בפני תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונת דרכים.

1.התובעת הנה חברה לביטוח, ובכל המועדים הרלוונטיים לתובענה ביטחה את רכב מ.ר 2271872 (להלן: "הרכב הניזוק"), בפוליסה תקפה לביטוח רכב מקיף. חברת הביטוח התובעת עושה זאת בשם המבוטחת שלה, הגברת ליאור כסיף.

2.הנתבעת 1, הגברת סיוון לב רביבו, במועד הרלוונטי נהגה והשתמשה כהיתר בדין ברכב מ.ר 9792864 (להלן: "הרכב הפוגע").

3. הנתבעת 2, חברת "שומרה חברה לביטוח בע"מ", ביטחה בכל הזמנים הרלוונטיים את הנתבעת 1, הגברת סיוון לב רביבו, ואת הרכב הפוגע בפוליסת ביטוח תקפה המכסה את אחריותו כלפי צדדים שלישיים בגין השימוש ברכב הפוגע.

4.בתאריך ה7 לדצמבר 2013 אירעה לכאורה תאונת דרכים בחניון בו נכחו הרכבים המדוברים. לפי הודעת התובעת, אשר לא נכחה באירוע, ובהתבססה על עדות מאדם שלישי ניטרלי אשר נכח במקום, הרכב הפוגע פגע ברכב הניזוק בעודו עומד בחנייה והסב לו נזקים של ממש (להלן: "אירוע התאונה").

5.כתוצאה מן התאונה לכאורה נגרמו לרכב הניזוק נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי.

6. בהתאם לחבותה על פי דין והפוליסה, פיצתה התובעת, "חברת שירביט חברה לביטוח בע"מ" את המבוטחת שלה בסכום שנקבע בחוות הדעת של השמאי, בניכוי דמי השתתפות עצמית החלים על המבוטחת. בנוסף, נשאה בשכר הטרחה של השמאי שאמד את הנזקים ברכב הניזוק על סך 400 ש"ח.

7.בסה"כ נשאה התובעת בתשלום בסך 4,964 ₪.

8. הנתבעות דוחות מכל וכל את אחריותן באירוע המדובר וטוענות שאין מקום לחייבן בתשלום אותו התובעת דורשת.

טענות הצדדים:

טענות התובעת-

1.התובעת טוענת כי התאונה נגרמה עקב רשלנותה/חוסר זהירותה/פזיזותה/הפרת החובות החקוקות המנויות בפקודת התעבורה ותקנותיה של הנתבעת 1.

2. התובעת טוענת כי אינה יכולה לדעת, ואין באפשרותה לדעת, מה היו הנסיבות הממשיות אשר הובילו לתאונה ולנזק, וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעת 1 לא נקטה אמצעי זהירות סבירים.

3. התובעת הוסיפה וטענה כי בנסיבות העניין חל הכלל: "הדבר מדבר בעד עצמו", וכי על הנתבעות נטל הראייה שלא הייתה התרשלות מצידן שיחויבו בגינה.

4. התובעת טוענת, כי הנתבעים, ביחד ולחוד, חייבים לפצותה במלוא הנזקים, וזאת בין השאר בשל מחדלם ו/או מעשיהם של הנתבעים, ו/או מכוח חבותם לפי פוליסת הביטוח שהוציאה לרכב הפוגע, ו/או מכוח סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981.

5. על אף פנייה מצד התובעת, טרם סילקו הנתבעים את חובם.

התובעת מבקשת לאור האמור מעלה, לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם את הסכום המפורט בסעיף 7 לעובדות (4,964 ₪), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר הטרחה של עורכי הדין, ואת המע"מ כחוק.

עדת התביעה, הגברת ליאור כסיף מעידה שלא נכחה במקום, ומתבססת בעדותה על עדותו של צד שלישי אשר נכח במקום.

גברת כסיף טוענת שהגיעה אל רכבה בבוקר אותו היום, הבחינה בפתק המכיל מספרי טלפון על מראת רכבה השמאלית, וכשבדקה את הרכב תפס את תשומת ליבה בפנס הימני הקדמי "דפיקה" כדבריה.

את המידע אודות אותו אדם שלישי שנכח במקום קיבלה מחברת הביטוח שעדכנה אותה.

לטענתה התנהלה שיחת ועידה טלפונית בין אותו אדם שלישי, לנתבעת 1, ולתובעת, קרי, חברת הביטוח שלה.

עוד טוענת גברת כסיף שאיננה רואה כל סיבה מדוע שאותו אדם שלישי, סתם כך וללא כל סיבה, יכפה על אדם פלוני למסור את הפרטים וליטול אחריות על מה שלא עשה.

מלבד אותו פתק מדובר הגברת כסיף איננה יודעת דבר נוסף על התאונה.

טענות הנתבעות-

1.הנתבעות באמצעות באי כוחה דוחות את הטענות הנתבעות על ידי התובעת.

2. בפרט מכחישות הנתבעות את האמור בסעיף 4 לעובדות המקרה, קרי את אירוע התאונה עצמו.

3. הנתבעת 1 אומנם מודה כי הייתה בחניון, אך טוענת שאיננה פגעה ברכב הניזוק לכאורה, ולראייה מעידה כי אין שום סימן של פגיעה על רכבה, קרי הרכב הפוגע.

4. הנתבעות מכחישות את הנזקים המיוחסים לרכב הניזוק לכאורה, והנתבעת 1 טוענת שאין לה כל קשר אל אותם נזקים אמורים.

5. הנתבעות טוענות כי הנזקים האמורים אינם קשורים למאורע המדובר, ושלא ניתן לייחס לתובעת 1 אותם.

6. הנתבעות טוענות שהתובעת 1 עשתה הכל על מנת להקטין את נזקיו של הנזקים המוכחשים לכשעצמם.

7. לאור האמור לעיל, הנתבעות מכחישות את חבותם מכל וכל.

עדת ההגנה, הנתבעת 1 סיוון לב רביבו מעידה שהיא מילאה את טופס ההודעה ושלחה אותו בפקס לחברת הביטוח שלה, קרי נתבעת 2.

להגנתה, טוענת הנתבעת 1 שרכבה, קרי הרכב הפוגע הוא בצבע כסף, בעוד ברכב הניזוק נמצאו סימנים לבנים. לפיכך, טוענת העדה שלא ייתכן ורכבה הוא זה שגרם לאותה הפגיעה ולנזק המיוחס לה.

נוסף על כך טוענת הנתבעת 1 כי במידה והייתה פוגעת ברכב הניזוק לכאורה, הייתה מדווחת באופן מיידי.

הנתבעת 1 איננה מכחישה את הימצאותו של אותו אדם שלישי במקום. הנתבעת 1 טוענת שהאיש טען בפניה שהוא בעל הרכב הניזוק לכאורה, ורק לאחר מכן הודה שאיננו בעלי הרכב.

עוד טוענת הנתבעת 1 שהתקיימה שיחה בינה לבין אותו אדם שלישי מאוחר יותר באותו היום. השיחה התאפשרה מכיוון שהנתבעת 1 מסרה בפתק את מספר הנייד שלה, וכך אותו אדם שלישי יצר עימה קשר.

הנתבעת 1 טוענת שלא היא הניחה את הפתק עם הפרטים על הרכב הניזוק לכאורה, ואיננה יודעת כיצד בכל זאת הונח שם, ייתכן על ידי אותו אדם שלישי.

הנתבעת טוענת שצילמה תמונות של הרכבים המדוברים, ואיננה יודעת מדוע הצילומים לא הגיעו לידי חברות הביטוח.

הנתבעת טוענת שמסרה לידי אותו אדם שלישי את הפרטים, למרות שלא ביצעה את הפגיעה לכאורה, מכיוון "ונבהלה" ממנו, הייתה שעת בוקר מוקדמת ומיהרה לעבודה. בנוסף רשמה את מספרו של אביה על מנת שאם לא תהיה זמינה יוכלו ליצור עימו קשר.

הנתבעת 1 איננה מכחישה את הימצאותו של "שפשוף" ברכב הניזוק לכאורה, אולם טוענת שזהו זכר לפגיעה קודמת ברכב, שאיננה קשורה לאירוע המדובר. יתרה מכך, אותו אדם אף טען בפניה שהנזק המדובר הוא אכן מפגיעה קודמת.

הסברה של הנתבעת 1 לעובדה שלא רשמה את הפרטים הללו בטופס ההודעה לחברת הביטוח, למרות שהדבר נראה תמוה בתחשב שלא ביצעה דבר לטענתה, הוא מכיוון שלא חשבה על זה באותו הרגע, ואיננה מנוסה במצבים מסוג זה. גם את היעדרו של כל זכר לעובדה שהנזק היה ברכב הניזוק לכאורה עוד קודם לכן בטופס ההודעה מסבירה הנתבעת 1 באותו האופן. ובכל זאת מודה שייתכן וטעתה כשלא ציינה זאת.

בהתייחס לשאלתו של בא כוח התובעת האם זה לא פרט מהותי ביותר בתיק מה שמטיל בסימן שאלה גדול עוד יותר מדוע לא ציינה זאת, השיבה הנתבעת 1: "צודק".

דיון והכרעה:

עדותו של אותו אדם שלישי שנכח באירוע, ונעדר ממתן עדות בפני בית משפט זה, בעלת משקל שאיננו מבוטל. ישנה הסכמה גורפת בין הצדדים שאותו אדם שלישי אינו קשור בשום צורה למי מהצדדים, ואכן מדובר בעובר אורח אובייקטיבי ונטול אינטרס. עובדה זו מקובלת על בית המשפט. ברצוני לציין שאינני מוצא כל טענה שהועלתה בידי הנתבעות שמרימה ספק ולו קטן באשר למהימנותו של אותו אדם שלישי.

בנוסף, עדותה של הנתבעת 1 רצופה סתירות, ותשובות חלקיות אשר אינן מקיימות היגיון מלא ורצף לוגי. ראשית, מדוע להשאיר פרטי התקשרות באשר לתאונה אותה הנתבעת 1 טוענת שלא גרמה לה. שנית, מדוע לא מציינת בכתב ההודעה שנאמר לה מפורשות על ידי אותו העד שלא היא גרמה לנזק היחידי שניתן למצוא על הרכב. תשובותיה לעניין זה אינן משביעות רצון ולא מניחות את הדעת. אין בטענת הנתבעת 1 בעדותה, שהצבע שהופיע על הרכב הניזוק הוא לבן כדי לשלול את פגיעתה רק בשל העובדה שצבע רכבה כסוף. שלדת הרכב צבועה בלבן, ולכן פגיעה תחשוף צבע כזה.

נטל הראייה באשר לבהלה שהביאה את הנתבעת 1 למסור את פרטיה לאותו אדם שלישי מוטל עליה. היא לא פנתה למשטרה ולא הודיעה באופן יזום על קרות התאונה

אני סבור שלפי הנדרש בנטל הראיה בהליך האזרחי של כ51%, הרימו באי כוח התובעת טענות חזקות דיו על מנת לעמוד בנטל הראיה הנ"ל.

לסיכום, עדותה המשתנה מעת לעת והלא משכנעת של הנתבעת 1, מביאה אותי לידי החלטה שדין התביעה להתקבל.

סוף דבר:

הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעה על סך 4,964 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה , שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.