1. בפניי תביעה לתשלום פדיון חופשה.

2.        במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 25/3/15 הודיעו הצדדים כדלקמן:

           "לאחר ששמענו את המלצת בית הדין ושקלנו את סיכויי התביעה וההגנה, אנחנו מסכימים שיינתן בתיק פסק דין לפשרה, לפי סעיף 31(ג) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ללא נימוקים, במתווה שבין: 0 ל-20,000 ₪.

אנו מבינים מבית הדין שבמסגרת סמכותו של בית הדין בהתאם לסעיף האמור, בית הדין יכול לפסוק כל סכום אשר ייראה בעיניו כצודק, הכל בהסתמך על כתבי בי–דין שהוגשו בתיק, המסמכים שהוצגו בפני בית הדין והדברים שנאמרו היום.

אנו מבינים שסיכויי ערעור על פסק דין לפשרה הינם קלושים מאשר בערעור על פסק דין הניתן בדרך הרגילה.

עם מתן פסק הדין לא יהיה לצד טענה כלשהי כנגד משנהו בגין תקופת העבודה וסיומה".

            להודעה זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה.

3.       לפיכך, לאור הסכמת הצדדים כי אפסוק לפשרה ולאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, (לרבות זה שהוגש), ובהתאם לסמכותי לפסוק לפשרה לפי סעיף 31(ג) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך כולל של 7,000 ש"ח.

הסכום הנקוב לעיל ישולם לתובע תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, זאת החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

4.         במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

5.        מזכירות בית הדין תשלח פסק הדין לצדדים בדואר, כמקובל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, (26 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.