1. התובע, יליד 1982, נפגע לטענתו ביום 27.10.12, בעת שנחבל במהלך שימוש במתקן נדנדה בגן שעשועים בחיפה.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף כנגד נתבעת 1 עיריית חיפה- הבעלים והמחזיקה של הגן הציבורי לרבות המתקן ממנו נפגע התובע לטענתו; כנגד נתבעת 2 נ.ע לבה בע"מ- החברה הקבלנית שביצעה את עבודות התחזוקה בגן ובמתקנים שבו וכנגד נתבעת 3 הפניקס חב' לביטוח- המבטחת של הנתבעות 1 ו-2.

נתבעת 1 הגישה הודעת צד שלישי כנגד נתבעות 2 ו-3.

נכות רפואית מוסכמת בתחום האורטופדי הינה בשיעור 7.5% בגין פגיעה בקרסול ימין + 5% בגין צלקת ניתוחית.

1. נסיבות האירוע מפורטות בסעיף 5 בכתב התביעה ובסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע: "ביום 27/10/12 ו/או בסמוך לכך נפגעתי בזמן ששהיתי עם בני משפחתי וקרובי משפחה בגן משחקים בפארק עירוני בחיפה, קרוב למסעדת מקסים, ותוך כדי ששיחקתי על נדנדה יחד עם כמה מקרובי המשפחה, רגלי נתקעה באדמה מתחת לנדנדה בצורה קשה ונפלתי לרצפה, בגלל שהנדנדה היתה בגובה נמוך יחסית מהאדמה ומשטח הרצפה מתחת לנדנדה היה קשה ומחוספס, פגום, לא היה תקין ולא מתאים לנדנדה, וכתוצאה מהתאונה נפגעתי קשה ברגלי".

התובע מצהיר כי לא הוצב במתקן או בקרבתו שלט המפרט את הגילאים המתאימים לשימוש בנדנדה; לא את מספר האנשים שמותר להם להשתמש בה, ואף לא שילוט לעניין הוראות שימוש בנדנדה. (ס' 5 לתצהיר).

בנוסף, משלט שהוצב ליד הנדנדה, עולה כי הבדיקה התקופתית היתה צריכה להיערך כיומיים לפני התאונה, ביום 25.10.12 (ס' 9 לתצהיר).

1. מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של בני משפחתו (אשתו אבו עסבה ואעיד; אמא של אשתו אבו עסבה היפא; הדודה של אשתו אבו מוך ח'תאם; גיסו אבו עסבה ג'מאל )– כולם טענו כי היו עם התובע בגן בעת הפגיעה וחוזרים על נסיבות אירוע התאונה בנוסח זהה בתצהיריהם.
2. בחקירה נגדית מבהיר התובע לב"כ נתבעת 1 כי היו מספר אנשים על הנדנדה ברגע הפגיעה ויתכן כי היה משקל יתר והוא זה שגרם למגע רגליו על הקרקע.

"ש. אז מה קרה איך פתאום הרגל שלך הגיעה לקרקע אם לפני זה לא הגיעה?

ת. כמובן התחילו לנדנד אותה, לא יודע אם יש משקל יתר יכול להיות האמת לא יודע. יכול להיות שהמשקל יותר ממה.

עם הסיבובים של הנדנדה לפי דעתי צפוי שיהיה הארכה של החבלים עם המשקל שיש על זה, מה שקרה שהרגל שלי נתקעה עם הריצפה של הנדנדה ונשברה כאילו ונזרקתי כאילו זרקתי את עצמי מרוב הכאב. נתקעה לי הרגל מתחת לזה. בטוח שאני לא אתחיל לעשות ככה עם הרגליים כדי לשבור אותה". (עמ' 8 לפרו').

בחקירה נגדית לב"כ נתבעות 2-3 התבקש התובע לפרט את מנגנון הפגיעה: "להתנדנד הלוך חזור שום דבר מיוחד, נתקעה לי הרגל עם הריצפה...יכול להיות שהרמתי קצת את הרגליים לא זכור לי המנגנון בדיוק באותה נקודה". (עמ' 11-12 לפרו').

בהמשך העיד: "...יכול להיות בתת מודע שלי ככה איך נגיד נהנה מזרימת האויר משהו אולי הרגל שלי ירדה אולי נחתי כאילו, ככה אני מאמין זה המנגנון". (עמ' 13 לפרו').

התובע עומת עם הכתוב בתעודת חדר מיון לפיה אינו זוכר את מנגנון הפגיעה ומשיב כי "פה יש טעות". (עמ' 14 לפרו').

אשתו של התובע טוענת בחקירה נגדית לב"כ נתבעת 1 כי ראתה כיצד רגלו נתפסת בקרקע (עמ' 16 לפרו') ואילו בחקירה נגדית לב"כ נתבעות 2 ו-3 ענתה כי "לא יודעת איך הרגל שלו נתפסה, זה מה שקרה הרגל נתפסה". (עמ' 18 לפרו').

גיסו של התובע ענה בחקירה נגדית לב"כ נתבעות 2 ו-3 כי בזמן שהיה התובע על הנדנדה לא נדנד אותה בעצמו, אלא היה מישהו שדחף את היושבים עליה ולא ידע להסביר מה קרה בשניה של התאונה שגרם לו ליפול. (עמ' 19 לפרו').

הדודה של אשתו השיבה בחקירה נגדית לב"כ נתבעת 1 כי לא היה במקום שלט בו צוינו הוראות ו/או מגבלות בנוגע לשימוש בנדנדה, לרבות גיל וגובה מותרים. (עמ' 22 לפרו').

אמא של אשתו נשאלה בחקירה נגדית מה גרם לנפילה וענתה: "מאיפה אני אדע?"

(עמ' 23 לפרו').

1. מטעם נתבעת 1 הוגש תצהיר של יוסף ליברמן, מפקח מתקני משחק במחלקת גנים ונוף בעיריית חיפה.

העד מצהיר כי מכון התקנים עורך בדיקת בטיחות שנתית למתקנים.

נערכה בדיקה במקום התאונה ביום 2.5.12 ואושרה תקינותה ובטיחותה של הנדנדה ממנה נטען כי התובע נפל – כעומדת בדרישות הבטיחות והתקנים. (ס' 3 לתצהיר).

נתבעת 1 התקשרה בחוזה עם נתבעת 2, כחברה קבלנית לביצוע עבודות תחזוקה של המתקנים בפארק נשוא התביעה בחיפה.

בהתאם לחוזה הנתבעת 2 התחייבה בין היתר, להיות אחראית כלפי העיריה לכל נזק גוף שיגרם לצד ג' כלשהו ולשפותה עבור כל סכום שתחויב לשלם בגין נזק לו אחראית נתבעת 2 ובגין כל תביעה או דרישה שתוגש כנגד העירייה. (ס' 4 לתצהיר).

נתבעת 2 מבצעת את תחזוקת מתקני הפארק על פי הזמנת העירייה, כאשר הבדיקה האחרונה נערכה ביום 24.10.12, שלושה ימים בלבד לפני התאונה הנטענת, ובה לא נמצא כל פגם או מפגע בנדנדה ו/או במשטח מתחתיה. (ס' 6 לתצהיר).

בחקירה נגדית לב"כ התובע נשאל לגבי נהלי העבודה שלו כמפקח על חב' התחזוקה, הנתבעת 2.

העד העיד כי במסגרת תפקידו אינו מחויב למלא דו"ח, אך במידה וישנה תקלה, מודיעים לחב' המתחזקת (נתבעת 2).

החב' המתחזקת מבצעת בעצמה בדיקה בפארק אחת לחודש, בנוכחות מנהל הפארק, ומגישה בסיומה דו"ח לעירייה. (עמ' 24-25 לפרו').

העד נשאל כיצד צורף לתצהירו דו"ח בדיקת המתקן מיום 24.10.12 כאשר בשלט הסמוך למתקן שצולם ביום התאונה נרשם כי הבדיקה האחרונה נערכה בספטמבר 2012.

על כך השיב העד כי "יכול להיות מצב שהעובד של נתבעת 2 לא שינה את התאריך בשלט". (עמ' 27 לפרו').

בהמשך חקירתו הנגדית נשאל ע"י ב"כ נתבעות 2 ו-3 לגבי המדבקה המודבקת על אחד מעמודי החצובה של הנדנדה (ראה תמונות הצבע שהוגשו ע"י התובע ת/1-ת/2- שם ניתן לראות מרחוק קיומה של מדבקה).

העד מסביר כי על המדבקה יש ציון של לוגו החברה המתחזקת והספק וכן גיל הילדים שמותר להם להשתמש בה.

בנדנדה נשוא התביעה "מושב קן ציפור" הגיל המותר לשימוש הוא 6-12.

העד מאשר כי אחד מהתנאים למתן התקן ממכון התקנים הוא המדבקה המציינת את הגיל המותר. "אחד מהסעיפים דורש מדבקה שילוט על המתקן. זה הכל לפי תקן".

העד מוסיף כי במידה ויש תקלה במתקן, הודעה על כך נמסרת לנתבעת 2 מהעירייה. וכאן, לא התקבלה בעירייה כל תלונה על תקלה במתקן. (עמ' 28 לפרו').

1. מטעם נתבעות 2-3 הוגש תצהיר של ערן שוהם, המנכ"ל והבעלים של נ.ע לבה בע"מ (נתבעת 2).

העד מצהיר כי כל המתקנים בפארק, לרבות הנדנדה, הם מתקנים בעלי תו תקן אירופאי מהמחמירים ביותר שנבדקו על ידי מכון התקנים וקיבלו אישור. (ס' 7 לתצהיר).

בהתאם לחוזה שנחתם עם העירייה, התחייבה הנתבעת 2 להגיע לבדיקה יזומה של הפארק מידי חודש בחודשו, לרבות בחודש של התאונה הנטענת, שלושה ימים לפניה.

(ס' 12-13 לתצהיר).

הנדנדה והמשטח תחתיה (שהותקן על ידי העירייה) ממנה טען התובע שנחבל, היתה תקינה לחלוטין. (ס' 14-17 לתצהיר).

לא התקבלה כל תלונה/קריאה לגבי הנדנדה ו/או המשטח (ס' 18 לתצהיר).

חובת השיפוי בהתאם להסכם עם העירייה הינה רק לגבי מחדלים של הנתבעת 2 ולא לגבי מחדלי העירייה (ס' 19 לתצהיר).

בחקירה נגדית לב"כ התובע מאשר כי דוחות הביקורת שצורפו לתצהיר נתבעת 1 אכן בוצעו בפועל.

כשעומת עם הרשום בשלט שבסמוך לנדנדה לפיו הבדיקה האחרונה נערכה בספטמבר 2012 בעוד שלפי הדו"ח ביקורת אחרונה בוצעה ב 24.10.12 השיב : "כנראה לא עידכנו את השלט, אבל הבדיקה בוצעה ב – 24.10 ולא הספיקו להחליף לבדיקה הבאה, לא מחקו ולא עדכנו את התאריכים, לפי הנספח ד' לתצהיר של נציג העיריה."

(עמ' 31 לפרו').

העד מבהיר כי מכון התקנים מאפשר לשים שילוט רק בנוגע לגיל המותר לשימוש, ולא מעבר לכך. (עמ' 31 לפרו').

בהתאם להוראות מכון התקנים הגובה התקין של הנדנדה הוא 40 ס"מ, מדובר בנדנדה שמסתובבת 360 מעלות ונקראת "קן הציפור"; אין הגבלה על כמות האנשים שמותר להם לעלות לנדנדה והגיל המותר לשימוש הוא 6-12. (עמ' 32 לפרו').

בחקירה נגדית לב"כ הנתבעת 1 מאשר כי המתקן, לרבות המשטח תחתיו והשילוט, היו תקינים ועל פי הנדרש. (עמ' 33 לפרו').

1. טיעוני הצדדים בסיכומים:

ב"כ התובע טוען כי יש לקבל את גרסת התובע שנתמכה בעדות בני המשפחה ולהטיל את מלוא האחריות על הנתבעות שבשל התרשלותן נגרמו לתובע נזקיו.

נטען כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 20% לפחות והוא זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך 158,861 ₪; הוצאות רפואיות לעבר 20,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר 30,000 ₪; אובדן כושר השתכרות לעתיד 634,396 ₪; כאב וסבל 105,000 ₪; הוצאות רפואיות לעתיד 10,000 ₪; עזרת צד ג' לעתיד 20,000 ₪ והפסדי פנסיה 95,190 ₪.

סה"כ 1,073,447 ₪.

ב"כ נתבעת 1 טוען כי אין להטיל על הנתבעת אחריות בגין התאונה ואין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד, כאשר עשה שימוש בגילו בנדנדה המיועדת לילדים.

במידה והתביעה תתקבל, יש להטיל כל חיוב על הנתבעות 2 ו-3 מכוח הסכם ההתקשרות בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2.

לחילופין לעניין הנזק, פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין כאב וסבל ו- 25,395 ₪ עבור הפסד השתכרות לעבר. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 70% היתרה לפיצוי הינה 10,018 ₪.

ב"כ נתבעות 2-3 טוען כי יש לדחות את התביעה בהעדר אחריות של הנתבעות.

התובע לא צירף חוות דעת בטיחות לראיותיו, לא הוכיח כי היה פגם במתקן או במשטח מתחתיו ואף לא צירף ראיות הסותרות את האישורים שניתנו על ידי מכון התקנים בדבר תקינות המתקנים בפארק.

סעיף השיפוי בהסכם בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 יחול רק כאשר הוכחה אחריותה של הנתבעת 2.

יש להטיל על התובע אשם מלא לאירוע התאונה כאשר בחר לעשות שימוש במתקן שאינו מיועד לגילו.

1. דיון והכרעה:

לאחר עיון בטענות הצדדים, הראיות שהוגשו, פרוטוקול הדיון והסיכומים- מתברר על פי גרסת עדי התביעה כי בתאריך האירוע 27.10.12, התובע יחד עם אחרים עשה שימוש במתקן נדנדה בפארק העירוני בחיפה.

התובע ובני משפחתו העידו כי כאשר התנדנד במתקן, רגלו נתפסה בקרקע והוא נפל, ראה בין השאר חקירתו הנגדית של ע.ת/2 :

"אני ראיתי שהרגל שלו נתפסה והוא נפל. ראיתי את זה קורה...הנדנדה נמשכה וחזרה ואז הרגל שלו חזרה אחורה ונפל. הוא הלך וחזר עם הנדנדה ונפל". (עמ' 16-17 לפרו').

"לא יודעת איך הרגל שלו נתפסה, זה מה שקרה הרגל נתפסה". (עמ' 18 לפרו').

בחקירה נגדית לא ידעו התובע והעדים מטעמו לתאר במדויק את מנגנון הנפילה, לא ידעו ליתן הסבר באשר למיקום הרגליים של התובע וזהות האדם שנדנד את היושבים על הנדנדה, ואף בסיכום רפואי מיום 28.10.12 מבי"ח רמב"ם נרשם "נחבל בקרסול ימין, אינו זוכר את המנגנון במדויק" (ראה נספח א' לתצהיר התובע).

כמשתקף מרצף האירועים הנטען, התובע נחבל ברגלו בעת שעשה שימוש יחד עם אחרים במתקן נדנדה תוך כדי תנועה במהלך בילוי משפחתי בגן השעשועים בפארק העירוני.

1. התשתית העובדתית הנטענת יכולה למצער לתאר אירוע בו נגרמה לתובע חבלה, אך אין בכך כדי להוות ראיה לקיומו של קשר סיבתי עובדתי או משפטי להוכחת אי תקינות המתקן או יסודות עוולת הרשלנות מצד מי מהנתבעות.

אין חולק כי הנתבעת 1, כמי שמחזיקה במתקני שעשועים בגן ציבורי שבבעלותה, חבה חובת זהירות מושגית כלפי הבאים בתחומה והמשתמשים במתקנים.

בנסיבות העניין, על הנתבעת 1 חלה גם חובת זהירות קונקרטית.

חובת הזהירות הקונקרטית, הנבחנת בהתאם למבחן הצפיות, מוטלת רק ביחס לסיכון שהוא בלתי סביר, סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את התממשות הסיכון.

בענייננו, הוכח כי הנתבעות פעלו בהתאם להוראות התקן, תוך הקפדה על בדיקות בטיחות כנדרש ואחריותן תתגבש רק אם לא ננקטו אמצעי זהירות סבירים.

ראה ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם; ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל; ע"א 4025/91 צבי נ' קרול.

בהתאם לראיות, הנתבעת 1 התקשרה עם הנתבעת 2 בחוזה במסגרתו הוכח כי הופעל נוהל מסודר לבדיקת המתקנים אחת לחודש ע"י הנתבעת 2 (בנוכחות מנהל הפארק) שבסיומו התחייבה להעביר דו"ח לנתבעת 1 לצורך בקרה ופיקוח.

מעדויות ההגנה שלא נסתרו, עולה כי מתבצע פיקוח על ידי נתבעת 1 על העבודה של החברה המתחזקת, ובמידה ומתגלה תקלה (או שמדווחת כזו למוקד העירוני) , מודיעים לחברה שאחראית על תיקונה. (ראה חקירתו הנגדית של עד הגנה בעמ' 24-25 לפרו').

כמו כן הוכח כי בדיקה של מכון התקנים מבוצעת פעם בשנה, וכי הנתבעות עמדו בכל הנהלים והבדיקות התקופתיות שבוצעו בפועל בחודשים הסמוכים לתאונה.

ראה נספח ד' לתצהירו של עד ההגנה יוסף ליברמן (דו"חות "בדיקת תחזוקה חודשית לפארק הכט-חיפה" לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2012), בדו"חות סקרו הבודקים את תקינות מתקני הפארק ואף ציינו הערותיהם.

מהנספח עולה בבירור כי המתקן "נדנדה-מושב קן ציפור" (מספר סידורי 20), נרשם כתקין בכל שלושת הבדיקות.

כמו כן, צורף אישור של מכון התקנים לשנת 2012 (מיום 2.5.12) עבור 24 מתקני המשחקים המותקנים בפארק נשוא התביעה, לרבות הנדנדה (ראה נספח א' לתצהיר יוסף ליברמן).

בחינת אמצעי הזהירות נמדדת ביחס בין עלויות האמצעים הננקטים על ידי הנתבעות לבין הסיכון אותו באים למנוע.

במציאות בה משאביה הכלכליים של העירייה אינם בלתי מוגבלים, והעירייה הפעילה מנגנון מסודר לאיתור וטיפול תקלות במתקנים (הן ע"י תלונות אזרחים במוקד והן ע"י סיור ופיקוח של פקחי העירייה) ומנגנון לבדיקה יזומה של המתקנים אחת לחודש ע"י הנתבעת 2 – מדובר בפעולות אשר עומדות בדרישת האמצעים הסבירים ובפרקי זמן סבירים בהחלט למניעת הסיכון ולא מתבקש היה מהנתבעות לעשות מעבר לכך.

1. במתקן הנדנדה נשוא התביעה, לא הוכח כאמור כל ליקוי או פגם בהתקנתה ו/או במצבה, לא על ידי מכון התקנים הישראלי (בבדיקה שנערכה כ-5 חודשים לפני התאונה), לא על ידי הנתבעת 2 (בבדיקה שנערכה שלושה ימים לפני התאונה), לא על ידי הנתבעת 1 (משלא התקבלה כל הודעה במסגרת סיורי הפיקוח) ולא על דרך תלונות אזרחים (משלא התקבלה כל תלונה במוקד העירוני).

לכתב התביעה ולראיות התובע לא צורפה חוות דעת של מומחה בטיחות אשר יהיה בה כדי לבסס ולהוכיח את טיעוניו ו/או לסתור את אישורי מכון התקנים המהווים ראיה לכך שהמתקן עמד בדרישות התקן ובטוח לשימוש.

1. מעבר לצורך, יש לציין כי לא הוכחה הטענה שנטענה בסיכומי ב"כ התובע לפיה לא הוצב במתקן הנדנדה שלט המפרט את הגילאים המתאימים לשימוש בה ואילו ידע התובע שהנדנדה אינה מתאימה למבוגרים לא היה רוכב עליה מלכתחילה.

(ראה ס' ב'1ב לסיכומי התובע).

התובע צירף לתצהירו תמונה בצבע (מסומנת ת/2) שצולמה לטענתו ביום האירוע, בה נראית הנדנדה בחושך כשמאחוריה ובצמוד אליה עמוד עליו מודבקת מדבקה עם כיתוב שאינו ברור, בנקודה זו הבהיר עד ההגנה בחקירה נגדית את הכיתוב:

"ש. מה הגיל שכתוב על המדבקה?

ת. הגיל למתקן של קן הציפור הוא 6-12.

...

ש. האם לא נותנים אישור להפעלה כי אין את המדבקה?

ת. אחד מהסעיפים דורש מדבקה שילוט על המתקן. זה הכל לפי תקן."

(עמ' 27-28 לפרו' חקירתו הנגדית של יוסף ליברמן).

גם אלמלא היה קיים שילוט בגן לגבי הגילאים המותרים לשימוש במתקנים, מצופה מאדם בגיר לדעת כי מתקנים בגן שעשועים מיועדים לילדים.

המתקנים מותאמים לשימוש ילדים בהתאם לגובהם ומשקלם (לרבות גובה המתקנים, אופן השימוש בהם, והחומרים מהם הם עשויים) – הוכח כי היו בכל הזמנים הרלוונטיים תקינים ובטוחים לייעודם ואם התובע כאדם בגיר בהינתן מידות גופו ומשקלו בחר להשתמש במתקן המיועד לילדים בגן הציבורי – אין לו על מי להלין אלא על עצמו בלבד.

1. בסופו של יום, לא הוכח כל פגם ו/או ליקוי במתקן הנדנדה; לא הוכח ולא ברור מנגנון הפגיעה והגורם לחבלה הנטענת; לא הוכחה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית מטעם מי מהנתבעות ואף לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות.

לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.