בקשה מטעם הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין (השתק עילה ו/או השתק פלוגתא).

רקע כללי וטענות הצדדים

1. ביום 17/9/2000 נערך חיפוש על ידי הנתבעת בביתו של התובע בחשד לביצוע עבירות שוחד, הפרת אמונים וזיוף מסמכים והפצתם. במסגרת החיפוש נתפסו סכומי כסף בסך של 363,000 דולר במזומן.

במסגרת הסדר טיעון עם התובע, הוחלט על חילוט סך של 50,000 דולר מהסכום שנתפס בעוד שיתרת הסכום תוחזר לתובע.

ביום 18/4/2001 הועבר לחשבון התובע סך של 225,000 דולר, וביום 20/1/2005 הועבר לו סך של 88,000 דולר.

1. התובע הגיש במסגרת התיק הפלילי בבית המשפט השלום בתל אביב, בקשה לתשלום הפרשי ריבית והצמדה בגין הכספים שנתפסו. בית המשפט נעתר לבקש והורה למדינה להעביר לתובע את הריבית שנקבעה בחשבון שבו הופקדו הכספים מיום הפקדתם ועד ליום השבתם לתובע.

ביום 16/8/2007 העבירה הנתבעת לחשבון התובע סך של 7,000 דולר בגין הריבית.

1. התובע לא השלים עם סכום הריבית ששולם לו על ידי הנתבעת, ובמסגרת תביעה שהגיש בת"א 8995/09 בבית המשפט השלום בירושלים, הוא עתר לחייב את הנתבעת למסור לו פרטים ומסמכים בקשר עם חשבון הבנק שבו הופקדו הכספים, זאת בנוסף לפיצויים בעילה נזיקית שאינה נוגעת לענייננו.

בפסק דינו הורה בית המשפט השלום (כב' השופט יצחק שמעוני) לנתבעת להמציא לתובע בתוך 30 יום את כל המידע הנדרש על ידו בכתב התביעה. כמו כן, חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הריבית שאינו שנוי במחלוקת בסך 4,000 דולר.

1. לטענת הנתבעת, פסק דינו של כב' השופט שמעוני יצר מעשה בי-דין החוסם את התובע מהגשת התביעה דנן, וזאת משום שהתביעה שבנדון נסמכת על אותה מסכת עובדתית שהתובע העלה בתביעה הקודמת, והתובע לא ביקש פיצול סעדים בתביעה הקודמת.
2. מנגד נטען על ידי התובע כי התביעה הקודמת התייחסה למתן חשבונות בלבד, לאחר שהנתבעת סירבה למסור לו מסמכים הנוגעים לחשבון שבו הופקדו הכספים; בפסק דינו נעתר כב' השופט שמעוני לסעד בדבר מתן חשבונות; בנוסף לכך הוא חייב את הנתבעת לשלם את סכום הריבית שאינו שנוי במחלוקת בלבד, כאשר נותרה בידי התובע הזכות להגיש תביעה חדשה לאחר מתן החשבונות על ידי הנתבעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. על פי הפסיקה, הרעיון העומד בבסיס הכלל של מעשה בי-דין הינו סופיות הדיון, אשר מגלם בתוכו שני שיקולים עיקריים: האחד – הקלת הועמס המוטל על בתי המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות ושמירה על תדמיתה של המערכת השיפוטית העלולה להישחק אם יתאפשר לבעל דין לחזור פעם אחר פעם לבית המשפט, עד אשר יצליח להשיג את מבוקשו; השני – עניינו בבעלי הדין, שיש להם אינטרס מובהק שלא יוטרדו בשנית בשל עילה או פלוגתא בה התדיינו בעבר לפני בית המשפט (ראו: ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2/9/2005).

על מנת לבסס טענת מעשה בי-דין צריכים להתקיים חמישה תנאים מצטברים: שהשאלה הועמדה במחלוקת בהליך הקודם; שמדובר בשאלה עובדתית מסוימת; היתה חיונית לתוצאה הסופית; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה וקביעת ממצא פוזיטיבי; ההתדיינות הראשונה היתה בין אותם בעלי הדין או חליפיהם (השוו: ע"א 4087/04 מוטי גורה; ע"א 2576/03 ויינברג; ע"א 9647/05 בוליבה; ראו גם: יעקב קדמי, על הראיות, (חלק רביעי), מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע- 2009, בעמ' 1587).

מן הכלל אל הפרט

1. עיון בכתב התביעה ובסיכומי התובע בתביעה הקודמת מעלה, כי הוא עתר לסעד של מתן חשבונות בלבד ולא כלל בתביעתו סעד כספי; התובע הסביר זאת בכך שהוא לא יכול היה לאמוד את סכום התביעה בטרם קיבל את המסמכים הנדרשים מהנתבעת.
2. מהפסיקה עולה כי תביעה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים; תחילה תידון השאלה אם יש לחייב במתן חשבונות, ולאחר מכן תידון שאלת שיעור הכספים להם זכאי התובע בעקבות בירור החשבונות. השוו: ע"א 1226/11 ישראל – פור נ' אליהו (28/7/2014), פסיקה 77), שם נאמר: " דהיינו, מימוש זכותו של אליהו לשליש מרווחי החניון שנקבעה בפסק הדין המוסכם הצריכה את קיומו של השלב השני בתביעה למתן חשבונות, אשר דרש בנסיבות העניין הגשת תביעה משפטית נפרדת, במסגרתה יתברר שיעור רווחי החניון, ממנו יגזר חלקו של אליהו" (ההדגשה שלי .ע.ע).

בנסיבות אלה אין לומר כי התביעה הקודמת למתן חשבונות יוצרת השתק עילה שחוסם את התובע מלהגיש תביעה כספית לאחר קבלת החשבונות.

1. כך גם, סבורני כי פסק דינו של כב' השופט שמעוני אינו יוצר השתק פלוגתא בעניין הסעד הכספי נשוא תביעה זו, שכן, בפסק דינו, כב' השופט שמעוני לא הכריע בצורה פוזיטיבית וסופית בשאלת סכום הריבית שהתובע זכאי לקבל מהנתבעת, אלא הוא רק חייב את הנתבעת להעביר לתובע את סכום הריבית שאינו שנוי במחלוקת. בית המשפט אף קיבל את תביעת התובע למתן חשבונות וחייב את הנתבעת להמציא לו את המסמכים בתוך 30 יום; סבורני כי עצם קבלת התביעה הקודמת בעניין זה, מלמדת אף היא על כך שבית המשפט לא הכריע בצורה פוזיטיבית בשאלת סכום הריבית הסופי שהתובע זכאי לקבל מהנתבעת, והשאיר לתובע את האפשרות להגיש תביעה כספית נפרדת בעניין זה.
2. סוף דבר: הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין הליך זה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.