל רישומה של החברה כבעליו.

3. ניהאד ובסאם הגישו מצידם תביעה שבה עתרו לחייב את החברה למסור להם את הרכב, שלטענתם שייך להם. לטענתם, הם רכשו את הרכב תמורת הסכום של 68,000 ₪, שאותו שילמו במזומן לידי מנהל החברה, מר רמי אוחנה, וקיבלו ממנו את כל המסמכים הדרושים לשם העברת הבעלות ברכב.

לטענתם, הרכב נשאר בידי החברה שכן זו שכרה אותו מהם לחודש אחד, תמורת סך של 3000 ₪, ששולמו במזומן לידיו של באסם. עם תום החודש דרשו את הרכב , וחשבונית על התשלום ששילמו, אך החברה סירבה , ובמקום להעביר את הרכב והחשבונית, הגישה את המרצת הפתיחה. לכן, הוגשה גם התביעה מטעמם.

4. שני הצדדים הביאו ראיות ולאחר מכן הגישו טיעונים כתובים. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהמציאו הצדדים, בטענות הצדדים, ובכל המסמכים שבתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי על החברה למסור את החזקה ברכב לידיהם של ניהאד ובאסם.

כל אחד מהצדדים טען ארוכות בשאלה על מי מהצדדים מוטל הנטל להוכיח.

5. יצויין, כי את המחלוקת בתיקים שבפני יש להכריע אך ורק לפי שאלת הנטל. זאת, מאחר שמצאתי שאינני יכולה להאמין לגרסת מי מהצדדים.

העדויות שהובאו על ידי שני הצדדים היו רצופות סתירות והותירו רושם בלתי מהימן.

6. עדותו של רמי אוחנה, מנהל החברה, הייתה עדות בעייתית מאוד. בעדותו נתגלו סתירות רבות אל מול הגרסה שמסר בתצהיר, והרושם הכולל שהותיר בעדותו היה רושם שלילי מאוד. לרושם זה מצטרפת העובדה שהתברר מעדותו כי הוא לא נרתע מלהציג מצגים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות, כל עוד אלה תואמים את מטרותיו. כך, טען רמי בעדותו, כי בשלב מסויים עשה תלושי משכורת שעל פיהם עבדה ניהאד בחברה וזאת אף שלטענתו ניהאד כלל לא עבדה בחברה, לא באותה עת ולא בתקופות אחרות (עמ' 11 שו' 1 – 10).

התנהלות זו לבדה מלמדת על כך שלא ניתן לסמוך על מהימנותו של רמי. אדם שלפי עדותו הוא הוציא תלושי שכר פיקטיביים ודיווח על עובדת, אף שזו כלל לא עבדה, אינו אדם שניתן לסמוך על מהימנותו.

לכך מצטרף, כמובן, הרושם הבלתי אמצעי שהותירה עדותו בבית המשפט, עדות שהייתה רצופה סתירות, התפתלויות והתחמקויות, גם בעניינים אחרים.

7. רמי טען כי לבסאם היו התפרצויות אלימות וכי בנוסף לכך גם גילה שבסאם גנב ממנו, תוך דיווח שקרי של עובדים ושעות עבודה. לטענתו, על הרקע הזה ביקש לסיים את עבודתו של בסאם בחברה. אם יש ממש בטענה זו של רמי, לא ברור כיצד היא מתיישבת עם העובדה שלאחר הפסקת עבודתו של בסאם מסר בידו רמי מכתב המלצה (צורף כנספח ג' לתצהירו של באסם). האמור במכתב ההמלצה, שעליו חתם רמי (כפי שהודה בחקירתו בעמ' 10 שו' 6), כלל אינו מתיישב עם טענותיו של רמי.

8. רמי התפתל ארוכות על דוכן העדים בניסיון להסביר כיצד מתיישב האמור במכתב ההמלצה עם הטענות שהוא מעלה עתה כנגד בסאם ותשובותיו היו רחוקות מלעורר אמון (עמ' 9 שו' 19 עד עמ' 10 שו' 20). גם עדותו לפיה לבסאם היו התפרצויות אלימות לאורך כל תקופת העבודה בחברה, ובעיקר לאחר שנתפס, כביכול, בגניבה, לא הותירה רושם מהימן. עדות זו גם לא נתמכה בעדויות נוספות, אף שלכאורה, ואם היה בה ממש, לא אמור היה להיות קושי להביא עדויות של עובדים אחרים לתמוך בה.

9. לא נעלם ממני כי העדה, הגב' שירי כהן, שהעידה מטעם החברה ציינה בעדותה כי העובדת טלי, שרמי הזכיר בעדותו כמי שספגה איומים מבסאם, אכן פחדה מאוד מבסאם, אך אינני מאמינה לעדותה.

טענותיה של הגב' כהן בעניין הזה לא באו לידי ביטוי בתצהיר העדות הראשית שהגישה ורק בחקירתה החוזרת העידה על כך, והדבר מערער מאוד את עדותה בעניין זה. מעבר לכך, הגב' כהן טענה כי: "כל הזמן אני שידרתי לרמי שטלי נורא מפוחדת ושישמור עליה" (עמ' 26 שו' 17 – 18), אך רמי בתצהירו, אינו מזכיר כלל פניות שקיבל בעניין זה מהגב' כהן. גם סתירה זו מערערת מאוד את מהימנות טענותיה של הגב' כהן באותו עניין.

10. גם עדויותיהם של בסאם וניהאד לא הותירו רושם מהיימן. לבד מהרושם שהותירו בעדויותיהם, גם עלו מהן תמיהות לא מעטות. ניהאד, שטוענת שעבדה בעבודות ניקיון עבור החברה מאז שנת 2005 ועד שנת 2012, לא הביאה ולו עדות אחת שתתמוך בגרסתה הזו.

אם אכן עבדה בפועל עבור החברה במשך 7 שנים, הדעת נותנת שהיה ביכולתה להביא ולו עד אחד שעבד עימה, ואשר יוכל לאשר את גרסתה לפיה עבדה עבור החברה בעבודות ניקיון במכללת רופין. הימנעותה של ניהאד מלהציג עדות כזו, פועלת לחובתה. עדותה, לפיה היא ובעלה בסאם החליטו לרשום את הרכב על שמה על מנת להסתיר עניין זה מרשויות המל"ל, גם היא מערערת את מהימנותה, כפי שהיא מערערת את מהימנותו של באסם. נראה, שבדומה לרמי אוחנה, גם שניים אלה אינם בוחלים בהצגת מצגים מטעים בפני הרשויות (עמ' 41 שו' 17 – 20).

11. בסאם נמנע מלהביא לעדות את אחיו וויסאם, אף שמהעדויות בתיק זה עולה שוויסאם הוא שעשה שימוש ברכב נשוא התובענות, עובר להעברת הבעלות בו לשמה של ניהאד, ואולי גם לאחריה. טענתו של בסאם, לפיה וויסאם אחיו כלל לא ידע על העסקה שבמסגרתה נמכר לו הרכב, היא עדות תמוהה בפרט כשבסאם נמנע, כאמור, מלהביא את וויסאם כעד מטעמו. (עמ' 33 שו' 5).

12. גם עדותה של הגב' טלי בוזגלו, שבאה להעיד מטעם ניהאד ובסאם, לא הותירה רושם מהימן בבית המשפט. עדותה, לפיה בסאם הוא אדם נעים הליכות ונחמד והיחסים ששררו בינו ובין כל העובדים היו יחסים נהדרים (סעיף 5 לתצהיר), וגם עדותה לפיה בינה ובין בסאם שררו יחסים טובים (סעיף 12 לתצהיר), אינה מתיישבת עם תמלולי השיחות ועם המסרונים שהוצגו על ידי החברה (ת/1), ואשר מהם עולה תמונה הפוכה לחלוטין. העדה נחקרה בעניין זה ותשובותיה היו מתחמקות ותמוהות מאוד ואינני מאמינה לעדותה.

13. התוצאה היא שאין בידי להאמין למי מהעדים או להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. לפיכך, יש להכריע במחלוקות על פי השאלה על מי הנטל ואם עלה בידיו להרימו.

14. בנסיבות המקרה שבפני אני סבורה כי מאחר שהייתה העברת בעלות ברישום מהחברה לשמה של ניאהד, הרי שהנטל הוא על החברה, להוכיח כי חרף הרישום, הרכב לא באמת נמכר על ידה וממילא הרישום נעשה שלא כדין ויש לבטלו.

זאת, מאחר שלטובת ניהאד ובסאם עומדת "חזקת תקינות המעשה המינהלי", שעל פיה חזקה שכל פעולה מינהלית נעשתה כדין. אמנם, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, אך על מי שמבקש לסתור אותה מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, על ידי עובדות, כי החזקה נסתרת.

השווה:

רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי.

ע"א 6066/97 עיריית ת"א – יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פדי נד 3, 749 בסעיף 9 לפסק הדין.

15. במקרה שבפני, בוצעה העברת בעלות משמה של החברה לשמה של ניהאד.

העברת הבעלות נעשתה בסניף הדואר בערערה. מדובר בפעולה מינהלית של רשות הדואר, שנעשית על פי הנחיות משרד הרישוי, ועומדת לה החזקה לפיה היא נעשתה כדין.

16. משמעות חזקה זו היא שבפני רשות הדואר הוצגו מסמכים חתומים מאת החברה, שבהם היא מתירה את העברת הבעלות, משמה לשמה של ניהאד. יצוין, כי אף לפי גרסת החברה, כאשר חברה היא צד לעסקת מכר של רכב, הרי שלצורך העברת הבעלות יש להציג מטעמה ייפוי כח חתום, מאושר על ידי עורך דין (סעיף 31 ואילך לסיכומי החברה). כל עוד לא נסתרה חזקת התקינות של המעשה המינהלי, יש להניח שמסמכים כאלה אכן הוצגו בפני הרשות, עובר לרישום הבעלות על שמה של ניאהד.

17. החברה, שטוענת כי לא נמסר ייפוי כח כזה, וכי בפועל לא חתם איש מטעמה על ייפוי כח לצורך העברת הבעלות ברכב, היא שצריכה הייתה להביא ראיות בעניין זה, מאחר שטענתה באה לסתור את חזקת תקינות המעשה המינהלי.

בפועל, החברה לא הביאה ראיה כזו, אף שלכאורה לא הייתה כל מניעה לכך שתזמן לעדות מטעמה את נציגת רשות הדואר, או תציג תעודת עובד ציבור, שלה יצורפו המסמכים שמכוחם הועברה הבעלות ברכב אל ניהאד.

מכיוון שהחברה לא הציגה כל ראיה לסתור את חזקת תקינות המעשה המינהלי, הרי שחזקה זו בעינה עומדת ומכוחה אני קובעת כי עלה בידי ניהאד ובסאם להוכיח את טענותיהם, לפיהן רכשו את הרכב מהחברה והעברת הבעלות נעשתה על פי מסמכים שניתנו להם לשם כך מאת מנהל החברה, מר רמי אוחנה.

18. אעיר, כי אחת מטענות החברה הייתה שאין לקבל את טענות בסאם וניאהד אודות רכישת הרכב, משום שלא הציגו ראיה לכך ששילמו עבורו. החברה טענה בהקשר זה כי אין רישום בספריה אודות קבלת תקבול, לא בסכום שאותו ציינו ניאהד ובאסם, וגם לא בסכום אחר שעניינו מכירת הרכב. לצורך עניין זה גם הביאה החברה את עדותן של שתי עובדות מטעמה. לטענת החברה, בהעדר רישום אודות תקבול כזה, ממילא יש לדחות את טענת ניאהד ובסאם לפיה שילמו עבור הרכב.

אין בידי לקבל טענה זו.

בסאם טען כי שילם עבור הרכב, במזומן, סכום של 68,000 ₪ לידיו של רמי אוחנה מנהל החברה.

מאחר שכבר התברר, כפי שציינתי לעיל, כי רמי אינו נרתע מהצגת רישומים שאינם תמיד תואמים את המציאות, ממילא ברור כי הרישומים, או העדרם, אינם חזות הכל. במילים אחרות – העדר רישום אין די בו כדי להוכיח שלא נעשה תשלום, ממש כפי שרישום ניהאד כעובדת נעשה גם מבלי שהיתה כזו, לפחות לפי גרסתו של רמי אוחנה.

19. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאף שרישום בעלות ברכב אינו אלא רישום דקלרטיבי, הרי שבנסיבות התיק שבפני ולנוכח חזקת תקינות המעשה המינהלי, שלפיה חזקה שרישום הרכב על שם ניהאד נעשה לאחר שהוצגו בפני הרשויות המסמכים הנדרשים, ומשחזקה זו לא נסתרה, אני מקבלת את טענת ניהאד ובסאם וקובעת שהרכב, שהבעלות בו רשומה על שם ניאהד, שייך להם ועל החברה למסור להם את החזקה ברכב, שמספרו 4664073, באופן מיידי.

20. תביעת החברה נדחית.

21. בנסיבות, ומאחר שמשמיעת כל העדויות נראה שבגרסאות ששני הצדדים מסרו לבית המשפט, רב הנסתר על הגלוי, אני מחליטה שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.