1. ביום 20.3.14 החליט פקיד התביעות בשאלת מעמדו של העובד גאברא מקאיל קאהסי (הנתבע 2 בתיק זה להלן - העובד) כי שררו בינו לבין התובע יחסים של עובד ומעסיק בתקופה של שלושת החודשים שקדמו למועד התאונה שבה נפגע העובד ביום 5.3.12 במהלך עבודתו ובמסגרת עבודתו אצל התובע.
2. בעקבות החלטה זו של פקיד התביעות וביום 27.7.14 הגיש התובע תביעה שבמסגרתה השיג על אותה החלטה ומשכך עתר לסעד לפיו התבקש בית הדין לקבוע כי "התובע היה מעסיקו של העובד מיום 2.3.12 דהיינו יומיים בלבד עובר לפגיעה וכי אין להחיל עליו הוראות סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995."
3. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות ולאחר שנשמעו סיכומי הצדדים שלשום, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.
4. תחילה ייאמר - כי היה מקום לדחות את התביעה ולו מהטעם שכבר מתוך תצהיר העדות הראשית שהגיש התובע בהליך, עולה, מניה וביה, כי העובד הועסק אצלו תקופות שונות מהנטען בכתב התביעה: כך למשל כתב התובע בתצהירו כי התובע עבד אצלו בעבודות ניקיון שאותן ביצע עבור לקוח בשם יוסי אוזן כבר ביום 7.11.11 וכן כי העובד הועסק על ידו גם ביום 20.11.11 באתר "מליבו" ברמת החייל ובנוסף עבד אצלו גם בתאריכים 28.2., 29.2, 1.3, 4.3, 5.3. בתצהיר העדות הראשית ציין התובע גם כי העובד אף הועסק בתאריכים 8.11.11 ו-9.11.11 באפ"ם משקאות וכי הוא ששילם לתובע שכר למרות שהתובע לא עבד אצלו ישירות בתקופה זו. די בעובדות אלה, שבהן הודה התובע בתצהירו ובכך שאין בינן לבין הנטען בתביעה חפיפה והתאמה כדי לדחות את התביעה. תביעה שבמסגרתה התבקש כזכור סעד הצהרתי המאשר את נכונות הטענות העובדתיות שבכתב התביעה.
5. זאת ועוד, נראה כי אף לו היינו מתעלמים מהניסוח שבכתב התביעה ורואים בהליך השגה על הקביעה של פקיד התביעות, שלפיה התובע העסיק את העובד במהלך תקופה של 3 חודשים שקדמו למועד הפגיעה אלא במועדים הנטענים בתצהיר, הרי שלא היה מקום לקבל את התביעה. הן לנוכח הסתירות שבגרסת התובע, שעל חלקן עמדנו לעיל וכפי שעוד יפורטו להלן, הן לנוכח החסר במסמכים רלבנטיים ומהותיים, שאותם חייב לנהל מעסיק על פי הדין המתעדים את העסקת העובד והן בשים לב לכך שהתובע לא דיווח ואף לא שילם לנתבע דמי ביטוח בגין העסקת העובד במועדים הנדרשים על פי הדין.
6. יודגש כי בנסיבות אלה, אף לו סברנו כטענת התובע, כי הנטל להוכיח את תקופת ההעסקה היה מוטל על הנתבע, הרי שמשעה שהתובע הודה בנכונות האמור בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע - שבה הודה התובע בהיכרות עם העובד משך שלושה חודשים; בהעסקה ישירה של התובע במועד קרות התאונה ובסמוך לכך וכן בתשלום שכר לעובד משך כשלושה חודשים שבהם עבד לשיטתו אצל "מעסיקים אחרים" בפרויקטים של התובע (בלא לספק פירוט נוסף לגבי מהות וצורת העסקה זו אצל המעסיקים האחרים) - הרי שנטל הראיה עבר אל כתפי התובע. נטל שהתובע לא עמד בו (לעניין אישור התובע את נכונות האמור בהודעה ר' עמ' 4 לפרוטוקול עדותו של התובע שורות 14-19). זאת בשים לב לכך שהתובע לא דיווח על העסקת העובד לנתבע במועדים המתחייבים בדין (אלא רק בחודש נובמבר 2012); לא שילם עבורו דמי ביטוח גם בגין תקופות העסקה שבהן הודה וכן, לא הציג רישומים המתעדים את העסקת העובד בתקופות הללו שאותם היה עליו לערוך על פי הדין ובכלל אלה: פנקס שכר; פנקס שעות עבודה; תלושי שכר או דיווח לשירות התעסוקה; הסכם עבודה לפי חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991 או למצער הודעה לעובד על תנאי העבודה לפי חוק הודעה לעובד (תנאי העבודה) התשס"ב – 2002 וביתר פירוט:
7. במסגרת הודעתו של התובע לחוקר הנתבע (נ/!) מסר התובע כאמור כי העובד עבד אצלו מספר ימים לפני האירוע באופן ישיר, "אולי קודם לכן עוד תקופה קצרה" וכן מסר כי הוא הכיר את העובד כ-3 חודשים לפני התאונה וכי בתקופה זו הוא היה בקשרי עבודה עם מעסיקים אחרים (של העובד) אשר העבירו לו כסף שאותו שילם לעובד ולכן - לשיטתו, הוא לא העסיק את העובד באופן ישיר במהלך כל התקופה מושא המחלוקת. משמע, מגרסתו הראשונה בזמן של התובע עולה לכאורה כי הוא הכיר את העובד כ-3 חודשים לפני התאונה וכי הוא זה ששילם את שכרו של העובד במהלך כל אותה תקופה אשר בחלקה אף העסיק את העובד באופן ישיר.
8. על יסוד הודעה זו קבע פקיד התביעות כי משהתובע הוא זה ששילם את שכרו של העובד ומשהתובע לא סיפק הסבר לשוני בצורת ההעסקה באופן ישיר ובאופן עקיף באמצעות מעסיקים אחרים בתקופות השונות - הרי שיש לראות בתובע כמעסיק במהלך התקופה של שלושת החודשים שקדמו לאירוע התאונתי.
9. במהלך הדיון שהתקיים בפנינו התובע לא השכיל לספק הסבר שיש בו כדי לסבר את האוזן באשר לשוני בצורות ההעסקה כאמור ובנוסף הוא לא הציג בפני בית הדין מסמכים ורישומים המתעדים את העסקת העובד, היקפה משכה ותנאיה שאותם הוא מחויב לנהל על פי הדין ואשר לפחות לגבי חלק מהם הפרת החובה הרישומית כאמור מהווה גם עבירה פלילית .
10. לעניות דעתנו, לאי הצגת מסמכים כאמור יש ליתן משמעות ראייתית מוגברת הפועלת לחובת התובע. זאת משיקולים של "מדיניות ראייתית" ונוכח תכליתן וחשיבותן של החובות הרישומיות כאמור אשר נועדו, בין היתר, למנוע פגיעה בזכויות העובדים. במיוחד שעה שמדובר בפגיעה בסיכויי המימוש והמיצוי של זכויות סוציאליות מן המשיב בשל אי קיום חובות רישומיות או חובות דווח המוטלות עליו על פי הדין ובמיוחד שעה שמדובר באוכלוסייה מוחלשת של עובדים זרים שאליה משתייך העובד (לעניין תכליתן וחשיבותן של החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ר' עפ (ארצי) 29785-07-13 א. דינמיקה שרותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל (9.5.17); לעניין שיקולי מדיניות ושיקולים ערכיים המשליכים על קביעת כללים ראייתיים ר' ע"ע (ארצי) 66379-09-14 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד התקשורת (15.9.16)).
11. על כל אלה יש להוסיף את הסתירות המהותיות או החסרת עובדות מהותיות בתצהיר התובע, הן לגבי מועדי ההעסקה של העובד והן לגבי זהות "המעסיקים" הנטענים של העובד במהלך התקופות מושא המחלוקת. כך למשל, בהודעת התובע לחוקר הנתבע נמסר כאמור כי העובד הועסק משך שלושת החודשים שקדמו לאירוע התאונתי אצל מעסיקם שונים, כאשר התובע רק שילם את שכרו ואילו בתצהיר העדות הראשית מוזכר מעסיק אחד בלבד "אפם משקאות". סתירה אשר התובע לא ידע ליישב אותה גם שעה שניתנה לו הזדמנות לעשות כן בחקירה הנגדית (ר' עמ' 9 לפרוטוקול עדותו של התובע שורות 30-33).
12. באומרנו זאת לא נעלמו מעינינו הראיות שהציג התובע לתמיכת גרסתו, ובכלל אלה עדות העד מטעמו מר ג'אמיל לאמי, עדות התובע וכן "יומן עבודה" ידני שצורף לתצהירו. לטעמנו אין ליחס משקל משמעותי לראיות אלה, במיוחד על רקע החסר בראיות הישירות והמתבקשות כאמור. מעבר לכך יצוין - כי יומן העבודה אינו מדבר בעד עצמו וגם על פי עדות התובע אינו משקף באופן מדויק את נוכחות העובדים בעבודה לרבות ימי העבודה הנטענים והמועטים של התובע (ר' ע' 8 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע שורות 27-29). אשר לעדותו של עובד התובע, אשר העיד כי למעט ביום התאונה הוא לא פגש ולא ראה את העובד, הרי שיש ליתן משקל לכך שמדובר בעובד של התובע ומי שמוצא את פרנסתו אצל התובע. זאת מעבר לעובדה שגם על פי גרסת התובע העובד הועסק אצלו גם בתקופות נוספות שקדמו לתאונה.
13. אשר לסתירות בגרסת העובד, לרבות הסתירות הנוגעות לאופן ולמקום האיסוף לעבודה, הרי שגם לכך אין ליתן משקל ראייתי מופרז על רקע המכלול ובמיוחד - על רקע העובדה שהתובע העסיק את העובד לפחות חלק מן התקופה מושא המחלוקת ושילם לו שכר עבור כולה. דהיינו על רקע העובדה שבה הודה התובע שלפיה הוא היה בקשרי עבודה מסוג כלשהו עם התובע באופן ישיר או עקיף במהלך כל התקופה מושא המחלוקת.
14. אשר לנושא ההוצאות, הרי שלאור הסכמת הצדדים, ההוצאות שבהן חויב העובד (הנתבע 2) מבוטלות משב"כ התובע, בהגינותו, ויתר על הוצאות אלה. לאור השאלות המשפטיות שנדונו בהליך, הנוגעות להיבט הראייתי, לא ראינו מקום לחייב את התובע בהוצאות, חרף דחיית התביעה.

ניתן היוםכ"ד תמוז תשע"ז (18 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.