בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב על סך 24,174 ₪.

המבקש נתבע כערב יחיד מכח חתימתו על כתב התחייבות וערבות לפירעון הלוואה, שקיבלו ה"ה חטיב עלי וחטיב רואן (להלן: "החייבים העיקריים") ביום 1/4/11 ע"ס 19,000 ₪ ב-48 תשלומים (נספח ג' לכתב התביעה נגד החייבים העיקריים, שצורף כנספח א' לכתב התביעה כאן). נגד החייבים העיקריים ניתן פסק דין, נפתח תיק הוצל"פ, וביום 24/2/14 אישר רשם ההוצל"פ הנכבד מיצוי הליכים כנגד החייבים העיקריים (נספח ב' לכתב התביעה).

התביעה נגד המבקש הינה בגין יתרת החוב בהלוואה בסך 19,864 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), ואגרה ושכ"ט עו"ד א' ו-ב' בתיק ההוצל"פ נגד החייבים העיקריים (דף חשבון מתיק ההוצל"פ נספח ב' לכתב התביעה) בסך 199 ₪ (אגרה), 3,078 ₪ (שכ"ט א') ו-1,035 ₪ (שכ"ט ב').

המשיב טוען כי פנה למבקש ביום 29/4/14 במכתב רשום והתרה בו בדבר כוונתו להגיש כנגדו תביעה, ואולם המבקש לא השיב להתראה (נספח ה' לכתב התביעה), גם לפני הגשת התביעה נגד החייבים העיקריים נשלח אל המבקש, כערב יחיד, מכתב הודעה על הכוונה להגיש תביעה נגד החייבים העיקריים ביום 22/1/12 (נספח ד' לכתב התביעה נגד החייבים העיקריים, נספח א' לכתב התביעה כאן).

המבקש מתגונן בטענה לפיה המשיב לא עמד בחובת הגילוי כלפיו, ולפיכך טוען להפטר לפי סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") מאחר והמשיב לא גילה לו פרטים שהיה חייב לגלות לו לפי סעיף 22 לחוק הערבות. המבקש טען כי לא הוסברו לו פרטי ההלוואה ומטרתה, הוא טוען כי המשיב העלים ממנו את העובדה כי ההלוואה ניתנה לסילוק חוב קיים של החייבים העיקריים, שאז לא היה מסכים לחתום כערב. המבקש טוען כי הוצג לפניו מצג כאילו החייבים העיקריים אמורים לקבל הלוואה, אך בפועל המשיב החתים אותו כערב לחוב קיים. המבקש טוען כי החייב, עימו עבר במפעל "בירמן עצים", שיקר לו באמרו כי הוא זקוק להלוואה למימון הוצאות חתונתו. המבקש טוען כי הוא פועל פשוט ולא היה מודע לתוכן המסמך ומשמעותו וטוען כי אינו מבין את צירוף המילים "ארגון חוב" (בדיון התבקש לקרוא אותן וקרא: "אורגן חוב").

עוד טען המבקש כי לא קיבל כל התראה הנוגעת לאי קיום חובם של החייבים העיקריים בניגוד לסעיף 26 לחוק הערבות, וכי הבנק השתהה בהעמדת ההלוואה לפירעון מיידי, וכך גרם לו נזק של "ניפוח" החוב.

בנוסף טען המבקש כי החייבים העיקריים משלמים את חובם בתיק ההוצל"פ בתשלומים בני 1,000 ש"ח לחודש וטען כי החייב הודיע לו ששילם סכום נוסף של 5,000 ₪ המבקש צירף שתי קבלות על תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד בתאריכים לא ברורים בחודשים אפריל ומאי 2014.

דיון

א. הפרת חובת הגילוי

ככלל לא תישמע טענת מי שחתם על מסמך, מבלי לקרוא אותו, כי לא היה מודע לתוכן המסמך.

"הכלל הוא (ע"א 413/79, אדלר נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 שהטענה האמורה אינה עומדת "...למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים". הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם" (ע"א 779/87 בליט נ' לאומי, פ"ד מד(3), 304).

ועוד נקבע: "יש גבול לסבלנותו של בית המשפט לשמיעת טענות שניתן לסכמן כ"לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא קראתי, לא הוקרא לי, לא סופר לי, לא הוברר לי, לא הוסבר לי (בש"א (שלום תל-אביב-יפו) 151964/04 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מוזס יצחק 31.8.2004, פורסם בנבו).

המבקש אישר כי היה מודע היטב לטיב המסמך עליו הוא חותם, כתב ערבות להתחייבויות החייבים העיקריים להלוואה בסך 19,000 ₪. המבקש מאשר כי מי שהטעה אותו בעניין מטרת ההלוואה היה החייב (סעיף 15 לתצהיר). המבקש אף מאשר כי בעת החתימה על כתב הערבות ראה כי נרשם בו במטרת ההלוואה "ארגון חוב", אך לדבריו המשיב והחייב לא הסבירו לו את המונח, אותו לא הבין, על מנת להטעותו לחתום על כתב הערבות. יצויין כי בכתב הערבות ובטופס הגילוי מידע לערב, עליהם חתם המבקש ליד כל מקום שמולא בכתב יד, נכתב בבירור כי מטרת ההלוואה הינה "ארגון חוב". נסיון המבקש בדיון להציג את עצמו כמי שאינו מסוגל לקרוא את שתי המילים, בכך ששיבש וקרא "אורגן חוב", אינו גובר על העובדה שבתצהירו, שנערך ביישוב הדעת ובמשרד עורכי דין, ידע מה כתוב, ואף טען כי לו היו מסבירים לו כי ארגון חוב הכוונה לערבות לחוב קיים לא היה מסכים לחתום. גם בטופס גילוי מידע חתם המבקש פעמיים ליד הסימונים: "ערבות לחוב קיים", "ערבותי על פי חוזה הערבות הינה לחוב קיים בבנק. ידוע לי כי החוב הקיים נפרע/אינו נפרע כסדרו".

העובדה שהמבקש בחר לעצום עיניו ולחתום בבנק על מסמכים, שלטענתו אינו יודע לקרוא, ולא ביקש הסברים לדברים הכתובים ליד כמות החתימות הרבה שנדרש לחתום, מביאה לחיובו בתוצאות חתימתו, וטענתו בעניין הטעייה נתבדתה, וניתן לייחסה לכל היותר לחייב. המבקש קיבל גילוי מלא ובחר לחתום על המסמכים, בידיעה כי הוא חותם על ערבות להלוואה בסך 19,000 ₪. זו מהות המסמך עליו חתם במודע, והעובדה שלא ידע את היקף הסיכון שנטל, אינה מפקיעה את חבותו על פי התחייבותו.

ב. אי קבלת הודעות

המבקש מסר למשיב בעת חתימתו מען מחייב למשלוח מכתבים: ת.ד. 68, שעב. סעיף 43 לכתב הערבות קובע כי משלוח מכתבים למען זה יחייב את המבקש. טענת המבקש לפיה לא קיבל הודעות מהבנק לא התבררה עד תום בדיון. כאשר הוצגו לו אישורי מסירה חתומים ע"י אימו השיב כי אינו יודע. כל כך הקפיד המבקש להשיב ב"לא יודע" עד שענה כך גם ביחס לאישור מסירה חתום על ידו מיום 28/3/14 (מש/1). המדובר במסירה אישית של הבקשה למיצוי הליכים וההחלטה מיום 24/2/14. לכתב התביעה צורפו אישורי משלוח בדואר רשום של מכתב התראה על תביעה נגד החייבים העיקריים מיום 22/1/12 ועל הגשת התביעה מיום 29/4/14. באחרון לא מצויין מס' תא הדואר ובראשון נרשמה ת.ד. 86, שעב בעוד שהמבקש מסר את מענו ת.ד. 68, שעב. בדיון לא הוצג אישור מסירה של המכתב מיום 22/1/12 והוצגו אישורי מסירה של שני מכתבים נוספים, שלא צורפו לכתב התביעה, אחד מיום 5/7/12, שלא ברור מה נכתב בו, ואחד מיום 2/2/14, בקשה למיצוי הליכים. המבקש לא אישר כי אימו קיבלה את המכתבים, ולכן לא ניתנה רשות להגישם.

על כן לא נסתרה טענת המבקש לפיה לא קיבל הודעה מהמשיב בעניין אי עמידת החייבים העיקריים בהתחייבותם (סעיף 26(א) לחוק הערבות) ולא הודעה על הכוונה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי (סעיף 26(ד) לחוק הערבות). יצויין התביעה נגד החייבים העיקריים הוגשה ביום 18/6/12 או בסמוך לכך, ובהלוואה הצטברו פיגורים של כחמישה תשלומים, כלומר שהפיגור החל בסמוך ליום 15/1/12. הדבר עולה בקנה אחד עם המכתב מיום 22/1/12, אך על המשיב להוכיח כי מסר אותו למבקש. מן הצד האחר לא נטען ע"י המשיב כלל כי נשלח למבקש מכתב על הכוונה להעמיד את ההלוואה לפרעון מוקדם ולאפשר לו להיכנס בנעלי החייבים.

לאור הזמן הרב שחלף מאז תחילת ההפרה ע"י החייבים העיקריים ועד המועד הראשון בו הוכחה ידיעת המבקש על אי עמידתו בהלוואה (28/3/14) יש מקום לשמוע את טענתו זו, בשני ראשיה, בעניין הנזק שנגרם לו עקב השיהוי ואי מסירת ההודעה על אי קיום, אם יוכחו.

בדברי ההסבר להצעת חוק הערבות (תיקון מס 2) (ערבויות מוגנות), התשנ"ו–1995, (ה"ח 2443 מיום 13 נובמבר 1995), הושם דגש על משלוח שתי הודעות לערב: האחת, קיום חיוב לחייב, והשניה, הודעת הנושה מראש לגבי כוונתו להאיץ את התשלומים ע"מ לאפשר לערב לפרוע את החוב באותו זמן ולמנוע מצב שמלוא החוב יעמוד לפירעון מיידי. המחוקק אף אבחן בין הסנקציות עקב אי משלוח הודעות אלו לערב, בסעיף 26(א) הערב יהיה פטור מהנזק שיגרם לו בשל אי ההודעה, ובסעיף 26(ד)(1) הערב היחיד לא יהיה חייב בפרעון מוקדם.

ג. פרעון ע"י החייבים העיקריים

טענה זו אינה מהווה הגנה, שיש לדון בה, אלא היא עניין בגבייה, שבסמכות לשכת ההוצל"פ. כל סכום, ששולם ע"י החייבים העיקריים יופחת מחובו של המבקש, לפי חוק הערבות וחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. לכתב התביעה צורף דף חשבון מתיק ההוצל"פ נכון ליום 17/4/14, בו נכתב כי לא שולם כל תשלום על חשבון החוב. הקבלות שצירף המבקש מעידות על תשלומים מיום 24/4/14 וממועד כלשהו בחודש מאי 2014. מכאן שהתשלומים ששולמו שולמו לאחר הגשת התביעה נגד המבקש, ואין בהם כדי להוות הגנה, אלא לכל היותר בסיס לטענת "פרעתי".

סיכום

הלכה פסוקה וברורה היא כי נתבע המבקש רשות להתגונן, חייב לגלות לכאורה עילת הגנה שאם תוכח במשפט, תוכל לשמש לו הגנה בפני התביעה (ראה פסקי דין בע"א 478/75 אנגלדר נ. אשכנזי פד"י ל' 443, 437 (3); ע.א. 544/81 קיהל נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י ל"ו 518 (3); זוסמן סדרי הדין האזרחי אמינון מהדורה שישית פסקה 534).

בנסיבות העניין, לאחר בחינת טענות המבקש, אני דוחה את טענותיו לעניין אי גילוי מידע ותשלומים ע"י החייבים, ומקבלת כהגנה לכאורה את טענתו לפיה לא קיבל הודעה על אי קיום וכי השיהוי גרם לו נזק או שהוא זכאי לפרוע את ההלוואה בתשלומים, כפי שהיו זכאים החייבים העיקריים. בכל מקרה אין מדובר בטענת הגנה, המפטירה את המבקש מהחוב, אלא עשויה להקטינו במקרה הראשון או להביא לפריסתו בתשלומים לפי המקרה האחר. המבקש לא פירט את טענת הנזק עקב אי קבלת ההודעה, אלא טען אותה באופן כללי וסתמי, בניגוד לחובת הפירוט הקבועה בפסיקה (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193-194). המבקש אף לא טען כי היה מבקש לפרוע את ההלואה בתנאים, שעמדו לחייבים העיקריים, לו היה מקבל הודעה על כך.

לאור קביעתי כי ההגנה בטענה היחידה שהתקבלה לא פורטה, וממילא אינה מהווה הגנה מלאה בפני סכום התביעה, אני מתנה מתן רשות להתגונן בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את הסכום 20,000 ₪ או ערבות בנקאית באותו סכום, וזאת לא יאוחר מיום 15/1/15.

הוצאות הבקשה יקבעו בפסק הדין הסופי.

הצדדים מופנים, שוב, להגעה להסדר פשרה ענייני, שיחסוך זמן וכסף, וייתר מתן פסק דין.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.