הרקע לתובענה וטענות הצדדים

1. המבקש עתר בתובענה זו למתן פסק דין הצהרתי ולפיו הוא הבעלים של מיטלטלין הנמצאים בדירה ברח' מרגולין 21, דירה 2, בתל אביב (להלן: "הדירה").

2. ברקע לתובענה, תיק הוצאה לפועל שפתחה משיבה 2 (להלן: "המשיבה") בגין פסק דין שניתן לטובתה כנגד משיב 1 שהוא אביו של המבקש (להלן: "המשיב").

3. לא הייתה מחלוקת כי המשיב הוא זה המתגורר בדירה ואולם טענת המבקש הייתה כי הוא זה ששכר את הדירה עבור אביו, הוא זה המשלם את דמי השכירות וכל המיטלטלין המצויים בדירה שייכים לו.

4. בתמצית, נטען כי המשיב הינו פנסיונר בן 74, חסר כל, המתקיים מקצבת זקנה בסך של 1,800 ₪ בלבד, והמבקש נחלץ לעזרת אביו, על מנת למנוע מצב בו האב ייזרק לרחוב, והוא מסייע לאב ברכישת מזון, בשכירות הדירה ובאבזורה.

5. מנגד טענה המשיבה כי המשיב חי את חייו כאדם עשיר מאוד, המרבה לטוס לחו"ל ונוסע בג'יפ יוקרתי ומפואר. לדבריה, המבקש והמשיב מציגים מצג שווא אודות חיי המשיב, הכנסותיו ורכושו כדי להימנע מלשלם לה את המגיע לה לפי פסק דין שניתן כנגדו. במסגרת זו פעל המשיב להברחת נכסים לבנו (המבקש), וגם הסכם השכירות של הדירה, לפיו כביכול המבקש הוא שוכר הדירה ומשלם את דמי השכירות, הוא אך למראית עין. אין כל ממש בטענה כי המיטלטלין המצויים בדירה בה מתגורר המשיב ולא המבקש, שייכים למבקש דווקא.

6. יצוין כי במסגרת הבקשה לא פירט המבקש את המיטלטלין לגביהם מבוקש שיוצהר כי הם שייכים לו ואך טען באופן כללי כי כל המיטלטלין בדירה שייכים לו. רק בתשובה שהגיש מאוחר יותר ונוכח החלטת בית המשפט, צרף המבקש רשימת מיטלטלין לגביהם מתייחסת בקשתו. הרשימה כללה 19 פריטים, ביניהם 2 טלוויזיות, DVD, מחשב ביתי, מקרר, ספת סלון, מזנונים, 2 ארונות בגדים, מיטה, 5 תמונות ושולחן זכוכית.

6. בדיון שהתקיים ביום 28.10.14 נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו את טיעוניהם.

דיון והכרעה

7. חרף העובדה שבתצהיר טען המבקש כי "כל הציוד והמיטלטלין המצויים בדירה הינם בבעלותו בלבד", התמונה שהצטיירה בחקירתו הייתה שונה בתכלית. כך, כשהוצגה בפניו תמונה של מזנון שהוא טען לבעלות עליו והוא נשאל האם הוא או אביו רכשו אותו, השיב כי אינו זוכר. כך, כשנשאל אודות המחשב שהוא טען לבעלות עליו, האם הוא זה שרכש אותו, השיב: "סביר להניח שכן, לא זוכר מתי". באשר לאחת התמונות שפירט ברשימת המיטלטלין (תמונת פורטר ממוסגרת של העיר ונציה) הודה המבקש בחקירתו כי אכן המשיב רכש אותה. באשר לתמונה אחרת ברשימה (תמונת ירושלים ממוסגרת) טען כי הוא נתן אותה לאביו לפני 15 שנה. מכאן שגם תמונה זו שייכת למשיב.

8. המבקש גם לא ידע לומר דבר אודות מועד רכישת המיטלטלין ואך טען להיותם עתיקים ומצויים בבעלותו זמן רב. הוא גם לא צרף ולוּ קבלה או אסמכתא אחרת כלשהי שיש בהן לאשש את טענותיו, ולהוות ולוּ ראשית ראיה לטענתו כי מדובר במיטלטלין שלו. טענתו כי מדובר במיטלטלין וציוד ישנים שהועברו מדירתו לדירה בה מתגורר אביו, ומשכך אין בידיו קבלות, גם היא אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בדיון, שעה שכשנדרש להצביע על קבלה המעידה על רכישת המחשב, השיב: "מי מחזיק קבלות? כל חצי שנה מחליפים מחשב".

9. אכן, המבקש לא נחקר אודות כל פריט ופריט ברשימת המיטלטלין, אך די בפריטים אודותיהם נחקר והתברר כי לא היה בהצהרתו אודות בעלותו בהן אמת, כדי להביא למסקנה כי אין ליתן אימון בעדותו כלל. באופן כללי התרשמותי מעדות המבקש לא הייתה חיובית. היא הייתה בלתי עקבית והוא התחמק מלתת תשובות. עדותו נמצאה בלתי אמינה שעה שטענתו הגורפת בתצהיר אודות בעלותו במכלול המיטלטלין בדירה, נמצאה כנסתרת על ידו. כל זאת, כשההנחה הפשוטה היא כי מיטלטלין המצויים בדירתו של אדם שייכים לו, ובמקרה זה - למשיב.

10. זאת ועוד. על אף שהמבקש טען כי הוא זה ששכר את הדירה ומשלם את דמי השכירות עבורה מידי חודש בחודשו, בחקירתו – בתשובה לשאלת ב"כ המשיבה – ציין כי שכר הדירה שהוא משלם הוא "3,000 ומשהו שקל" בעוד שלפי ההסכם דמי השכירות החודשיים נקבעו על סך של 4,400 ₪, מה שמטיל ספק גם במהימנות גרסתו באשר לשכירת הדירה על ידו, ויש רגליים של ממש לסברה כי מדובר בחוזה למראית עין.

11. גם עדות המבקש אודות מצבו הכלכלי הקשה ביותר של אביו (המשיב), אינם עולים בקנה אחד לא עם ממצאי כב' רשם ההוצל"פ א' אוהד בתיק של המשיב (01-09487-14-8) בהחלטתו מיום 25.05.14, במסגרתה נקבע כי יכולתו הכלכלית של המשיב גבוהה מזו שהוא מצהיר עליה; לא עם החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 29.05.14 בה חויב המשיב בתשלום חודשי בסך של 4,000 ₪; ואף לא עם מסקנות בית המשפט (כב' השופט מ' סובל) בהחלטתו מיום 20.07.14 בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על החלטת רשם ההוצל"פ (רע"צ 58035-06-14), בה נקבע כי טענת המשיב שהוא מתקיים מקצבת זקנה ונתמך על ידי ילדיו, אינה סבירה. גם בכך יש כדי לערער את אמינות גרסתו של המבקש.

12. המבקש כשל אפוא, בהבאת ראיות מינימליות הדרושות להוכחת בעלותו במיטלטלין נשוא התובענה, כשהחזקה הקבועה בסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 היא כי מיטלטלין המצויים על גופו של חייב, בכליו או בחצריו שבהחזקתו, רואים אותם כנכסיו. מה גם, שמדובר בהליך שמבוקש בו סעד מן היושר, וההלכה מקדמת דנא קובעת כי סעד מעין זה לא ניתן כדבר שבשגרה, ו"בית המשפט, בהידרשו לתביעה כזו, ייתן דעתו לנסיבות העניין כולן וישקול, אם ראוי מבקש הסעד, מבחינה עניינית ומעשית או מבחינת הדין והצדק, שהסעד אכן יינתן לו" (ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה, פ"ד מ(3) 29, 49 (1986)). בית המשפט רשאי שלא ליתן סעד מעין זה, בין היתר, כאשר התובע נעדר ניקיון כפיים ואינו מגלה גילוי מרבי של העבודות (ע"א 132/81 גי. בי טורס בע"מ נ' חאייק, פ"ד לח(2) 425, 430 (1984); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 505), כבמקרה זה, כאמור.

בשים לב לכל האמור, התביעה נדחית.

עיכוב הליכי ההוצל"פ – מבוטל.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תעביר את הסך שהופקד על ידי המבקש לידי המשיבה על חשבון ההוצאות.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.