1. אין מחלוקת כי הנתבע מתגורר בדאלאס ארה"ב מזה שנים. התובעת מבקשת לראות בהמצאה שבוצעה לאביו, המתגורר בארץ, כהמצאה כדין לנתבע.

1. הנני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
2. אמנם ניתן לבצע המצאה לאדם המתגורר בחו"ל שלא על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת מקום שנסיבות תקנות 477, 478 או 482 מתקיימות.
3. בענייננו, לא חלות תקנות 477-478 שכן נדרשת הרשאה בכתב (ר' ער (חיפה) 25024-11-09 חברת החשמל לישראל בע"מ (10.12.09).
4. עפ"י תקנה 482(א), שעניינה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים" ניתן לבצע המצאה "למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". נקבע כי מורשה עפ"י תקנה זו הינו מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר העסקי בינו לבין הנתבע מתיר להניח שהוא יעביר לידיעת הנתבע דבר ההליכים שהוגשו נגדו. מקום בו ניתן לדלות סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין האדם אשר אליו נמסר כתב התביעה, תגבר הנטיה לראותו כ"מורשה" מטעם הנתבע (רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ' מגדל, פ"ד מב(4) 762, רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו בע"מ (27.2.06).
5. בענייננו, מדובר בהמצאה לאביו של הנתבע. מטבע הדברים, קיים קשר בין השניים. אולם, מכאן ועד הקביעה כי קיים בין השניים שיתוף פעולה עסקי כנדרש לעיל, המרחק רב. לא די בקשר משפחתי בין הנתבע לבין מי שלו בוצעה המסירה על מנת להכשיר מסירה לנתבע המתגורר בחו"ל מזה שנים. על המבקש להכיר במסירה כאמור כמסירה כדין, להניח בפני ביהמ"ש ראיות שיצביעו על שיתוף פעולה עסקי. הדבר לא נעשה בענייננו. יאמר כי תשובת הנתבעים עמוסה בהנחות שונות אשר אינן מוכחות ברמה הנדרשת ואינן יכולות לבסס קשר כאמור.
6. אשר על כן, אני קובעת כי ההמצאה לאביו של הנתבע אינה בגדר המצאה כדין לנתבע.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ה, 04 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.