29 אוגוסט 2017

הנתבע, מר ולדימיר גורבין עבד בשירות התובעת – חברת מקסי אף איקס סרוויס בע"מ במשך כשלוש וחצי שנים. בתחילה כמנהל מכירות ולאחר תקופה עבר לתפקיד של מנהל דסק. הנתבע פוטר על ידי התובעת ולאחר מכן החל לעבוד בחברה מתחרה שלטענת התובעת הוא זה שהקים אותה ושידל את עובדי התובעת לעבור לעבוד בה, מכאן התביעה.

1. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה כעולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו:
2. הנתבע (להלן:"הנתבע" או "מר ולדימיר גורבין") החל לעבוד בתובעת, חברת מקסי אף איקס טרוויס בע"מ (להלן: "התובעת" או "חברת מקסי") מיום 21.3.2010 בתפקיד מנהל מכירות ובשנה האחרונה להעסקתו עבר לתפקיד מנהל דסק.
3. ביום 21.3.2010 נחתם הסכם העסקה בין התובעת לנתבע, ההסכם כלל, בן היתר, סעיפים שעסקו בשמירת סודיות ואי תחרות. עיון בנספח ב' להסכם מעלה כי שכרו של הנתבע הועמד על סך של 5,500 ₪ וכן נקבע כי גובה החזר הוצאות הדלק לא יעלה על 1,500 ₪ לחודש (ר' סעיפים 6-7 להסכם, נספח ה' לתצהיר התובעת).
4. ביום 6.8.13 זומן הנתבע לשיחת שימוע לפני פיטורים. ביום 11.8.13 התקיים השימוע (ר' נספח א' לתצהיר התובעת).
5. הנתבע פוטר ביום 13.8.13.
6. בחודשיים האחרונים לעבודתו של הנתבע בתובעת הוא נעדר לעיתים מהעבודה בשל מצב בריאותה של אימו שחלתה בסרטן ונפטרה יומיים לאחר פיטורי הנתבע.
7. לאחר סיום העסקתו בתובעת, הנתבע החל לעבוד בחברת ליאנה טלמרקטינג (להלן:"חברת ליאנה") .
8. התובעת הגישה בקשה לזימון העדים הבאים: מר פבל קולמקוב, מקסים טרצ'וק, טטיאנה בונדרצ'וק, איגור פטרנקו, יבגני גולדמן, יבגני קלוזנהר, אדוארד ברובשטיין ויורי אברמוב. ביום 20.6.17 ניתנה החלטה המתירה את זימון העדים. החלטה זו נשארה על כנה גם לאחר הגשת תגובת הצד שכנגד שלא הוגשה במועד הנדרש (ר' החלטה מיום 20.6.17 ומיום 4.7.16).
9. ביום 17.7.16 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו עדי התובעת שהגיעו לדיון: מר מיכאל פרס – מנכ"ל התובעת, מר מקסים טרצ'וק ומר אדוארד גורנשטיין. כן נשמעו עדי הנתבע – הנתבע ומר אלכסנדר הרשביץ.
10. טענות התובעת בתביעה בתמצית
11. לטענת התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי תמיכה בהפעלת מערכת לביצוע עסקאות במט"ח תוך שימוש ברשת האינטרנט וכן בשיווק שירותיה של מפעילת המערכת למשתמשים ברחבי העולם.
12. לטענת התובעת החל מחודש 7/13 החלה לשים לב כי תפקודו של הנתבע יורד משמעותית. עד מהרה עלה החשש כי הנתבע, יחד עם עובדים נוספים, מתכנן הקמת צוות בתחום המסחר במט"ח שהוא תחום עיסוק התובעת. משכך זומן את הנתבע לשיחה, בה הודה כי קיים פגישה עם אחת מהחברות המתחרות וכי החל לשדל עובדים נוספים לעבוד איתו למרות שלפי הסכם העסקתו אסור לו להתחרות בתובעת או לשדל עובדים. לטענת התובעת הצוות המתחרה שבנה הנתבע כלל עובד לשעבר בשם אנטולי שיינין ועובד לשעבר של התובעת מר יבגני גולדמן.
13. עוד טוענת התובעת כי בחודש 10/13 קיבלה עידכון מעובד לשעבר שלה כי הנתבע פנה אליו אודות כך שהוא מקים חברה מתחרה בתובעת וכי הוא אסף צוות עובדים ששידל מהתובעת. כמו כן לטענת התובעת ביום 20.10.13 הזמין הנתבע עובד נוסף של החברה, מר פאבל שמידט לפגישה שבמהלכה מסר לו הנתבע כי מצא משקיעים לחברה המתחרה וכי בצוות ששכר ישנם מספר עובדים לשעבר של התובעת. וחמור מכך, ניסה לשדל את מר פאבל שמידט לעבור לעבוד בחברה החדשה שהקים בתפקיד סמנכ"ל במשכורת גבוהה וזאת כדי לשדל אותו לעבור לחברה המתחרה. כמו כן לטענת התובעת ביום 6.11.13 פנה הנתבע לעובדת התובעת הגב' ילנה פנסיוק והציע לה לעבוד בחברה מתחרה בשכר גבוה יותר מאשר הרוויחה בתובעת. עוד טוענת התובעת כי לאחר שכלו כל הקיצין שכרה משרד חקירות שיבדוק האם אכן הוקמה חברה מתחרה על ידי הנתבע ואכן התגלה כי הנתבע הקים חברה כאמור וכי אותה חברה שהקים מעסיקה עובדים לשעבר של התובעת. עוד טוענת התובעת כי הנתבע שידל את מר אלכסנדר הרשביץ שהיה עובד נוסף של התובעת שגם כנגדו הוגשה תביעה בבית הדין לעבודה. כן נודע לתובעת כי הנתבע פונה לספקים של התובעת ומתקשר עימם בחוזים, דוגמת חברת "לברייט". כמו כן לטענת התובעת החברה המתחרה פועלת מול לקוחותיה ואף שלחה פרסומות לחלקם וכי שניים מלקוחות התובעת הגיבו לפרסום זה. כמו כן לטענת התובעת הנתבע, באמצעות החברה המתחרה, השתמש בשיטת מכירה של התובעת אותה העתיק ממנה. לטענת התובעת במסגרת הסכם העסקה של הנתבע התחייב הוא לאי תחרות בתובעת ושמירת סודותיה. התנהגותו של הנתבע מהווה הפרת הסכם זה וכן הפרת חוק עוולות מסחריות. משכך הנתבע הפר את חובות תום הלב והנאמנות המוטלות עליו ואת החובות לשמור על אי תחרות ועל סודות הקנין של התובעת בכך שפתח חברה מתחרה ופנה ללקוחות וספקי התובעת. עוד טוענת התובעת כי שילמה לנתבע שכר והשקיעה בו משאבים רבים להכשרתו ופיתוחו המקצועי. לאור האמור, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע בפיצוי התובעת.
14. טענות הנתבע בתמצית
15. לטענת הנתבע התובעת היא חברת טלמרקטינג שנותנת שירותים בתחום הפורקס שמקום מושבה באנגווילה שבאמריקה הצפונית.
16. לטענת הנתבע הגשת התביעה היא ניסיון נלוז ומגמתי של התובעת להלך אימים ולפגוע בחופש העיסוק וכי התובעת הגישה תביעות בעילות דומות כנגד מספר עובדים לשעבר שלה, שנדחו או נסגרו בפשרה.
17. לטענת הנתבע התובעת פיטרה אותו לאחר תקופה ארוכה בה התנכלה לו וחיפשה תירוצים לסיים את העסקתו. בחודשיים האחרונים לעבודתו נעדר הנתבע לעיתים מהעבודה בשל מצבה הבריאותי של אימו ז"ל שהיתה חולה אז במחלת הסרטן ויומיים לאחר פיטוריו היא נפטרה. עוד טוען הנתבע כי לאחר פיטוריו הגיע נציגת משאבי אנוש לביתו והוא מסר לה את המחשב הנייד ששירת אותו בעבודתו בתובעת ולא מחק חומר שקשור לתובעת מהמחשב הנייד אלא רק חומרים אישיים. לטענת הנתבע כל המידע שקשור לחברה נשמר ומצוי בענן בשליטת התובעת ולא על גבי מחשבי העובדים. עוד טוען הנתבע כי במסגרת השימוע שנערך לו טענה התובעת כי אחת מסיבות פיטוריו היא "חוסר אמון" וזאת מכיוון שהתראיין למקום עבודה אחר. התובע הבהיר כי אכן התראיין למקום עבודה אחר כי ידע שעומדים לפטר אותו. לטענת הנתבע לא הקים חברה מתחרה והחברה אליה מתייחסת התובעת בתביעתה, חברת ליאנה, הינה חברה בבעלות מר איגור פוצ'טר וכי הנתבע היה עובד שכיר שם. כאמור, לטענת הנתבע התובעת נותנת שירותי טלמרקטינג בלבד והיא חברת בת של חברה בתחום הפורקס אשר ממוקמת באגווילה באמריקה הצפונית. לטענתו תחום הפורקס מוגדר ע"י הרשות לני"ע כ"הימורים", אין לתובעת רישיון לעבוד בתחום הפורקס בישראל ואין רגולציה בתחום זה בישראל. לטענתו, התובעת אינה פועלת בתחום זה ואסור לה לעבוד בתחום זה. לגבי העובדים שנטען כי הנתבע פנה אליהם, הנתבע מכחיש את האמור וטען כי לא פנה ולא שידל מי מעובדי התובעת לבוא ולעבוד עבורו. עוד טוען הנתבע כי כיום, לאחר תקופה שלא מצא עבודה מסודרת, ובמשך השנה וחצי האחרונות, הוא עובד שכיר בחברת טכנוקול בע"מ שנותנת שירותי טלמרקטינג לחברה בתחום האופציות הבינאריות, שהינו תחום שונה מתחום הפורקס.

זכות הקניין והגבלת חופש העיסוק- מתי תותר הגבלת חופש העיסוק של עובד?

1. אין חולק כי לכל אדם יש זכות לחופש העיסוק, המעוגנת בהוראות חוק יסוד חופש העיסוק ומוצאת את ביטויה בפסיקת בתי המשפט, לרבות בתי הדין לעבודה, מקדמא דנא. אולם אל מול זכויות העובד לאי הגבלת חופש עיסוקו עומדות גם זכויות המעסיק ועקרונות ואינטרסים של כלל החברה, חופש ההתקשרות, לרבות העיקרון בדבר אי פגיעה בקניינו של האחר, המוגן גם בהתאם להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חובת תום הלב וההגינות וקיום הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – "חוק עוולות מסחריות").
2. ההלכה הפסוקה בנושא הגבלת עיסוקו של עובד, נקבעה בשני פסקי דין מרכזיים: ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999) (להלן – "הלכת צ'קפוינט") וע"א 6601/96 AES SYSTEMS INC. נ' סער, פ"ד נד (3) 850 (2000) (להלן – "הלכת סער"). בהלכת צ'קפוינט נקבעו הדברים הבאים:

"לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, לכשעצמה, משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהיעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהיעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות" (ר' גם ע"ע (ארצי) 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ – ספקטור [פורסם בנבו] (21.4.05), וכן ע"ע (ארצי) 457/09 הדיה בע"מ – אדטו, [פורסם בנבו] (28.10.11)).

בהלכת סער נקבע כי:

"...באיזון הכולל, חופש העיסוק גובר כאשר מנגד עומד אך האינטרס של המעביד לאי תחרות, ואילו חופש החוזים גובר כאשר לצידו עומד אינטרס לגיטימי של המעביד, כגון אינטרס 'קנייני' או 'כעין קנייני' של המעביד. נמצא, כי הגבלת התחרות 'כשלעצמה' – הגבלה 'עירומה' שאינה מגינה על אינטרס המעביד מעבר לאינטרס אי התחרות – אינה מגנה ככלל על 'אינטרס לגיטימי' של המעביד. היא נוגדת את טובת הציבור, והיא תיפסל בגדריה של 'תקנת הציבור'".

האם התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הקים חברה מתחרה עוד בתקופת עבודתו בתובעת והאם שידל עובדים לעבור ולעבוד בחברה המתחרה?

1. ראשית נציין כי התובעת לא ציינה בכתב התביעה את שם החברה המתחרה ולא צירפה אותה כנתבעת בתיק זה.
2. עיון בתצהירו של מנכ"ל התובעת מר פרס מעלה כי הצהיר הוא: " עד מהרה עלה בי החשש כי הנתבע יחד עם עובדים נוספים מתכננים הקמת צוות בתחום המסחר במט"ח... על מנת לברר את החשש כי הנתבע יחד עם עובדים נוספים מתכננים להקים צוות מתחרה, זימנו אותו לשיחת הבהרה ביום 4.8.13 ובה הוא הודה בפני כי הוא קיים פגישה עם אחת מהחברות המתחרות וכי החל לשדל עובדים. הצוות המתחרה שבנה כבר הכיל עובד לשעבר בשם אנטוני שיינין ועובד לשעבר של התובעת, מר יבגני גולדמן. ... בשיחה שנערכה עימו ביום 11.8.2013, הודה הנתבע פעם נוספת כי קיים פגישה עם מתחרים" (ר' סעיפים 14-16 לתצהיר מר פרס).
3. עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה כי נשאל על האמור והוא העיד בנדון:

"ש: אתה מציין שם שהזמנת את וולדימיר לשיחת הבהרה, שבמסגרתה הוא הודה שקיים פגישה עם חברה מתחרה והחל לשדל עובדים נוספים לעבור איתו לחברה המתחרה? ת: נכון. ש: אתה יכול לצרף לי איזה שהוא פרוטוקול ? איזה שהוא אישור לאותה שיחה? אותה הודעה של וולימיר כביכול? ת: הא, לא, אני לא יכול לצרף את זה... הוא אמר את זה בעל פה, ואחר זה הוא חזר על זה, גם בשיחת שימוע.. שקיימנו..." (ר' עמ' 12 שורות 5-31).

1. עם זאת, עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי מר פרס חתום על פרוטוקול השימוע ביחד עם התובע, וכי בפרוטוקול זה נרשמו הדברים הבאים: "1. לצערינו אנו שוקלים להפסיק את עבודתך בשל הסיבות להלן: אי שביעות רצון מהביצועים במשך תקופה ארוכה. ביצועים ירודים. אובדן אמון. 2. הינך מוזמן בזאת להתייחס לנושא, אם רצונך בכך: 1. מסכים לבעיות בביצועים. 2. הלכתי לפגישה ( ראיון עבודה נמחק ובמקום זה נרשמה פגישה א.ר.ב) בחברה מתחרה כי הרגשתי שהולכים לפתר ( צ"ל לפטר א.ר.ב) אותי......".
2. יש רק לתמוה מדוע התובעת לא מצאה לנכון להעלות על הכתב בפרוטוקול השימוע את כלל הטענות שטענה בתצהירה בכל הנוגע לפגישה שנערכה ביום 4.8.13 כמפורט בתצהיר מר פרס ובחרה לציין רק את המונח "אובדן אמון".
3. זה המקום לציין כי עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה כי בסופו של יום הוא מודה כי במועד השימוע, התובעת כלל לא ידעה שהנתבע הקים חברה מתחרה וכי בפועל באותו מועד הנתבע עדיין לא פתח חברה מתחרה: "..בשימוע אנחנו ידענו.. שהוא וכמה אנשים נוספים הלכו להיפגש עם חברה מתחרה.. עוד לא ידענו שהוא הקים חברה מתחרה.. זה הוא עשה אחרי זה בהמשך..." (ר' עמ' 16 שורות11-19; עמ' 17 שורות 19-27).
4. מעבר לאמור, הגם שעיון בכתב התביעה ובתצהיר מר פרס מעלה כי התובעת השתמשה בשירותי חקירה להוכחת מעשיו של הנתבע, הרי שהיא נמנעה מלהציג דוח חקירה כלשהו בנדון ולא זימנה לעדות את מי שביצע את החקירה.

עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה כי נשאל וענה בנדון: " ... אתה מציין שהחברה השקיע כספים ושילמה לחוקר פרטי שיחקור ויגלה האם הנתבע הקים אכן חברה מתחרה, האם הוא שידל עובדים נוספים לעבוד בחברה המתחרה. אתה אומר את זה שפניתם לחוקר. תגיד לי למה לא צירפתם את הדוח של החוקר..? ת: הא, גם כן , לא ראינו לנכון לעשות את זה" (ר' עמ' 21 שורות 1-8.). משכך הדבר יפעל לחובת התובעת משנמנעה להציג ראיה מהותית זו.

1. זה המקום לציין כי עיון בתדפיס רשם החברות של חברת ליאנה טלמרקטינג אותה טענה התובעת כי הנתבע הקים, נפתחה רק בחודש 10/13, קרי כחודשיים לאחר פיטורי התובע.
2. משכך שוכנענו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע פתח עסק מתחרה, פעל לצורך הקמת עסק מתחרה או החל לעבוד בעסק מתחרה במועד בו עדיין עבד אצל התובעת.
3. עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה שהבהיר הוא כי :" ...אין לי שום בעיה שיילך לעבוד, יעבוד אצל מתחרה, שיעבוד בכל חברה אחרת, הוא בסך הכל הוא איש מכירות כמובן טוב.. כל הנושא פה הוא לא רק שוולדימיר הולך לעבוד אצל מתחרים ... הבעיה היא שהוא אסף צוות עובדים, שעוברים יחד איתו, שאיתם לא הייתה לנו שום, כמובן לא רצינו לפטר אותם, עבדנו איתם כרגיל... (ר' עמ' 14 שורות 3-12).

ובהמשך:

" ...שאולי זה נשמע קל לקחת עובד מבחוץ, אבל אצלינו זה הרבה יותר מורכב מזה. התחום שלנו הוא כזה, שאי אפשר ללמוד אותו באונברסיטה ואי אפשר לקחת איזה מהנדס מטכניון, לגייס אותו והוא יבנה משהו.. זה אנשים שצירך לאמן אותם, זה אנשים שצריך לבחור אותם.... בסופו של דבר, כל המנגנון הזה של גיוס וסינון והכשרה לוקח זמן וגם שורף הרבה מאוד כסף.. אז צוות של אנשים שכבר יודעים לעבוד, יודעים איך למכור.., הוא שווה המון כסף, שהוא חסך לעצמו, שהוא לקח את הצוות הזה והקים חברה מתחרה... (ר' עמ 15 שורות 1-10).

וכן כי :" אמרתי שלא מפריע לי שהוא הולך לעבוד אצל מתחרה.. מפריע לי שהוא מקים חברה מתחרה...אמרתי שמפריע לי שהוא לוקח צוות של עובדים, שעל חשבוני בעצם, חוסך לעצמו להקים את הכל..." (ר' עמ' 15 שורות23-30).

בחקירה החוזרת נשאל מר פרס בנוגע לנקודה זו והוא הבהיר: "ת:... לוקח המון משאבים והמון זמן.. מתוך האנשים שאנחנו מגייסים לבנות איש מכירות שיודע למכור בטלפון, זה תהליך.. לא משהו שלומדים באוניברסיטה, אין איזה שהוא קורס שאפשר לעבור.. אנחנו מגייסים כל בן אדם פחות או יותר, מהרחוב, בלי רקע בכלל, הוא לא .. חייב להיות הנדסאי או מהנדס או משהו כזה. אחרי זה אנחנו מכשירים אותם, זה תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן והרבה מאוד משאבים..." (ר' עמ' 32 שורות 2-14).

1. מהאמור עולה כי מר פרס מודה כי לא בוצעה לעובדים, בכללם הנתבע, הכשרה באמצעות קורס אלא באמצעות העבודה עצמה וכן מודה הוא כי אין כל בעיה מבחינתו כי הנתבע יעבור לעבוד בעסק מתחרה, אלא הבעיה היא שהנתבע לקח את צוות העובדים מהנתבעת.

משכך נפנה לבחון האם התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע לקח עימו עובדים שעבדו בתובעת בזמן בו עבר לעבוד בחברת ליאנה

1. עיון בתצהירו של מנכ"ל התובעת מעלה כי הוא מאזכר רשימת עובדים שלטענתו הנתבע שידל לעבוד בחברה המתחרה או שהם יודעים כי הנתבע פתח חברה מתחרה בתובעת: אנטולי שיינין, יבגני גולדמן, פאבל שמידט, ילנה פנסיוק ואלכסנדר הרשביץ.
2. כאמור, התובעת הגישה בקשה לזימון העדים הבאים: מר פבל קולמקוב, מקסים טרצ'וק, טטיאנה בונדרצ'וק, איגור פטרנקו, יבגני גולדמן, יבגני קלוזנהר, אדוארד ברובשטיין ויורי אברמוב. ביום 20.6.17 ניתנה החלטה המתירה את זימון העדים. החלטה זו נשארה על כנה גם לאחר הגשת תגובת הצד שכנגד שלא הוגשה במועד הנדרש (ר' החלטה מיום 20.6.17 ומיום 4.7.16). חרף האמור ביום 17.7.16 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו עדי התובעת: מר מיכאל פרס – מנכ"ל התובעת, מר מקסים טרצ'וק, אדוארד גורנשטיין ועדי הנתבע – הנתבע ומר אלכסנדר הרשביץ. התובעת לא הביאה לעדות את שאר העדים שביקשה לזמן וכן לא ביקשה לזמן את כלל העדים שהופיעו בכתבי הטענות מטעמה ומשכך הדבר יפעל לחובתה.

כאשר נשאל מר פרס על כך שלא זימן לעדות את העובדים שאת שמם איזכר במסגרת תצהירו ענה תשובה שחזרה על עצמה: "לא ראינו לנכון לזמן אותו" (ר' עמ' 20 שורות 31-32). ובהמשך: "אה, את ילנה פנסיוק גם לא ראינו לנכון לזמן" (ר' עמ' 21 שורות 1-2).

1. בכל הנוגע לעדים שהתובעת כן זימנה לדיון ההוכחות, הרי שעיון בעדותו של מר אדוארד גורנשטיין מעלה כי כלל לא עבד בתובעת לפני שעבד בחברת ליאנה (ר' עמ' 7 שורות 1-3). מחקירתו הנגדית של העד עולה כי דווקא עבר לעבוד אצל התובעת לאחר שעבד בחברת ליאנה (ר' עמ' 8 שורות 12-33).

כך שברור שאין בעדותו כדי לבסס את טענת התובעת לעניין שידול עובדים על ידי הנתבע כלל ועיקר, נהפוך הוא.

1. יתרה מזאת עיון בעדותו של מר גורנשטיין מעלה כי העיד שהגיע לעבוד בחברת ליאנה טלמרקטינג דרך חבר שלו וולאד (ר' עמ' 6 שורות 19-22).
2. בכל הנוגע לעדות עד התובעת, מר מקסים טרצ'וק, ערים אנו לכך שעיון בחקירתו הראשית מעלה כי הנתבע הוא זה שקישר אותו לעבודה בחברת ליאנה טלמרקטינג כמצוטט: "ש: נכון שהנתבע עזב את התובעת והקים חברה מתחרה? ת: את זה אני לא יודע אני יודע שהוא בחברה אחרת. זה לא שהוא פתח אותה. הוא היה שכיר שם. מדובר בחברה בשם ליאנה טלמרקטינג. ש. אתה גם עבדת שם? ת: כן. ש: איך הגעת לעבוד שם? ת: יגאל פוטשטיין הזמין אותי לראיון עבודה. ש: היכן היו המשרדים שלהם?ת: בתל אביב, יגאל אלון אני חושב לא יודע את הכתובת. ש: איך איגור הציע לך? דרך ולדימיר שהיה המעסיק שלי. ש. ולדימיר קישור אותם עם איגור לעבור שם? ת: כן, הוא התקשר אליי שניפגש בחוץ ואיגור שאל אותי על ניסיון העבודה שלי לקיים את התוכניות של העבודה. ש: היו עוד עובדים של התובעת שעבדו שם בליאנה טלמרקטינג? ת: כזכור לי היתה טניה בחור וייבגני, מיכאל זה מי שאני זוכר. ש: יורי אברמוב? ת: לא עובד שם אלא בתובעת. ש: אדוארד טלשקשטין?" ת: לא מכיר. ש: יבגני גולדמן? ת: עובד שם. גם פאבל עובד שם וגם טטיאנה" (ר' עמ 3 שורות 17-21; עמ' 4 שורות 1-18).

עם זאת עיון בחקירתו הנגדית של מר מקסים טרצו'ק מעלה כי הוא סיים לעבוד אצל התובעת במאי 2013 והתחיל לעבוד בליאנה ב-2/14:"ש:סיפרת כי עבדת בתובעת ואחר כך עבדת בליאנה, מייד לאחר מכן התחלת לעבוד? ת: לא . הייתי חצי שנה באבטלה ואז עבדתי חודשיים בניקיון, טסתי לקייב ושחזרתי התחלתי לעבוד בליאנה. ש: מתי סיימת לעבוד בתובעת? ת: מאי 2013. התחלתי לעבוד בליאנה טלמרקטינג ב2/14 אם אני לא טועה." (ר' עמ' 5 שורות 14-18).

1. הנתבע פוטר ביום 13.8.13 מהתובעת. מר טרצו'ק הפסיק לעבוד בתובעת מ5/13 קרי במועד בו הנתבע עדיין עבד בתובעת. אם כן, מדובר על פנייה לאחר 7 חודשים מהמועד בו סיים הנתבע לעבוד אצל התובעת. כמו כן פניה זו נעשתה במועד בו מר טרצוק כלל לא עבד בתובעת, אלא 10 חודשים לאחר סיום עבודתו של מר טרצ'וק בתובעת. נתונים אלו סותרים את טענת התובעת כי הנתבע שידל את עובדיה לעבור לעבוד בעסק המתחרה שהקים.
2. בכל הנוגע לעד הנוסף שהעיד דווקא מטעם הנתבע, מר אלכסנדר הרשביץ, עיון בתצהירו מעלה כי הוא הצהיר: "הנני מצהיר כי הנתבע מעולם לא שידל אותי לעבוד אצלו בחברת ליאנה טלמרקטינג. אני פניתי אליו ביוזמתי לאחר שהתפטרתי מעבודתי בתובעת ושאלתי אותו אם מכיר מקום עבודה בתחום התמחותי אליו אוכל להגיש מועמדות. 4. יתירה מכך, ידוע לי מידיעה אישית כי ולדימיר כלל לא היה הבעלים של חברת ליאנה טלמרקטינג, אלא בחור בשם איגור פוצ'טרץ טלדימיר עבד שם כשכיר" (ר' סעיפים 3-4 לתצהירו).
3. ערים אנו לכך כי עיון בכתב ההגנה של מר הרשביץ בתיק ע"ב 19263-19-14, בו התובעת תבעה אותו, נכתב כמצוטט: "15. לאחר סיום עבודתו אצל התובעת, הגיע לנתבע הצעת עבודה בחברת בשם LEVEL-TRADE שהינה חברה העוסקת בתחום של מסחר במטבע חוץ. מדובר בחברה שהוקמה בחודש ספטמבר 2013( הרבה לפני מועד סיום עבודתו של הנתבע אצל התובעת) על ידי סמנכ"ל המכירות לשעבר של התובעת וכחמישה עובדים נוספים שעבדו אצל התובעת תקופה ארוכה והיו חשופים לכל המידע אליו היה חשוף, הנתבע ואף מעבר לכך. ... כפי שפורט לעיל, עם סיום עבודתו , עבר הנתבע לעבוד לתקופה קצרה בחברת LEVEL-TRADE שנטען על ידי התובעת כי היא "החברה המתחרה", התובעת לא ציינה בכתב תביעתה כי אותה "חברה מתחרה" הוקמה כשנה לפני סיום עבודתו של הנתבע אצל התובעת על ידי סמנכ"ל המכירות לשעבר של התובעת עצמה וחמישה עובדים נוספים שעבדו אצל התובעת" (ר' נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת).
4. אולם מר הרשביץ נתן הסבר לעניין בחקירתו הנגדית, כמצוטט: "ההסבר שאני נתתי, בזמנו, לעורכי דין שלי, שאני ביקשתי איזו היא הצעת עבודה, אחרי שעזבתי את מקסי, וידוע לי שוולדימיר ..כן מנהל המכירות של החברה המדוברת, לימים ליאנה טלמרקטינג.. ואני לא היה לי שמץ של מושג מי בדיוק הקים את החברה, וזה אני רק ידעתי שהוא בין אלה, בין המקימים של החברה כשכיר. ... ש: הוא היה בן מקימי החברה אתה אומר אבל? ת: במובן של להתחיל את הפעילות של החברה, לא כמי שבעלים של החברה. ... ואני שאלתי את וולדימיר והוא הסביר לי שהוא כרגע מנהל של החברה והוא ישמח מאוד אם אני ארצה להצטרף אליהם, אחרי שאני כבר עזבתי את מקסי... עכשיו כשהעורך דין שלי ניסח את קו ההגנה, הנראה שהוא, לא יודע בדיוק מה בדיוק הניסוחים שהוא השתמש בהם... אני לא רואה פה שום סתירה בין מה שאני אמרתי לו ולבין מה שמנוסח פה..." (ר' עמ' 36 שורות 12-33. ועמד 37 שורת 1-4).

ובהמשך:

"... אני טענתי שאחרי שעזבתי את מקסי אף איקס... אני התחלתי לחפש עבודה.. הגיוני שאני אצור קשר עם אחד האנשים שבזמנו היה עמית לעבודה וחבר קרוב, יצרתי איתו קשר, שאלתי האם הוא יכול להמליץ על איזה שהיא עבודה בתחום... אני באתי לוולדימיר לחפש עבודה והוא הציע לי לעבוד אצלו" (ר' עמ' 37 שורות 1-33).

גם בחקירה החוזרת של מר הרשקביץ הוא חידד את הדברים, כך: "ש:... האם ולדימיר הוא זה שראיין אותך למקום העבודה? ת: לא, אני ביקשתי ממנו לעזור לי בחיפוש עבודה... אני הנחתי שהוא יכול לעזור לי במציאת עבודה, מכיוון שהוא כבר מחוץ לחברה. והוא אמר לי אני כרגע עובד כמנהל מכירות בחברה המדוברת.." (ר' עמ' 41 שורות 14-20).

1. זה המקום לציין כי עיון בסעיף 2 לתצהירו של מר הרשקביץ מעלה כי הוא עבד אצל התובעת מיום 11.5.11 ועד ליום 1.6.14, ואילו הנתבע פוטר מעבודתו בתובעת ביום 13.8.13, קרי במועד בו סיים מר הרשקביץ את עבודתו בתובעת, הנתבע כלל לא עבד בתובעת ולכן ברי כי הנתבע לא יכול היה לשדל אותו לעבור ולעבוד בחברה מתחרה במועד בו הפסיק מר הרשקביץ לעבוד.

הסבריו של מר הרשקביץ נתנו מענה לטעמינו בכל הנוגע לטענות התובעת בנדון. וכאמור עולה כי, הפניה הנדונה לתחילת העסקתו של מר הרשקביץ היתה הרבה לאחר המועד בו סיים הוא לעבוד והרבה לאחר המועד בו הנתבע פוטר.

משכך ברי כי הנתבע לא שידל אותו לעבור אליו במהלך תקופת העסקתו של מר הרשקביץ בתובעת.

גם עיון בעדותו של הנתבע בנוגע לשאלות שנשאל לשמות עובדים שעבדו בחברת ליאנה מעלה כי בכל המקרים מדובר היה בעובדים של התובעת לאחר תקופת צינון אשר לא עברו ישירות לחברת לליאנה (ר' עמ' 59 שורות 1-7 ועמ' 58 שורות 16-32).

1. מעבר לאמור, התובעת לא הביאה כל ראיה בכל הנוגע לעובדים לגביהם נטען כי שודלו לעבור ולעבוד בחברת ליאנה, מתי הם סיימו לעבוד בשירותה והאם הם התפטרו או פוטרו ומשכך לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי הנתבע שידל את מי מעובדיה במהלך תקופת העסקתו או לאחריה, לצורך הקמת עסק מתחרה, משלא הוכח כי העובדים הנדונים הפסיקו לעבוד מיוזמתם בתובעת בסמוך למועד בו התחילו לעבוד בחברת ליאנה או כי הנתבע הוא זה שגרם להם לעזוב את התובעת כדי לעבור ולעבוד בחברת ליאנה.  
2. זה המקום לציין כי ערים אנו לסעיף 7 להסכם ההתקשרות עליו חתם הנתבע בו נקבע כי: "העובד מתחייב שלא לעסוק, לסייע, לעבוד , להשתתף ו/או לייעץ בכל רחבי הארץ- בין במישרין ובין בעקיפים, בעצמו או על ידי אחרים בכל עסק, משרה , עבודה או עיסוק אחר כלשהו אצל לקוחות של המעסיק ובפרט ( אך לא רק) לקוחות שאצלם הועסק בתקופת עבודתו-הכל בתקופת ההסכם ולמשך 12 חודשים מיום סיום העסקתו על ידי המעסיק. 7.2 העובד מתחייב שלא לעסוק, לסייע, לעבוד , להשתת, ו/או לייעץ בכל רחבי הארץ- בין במישרין ובין בעקיפים בעצמו או על ידי אחרים בכל עסק, משרה, עבודה או עיסוק אחר כלשהו המתחרים ו/או עלולים להתחרות במעסיק וזאת בתקופת ההסכם ולמשך 12 חודשים לאחר סיומו מכל סיבה שהיא".

 עם זאת נפסק זה מכבר כי אינטרס של מעסיק לאי תחרות עימו אינו בגדר אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלת חופש העיסוק, כלשון הנשיא ברק (כתוארו אז):

"זהו עקרון חוקתי. בהיותו מעוגן בחוק יסוד: חופש העיסוק הוא נגזר מכבוד האדם ומחירות המחשבה והפעולה. חופש העסוק משמעו בין השאר החופש של עובד שסיים את קשר ההעסקה עם מעבידו להתקשר עם כל מעביד שיחפוץ, וכן החופש של העובד לפתוח עסק משלו, בלא שיהיה כבול בהתחייבויות להגבלת המסחר. מחופש העיסוק נגזר חופש התחרות" (ר' הלכת סער שם בפסקה 11).

1. אינטרס של המעסיק לאי תחרות עימו אינו בגדר אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלה על חופש העיסוק של עובדיו (על כך ראה הלכת סער, בפסקאות 19-17 לעניין "האינטרס הערום" לאי תחרות, שאיננו בבחינת אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלה על חופש העיסוק). אין לקבל אפוא את טענת התובעת לפיה בחוזהו עם הנתבע יש משום "זכות קניינית" ובהיותה כזו, יש למנוע מהנתבע לפנות לעסק מתחרה או לפתוח אחד שכזה.  
2. יפים לעניינו גם פסק הדין בעניין נגב פרויקטים שבו נדון ענין דומה (ר' ע"ע 353/99 נגב פרוייקטים הנדסה ופיתוח בע"מ - גדעון סמו, פורסם בעבודה ארצי, כרך לג (9), 24, להלן: "עניין נגב פרויקטים"). באותו עניין דובר בעובד בכיר שבסמוך מאוד לאחר סיום העסקתו אצל המערערת (כשלושה שבועות), החל לעבוד אצל לקוחה של המערערת. נקבע שם כי בהעדר שימוש בסודות מסחריים אין ליתן תוקף לתניה שהגבילה את עיסוקו של העובד אצל אותה הלקוחה. ביטוי למורת רוח מסוימת מהתנהגותו של העובד שם, שלא עלתה לכדי הפרת חובה של העובד כלפי מעסיקו, נתן בית הדין בבואו לפסוק את הוצאות ההליך (ר' בפסקאות 10, 12 ו- 25 לפסק הדין).
3. משלא הוכח כי הנתבע השתמש בסודות מסחריים של התובעת כפי שיפורט או כי שידל עובדים לעבור לחברה בה עבד הרי שאין אנו סבורים כי יש ליתן תוקף לתניות אלו.
4. לטעמינו במקרה דנן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע השתמש בסודות מסחריים שלה או כי העובדה שהחל לעבוד בעסק מתחרה הינה מספקת כדי ליתן תוקף להתחייבות זו עליה חתם. לטעמינו יש לאבחן בין מקרה בו עובד הקים או החל לעבוד בעסק מתחרה לאחר הפסקת העסקתו, כפי שהוכח שקרה במקרה דנן, לבין מצב בו הוא עושה זו תוך כדי עבודתו אצל מעסיקו, מה שלא הוכח במקרה דנן. מכלל העדויות שהובאו בתיק זה עולה כי אותם עובדים שהחלו לעבוד בחברת ליאנה, עשו זאת הרבה לאחר מועד פיטורי הנתבע.
5. בכל הנוגע לשידול עובדים לעבור ולעבוד בחברה המתחרה הרי שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענה זו בכל הנוגע לעובדים שהביאה לעדות. לא הוכח כי אותם עובדים עברו לעבוד בחברת ליאנה תוך כדי עבודתם אצל התובעת, הוכח כי הדברים נעשו רק לאחר שסיימו את עבודתם.
6. ערים אנו לטענת התובעת כי הנתבע פתח עסק מתחרה וכי למעשה שימש כבעלים בפועל של חברת ליאנה.
7. עם זאת, עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה כי אין לו למעשה כל ראיה לפיה הנתבע הוא זה הקים את חברת ליאנה או שהיה בעלים שלה במועד בו עבר אליה: "ש: .. אתה צרפת לתצהיר שלך איזה שהוא מסמך שמוכיח שוולדימיר היה הבעלים של אותה חברה מתחרה? ת: הא , לא , לא צרפתי את זה כנראה. גם לא ראיתי לנכון. לא ראיתי לנכון, זה מידע שזמין באינטרנט כל אחד יכול להיכנס..." (ר' עמ' 24 שורות 11-16).
8. ערים אנו לכך כי אכן התובעת הציגה לראשונה במהלך דיון ההוכחות תדפיס רשם החברות ממנו עולה כי הנתבע רשום כבעל מניות. אולם עיון בתדפיס רשם החברות אף מעלה כי תאריך המינוי של הנתבע הוא מיום 14.10.14 כאשר חברת ליאנה הוקמה ביום 16.10.13.
9. כאשר נשאל הנתבע על כך במסגרת עדותו הוא הבהיר כי: " ... בסיום שחברה, הייתה רגע לפני פשיטת רגל, בעל החברה, איגור פושטק, ביקש להעביר את החברה על שם שלי משיקולים שלו, שחברה כרגע נמצאת בפירוק, ושאני אנהל את הפירוק, לא היה זמן, הוא כאילו איש ..עסקים וממש עשיתי טעות שהעברתי את החברה, כי ממש לפני סגירה, באותו תאריך סגרנו את התיקים במע"מ מס וכל הדברים ואני טיפלתי את זה ועשיתי טעות שהעברתי אותה בסוף לשם שלי .. לפי הבקשה של איגור פושטר... אחרי שנה וחצי של, שחברה הייתה קיימת, חברה עברה לשם שלי ..." (ר' עמ' 46 שורות 1-15).
10. עדותו של הנתבע עולה בקנה אחד עם המסמכים אותם הגיש לאחר דיון ההוכחות בהתאם להחלטת בית הדין מיום 8.11.16 שהתירה לו להגישם. הנתבע הציג את הבקשה לרישום חברת ליאנה מיום 15.10.13 אותה הגיש איגור פוצ'טר וכן הצהרת דירקטורים ראשונה מיום 15.10.13 של איגור פוצ'טר וכן הודעה על מען משרד הרשום מיום 15.10.13 שגם הוגשה על ידי איגור פוצ'טר, הנתבע הציג גם הודעה על העברת מניות מיום 14.10.14 מאיגור פוצ'טר אל הנתבע, וכן הציג הסכם מכירת מניות מיום 30.10.14 מאיגור פוצ'טר לנתבע. כמו כן הנתבע הציג אישור על בקשה לסגירת תיק מע"מ של חברת ליאנה מיום 20.7.16 שם צוין כי ניתנה הודעה בדבר הפסקת פעילות חברת ליאנה כעוסק במס ערך מוסף ואישור על סיווג תיקה כתיק לא פעיל החל מיום 31.10.14.
11. מראיות אלו עולה כי הנתבע הוא לא זה שהקים את חברת ליאנה וכי מי שהקים את חברת ליאנה והיה בעל מניות יחיד בה היה מר איגור פוצ'טר וכי חברה זו קמה במהלך חודש 10/13. כן עולה מחומר הראיות כי אכן חברת ליאנה נסגרה לקראת סוף 10/14 וכי רק בסמוך למועד זה הועברו המניות לנתבע כפי שהעיד. משכך למעשה ניתן להסיק כי הנתבע לא הקים את החברה אלא שימש בה בתפקיד מנהל מכירות כפי שעולה גם מעדויות עדי התובעת, כפי שפורט לעיל. (ר' עדות מר הרשביץ בעמ' 42 שורות 1-4).

גם עיון בעדותו בעדות עד התובעת, מר מקסים טרצ'וק בחקירתו הראשית מעלה כי הוא מעיד כי הנתבע לא הקים את חברת ליאנה אלא היה שכיר בלבד, כמצוטט:

"שנכון שהנתבע עזב את התובעת והקים חברה מתחרה? ת: את זה אני לא יודע אני יודע שהוא בחברה אחרת. זה לא שהוא פתח אותה. הוא היה שכיר שם. מדובר בחברה בשם ליאנה טלמרקטינג. ש. אתה גם עבדת שם? ת: כן" (ר' עמ 3 שורות 17-21).

יתרה מזאת עיון בעדותו של מר גורנשטיין מעלה כי גם הוא מבהיר כי הנתבע אכן עבד בחברת ליאנה כמנהל אבל לא כמנהל החברה (ר' עמ 6 שורות 32-33).

1. בשולי הדברים נציין כי בהתאם לפסיקה ככלל מותר לעובד העומד לפני סיום עבודתו לעשות פעולות הכנה לקראת העזיבה, ובכלל זה פעולות להקמתו של עסק (ר' דב"ע (ארצי) מב/3-32 סאמי מזריב וקרול פרומוביץ - ארנולד ליבליך, [פורסם בנבו] פד"ע יד 258 (10.4.1983; ע"ע (ארצי) 1182/00 ארמונד אזוט – יוסף אטיה, [פורסם בנבו] (מיום 8.1.2002)).
2. משכך גם אם הנתבע היה מקים חברה מתחרה לתובעת עדיין אין בדבר פסול כל עוד לא הוכח כי בפתיחה זו של החברה המתחרה נפגע אינטרס לגיטימי של התובעת, מה שלא הוכח לטעמינו בתיק זה כפי שפורט בהרחבה לעיל.

האם הנתבע הפר את חוק עוולות מסחריות- האם הנתבע השתמש בסודות מסחריים של התובעת

1. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות קובע שלא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
2. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "סוד מסחרי" הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
3. בהלכת צ'ק פוינט נקבעו, בנוגע ל"סוד מסחרי", הדברים הבאים:

"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

1. עיון בכתב התביעה של התובעת מעלה כי בכל הנוגע לרכיב זה נתבע כמצוטט: "הנתבע הפר את חובות תום הלב והנאמנות המוטלות עליו, והפר את החובות לשמור על אי תחרות ועל סודות וקניין התובעת, בפועלו אף בניגוד לחוק עוולות מסחריות. הנתבע לא רק בפתח חברה המתחרה בתובעת, אלא גם פנה ללקוחות וספקי התובעת".

מר פרס והתובעת אינם מצביעים על סוד מסחרי כלשהו שהנתבע היה חשוף אליו.

1. בכל הנוגע לרשימת ספקים ולקוחות הובהר בפסיקה, כי "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן". בענייננו התובעת לא הציגה כלל רשימת לקוחות וספקים מטעמה ולא הוכיחה בעצם כי יש לה רשימה כזו. העובדה שהתובעת התייחסה לספקים ולקוחות באופן כללי בתביעה אינה מספיקה, התובעת לא ציינה כלל מה הערך מוסף ברשימה זו או כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, באופן שלא ניתן לקבוע כי היא מהווה "סוד מסחרי" (ר' ע"ע 08/62 דוד לבל – חברת הדקה ה – 90 בע"מ, [פורסם בנבו] (מיום 27.12.2009)(להלן: "עניין לבל"); ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לח 72 (2002); ע"ע 1045/00 אריה נצר – אס.ג'י.די הנדסה בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לו 180 (2000)).
2. מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". היה על החברה להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי היא נקטה באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. התובעת לא עשתה כן בענייננו.
3. על פי הפסיקה המפורטת לעיל, ידע, ניסיון והכישורים של אדם, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת אף אם הוא עושה בהם שימוש בעסק פרטי שפתח. גם אם הנתבע השתמש בכישורי המכירה אותם רכש אצל התובעת לא שוכנענו כי מדובר בסוד מסחרי.
4. ערים אנו לטענת התובעת כי הנתבע היה חשוף ללידים וללקוחות פוטנציאלים. אולם עיון בחקירתו של הנתבע מעלה כי הוא הבהיר כי הוא היה חשוף ללידים וללקוחות רק כשהיה איש מכירות. אולם בשנה האחרונה לעבודתו לא היה חשוף לכך בכלל כי עבר לתפקיד אחר מנהל דסק. כך עולה מעדותו שלא נסתרה: " ...הייתי עובד במקסי 3.5 שנים, בהתחלה.. כשהתחלתי לעבוד ,היתה לי גישה ללידים נכון.. וברגע שפיטרו אותי משם, כבר שנה לא היה לי גישה ..ללידים.. שכאילו, פיטרת אותי, לא היה לי גישה כאילו, כי סגרו לי את הגישה ללידים והייתי כאילו מנהל סדק, לא הייתי מנהל מכירות..." (ר' עמ' 48 שורות 1-9).
5. עיון בעדות עד התובעת, מר מקסים טרצ'וק בחקירתו הראשית מעלה כי הבהיר הוא כי רשימת הלקוחות של התובעת אינה סודית: "ש: נכון שולדימיר עבד בתובעת היה חשוף לרשימת לקוחות, לידים? ת: אני חושב שכן, אני לא בטוח. כולם יכולים להיות חשופים. ....ש: איך ליאנה מפרסמת? יש לה שיטת פרסום מיוחדת? ת: אני לא יודע" (ר' עמ' 4 שורות 19-32).
6. מעבר לאמור התובעת לא ציינה כיצד הגיע הנתבע ללקוחות אלו ומה הערך המוסף שיש לרשימת לקוחותיה וכלל לא ציינה מי הם הלקוחות שלה. כמו כן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הוא זה שפנה ללקוחותיה וכי נגרם לה נזק כלשהו מכך. התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי נגרם לה נזק כלשהו בנדון.
7. נוכח האמור, ובשים לב כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע לא גזל ממנה סודות מסחריים, הרי שהיא איננה זכאית לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות.

הפרת אמונים וחובת תום הלב

1. גם אם החברה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבע עשה שימוש ב"סוד מסחרי" כהגדרתו בפסיקה, בין עובד למעסיק קיימים יחסי אמון ((Fiduciary Relationship המקימים לעובד חובות אמון כלפי מעבידו. בבית הדין הארצי לעבודה בעניין בצלאל נפסקו דברים ברוח דומה:

"ההתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמוןFiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד" (ר' ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (מיום 14.4.1997). ע"ע 1828-10-11 ורד זפרן גני - האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.11.12)).

1. חובת האמון שחב עובד למעסיקו כופה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת קיום הסכם עבודה בתום-לב. כך נפסק בעניין ורדי: "יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המתחייב מתפקידו, ואת המעביד – בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973" (ר' דב"ע מב/74-3 ורדי – עירית נתניה, [פורסם בנבו] פד"ע יד 59).
2. חובתו של העובד כלפי מעסיקו הנגזרת מחובת האמון שהוא חב לו עומדת על רגליה שלה, ללא הישענות על חוזה עבודה פרטני בין הצדדים, והיא ועשויה להוות עילת תביעה עצמאית במקרים המתאימים (ר' בעניין זה בג"ץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד מז(4) 702).
3. עיון בסעיפים 33- 34 לתצהירו של מר פרס מעלה: " הנתבע אף הרהיב עוז, והעתיק שיטת מכירה של התובעת. על פי שיטת המכירה של התובעת, היא הייתה מציעה ללקוחותיה אשר פותחים חשבון על סכום בין 500$-5000 $ חשבון דמה באותו הסכום והפלא ופלא, החברה המתחרה השתמשה באותה שיטת מכירה מדוייקת".
4. עיון בחקירתו הנגדית של מר פרס מעלה כי הוא מבהיר את הייחודיות של שיטת מכירה זו: "את השיטה הזאת, כמעט מילה במילה, הועתקה לפרסומת של לבד טרייד, ממש, אחד לאחד, עם אותם סכומים מ-500 ל-5000, פשוט אותם משפטים, אפילו אותה שפה, שמסבירה את זה. עכשיו אנחנו ידענו, ניסנו עוד אלף מוטציות שונות ומשונות של זה וגם פרסומות אחרות וראינו שזה דווקא עובד... הידע פה שזה מה שעובד בשוק רוסי וזה ידע מאוד נקודתי..."(ר' עמ' 30 שורות 5-11).
5. עיון בנספח ד' שצורף לתצהיר מר פרס מעלה כי אכן חברת ליאנה השתמשה בשיטת פרסום זהה. עיון בתצהירו של הנתבע מעלה כי לא התייחס כלל לטענה זו של התובעת ומשכך לא הרים את הנטל כדי לסתור אותה.
6. משאין חולק כי הנתבע היה בפועל מנהל מכירות בחברת ליאנה , ושימש בתפקיד זה גם אצל התובעת תקופה ארוכה, הרי שניתן להסיק כי הוא היה אמון על שיטת פרסום ומכירה זו והנתבע לא סתר טענה זו.
7. שימוש זהה בפרסום בו התובעת השתמשה על ידי החברה המתחרה כאשר הנתבע שימש כמנהל מכירות שם, כאשר הנתבע יודע כי שיטה זו מתאימה לאותו קהל לקוחות וזאת לאחר שהתובעת ניסתה שיטות שונות של פרסום ומכירה שלא צלחו, למעט שיטת המכירה הנדונה, מהווה יתרון עסקי בו השתמש הנתבע בחברה המתחרה בה עבד, באופן זהה. האמור אינו עולה לטעמינו בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו.
8. ערים אנו לכך כי במהלך העדויות עלה כי לא מדובר בשיטת פרסום ומכירה מקורית (ר' עמ' 40 שורות 28-32 . ועמ' 41 שורות 1-9). אולם אנו סבורים כי גם אם לא מדובר בשיטת מכירה מקורית אלא רק בשיטה שידוע כי היא עובדת עם קהל ספציפי שהינו זהה גם אצל החברה המתחרה, אינה מכשירה את השימוש בה באופן זהה על ידי הנתבע ויש בכך התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וזאת נוכח תפקידו הבכיר שכלל גם תפקיד של מנהל מכירות.
9. לאחר ששקלנו את כלל הטענות שנטענו בנדון אנו סבורים כי על הנתבע לפצות את התובעת בסך של 10,000 ₪ בגין רכיב זה.
10. ערים אנו לטענת התובעת כי לאחר פיטוריו השיב הנתבע את המחשב הנייד של התובעת אשר היה ברשותו כאשר כל תוכנו היה מחוק. אם זאת טענה זו נטענה בעלמא מבלי שהובאה כל ראיה להוכחתה ומשכך אין אנו מקבלים טענה זו.

סוף דבר

1. תביעת התובעת כנגד הנתבע בכל הנוגע לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות נדחית.
2. תביעת התובעת כנגד הנתבע בגין פיצוי בגין הפרת חוזה ושידול עובדים והפסדי רווחים נדחית .
3. תביעת התובע לפיצוי בשל חוסר תום לב מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם בגין רכיב חוסר תום הלב סך של 10,000 ₪ לתובעת.
4. משרוב רכיבי התביעה נדחו לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עוד של התובעת. כל צד יישא בהוצאותיו.
5. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ז, (29 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.