ניתנה ביום 18 ספטמבר 2014

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; בל' 24474-02-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.1.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי אין להעניק למבקש דרגת נכות בגין שברים בזיזים הרוחביים של עמוד השדרה. בבקשתו טוען המבקש כי יש לקבוע לו דרגת נכות בגין ליקוי זה לפי סעיף ליקוי מותאם.

2. ביום 22.12.99 נפגע המבקש בתאונת דרכים, ופגיעתו "חבלת ראש, גב תחתון וטנטון" הוכרה כתאונה בעבודה. בפסק דין מיום 22.4.13 שניתן לאחר הליכים קודמים, הוחזר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש. בפסק הדין התבקשה הוועדה לשקול "באם להעניק למערער נכות מותאמת בגין השברים כעולה מבדיקת מיפוי העצמות מיום 07/12/2009" (ב"ל 1964-09-12, להלן: פסק הדין הראשון).

3. ביום 18.7.13 התכנסה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין הראשון וקבעה כדלקמן:

"הוועדה התכנסה על פי פסק דין מ- 22/4/13 ופועלת לפיו. הועדה עיינה בתיק הרפואי כולל פענוח C.T. ע.ש. מ 18/1/10 ובפענוח מיפוי עצמות מ 7/12/09 ומציינת שאין מחלוקת כי התובע סובל משברים בזיזים רוחביים בחוליות 10D ו12D מימין ו3L משמאל.

מעיון בסעיפי הליקוי בספר התקנות בגין פגיעות בע.ש. הנכות נקבעת על פי פגימה תפקודית דהיינו מגבלת תנועה או פגיעה עצבית במקרים של שברים הנכות נקבעת על פי הפגיעה המכנית בע.ש. דהיינו שברים בגוף חוליה. קיימת התייחסות ספציפית לשבר בזיז קוצי בסעיף 37(9) לאור חשיבות בהיבט האחוריה של החוליה.

בקעים דיסקליים – ולא משנה מניינם אינם מקנים אחוזי נכות בעצם קיומם אלא על פי השפעתם התפקודית. לא קיים סעיף ייחודי לשברים בזיזים רוחביים מכיוון ששברים אלו אינם גורמים לפגיעה מכנית בע.ש. ומידה וקיימת מגבלה תפקודית הרי שזו באה ידי ביטוי במגבלה בתנועה בלבד. לפיכך הועדה סבורה שאין מקום לקבוע נכות נפרדת בגין השברים בזיזים הרוחביים בחוליות 10D, 12D מימין ו3L משמאל."

לפיכך קבעה הוועדה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה לפי סעיף ליקוי 37(7)(א); דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין חבלה אקוסטית באוזן הפנימית לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(II). דרגת נכותו המשוקללת של המבקש הועמדה על 19%, בתחולה מיום 21.4.11. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4. ביום 18.11.13 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, לפיו הוחזר עניינו של המבקש לוועדה "על מנת שהוועדה תשקול הענקת נכות מותאמת בגין השברים בזיזים, וזאת לאור קביעת הוועדה כי אין סעיף ליקוי ספציפי. תשומת לב הוועדה לתקנה 14, הקובעת 'דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד הפגימה אשר לדעת הוועדה דומה ללקוי הנפגע'. הוועדה תשקול האם יש מקום להעניק למערער דרגת נכות מותאמת בהתאם לממצאיה. הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה" (ב"ל 54906-07-13, להלן: פסק הדין הראשון).

5. ביום 16.1.14 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר, וקבעה כדלקמן:

"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מיום 18.11.13 ופועלת על פיו.

הוועדה עיינה שוב בפרוטוקול ועדה מיום 18.7.13 ואינה מוצאת דרך להרחיב את הסוגייה, תקציר הפרוטוקול מיום 18.7.13 עוסק במס' תחומים בגינם אין מקום לקביעת נכות נפרדת בגין שברים בזיזים רוחביים:

1. לא קיים סעיף נפרד לשברים בזיזים רוחביים בספר התקנות, וזאת בדומה לשברים ביתר עצמות הגוף. החריגה היחידה הינה בגין פגיעה תפקודית כגון שברים בגופי החוליות או איחוי בעמידה גרועה אשר יש בו בכדי להשפיע על מעבר הכוחות.

2. לזיזים רוחביים כפי שהוסבר בפרוטוקול מיום 18.7.13, אין כל תפקוד מכני בעמ"ש ועל כן השפעתו היחידה במידה וקיימת היא על כושר הפעולה.

לסיכום, לאור החשיבות הפחותה ביותר של הזיזים הרוחביים, אין כל מקום לקבוע נכות בגין שברים אלו ותרומתם למצבו של התובע מתגלמת במגבלת התנועה. אין כל דמיון בין שבר בגוף החוליה ובין שבר בזיזים רוחביים. מסקנה זו נובעת מהבנת המכניקה של עמ"ש ונסמכת על ספרות אורטופדית ענפה בתחום זה."

לפיכך חזרה הוועדה על קביעתה כי דרגת נכותו היציבה של המבקש היא 19%. על כך הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האזורי.

6. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לשקול האם לקבוע למבקש דרגת נכות בגין השברים בזיזים הרוחביים בעמוד השדרה כנכות מותאמת, ולא חייב את הוועדה לקבוע דרגת נכות כאמור. הוועדה בחנה את הסוגיה והסבירה מדוע אין בסיס לקביעת נכות בגין שברים בזיזים הרוחביים. בהקשר זה ציינה הוועדה, כי בשונה משבר בגופי החוליות או איחוי בעמדה גרועה, לזיזים הרוחביים אין כל תפקיד מכני בעמוד השדרה. ועל כן ההשפעה היחידה, ככל שהיא קיימת, היא על כושר הפעולה. בגין כך נקבעה למבקש דרגת נכות. החלטה זו, המבוססת על הבנת המכניקה של עמוד השדרה ונסמכת על ספרות אורטופדית עניפה, היא החלטה רפואית בה לא יתערב בית הדין. לפיכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.

7. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא דנה בשאלה מדוע לא להעניק נכות בגין סעיף ליקוי מותאם בגין שלושה שברים מהם הוא סובל בעמוד השדרה. לגישתו של המבקש, קביעת הוועדה לפיה לא ניתן לקבוע אחוזי נכות ללא נכות תפקודית או ללא שבר בגוף החוליה אינה מתיישבת עם נוסח התקנות וסעיפי הליקוי. אלה מאפשרים לקבוע דרגת נכות לפי סעיף ליקוי מותאם, ובאמצעות סעיף ליקוי 37(8), לדוגמה, אשר אינו דן כלל בנכות תפקודית. עוד טוען המבקש כי "חבלה גסה מהסוג בו מדובר שגורמת לשלושה שברים בעמוד השדרה, גם אם מדובר בזיזי חוליות הינה בעלת השלכה רפואית, גם אם אין לה השלכה פיזית". עוד טוען המבקש כי הוועדה לא בדקה אותו, ומשכך, לא ברור כיצד קבעה את קביעותיה. לפיכך הוא מבקש שעניינו יוחזר לוועדה בהרכב חדש.

8. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.7.13 ומיום 16.1.14 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

9. כאמור, בפסק הדין המחזיר נדרשה הוועדה לשקול "האם יש מקום להעניק למערער דרגת נכות מותאמת בהתאם לממצאיה". בהחלטתה פירטה הוועדה היטב מדוע היא סבורה כי אין לקבוע למבקש דרגת נכות בגין שלושת השברים שאובחנו בזיזי החוליות של המבקש. הוועדה הבחינה בין שבר בגוף החוליה ובין שבר בזיזים הרוחביים, והבהירה כי אין כל דמיון בין השניים. הוועדה הסבירה, שבעוד ששבר בגוף החוליה משפיע על מעבר הכוחות בעמוד השדרה, וגורם בפני עצמו לפגיעה תפקודית, לזיזים הרוחביים אין כל תפקוד מכני בעמוד השדרה. ההשפעה היחידה של שבר בזיזים הרוחביים היא על כושר התנועה של המבקש, ובגין הגבלה זו נקבעה לו דרגת נכות. בשים לב לאמור, הוועדה שקלה אם להעניק למבקש דרגת נכות מותאמת בגין ממצאיה, ובכך, מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. כמו כן ונוכח לשון סעיף ליקוי 37(8) העוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא עם או בלי תזוזה ניכרת, ובהגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו, לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי סעיף ליקוי אינו דן כלל בנכות תפקודית.

10. אשר לטענת המבקש כי הוועדה לא בדקה אותו. יובהר, כי פסק הדין המחזיר לא קבע כי על הוועדה לבדוק את המבקש. כמו כן, לפי העולה מבקשתו של המבקש, במכתבו למוסד טרם כינוס הוועדה בהרכב קודם, הודיע ב"כ המבקש כי "מאחר וקיימת קביעה לגבי שלושת השברים, שניתן לראותם כנמצאים תחת תחולת סעיף ליקוי 37(8)(א) אין צורך בבדיקה פיזית של המבוטח ודי בטיעונים בכתב ובהוראות פסק הדין" (ראו מכתב ב"כ המבקש מיום 5.7.12 פסקה 4). על קביעת אותה ועדה הגיש המבקש ערעור, שנדון בפסק הדין הראשון. במסגרת טיעוניו שם, לא ביקש המבקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תערוך לו בדיקה פיזית. כך גם לא ביקש זאת בערעור שהגיש לאחר מכן, בגינו ניתן פסק הדין המחזיר, או בערעור על החלטת הוועדה מושא הבקשה דנן. לא למותר לציין כי גם במסגרת הבקשה בה מתבקש בית דין זה להורות כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכב אחר, אין בקשה כי הוועדה בהרכבה החדש תבצע בדיקה קלינית. נוכח זאת ובנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בכך שהוועדה קבעה קביעותיה מבלי שבדקה את המבקש.

11. הנה כי כן, קביעת הוועדה היא קביעה רפואית, המבוססת בחומר הרפואי כפי שהונח לפניה. לא מצאתי כי נפלה בה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

12. סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ד (18 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.