נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד שי טובים

ב"כ המשיב עו"ד ליאור קורן

פרוטוקול

ב"כ העותר: העותר כמע לשיקום. זה לא נולד בין כתלי הכלא. כבר בחקירה כאשר הוא הודה הוא אמר כי הבעיה שלו מסמים והוא מבקש להיגמל. ואז בהליך המשפטי הוא הגיע להליך המעצר ולמרות שקיבל תסקיר שמשמעותית מצביע על כך ששיקום הוא הדבר הנכון, אומר בית המשפט כי על פי הלכות בית המשפט העליון הדבר טוב לתיק העיקרי. ואז מגיעים לתיק העיקרי והוא ממילא הודה ולא קורה דבר ונגזר העונש. ובכלא אנו מניחים שכבר אז יבוא מזור לרצונו של העותר וכמובן גם כאן אנו נתקלים בקשיים.

אני מבין שיש בעיה של ביטחון, איני יודע מהי, אך אם הבעיה כרוכה באסיר אחר ששוהה בחרמון, אז אני יכול להבין. לעותר אין סכסוכים, הוא מרצה עונשו על עבירות רכוש.

איך סביר לומר שפגיעה ברגל של שוטר היא הבעיה הביטחונית של העותר להיות בכלא חרמון.

אם העניין הוא שיש מסלולים דומים אז הם לא באמת דומים. בחרמון המקום עצמו מיועד להליך שיקומי ומסלולי השיקום גם אם כותבים שהם דומים הם שונים ויותר קשים. המגע שיש לו שם עם אסירים שאינם גמולים הוא בעייתי.

החלטה

לא ביקשתי תשובת המשיב מעבר לכתב התשובה.

העותר נדון לשלוש שנות מאסר בגין עבירות שבל"ר, נהיגה בפזיזות, נהיגה ללא רישיון וביטוח, עבירות תעבורה, הכשלת שוטר, וזאת החל מיום 14.1.14.

זהו מאסרו השלישי של העותר והוא מלין על החלטת ועדת המיון לשבצו בבית הסוהר צלמון תחת שילובו בבית סוהר חרמון לשם קבלת טיפול גמילה.

בתשובת המשיב נטען כי העותר צריך לרצות מאסרו במסגרת בה רמת הביטחון הינה בינונית עד מירבית, כפי שקיימת בבית סוהר צלמון, לעומת בית סוהר חרמון אשר בו רמת האבטחה הינה נמוכה.

עוד נטען, כי תוכנית גמילה במסגרת זהה לחלוטין קיימת בבית סוהר צלמון, וכי לעותר אין זכות קנויה באשר למקום ריצוי מאסרו.

סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב אשר בחן את רמת הביטחון הנדרשת לעותר.

מאחר והעותר זקוק לטיפול גמילה הקיים גם בבית הסוהר צלמון, מבוקש כי ייעשה מאמץ לשלבו בהקדם האפשרי בתוכנית זו.

הנני מבטלת את הצו הזמני שניתן על ידי כב' הנשיא השופט טל האוסר העברתו של העותר לבית הסוהר צלמון עד החלטה אחרת.

סוף דבר, העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"ד, 15/07/2014 במעמד הצדדים.

הוקלד ע" מיכל בוניאל

הוקלד על ידי בת חן סיקסיק