1. בפניי בקשה "לקצוב מועד להגשת הסכמת השותף במקרקעין ולדחיית התביעה על הסף".
2. עניינה של התביעה הינה בעתירת התובעת (להלן: המשיבה), לפינוי וסילוק ידם של הנתבעות (להלן: המבקשות) מקיוסק ברח' הרצל ברחובות. אין מחלוקת כי המשיבה מחזיקה במחצית הזכויות במקרקעין נשוא התביעה (במושע).
3. על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר פטירת אימם המנוחה של המבקשות בשנת 2013 אשר הפעילה את הקיוסק מכח זכות הדיירות המוגנת של בעלה, אין להן (ולאף אדם) כל זכאות להמשיך ולהחזיק בקיוסק בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר.
4. הן בכתב ההגנה והן בדיון הקד"מ שהתקיים ביום 24/3/15 טענו המבקשות, בין היתר, כי יש לסלק את התביעה על הסף, שכן המשיבה לא יכולה להגיש תביעה לפינוי דייר מוגן ככל שהיא מחזיקה רק במחצית מהזכויות במקרקעין נשוא התובענה.
5. במסגרת הבקשה דנן, עותרות המבקשות לקבוע למשיבה "מועד אחרון" להגשת הסכמתו של בעל הזכויות הנוסף במקרקעין לעצם הגשת התביעה דנן, שאם לא כן יש להורות על דחיית התביעה. המבקשת מסתמכת על סעיף 30 לחוק המקרקעין לפיו על רוב בעלי החלקים במקרקעין לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם ודבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים. לטענת המבקשות הגשת תביעה לפינוי דייר מוגן הינו בבחינת דבר החורג מניהול או שימוש רגיל. לחילופין נקבע כי תביעה זו מחייבת את הסכמת רוב השותפים.
6. המשיבה מתנגדת (שלא לומר מתקוממת) לבקשה. לטענתה, נקיטת תביעת פינוי הינה פעולה הנכללת בזכותו של שותף המקרקעין לעשות לצורך להגנה על הבעלות והחזקה בהן, ובתוך כך הפנתה לפסיקה הרלבנטית לטענתה.
7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי טענת המבקשות לפיה המשיבה אינה זכאים לתבוע סילוק ידן של מהמקרקעין בהיותם בעלים של חלק מהמקרקעין בלבד, אינה יכולה לעמוד.
8. הנכס מצוי כאמור בבעלות משותפת של המשיבה ובעל זכויות נוסף (שזהותו לא הובררה דיה, אולם אין הדבר מעלה או מוריד לענייננו), כמשמעותו של שיתוף במקרקעין בסעיף 27 בחוק המקרקעין. הוראת סעיף 31 בחוק המקרקעין, שעניינה "זכותו של שותף יחיד", קובעת מה רשאי לעשות כל אחד מהשותפים, אף ללא הסכמת שאר השותפים. כך בין השאר, נקבע בסעיף 31(3), כי כל אחד מהשותפים רשאי "לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות והחזקה בהם". לפיכך ועל-סמך הוראה זו, נקבע ברע"א 1475/94 פייר בושאר נ' רות פרידלנדר [פורסם בנבו] (13.9.1994) כי כל אחד מהשותפים רשאי להגיש תביעה לסילוק-יד מן הנכס אף בלא הסכמתם של יתר השותפים. יש לציין כי דברים אלה, בוארו כהלכה על ידי ב"כ המשיבה בתגובתו.
9. הניסיון של המבקשות בתשובה לתגובה, לנסות ולאבחן את המקרה דנן מההלכה שנקבעה ברע"א 1475/94 הינה מאולצת, בלשון המעטה, וטוב אם לא הייתה נשמעת כלל. בפסק הדין האמור, נדון מקרה בו טען הנתבע כי מי שתבע את החזקה על הנכס היה בעלים של רק 1/6 מהזכויות בדירה. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה כאמור כל אחד מהשותפים בנכס זכאי לפי סעיף 31(א)(3) לחוק המקרקעין להגיש תביעה לסילוק יד. גם בפסקי הדין האחרים שהוזכרו על ידי המבקשות, אין כדי להועיל נוכח ההלכה החד משמעית בסוגיה.
10. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך כולל של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.