בפניי תביעת שיבוב בסך 37,441 ₪ בגין נזק שנגרם כתוצאה מתאונה בין רכבי הצדדים.

רקע ועובדות

התובעת הינה חברת ביטוח אשר עת קרות התאונה ביטחה היא את רכב התובעת.

הנתבע הינו הנהג אשר נהג ברכב עת קרות התאונה.

ביום 6.1.14 אירעה תאונת דרכים בין רכבי הצדדים. הצדדים הגישו גרסאות עובדתיות סותרות לגבי נסיבות התאונה .

טענות התובעת

התובעת טוענת כי ביום התאונה, נסע נהג התובעת ברכבו וזאת זמן בו רכב הנתבע לא נותן לו זכות קדימה ובכך פוגע בו וגורם לו לנזקים.

לטענת התובעת, רכב הנתבע התפרץ לכביש וזאת מבלי ליתן זכות קדימה.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי עת נסע הוא ברכבו, החל הוא לפנות ימינה ובאופן פתאומי בלם הוא וזאת עקב הולכי רגל אשר חצו את הכביש במעבר חצייה.

לטענת הנתבע, עת עצר הוא בפתאומיות, הגיח לפתע רכב התובעת מאחור ללא שמירת מרחק, פגע ברכבו וגרם להתרחשות התאונה.

דיון והכרעה

בדיון שבפניי נכחו באי כוח הצדדים והעדים מטעמם.

לאחר עיון בכתבי הטענות, תמונות הנזק ושמיעת העדים והתרשמותי מן העדים , אני קובע כי דין התביעה להתקבל ולהלן נימוקיי:

נתתי אמון בגרסת עד התובעת ואני מעדיף אותה על פני עדותו של הנתבע מר אלי אברהם וזאת על סמך הסתירות המשתמעות ממתן עדותו בהשוואה לטופס הודעתו וכתב הגנתו.

תחילה, העיד בפניי עד התביעה מר יצחק מזרחי אשר לטענתו נסע הוא במכוניתו כמה עשרות מטרים וזאת תוך התקרבות לצומת, ומבלי להספיק להבין, הבחין הוא בנסיעה פתאומית של רכב הנתבע תוך מהירות גבוהה אשר לא אפשרה לו להגיב ולבלום.

לטענתו, ניסה הוא לסטות שמאלה על מנת למנוע את התאונה אך לא הצליח לעשות כן.

בחקירתו הנגדית, מסר נהג התובעת כי הנתבע נסע בפתאומיות רבה אשר לא אפשרה לו למנוע את התאונה.

לאחר מכן, העיד בפניי הנתבע בעצמו, מר אלי אברהם.

בעדותו החופשית, מסר הנתבע כי הגיע לקראת מעבר חציה תוך נסיעה ולפתע הבחין הוא בהולכי רגל אשר החלו הם חוצים את מעבר החציה. לטענתו, בלם הוא בפתאומיות ועקב כך נגרמה התאונה אשר לפיה התנגש רכב התובעת בחלקו האחורי של רכבו.

כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית מדוע לא הביא הוא את הולכי הרגל לצורך מתן עדות, טען הוא כי מדובר בעובדים זרים.

זאת ועוד, נמצאה סתירה במספר הולכי הרגל אשר חצו את הכביש ממה שמסר בסמוך לתאונה.

בנוסף, נשאל הנתבע בדבר מעורבותו של גיסו, מר דבוש, בחילופי הדברים שלאחר התאונה.

תחילה, כשנשאל הנתבע האם גיסו, מר דבוש, יצר קשר טלפוני עם נהג התובעת, השיב הוא כי לא היו כל חילופי דברים בניהם. לאחר מכן, כשנשאל שוב האם נתן למר דבוש לטפל בנושא, השיב הוא בחיוב ואמר כי דיבר הוא עם נהג התובעת לעניין הנזק.

בהמשך, ובהתייחס לטענת נהג התובעת, נשאל הנתבע האם הציע מר דבוש לנהג התובעת הצעה לפי יודה הוא באשמה של התאונה וזאת בכדי שיוכל לקבל את כספי הביטוח וכי הנתבע ישלם לו בעבור הנזק מחוץ לכותלי בית המשפט.

הנתבע השיב כי אין הוא יודע אודות השיחה.

לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע, מצאתי בה סתירות רבות וכי אין עדותו מהימנה.

זאת בנוסף לעובדה כי מוקדי הנזק מתיישבים יותר עם גרסת נהג התובעת לפיה פנה הנתבע שמאלה מאשר לפי גרסת הנתבע כי נפגע מאחור בעת פנייה ימינה.

גרסת הנתבע התמוטטה בחקירתו ולא מצאתי לנכון לפסוק רשלנות תורמת לנהג התובעת אשר העיד כי נסע כדין בנתיבו והופתע מהפנייה של הנהג הנתבע .

סוף דבר

הנתבע ישלם לתובעת סך של 37,441 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,800 ואגרת בית משפט כפי ששולמה.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה.

ניתן היום, ו' אב תשע"ז, 29 יולי 2017, בהעדר הצדדים.