1. לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים כנגד תביעת המשיב שהוגשה בסדר דין מקוצר.

המשיב עותר בכתב התביעה לחייב המבקשים לשלם לו סך של 40,096 ₪, הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בין הצדדים מיום 24.3.04 (להלן: הסכם המכר").

2. בדיון שהתקיים בפני ויתר ב"כ המשיב על חקירת המבקשים על התצהיר התומך בבקשה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

משלא נחקרו המצהירים על התצהיר, יש לבחון האם יש בטענות המועלות בתצהיר התומך בבקשה טענות הגנה, ולו לכאורה, כנגד התביעה, אשר ככל ותוכחנה תשמשנה הגנה כנגד התביעה.

3. כבר עתה יצוין כי לא בכדי לא נחקרו המבקשים על התצהיר מאחר, וכפי שיתואר להלן, מרביתן של העובדות הצריכות לעניין אינן במחלוקת בין הצדדים ואף הוכרעו בהליכים משפטים קודמים.

רקע והליכים קודמים:

4. המבקשים הינם בעלים של חלקה ברח' הקבלה בנתניה (להלן : "החלקה"). ביום 24.3.04 התקשרו המבקשים עם המשיב בהסכם המכר לפיו מכרו למשיב חלק מהחלקה בבעלותם בתמורה לסך של 90,000 $ ובמקביל שכרו את שירותיה של חב' נווה גולן בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית") , שאביו המנוח של המשיב שימש כמנהלה, לצורך בניית קוטג' על חלק מהחלקה אשר נותר בבעלותם תמורת הסך של 130,000 $ (להלן: "הסכם הביצוע") .

מאחר והתחייבות המבקשים למכירת החלקה למשיב הותנתה בקיום התחייבותה של החברה הקבלנית להשלים את בניית הבית של המבקשים על פי ההסכם, נערך ונחתם במקביל להסכם המכר והסכם הביצוע הסכם נוסף בין המבקשים, המשיב והחברה הקבלנית (להלן: "ההסכם המשולש") ובו נקבע, בין היתר, כי התחייבות המבקשים למכור למשיב את המגרש מותנית בקיום התחייבות החברה הקבלנית על פי הסכם הביצוע, וכי התמורה של המשיב לשלם למבקשים על פי הסכם המכר תהיה בדרך של קיזוז התמורה שתגיע לחברה הקבלנית מהמבקשים בהתאם להסכם הביצוע.

5. אין חולק כי החברה הקבלנית בנתה על החלקה שני קוטג'ים, של המשיב ושל המבקשים, אלא שלא השלימה את הבנייה על פי ההסכם.

בשנת 2006 הגישו המבקשים כנגד המשיב, החברה הקבלנית ומנהלה תביעה בבית המשפט השלום בכפר סבא (ת.א. 3754/06), במסגרתה עתרה לחיובם בסך של 750,000 ₪ בגין ליקויי בניה, איחור בהשלמת הבניה ופיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם הביצוע. כמו כן עתרו המבקשים לחייב את הנתבעים בהליך שם לסגור חלונות אשר נפרצו בקיר הדרומי הפונה לשביל הכניסה לבית המבקשים ולהרוס אלמנטים שנבנו ללא היתר בניה, לסלק הדלת אשר הותקנה בחניה תוך החזרת המצב לקדמותו. החברה הקבלנית הגישה באותו ההליך תביעה שכנגד.

בפסק הדין שניתן ביום 4.8.2009 חייב ביהמ"ש את החברה הקבלנית ומנהלה לשלם למבקשים סך של 89,000 ₪ בגין ליקויי הבניה, צמוד למדד תשומות הבניה, וכן סך של 92,000 ₪ פיצוי מוסכם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. ביהמ"ש אף חייב הנתבעים כולם להסיר החלונות ולאטום החלל שנותר וכן להסיר את דלת הכניסה לחניה.

6. על פסק דינו של בית המשפט בכפר סבא הגישו המשיב והחברה הקבלנית ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 16117-10-09). ביום 11.3.2010 ניתן פסק דין בערעור, על דרך הפשרה, ובו נקבע יופחת מסכום פסק הדין סך של 80,000 ₪ כערכו באותו היום ובלבד שיתרת פסק הדין תשולם במועד שנקבע בפסק הדין בערעור. בית המשפט לערעור אף האריך בפסק דינו את המועד לביצוע צו העשה שנקבע בבית משפט קמא בפסק הדין.

7. בתמצית, יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים בכל הנוגע למחלוקת באשר לעמידת המשיב והחברה הקבלנית בהוראות פסק הדין. כך בין היתר קיבל רשם ההוצל"פ את עמדת המשיב והחברה הקבלנית במסגרת טענת "פרעתי" ולפיה שילמו למבקשים את מלוא הסכום המופחת שנקבע על ידי ערכאת הערעור. ערעור שהגישו המבקשים על החלטת רשם ההוצל"פ, נדחה. כמו כן, הגישו המבקשים בקשה לפי ביזיון ביהמ"ש בשל אי קיום צו העשה בפסק הדין. על ההחלטה שניתנה באותו ההליך הגישו המבקשים ערעור אשר נדון בבית המשפט המחוזי.

8. טוען המשיב כי בחודש יוני 2010, ולאחר שסולק החוב הפסוק, פנה למבקשים בדרישה להשלים את עסקת המכר ברישום על פי הסכם המכר, ואולם המבקשים דחו את דרישתו.

משכך, נאלץ להגיש ביום 4.10.10 תביעה לאכיפת החוזה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (בת"א 5244-10-10). המשיב עתר בכתב התביעה אף לחיוב המבקשים בפיצוי המוסכם עקב הפרתם את הסכם המכר וסירובם להשלים העסקה ברישום.

מנגד, הגישו המבקשים כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד להורות על בטלות הסכם המכר וסילוק יד, ועתירה כספית הכולל אף את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם המכר.

9. במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי קבעה כב' הנשיאה (כתוארה אז) גרסטל כי הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד יפוצל באופן שבשלב הראשון תבחן שאלת תוקפו של הסכם המכר, ושאלת הסעדים הכספיים תיבחן בשלב השני, ככל ויידרש. עוד נקבע כי יש לראות את הסכם המכר כבעל תוקף עצמאי והפרתו על ידי מי מהצדדים עשויה לזכות את הצד שנפגע בתרופה.

10. ביום 9.1.13 ניתן על ידי כב' השופט מקובר פסק דין חלקי בתביעה לאכיפת הסכם המכר ובתביעה שכנגד בה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות הסכם המכר (להלן: "פסק הדין בבית המשפט המחוזי").

בפסק הדין קיבל בית המשפט את תביעת המשיב לאכיפה ודחה את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים לביטול הסכם המכר.

טענות הצדדים:

11. המשיב עותר בכתב התביעה לחייב המבקשים בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר. נטען כי המבקשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית בסירובם להעביר את הקרקע שרכש לבעלותו, על אף שיתרת התמורה בהתאם להסכם שולמה על ידו, ובמתן הודעת ביטול להסכם במסגרת כתב התביעה שכנגד שהוגש על ידם לבית המשפט המחוזי.

טוען המשיב כי ככל שהחברה הקבלנית לא השלימה את בניית הבית על פי ההסכם הרי שבהתאם לקביעת בית המשפט בהליך בביהמ"ש בכפר סבא, ובערעור שהוגש על פסק דין זה, שולמה מלוא עלות ההשלמה והפיצוי בגין הפרת הסכם הביצוע. משכך, קמה למשיב הזכות להשלים את העסקה לרכישת הקרקע ברישום. בסירובם של המבקשים למלא אחר הוראות ההסכם ולהשלים את העסקה שנעשתה עם המשיב ברישום, הפרו המבקשים את ההסכם הפרה יסודית. מתן הודעת הביטול על ידי המבקשים מהווה אף היא הפרה יסודית של ההסכם המקימה זכות למשיב לקבל הפיצוי המוסכם.

12. בבקשת הרשות להתגונן טוענים המבקשים לקיומו של מעשה בית דין ולהתיישנות עילת התביעה.

לטענתם, גם באם היה זכאי המשיב לפיצוי מוסכם בגין הפרה לכאורה של המבקשים את הסכם המכר, הרי שעילת התביעה נולדה עוד בשנת 2004 ולפני למעלה מעשר שנים ומשכך, התיישנה. לכל הפחות נולדה עילת התביעה לפני כשמונה שנים, עת טען המשיב במסגרת ההליך בבית המשפט בכפר סבא כי המבקשים הפרו את הסכם המכר שנחתם עמו.

טוענים המבקשים לקיומו של מעשה בית דין. לטענתם, משהעלה המשיב טענה להפרת ההסכם על ידם בהליך בבית המשפט בכפר סבא הרי שעילה זו נבלעה בתוך פסק הדין שניתן במסגרת אותו הליך.

לגוף העניין, טוענים המבקשים כי התחייבות הצדדים בהסכמי ההתקשרות הינן שלובות. התחייבויות אלו היו צריכות להתקיים הדדית כבר בשנת 2004, וכל עוד המשיב אינו מקיים את חלקו ואת התחייבויותיו, אין המבקשים מחויבים לקיים את חלקם.

המבקשים דוחים הטענה כי הפרו ההסכם מול המשיב. לטענתם, המשיב הוא שהפר את ההסכמים באופן בוטה כבר ממועד חתימתם ובמשך שנים. לאחר שנים בהן הפר את התחייבויותיו, ועל כן לא זכאי היה לאכיפת התחייבויות המבקשים, מילא המשיב אחר חלק מהתחייבויותיו על פי ההסכמים, ועתר נגד המבקשים לבית המשפט לאכיפת התחייבויותיהם על פי הסכם המכר.

טוענים המבקשים כי פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את תביעת האכיפה שהגיש המשיב, לא קבע כי המבקשים הפרו את הסכם המכר אלא אך קבע כי אין בהפרות המשיב, כנטען על ידי המבקשים, בכדי להוות הפרות המצדיקות את ביטול הסכם המכר. פסק דין זה אינו מהווה מעשה בית דין הקובע כי המבקשים הפרו את הסכם המכר.

דיון והכרעה:

13. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשת הרשות להתגונן על נספחיהם, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הבקשה מגלה טענות הגנה כנגד התביעה, ומשכך, יש לדחותה. להלן טעמיי.

14. טענות המבקשים להתיישנות עילת התביעה ולקיומו של מעשה בית דין, דינן להידחות.

ראשית, אין מחלוקת כי המשיב כלל לא הגיש תביעה כנגד המבקשים בהליך בביהמ"ש בכפר סבא. בהליך שם תבעו המבקשים את המשיב והחברה הקבלנית בגין הפרת הסכם הביצוע. תביעה שכנגד הוגשה אך על ידי החברה הקבלנית. מעבר לכך כי פסק הדין בהליך שם לא דן בהפרות הסכם המכר, הרי שממילא כלל השתק העילה כלל אינו מתקיים בענייננו שעה שהמשיב, אשר לא היה התובע בתביעה הראשונה כי אם הנתבע, אינו מושתק מכוחו של פסק הדין שניתן באותו הליך גם אם הטענות המועלות בתביעה בפני הן אותן טענות שהועלו בתביעה הראשונה כטענות הגנה.

המבקשים טוענים כי עילת התביעה לפיה הפרו, לכאורה, את הסכם המכר נולדה עוד בשנת 2004 ולכל המאוחר בשנת 2006. מעבר לכך כי לא הונח כל בסיס עובדתי לטענה זו הרי שטענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמים שנחתמו בין הצדדים בשנת 2004 ועם התנהלות הצדדים במהלך השנים שלאחר חתימת ההסכמים, כפי שפורטה לעיל.

מעבר לכך, עילת התביעה מכוחה עותר המשיב לחיוב המבקשים בפיצוי המוסכם נולדה עקב סירובם של המבקשים בשנת 2010 להשלים את הסכם המכר ברישום הבעלות על שמו, וזאת לאחר שסולקה יתרת התמורה ולאחר שהמשיב והחברה הקבלנית שילמו את מלוא עלות השלמת הבניה והפיצוי בגין הפרת הסכם הביצוע בהתאם לפסק הדין שניתן בערעור בבית המשפט המחוזי בשנת 2010.

לגישתם של המבקשים עצמם התחייבויות הצדדים בהסכמים הינן התחייבויות שלובות וכל עוד לא מולא חלקו של המשיב בהסכמים לא היו הם מחויבים לקיים את חלקם.

בהסכם המשולש שנחתם בין המבקשים, המשיב והחברה הקבלנית הותנתה מכירת המגרש למשיב והעברת הבעלות על שמו בקיום התחייבויות החברה הקבלנית על פי הסכם הביצוע והשלמת בניית הבית על פי ההסכם.

הנה כי כן, עילת התביעה של המשיב הקמה מסירובם של המבקשים להשלים העסקה ברישום לאחר שקוימו ההתחייבויות בהתאם להסכם הביצוע בהתאם לפסקי הדין, נולדה בשנת 2010 ולא קודם לכן.

מעבר לכך, המשיב אף עותר לחיוב המבקשים בפיצוי המוסכם בשל הפרתם היסודית את ההסכם במתן ההודעה על ביטולו של ההסכם, הודעה שניתנה במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגישו לבית המשפט המחוזי, עילת תביעה שנולדה אף היא רק בשנת 2010.

15. גם לגוף העניין סבורני כי אין הבקשה מגלה הגנה כנגד התביעה.

המבקשים פירטו בהרחבה בבקשה את השתלשלות העניינים וההליכים שהתנהלו בין הצדדים מאז נחתמו ההסכמים בשנת 2004.

ואולם, נקודת המוצא לבחינת טענות המבקשים כיום הינה קביעות פסק הדין החלקי שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 9.1.13. כאמור, תבע המשיב בבית המשפט המחוזי את אכיפת הסכם המכר ומנגד, תבעו המבקשים את ביטולו של ההסכם.

ודוק, טענות המבקשים בבקשה בפני נטענו במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, נדונו והוכרעו בפסק הדין.

בהליך שם טענו המבקשים כי המשיב, התובע שם, לא מילא אחר ההתחייבויות שנקבעו בהסכמים, לא מילא אחר ההסכמים ואף לא מילא אחר פסקי הדין וצווי בית המשפט שניתנו בעניינו (סעיף 14 לפסק דין). עוד טענו כי המשיב הפר בעבר וממשיך להפר את ההסכמים באופן יסודי, כי לא שולמה מלוא התמורה בגין המקרקעין, המשיב חרג מתוכניות הבניה המאושרות, ביצע עבירות בתחום התכנון והבניה, עושה שימוש במקרקעין שבחזקתו החורג מהאמור בהסכמים ומטריד את המבקשים בהתנהגות אלימה כלפיהם (סעיף 15 לפסק הדין).

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעה האכיפה ודחה את התביעה שכנגד להצהיר על בטלות ההסכם. נקבע בפסק הדין כי גם באם היתה מתקבלת טענת הנתבעים (המבקשים כאן) כי ההסכמים הופרו, לא הוכח כי ההפרות הנטענות הינן יסודיות ומצדיקות את ביטול ההסכמים. מעבר לכך, הנתבעים עצמם בחרו בהתנהגותם במהלך השנים בדרך של קיום הסכם המכר, ולא פעלו מעולם לבטלו, ודאי שלא תוך זמן סביר, עד שהגישו את התביעה שכנגד.

בית המשפט דחה טענת המבקשים לפיה הפרת הסכם הביצוע היא גם הפרת הסכם המכר וקבע כי אין מקום לבחון את טענות המבקשים אשר עניינן הפרת הסכם הביצוע.

מעבר לכך, נקבע כי טענת המבקשים לאי תשלום מלוא התמורה עבור המקרקעין הופרכה לאור קביעת בית המשפט (בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ) כי מלוא החוב סולק.

בית המשפט בחן את טענות המבקשים להפרות מצד המשיב וקבע כי אין בהפרות אלו, ככל שהיו, כדי להצדיק ביטול הסכם המכר.

עוד קבע בית המשפט כי גם לו היה מגיע למסקנה כי אופיין והצטברותן של ההפרות מצדיקים את ביטול ההסכם הרי שנוכח התנהלות המבקשים במהלך השנים, ממועד עריכת ההסכמים בשנת 2004 ועד הגשת התביעה שכנגד בשנת 2010, אין מקום לביטול הסכם המכר. המבקשים מלא ביטלו מועלם את ההסכם, זאת למרות שהיו מודעים להפרות הנטענות במשך מספר שנים לפני שהגישו את התביעה שכנגד. הודעת הביטול ניתנה רק במסגרת כתב התביעה שכנגד באיחור ניכר בן מספר שנים ואינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות) למתן ההודעה "בתוך זמן סביר" לאחר שנודעה ההפרה. עוד קבע ביהמ"ש מכלול צעדיהם במהלך השנים מעיד על רצונם לאכוף ההסכם ולא לבטלו.

16. לאור קביעותיו הברורות של פסק הדין בבית המשפט המחוזי יש לבחון את עילת התביעה וטענות ההגנה של המבקשים. כאמור, עילת התביעה הינה כי המבקשים הפרו את ההסכם שעה שסירבו לקיים התחייבותם על פי הסכם המכר להשלמת העסקה ברישום לאחר שהמשיב שילם מלוא התמורה ומילא אחר קביעות פסקי הדין בהליכים השונים.

לא מצאתי לקבל טענת המבקשים לפיה אין בקביעות בפסק הדין במחוזי כדי להוות מעשה בית דין לתביעה בפני, שכן בית המשפט שם קבע כי לא היו בהפרות המשיב כדי להצדיק ביטול הסכם המכר ואולם, לא קבע כי המבקשים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת האכיפה תוך שהוא מקבל את טענות המשיב כי מלוא התמורה בעבור המקרקעין שולמה, וכי לא היה בהפרות הנטענות על ידי המבקשים, ככל והיו הפרות, כדי להצדיק את ביטול ההסכם.

משמעותן של קביעות אלו בפסק הדין וקבלת תביעת האכיפה הינה כי המבקשים בסירובם לקיים התחייבותם על פי הסכם המכר הפרו את הסכם המכר. בהסכם המכר נקבע כי כל צד שיפר את החוזה או אחד מסעיפיו הפרה יסודית יחויב בתשלום הפיצוי המוסכם. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת, והמבקשים אף אינם טוענים אחרת, כי סירוב להעברת הבעלות ברישום הינו בגדר הפרה יסודית של הסכם מכר.

מעבר לנדרש יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע כי במהלך השנים לא פעלו המבקשים לביטול ההסכם, על אף שהיו מודעים להפרות הנטענות במשך מספר שנים, וכי "בפועל, רק הגשת התביעה שכנגד מהווה, על פי הפסיקה, הודעת ביטול כזו". (סעיף 24 לפסק הדין). עוד הוא קבע כי ההפרות הנטענות לא מצדיקות את ביטול ההסכם וכי אף בחלוף זמן כה ממושך מהמועד בו החל "מרוץ הזמן" לביטול ההסכם, והוא לא בוטל, לא ניתן כיום לבטלו.

טוענים המבקשים בסיכומיהם כי עצם הגשת התביעה שכנגד שמהווה הודעת ביטול אינה מהווה הפרה מצידם כל עוד לא החליט ביהמ"ש על כך, ולאחר שנדחתה טענתם במסגרת פסק הדין הם מילאו אחריו ומשכך, אין לקבוע כי הפרו.

טענה זו אין בה ממש. כבר נקבע בפסיקה כי מסירת הודעת ביטול שלא כדין הינה הפרה יסודית של החוזה המזכה את הצד שכנגד בסעדים על פי חוק ובפיצוי המוסכם ככל ונקבע בהסכם. (ראה בין היתר פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המשיב בסיכומיו).

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי לא היתה כל הצדקה למתן הודעת הביטול, ההודעה שניתנה במסגרת התביעה שכנגד. הפרת ההסכם הינה בעצם מתן הודעת ביטול שנדחתה בענייננו. ברי כי מילוי המבקשים אחר פסק הדין, לאחר שנדחתה תביעתם לביטול ההסכם, אין בה כדי לתקן ההפרה בעצם מתן הודעת הביטול.

17. לא מצאתי כי יש בבקשת הרשות להתגונן טענות נוספות היכולות לשמש הגנה כלשהי כנגד תביעת הפיצוי המוסכם. כאמור, כל טענות המבקשים בבקשה מתייחסות להליכים או להפרות שנולדו עוד בטרם ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. אין בבקשה כל טענה לפיה לאחר מתן פסק הדין התקיים מאורע כזה או אחר אשר מכוחו קמה למבקשים זכות לסעד כספי הניתן לקיזוז מסכום התביעה.

המבקשים פירטו בבקשה הפרות של המשיב את ההסכמים לאורך השנים ואולם, אף אחת מטענות אלו לא תורגמה על ידי המבקשים לעילה מכוחה זכאים הם לסעד כספי הניתן לקיזוז מסכום התביעה. המבקשים אף לא העלו בבקשה כל טענה כנגד סכום הפיצוי המוסכם וביהמ"ש לא התבקש להתערב ולהפחיתו.

18. נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, וכך אני מורה.

ניתן פסק דין בהתאם לעתירה בכתב התביעה.

המשיב רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

אני מחייבת את המבקשים בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ה, 16 יוני 2015, בהעדר הצדדים.