לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר

התובע

1. WELDSALASI HABTENARIAM

ע"י ב"כ: עו"ד ליאב עמר

-

הנתבעים

1. גנדי וולושין

2. איליה קרטיש

3. ענבר (י.צ.) שרותים בע"מ

4. אברהם רוטמן ושות בעמ

פסק דין

בפנינו תביעת התובע, נתין אריתריאה, לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת

עבודתו אצל הנתבעות וסיומה.

1. העובדות בתמצית וההליך –
2. התובע, נתין אריתריאה, הועסק באתרי בנייה שונים, לרבות באתרי בניה של הנתבעת 4.
3. לחלק מכתבי הטענות של הצדדים צורפו כרטיסי עובד של התובע לגבי חלק מתקופת העסקתו, בהם פורט שעות עבודתו של התובע, על כרטיסי העובד לרוב מצוי שמה של הנתבעות 3 ו-4 . כמו כן הוצגו תלושי שכר לחלק מתקופת העסקת התובע.
4. כעולה מנספח א' לתצהיר גב' סימה ענבר נחתם הסכם קבלני לאספקת עובדים בין וולשין גנדי-אגרד לבין הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת 3 או חברת ענבר") . בהסכם זה נקבע כי תשלום בגין שעת עבודה אותה תשלם חברת ענבר כולל הוצאות שכר עבודה, תנאים סוציאליים, הוצאות נסיעה והוצאות כלליות וכל הוצאה אחרת הדרושה לאספקת העובדים. הוצגו 3 הסכמים כאלה אחד מיום 13.9.09, השני מיום 7.2.10 והשלישי מיום 19.1.11.
5. בין הנתבעת 3 ל-4 נחתם הסכם בנוגע לאספקת עובדים שלא הוצג.
6. תמצית טענות הצדדים-טענות התובע
7. לטענת התובע הנתבעים 1-3 הינם קבלני כוח אדם אשר העסיקו אותו במספר פרוייקטים החל מיום 1.7.2011 ועד ליום 17.3.14. התובע הוצב לעבודה באתרים של הנתבעת 4 – חברת אברהם רוטמן ושות בע"מ מחודש 3/13 ועד לסוף ינואר 2014. לאחר מכן תיקן התובע את האמור וטען כי הוצב לעבודה באתרים של הנתבעת 4 עד לסוף 3/14.
8. הנתבע 1 – וולשין גנדי והנתבע 2 קרטש איליה, הם אלו שהפיקו תלושי שכר על שם התובע. אולם בדיעבד נודע לתובע כי היו תלושי שכר נוספים שהופקו לו במהלך תקופת העסקתו על ידי גורמים נוספים ( אג.ר.ד). לטענת התובע הנתבעות העסיקו אותו כמעסיקות במשותף. 1-3 כל התקופה ואילו הנתבעת 4 מ3/13-3/14.
9. התובע הועסק באתרי בניה בתפקיד של עובד כללי. התובע השתכר שכר שעתי שעמד על תעריף של 25 ₪ נטו לשעה.
10. התובע עבד במתכונת העסקה קבועה, בימים א-ה החל משעה 7.00-17.00 ( 9.5 שעות לאחר ניכוי הפסקה) ובימי שישי מהשעה 7.00-14.00 ( 6.5 שעות לאחר ניכוי הפסקה), סה"כ 54 שעות שבועיות שהן 233 שעות חודשיות.
11. שכרו של התובע שולם לו במזומן מבלי שנמסרו לו בזמן אמת תלושי שכר למעט בחמשת החודשים האחרונים לעבודתו .
12. לטענת התובע במהלך תקופת העסקתו זהות המעסיקה שלו לא היתה ידועה לו ,הוא ידע שהוא מוצב לעבודה באתרי בניה באמצעות קבלני כוח אדם חיצוניים שמסרו לו פנקסי שעות לתיעוד שעות עבודתו מידי יום.
13. לטענת התובע בכל תקופת העסקתו קיבל שכר יסוד בלבד והנתבעים נמנעו מלשלם לו את הזכויות המגיעות לו.
14. לטענת התובע על היחסים בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי (7009/2010) מיום 21.1.2010 שנחתם בין התאחדות הקבלנים והבונים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ההסתדרות עובדי הבניין והעץ ( להלן:"ההסכם הקיבוצי") או צו ההרחבה שהרחיב את ההסכם הקיבוצי מיום 5.7.2010 ( להלן: צו ההרחבה בענף הבנין") או לחלופין צו ההרחבה בענף אספקת כוח האדם שהרחיב את ההסכם הקיבוצי הכללי 7003/2004 שנחתם בין ארגון לשכות המסחר לבין ההסתדרות העובדים הכללית הוחדשה והסתדרות העובדים הלאומית ( להלן:" צו ההרחבה בענף כוח האדם").
15. לטענת התובע פוטר מעבודתו ביום 16.3.14 לאלתר וללא שום סיבה מוצדקת.
16. לטענת התובע, זכאי הוא להפרשי שכר יסוד וגמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים , דמי הודעה מוקדמת, תשלום בגין עדכוני שכר, דמי נסיעות, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר. התובע תובע מהנתבעים 1-3 סל כולל של 67,400 ₪ והנתבעת 4 סך כולל של 26,802 ₪.
17. טענות הנתבעים 2-4
18. לטענת הנתבעים 2-4 מעסיקו של התובע היה הנתבע 1 או אישיות משפטית בשליטתו בשם "אגרד" ח.פ 304395890. הנתבעת 3 ציינה כי העובדה שהיא משמשת כחברת כוח אדם אין בה כדי לחייבה בגין המגיע לתובע. לטענתה הנתבע 1 הוא היה קבלן כוח אדם ואילו הנתבעת 3 היתה מתווכת בלבד בינו לבין מזמין העבודה לגבי אספקת העובדים, כמו התובע.
19. לטענת הנתבע 2 הוא היה עובד של הנתבע 1 וכי לאחר שראה כי הנתבע 1 איננו מתכוון לשלם לתובע נרתם ושילם לתובע את שכרו בחודשים 11/13-3/14 ואלו המועדים שהתובע עבד אצלו. לטענת הנתבע 2 הוא הגיע להסכמה עם התובע כי מחודש 11/13 הוא יעסיק את התובע וזאת מבלי שיהיה מחוייב בגין הזכויות אותם צבר התובע, אם בכלל במהלך תקופת עבודת התובע אצל הנתבע 1 ובאופן שמועד תחילת עבודת התובע אצל הנתבע 2 יהיה מ11/13 וללא תחולה רטרואקטיבית.
20. עוד טוענים הנתבעים כי השכר ששולם לתובע היה בשיעור של 27.5 ₪ ברוטו לשעה ( 25 ₪ נטו). וכי אין בידי התובע להוכיח את מספר השעות הנוספות בהם עבד. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא פוטר אלא המשיך לעבוד אצל הנתבע 1 לטענת הנתבעות 2- 4 התובע עבד רק מחודש 4/13 ועד 1/14, 10 חודשים בלבד וכי הנתבעת 4 העבירה לקבלן כוח האדם באמצעות הנתבעת 3 את מלוא השכר המגיע לתובע.
21. לטענת הנתבעת 3 היא שילמה עבור התובעת לנתבע 1 שכר כולל של 35 ₪ ברוטו וזאת בהתאם לדוחות נוכחות שהעביר הנתבע 1. התובע לא פוטר אלא הפסיק להגיע לעבודה והחל לעבוד באמצעות קבלן כוח האדם הנתבע 1 במקום עבודה אחר. ובכל מקרה לא עבד אצלם במשך שנה שלמה. הנתבעים מכחישים את שאר רכיבי התביעה.
22. לטענת הנתבעים 3-4 רק כרטיסי נוכחות שמוטבע עליהם את שם חברת רוטמן הם כרטיסי הנוכחות הרלוונטים לגבי העובד כאשר הם נושאים חתימת מהנדס ביצוע מטעם החברה, מר אלכס גרינברג.
23. כמו כן טוענים הנתבעים כי התובע שימש כעובד ניקיון.
24. לטענת הנתבע 1
25. לטענת הנתבע 1 הוא עבד כקבלן משנה עם חברת ענבר וסיפק להם כוח אדם בעיקר בתחום הבניה . משכך נחתמו בינו לבין ענבר הסכמי התקשרות שצורפו לתצהירו. התשלום נעשה על בסיס שעתי כאשר השכר השעתי נע בין 28-38 ₪ לשעה שכלל את הכל. באופן שנשאר 5 ₪ לשלם לכל הזכויות, לרבות הרווח. הקשר בינו לבין ענבר הסתיים ב4/14. הוא והנתבע 2 היו שותפים והקימו יחדיו עסק שנקרא אגרד גוב ( ראשי תיבות של איליה, גנדי, רוקסלנה אשתו ודנה אשתו של אליה). הנתבע 2 המשיך לעבוד עם ענבר בלעדיו. יש תביעות בנדון ביניהם. הנתבע 1 מודה כי התובע עבד תחתיו באמצעות חברת ענבר והנתבע 2 בשנים 2011-14.
26. ההליך
27. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבע1 העיד הנתבע 1 לאחר שמסר את תצהירו במועד מאוחר יותר וזאת בהתאם להחלטת בית הדין בנדון. מטעם הנתבע 2 העיד הנתבע 2. מטעם הנתבעת 3 העידה הגב' סימה ענבר ומטעם הנתבעת 3 העיד מר יניב רוטמן . הגב' סימה ענבר מסרה תצהיר משלים נוכח העובדה כי הנתבע 1 מסר את תצהירו באיחור.

דיון והכרעה-

זהות המעסיק-המסגרת הנורמטיבית

1. סוגיית זהות המעביד מתעוררת לא אחת במערכות יחסים בהן מעורבים מספר צדדים בהעסקתו של העובד, כאשר פעמים רבות סימני ההיכר לזיהוי המעביד אינם חד משמעיים ורק מכלול הסימנים עשויים לסייע באיתור המעביד הנושא בחובות כלפי העובד.

פסק הדין המנחה בסוגיה הוא דב"ע (ארצי) נב/142 – 3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כ"ד (1) 535 (1992) שבו קבע בית הדין הארצי את מבחני עזר הבאים לצורך איתור המעביד במסגרת יחסי עבודה משולשים: א) כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; ב) בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; ג) מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה; ד) מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; ה) מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; ו) מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; ז) כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה מיהו המעביד; ח) מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; ט) למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו; י) האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה, ובו משתלב העובד, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה.

1. בע"ע (ארצי) 1334/04 טופר – מועצה מקומית תל שבע (מיום 29.12.2004) קבע בית הדין הארצי לעניין ההכרעה בשאלת זהות המעסיק כך:

"המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין.

על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד

ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל

בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא –

מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו

האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל,

פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן".

1. בפסק דין מאוחר יותר, ע"ע (ארצי) 478/09 חסידים – עיריית ירושלים (מיום 13.1.2011) דן בית הדין הארצי ביחסי עבודה משולשים – עובד, חברת כוח אדם ומשתמש – וקבע כי החזקה שנקבעה בעניין כפר רות לפיה המשתמש הוא המעביד אלא אם יוכח שקיומה של התקשרות אותנטית אינה קיימת עוד, אולם גם לא קיימת חזקה הפוכה. עוד נפסק כי יש ליתן תוקף להעסקה אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציות או של כוח אדם אלא אם מדובר בהסדר פיקטיבי שמטרתו להתחמק ממחויבות המעביד. לסיכום נקבע כך:

"זהות המעסיק לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס

מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית

ולגיטימית עם קבלן המשנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים

בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו".

1. הפסיקה הכירה במצב שבו מועסק עובד ע"י שני מעבידים במקביל ובמספר פסקי דין הוטלה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי כלפי העובד כמעסיקים במשותף, לצורך תשלום זכויותיו של האחרון, בנימוק שעל המשתמש מוטלת האחריות להבטיח שהצד השלישי מכבד את חוקי העבודה לרבות החובה לשלם את שכר של העובד ויתר זכויות המגן [ראו דב"ע (ארצי) מג/22 – 2 גבע – מדינת ישראל, פד"ע טז 318, 327 (1985); דב"ע (ארצי) נד/96 - 3 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי הארצי בע"מ – עאבד, פד"ע כט 151 (1995) (להלן: פס"ד מחלקת הבניה); ע"ע (ארצי) 273/03 שוואב – מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מיום 2.11.2006; ע"ע (ארצי) 1362-02 חזין – תנופה שירותי כוח אדם, מיום 5.11.2006;

בע"ע (ארצי) 1218/02 Xue Bin – א. דורי – חברת לעבודות ההנדסיים בע"מ (מיום 20.3.2003) קבע בית הדין הארצי כי –

"על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו ע"י חברת כח אדם, קבלן

משנה, או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי

קבלן המשנה המועסקים באתרי הבניה שלו יקבלו את שכרם. אחריות

המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים

יקבלו את שכרם".

1. בקביעה זו של בית הדין באה לידי ביטוי המדיניות שהותוותה על ידו ולפיה יש

להבטיח את אכיפתם של זכויות המגן ולסייע בכך. ובלשונו של בית הדין בפסק

דין מחלקת הבניה שצוין לעיל:

"בהעדר חקיקה המגינה על עובדים – המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר

כוללים מספר גופים משפטיים – מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה

פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט

העבודה ולקדם מטרותיהם של חוקים אלה.

בית הדין אינו צריך להמתין לחקיקה או לחקיקת משנה לפתור את הבעיה של

עובד המועסק ביחסי עבודה מורכבים. על בית הדין מוטלת האחריות לפסוק תוך

התחשבות במטרה הגלומה בחוקי המגן של משפט העבודה, אפילו כרוך הדבר

בחיפוש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של

חוקי העבודה המגן והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או

לעקיפתם".

1. בסעיף 25 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק להגברת האכיפה"), נקבע אימתי יראו את מזמין העבודה כנושא באחריות אזרחית כלפי העובד, בגין עובדי קבלן המועסקים אצלו, בהאי לישנא:

"25(א) חובת מעסיק שהוא קבלן, כלפי עובדו, לפי הוראת חיקוק המנויה

בתוספת השלישית ולפי הוראות צווי הרחבה המנויות בסעיף קטן (ב) תחול

גם על מזמין השירות בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השירות אצלו,

בהתקיים כל אלה:

(1) השירות ניתן אצל מזמין השירות באמצעות ארבעה עובדים לפחות; לעניין

זה אחת היא אם השירות ניתן בידי עובדים המועסקים בידי אותו קבלן או

קבלנים שונים;

(2) השירות ניתן במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף;

(3) נמסרה הודעה למזמין השירות כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב) שלהלן,

והחובה לא מולאה בידי הקבלן עד תום 30 ימים ממועד מסירת ההודעה

כאמור..."

1. ככלל מוטלת אחריות על מזמיני שירות, המעסיקים ארבעה עובדים לפחות באמצעות
2. קבלן כוח אדם. עם זאת, בחוק להגברת האכיפה נקבע גם חריגים בהקשר זה, בסעיף
3. 28 , כדלקמן:

"28(א) כרת מזמין שירות חוזה עם קבלן, שמתקיים בו אחד התנאים

המפורטים להלן, תחול על מזמין השירות אחריות אזרחית כלפי עובד של

הקבלן המועסק אצלו, לפי הוראות סעיף 25, אף אם לא מתקיימים לגבי

השירות התנאים שבסעיף קטן (א)(1) ו–(2) של הסעיף האמור, וכן לא יחולו

לגביו ההגנות לפי סעיף 27:

(1) בחוזה או בהצעתו של הקבלן לא פורטו בכתב רכיבי השכר שישלם הקבלן

לעובדיו וכן עלות השכר המינימלית, הצהרת הקבלן על עלויות נוספות כולל

רווח, והתחייבות של מזמין השירות לתשלום בסכום שלא יפחת מעלות השכר

המינימלית והעלויות הנוספות כאמור;

(2) עלות השכר המינימלית כאמור בפסקה (1) פחותה מערך שעת עבודה שנקבע

לפי סעיף קטן (ב);

(3) מזמין השירות משלם בפועל לקבלן סכום הנמוך מערך שעת עבודה שנקבע

לפי סעיף קטן (ב), בעבור שעת עבודה לעובד של הקבלן. ...".

1. עוד טרם נחקק החוק להגברת האכיפה, אשר נכנס לתוקפו ביום 19.6.2012, הוטלה
2. בפסיקת בתי הדין לעבודה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי כלפי העובד,
3. בנימוק שתכליתם של דיני עבודה לוודא כי העובדים הזקוקים להגנה יזכו לה. ראו, בין
4. היתר: ע"ע (ארצי) 326/03 מדינת ישראל-משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש –
5. צ'פקוב, [פורסם בנבו] (20.2.06);

מן הכלל אל הפרט

1. בענייננו, לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים ומכלול העדויות והראיות, מצאנו כי יש להכיר בנתבעים 1 – 3 כמעסיקים במשותף של התובע לתקופה מ1.7.11 ועד 3/13 ואילו מהתקופה של 3/13 ועד 2/14 (כולל) להכיר בנתבעים 1-4 כמעסיקים במשותף וזאת מהנימוקים המפורטים, וכפי שיפורט בהמשך בכל הנוגע למועד סיום העסקה.
2. הוכח בפנינו כי היו מעורבים בהעסקת התובע מספר גורמים, מי שפיקח עליו בפועל ביומיום - מנהלי העבודה באתרים בו הוצב לעבודה, קרי הנתבעת 4 , וכן מי שהביא אותו לעבודה ושילם לו את שכרו- הנתבעים 1-2 ששימשו קבלני משנה של הנתבעת 3.

עיון בעדותו של התובע מעלה כי למעשה הוא הכיר בעיקר שלושה אנשים בקשר

לעבודתו, מר איליה ומר גנדי שהביאו אותו לעבודה ושילמו לו את השכר כל תקופת

העסקתו ואת מר אלכס מנהל העבודה מחברת רוטמן שאמר לו מה לעשות בעבודתו

וחתם על שעות עבודתו בכרטיס הנוכחות ואת מר מיכאל מחברת רום גבס שהיה

מנהל עבודה בתקופה שלפני 3/13 ,וחתם על שעות עבודתו בכרטיס הנוכחות. כמו כן

התובע הבהיר כי הנתבעים 1-2 היו משלמים לו את שכרו כל חודש ושלל את גרסת

הנתבע 2 לפיה היה עובד של הנתבע 1 ( ר' עמ' 7-8 לעדותו של התובע).

גם עיון בחקירתו הנגדית של מר יניב רוטמן מעלה כי הוא מודה כי מנהלי העבודה שלו פיקחו על עבודתו של התובע ואישרו את השעות בהם עבד כמפורט בכרטיס העבודה של התובע:"ש: מפנה אותך לדוח נוכחות שצורף לתצהיר התובע מנובמבר 2013. תאשר לי שאלכס מרוטמן אישר את הכרטיס? ת: נכון. ש: כך גם את כרטיס דצמבר 2013? ת: אמת... תאשר לי שאלכס הוא מנהל בחברת רוטמן? ת: מאשר. ש: תאשר שאלכס היה נותן הוראות לתובע באתרים של רוטמן בלבד? ת: מאשר. באתרים של רוטמן בלבד. "ר' עמ' 13 שורות 22-32 .

כמו כן מר רוטמן אישר בעדותו כי התובע השתמש בכלים של הנתבעת 4 וכי היה בפיקוחו של מנהל העבודה באתר של רוטמן בלבד. ר' עמ' 14 שורות 14-17.

כעולה מעדות התובע, נציגי הנתבעת 4 היו אחראים לרשום את שעות עבודתו בסיום כל יום עבודה והיו מעבירים זאת הלאה, ככל הנראה לנתבעת 3 . ר' עמ' 8 שורות 1-19.

גם עיון בעדותה של סימה ענבר מעלה כי היא מודה כי מי שנתן לתובע הוראות בחברת רוטמן היה המנהל שלהם. ר' עמ' 16 שורות 24-25 .כמו כן סימה ענבר אישרה כי הנתבע 1 היה קבלן משנה שלה כפי שאף עולה מחוזים ביניהם. ר' עמ' 18 שורות 23-24.

1. גם עיון בתצהירו של הנתבע 1 מעלה כי הוא מודה כי היתה התקשרות בינו ובין השותף שלו- הנתבע 2 לבין הנתבעת 3 והם היו מקבלים מהנתבעת 3 שכר כולל בין 28-38 לשעה בתוספת מע"מ כאשר תעריף זה כלל הכל לרבות דמי נסיעות, זכויות סוציאליות ורווח. עוד הבהיר הנתבע 1 כי התעריף השעתי ששולם על ידי הנתבעת 3 נגזר מהשכר השעתי של העובד ובממוצע הפער בין השכר הבסיסי ששילם לעובד בערכי נטו לבין התעריף שקיבל היה 5 ₪ כולל . ר' סעיפים 16-20 לתצהירו.
2. כמו כן עולה מתצהירו של הנתבע 1 כי אכן שילם את השכר לתובע וכן היה אחראי שיגיע לאתר העבודה :" ביחס לתשלומים ששולמו לעובדים שעבדו במסגרת אספקת כוח אדם לחברת ענבר, אציין שכלל שילמתי לעובדים שכר שעתי נטו אציין שכלל שילמתי לעובד שכר שעתי נטו שנסגר עימם במכפלת שעות עבודתם, ללא כל תוספת למעט נסיעות. מבחינתי אני רואה את עצמי כצינור להעברת כספים ואף הייתי אחראי שהעובד יגיע לאתר.... אני פגשתי את העובד אחת לחודש בעת תשלום שכרו ועת הבאתי אותו בפעמים הראשונות לעבודה"."ר' סעיף 23 לתצהירו של הנתבע 1.

עיון בעדותו של הנתבע 1 מעלה כי הבהיר כי היה מקבל את השעות של התובע מענבר והיה משלם לתובע וכי העובד היה מנוהל על ידי מנהל האתר. ר' עמ' 32 שורות 15-28.

1. כמו כן עיון בעדותו של הנתבע 1 מעלה כי הוא הודה כי הוא למעשה זה שקבע גם את הסכום שיש לשלם לתובע במסגרת התעריף שנמסר לו על ידי הנתבע 3 :"ש: אתה היית אמור לשלם לתובע כל מה שמגיע לו? ת: הייתי צריך לשלם לו 25 ₪ נסיעות וביטוחם וזהו. לא היה נשאר שום דבר ממה שהוא היה נותן.... ההחלטה אם לתת 25ש"ח לתובע או 28 לתובע זה החלטה שלך בלבד? ת: ההחלטה שלי כמה לשלם לתובע וגם לא שלי. לא רק שלי. ש. אתה יכולת להגיד לו שאתה משלם לו 26 ₪ לשעה נכון? ת: ברור. ש. אם כך, למה לא שלמת לו את מה שמגיע לו? ת: שילמתי לו כל מה שמגיע לו. כל מה שסיכמתי איתו." ר' עמ ' 38 שורות 4-17. כמו כן הוא הודה כי הוא מכיר את כלל העובדים באופן אישי. ר' עמ' 39 שורות 5-6.

כמו כן מעדותו עולה כי הוא זה שסיכם עם התובע את תנאי השכר שלו וכי דיווח עליו למס הכנסה . ש: מה סיכמת איתו? ת: סיכמנו על סכום לא זוכר את הסכום. יכול להיות שזה היה 25 ₪ לשעה. הייתי צריך לשלם נסיעות וביטוח שלמתי הכל.... ש: תלוש שכר? מתי שהיה צריך הוצאתי תלוש משכורת. ש. שלמת מס מעסיקים. ת: כן . מה שהיה צריך לשלם עליו שילמתי. גם לביטוח לאומי. אם הוצאתי תלוש שלמתי הכל...." "ר' עמ' 39 שורות 13-23.

כמו כן העיד כי :"אתה הבאת אותו לאתר העבודה? ת: או אני או איליה". וכן הבהיר כי: "ש: האם במהלך העסקתו של התובע שינית לו את תנאי השכר? ת: אם שינו לי את התנאים אז שיניתי גם לו." ר' עמ' 40 שורות 2-5.

זה המקום לציין כי ערים אנו לטענה כי הנתבע 2 היה עובד שכיר של הנתבע 1 והדבר עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שהנתבע 2 הציג. עם זאת שוכנענו כי הנתבע 1 הרים את הנטל להוכיח כי הם היו שותפים בכל התקופה.

הנתבע 1 הבהיר כי הסיבה שיש לנתבע 2 תלושי שכר שלו היתה כי את חלקו בשותפות קיבל בתלוש שכר והסבר זה מקובל עלינו:" ש: זה נכון שאתה הנפקת לאיליה תלושי משכורת והוא היה עובד שלך? ת: כן. אך הוא לא היה עובד שלי, הוא היה בדיוק כמוני בחברה .זה שהוא קיבל תלוש שכר הוא היה צריך לקבל את החלק שלו והוא קיבל את זה בתלוש שכר. ש: הוא היה עובד שלך? לא. הוא היה שותף שלי. בגלל שאני עוסק מורשה." ר' עמ' 38 שורות20-22. גם עיון בעדותו של התובע מעלה כי מי שהביא את התובע לעבודה ומי שלמעשה סיים את העסקתו לטענת התובע היה דווקא הנתבע 2 ( ר' עמ' 11 שורות 13-15 ושורות 26-29 וכן עמ' 6 .

גם תצהירו של הנתבע 1 בכל הנוגע לראשי התיבות של אגרד לא נסתר והנתבע 2 הכחיש זאת ללא כל הסבר מטעמו בנדון במהלך עדותו. ר' סעיפים 9-11 לתצהירו.

גם עיון בעדותו של הנתבע 2 מעלה כי מודה הוא כי לטענתו עבד אצל הנתבע 1 רק עד שנת 2012. ואילו עיון בתלושי השכר מעלה כי כבר בחודש 11/13 הוציא לתובע תלושי שכר וזאת עד לחודש 3/14 כעולה מתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו.

כמו כן עיון בתצהירו של הנתבע 1 מעלה כי הוא מודה כי העסיק ישירות את התובע לכל הפחות מ11/13 .

1. כמו כן עיון בעדותו של הנתבע 2 מעלה כי הוא מודה שהוא הוציא חשבוניות לענבר וביצע עבורה עבודות קבלנות לכל הפחות בחלק בתקופת העסקתו של התובע:" ... אני ביצעתי עבור ענבר עבודות קבלנות... באיזה חודשים אתה הוצאת חשבוניות לענבר שקשורות לתקופת התביעה? ת: 11,12 שנת 2013 ועד מרץ 14.. ש: מה היה ב3/14? לקחתי את התובע למקום עבודה אחר... ש. הוצאת לענבר חשבוניות כקבלן משנה? ת: נכון. ש: אתה טוען שסיפקת לענבר בקשר עם התובע שירותי קבלנות? ת: התובע עבד שעתי. ההתקשרות שלי מול ענבר היתה עבודות קבלנות. מול אתרי בניה . ש: באתרי בניה? ת: כן. .." ר' עמ' 42 שורות 15-32.
2. למרות שהנתבע 2 מדבר על העסקה בתקופת חלקית לא שוכנענו כי יש לראות בו כמי שהיה מעורב בהעסקתו של התובע רק בתקופה זו אלא גם לפני כן ביחד עם הנתבע 1 כעולה מעדות התובע בנדון שלא נסתרה ועדות הנתבע 1 שלא נסתרה בנקודה זו. מעבר לאמור , לא ברור כיצד הנתבע 2 הפך להיות קבלן משנה של הנתבעת 3 אם רק שימש כעובד אצל הנתבע 1. ממכלול האמור, לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבע 2 בנדון.
3. אני סבורים כי עצם הוצאת תלושי שכר לתובע ותשלום שכרו בפועל ודיווח לרשויות המס על העסקת התובע מקים חזקה שבעובדה לפיה התובע הועסק גם על ידי הנתבעים 1-2 .בהתאם לפסיקה אין לאפשר לנתבע לרוקן מתוכן הצהרות שהצהירה בפני רשויות המדינה בעת קבלת אישורי העבודה. ובלשונה של כב' השופטת גליקסמן:

"יש לתת תוקף מלא להצהרות והתחייבויות שהנתבעת נטלה על עצמה בפני

רשויות המדינה. מעביד אינו יכול להתנער מאחריות ו/או ממחויבות שנטל על

עצמו בהעסקת עובד זר בישראל, גם לא על ידי העסקתו באמצעות חברת כוח אדם

ו/או ניודו לטובת משתמש אחר, ללא שהובטחו זכויותיו של העובד הזר" (עב (ת"א) 9904-06 DFLIBAS ALI – מנרב הנדסה ובנין בע"מ, מיום 9.3.2009).

1. מעבר לאמור ,הוכח בפנינו כי הנתבעות 3 ו-4 לא פעלו כדי לפקח על כך שהנתבעים 1-2 מקיימים את זכויות העובדים המוצבים אצלה. מר יניב רויטמן אישר בעדותו כי:" ש: תאשר לי שחברת רויטמן לא ביצעה בדיקה של תלושים של גינדי או איליה שניתנו לתובע? ת: אני עובד מול חברת ענבר בחוזה בצורה מסודרת. אני משלם לחברת ענבר על פי שעות שהעובד היה, בכרטיס הנוכחות. אני מקבל מענבר את הדרישה לשלום לפי שעות ונוכחות , וזהו. אני לא מכיר אף אחד חוץ מחברת ענבר. מה שביקשו שילמתי. ש: האם ידעת שבזמנו תקופת העבודה של התובע, שתלושים מונפקים על ידי גינדי או איליה? ת: לא." ר' עמ' 14 שורות 25-31.
2. זה המקום לציין כי עיון בעדותה של סימה ענבר מעלה כי העידה שאכן פעם או פעמיים ביקשה מהנתבע 1 תלושי שכר אולם כאשר הופנתה לתלוש שכר של התובע שהפיק הנתבע 1 שבו היה רשום שהתובע החל לעבוד מחודש ספטמבר 13 הבהירה כי התובע החל לעבודה מ4/13. ר' עמ' 17 ורות 18-32. קרי למעשה הנתבעת 3 מודה כי לא ביצעה פיקוח על תלושי השכר שהפיקו הנתבעים 1-2. הדבר מתחזק ביתר שאת שעה שלא כל התלושים הוצגו במהלך הדיון.

מעבר לאמור, עיון בתלושי השכר שהופקו לתובע מעלה כי כלל לא שולמו להם זכויות סוציאליות כנדרש . וכן לא הפרישו להם הפרשות לגמל. עיון בכרטיסי הנוכחות אותם הנתבעות צרפו מעלה כי אין חולק כי התובע עבד שעות נוספות לא מעטות. מנגד עיון בהסכם קבלני לאספקת עובדים- נספח א' לתצהיר גב' סימה ענבר מעלה כי אין בו כל אבחנה בין התמורה בגין שעות רגילות לשעות נוספות. מעבר לאמור, עיון בתלושי השכר שהפיקו הנתבעים 1-2 מעלה כי אין כל איזכור בתלושי השכר לשעות הנוספות הרבות אותם עבד התובע ואין כל תשלום בגינם כנדרש על פי הוראות הדין. מעבר לאמור עיון בתלושי השכר מעלה כי לא הופרשו לתובע הפרשות פנסיוניות וכן לא שולמו לו זכויות סוציאליות.

משכך לא שוכנענו כי מדובר בהתקשרות אותנטית אלא בהתקשרות המנוגדת לתקנת הציבור או לחובת תום הלב אשר נועדה להתחמק מחובות המשתמש כמעסיק, שעה שלא בוצע כל פיקוח של ממש לצורך בדיקת תשלום המגיע לתובע על פי הוראות הדין.

1. משכך וכפי שנפרט בהמשך פסק דיננו זה, מצאנו כי זכויותיו של התובע לא שולמו במלואן. לפיכך, מאחר ובהתאם להלכה, מחובתה של הנתבעת- 4 לוודא כי מלוא זכויותיהם של העובדים המוצבים אצלה מקוימות, וכן גם הנתבעת 3 הייתה מחוייבות לבדוק כי קבלני המשנה מטעמה משלמים את המגיע לעובדים בהתאם לנדרש בהוראות הדין. אולם כפי שציינו מחומר הראיות עולה כי הנתבעות 3-4 לא טרחו לעשות כן ולוודא שהנתבעים 1- 2 מקיימים את חובותיהם בהתאם לדין, יש בכך כדי לחזק את מסקנתנו כי יש לראות גם בנתבעות 3 ו4 כמעסיקת התובע.
2. יצויין כי התובע הצהיר כי הוצב באתרי בניה של הנתבעת 4 רק מיום 3/13 ומשכך בכל הנוגע למחוייבות הנתבעת 4 יש לראות אותה רק ממועד זה ולא לכל התקופה.
3. משכך בהתאם למבחן מכלול הזיקות, שוכנענו כי יש לראות בנתבעים-1-3 כמעסיקים של התובע עד למועד בו החל התובע להיות מוצב באתרי הנתבעת 4 בחודש 3/13 וממועד זה עד סיום העסקת התובע יש לראות בנתבעים 1-4 כמעסיקים במשותף.

תקופת העסקה

1. סעיף 5א לחוק חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד קובע כי –

"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971".

1. בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הודעה לעובד, הנטל להוכחת כל אחד ואחד מן הרכיבים המפורטים בסעיף 2 לחוק, ביניהם תחילת ותקופת העבודה ואורכו של יום עבודה, יועבר לכתפי המעסיק מקום בו לא ניתן לעובד טופס הודעה לעובד ונשמעה עדותה באותו ענין.

כמו כן, ממועד כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) לתוקף (החל מיום 1.2.09) מחויב כל מעסיק לנהל פנקס עבודה הכולל רישומי שעות נוכחות, ומשכך על המעסיק חל נטל ההוכחה להפריך את טענות העובד בנושא זה. משכך, ולאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה הועבר לכתפי הנתבעים, ועליהן לסתור את טענות התובע באשר לתקופת העסקה ושעות עבודתו הנטענות על ידו .

1. לאחר שעיינו בחומר הראיות והעדויות, הגענו למסקנה כי הנתבעות לא הצליחו להרים את הנטל כדי לסתור את טענת התובע לפיה אכן החל לעבוד באמצעות הנתבעות 1-3 החל מיום 1.7.11 והחל מחודש 3/13 הוצב באתרים של הנתבעת 4. עם זאת בכל הנוגע למועד סיום העסקתו של התובע שוכנענו כי גרסתו נסתרה בנדון כפי שיפורט בהמשך , וזאת מהטעמים המפורטים :
2. ראשית עיון בסעיף 1-3 לתצהירו הצהיר התובע בכל הנוגע לתקופת העסקתו: "2. הועסקתי ע"י חברת ענבר (י.צ) שירותים בע"מ ( להלן:"ענבר") כעובד במספר של פרוייקטים אותם מבצעת החל מיום 1.7.2011 ועד ליום 17.3.2014, סה"כ 32.5 חודשים ( להלן: תקופת עבודה" ו/או תקופת העסקה"). 2. מחודש 3/13 ועד לסוף חודש 1/14 הוצבתי לעבודה באתרים של חברת אברהם רוטמן ושות בע"מ ( להלן:"חברת רוטמן").
3. עיון בעדות של התובע מעלה כי תצהירו לא נסתר בכל הנוגע למועד תחילת העסקתו :"ש. מי הביא אותך למקום העבודה , בהתחלה? ת: איליה. ש: בהתחלה? ת: איליה. ש: מתי זה עלה? ת: ב-1.7.2011. ש: לאן הוא הביא אותך? ת: לעבודה. ש: לאיפה? ת: תל אביב, רום גבס." ... מה בנו שם? בניין. ש: כמה זמן עבדת בבניין הזה? ת: שנה בערך, אחר זה גם עבדתי במקום אחר היכל התרבות, ליד תל אביב, נתניה ש: אצל מי? ת: היה שם מנהל, מיכאל, מיכאל היה גם ברום גבס. ש. מי הביא אותך לשם? גנדי? ת: איליה. ש. עד מתי עבדת ברום גבס , בהיכל התרבות? ביחד עבדתי שנתיים. ברוטמן שנה אחת וברום גבס שנתיים. ש. רוטמן זה בסוף אחרי רום גבס? ת: כן. ש: ורוטמן זה באתר אחר? ת: כן. בפארק תמר ברחובות , עם רוטמן? ת: כן. " ר' עמ' 6 לעדותו של התובע.
4. שנית: עיון בנספחים שצורפו להודעתו של הנתבע 1 מעלה כי אכן עסק בשם אגרד היה בהתקשרות עסקית מול הנתבעת 3 בנוגע לאספקת עובדים לפרוייקטים רבים לרבות של , דנקן ,רום גבס . כמו כן הוצגו כרטיסי עובד של התובע באתר דנקו עליהם רשום שמה של הנתבעת 3 בנוגע לחודשים 9/11 ועל כרטיס זה חתום מר מיכאל מישקנד מחברת דנקו פרויקטים בע"מ, כך גם בנוגע לחודש 10/11, 12/11, 4/12 בנוגע לאתר רום גבס, וכן לחודש 5/12, 6/12 ו2/13 ו4/13 שם מופיע כבר שמה של הנתבעת 4. האמור עולה בקנה אחד עם עדות התובע כפי שפורט.

גם עיון בסעיף 24 ל תצהירו של נתבע 1 מעלה כי הצהיר בנוגע לתובע כי :" הנני זוכר שהוא עבד תקופה ממושכת תחתיי כ-3 שנים , בשנים 2011-2014 ועל כך יש מסמכים אצל חברת ענבר, כולל חשבוניות ופירוט חשבוניות." גם עדותו עולה בקנה אחד עם האמור:" ש: אתה מכיר את התובע שיושב כאן באולם? כן ש: איך מכיר אותו? ת: הוא היה עובד. ש: אתה צרפת מסמכים לשנת 2011, עד 2013 אבל לא לכל החודשים האם אתה יודע לומר לנו שהתובע עבד רק בחודשים האלה או אלו מסמכים שמצאת והתובע עבד ברצף? ת: זה מה שמצאתי זה מסמכים שהיו אצלי, בטוח שיש עוד מסמכים שנמצאים אצל ענבר. יש לי גם חשבוניות שמותאמות לחודשים האלה ולסכומים האלה. יש גם שיקים שענבר שילמה לי את הכסף, זה הפירוט של החשבוניות. יש להם את כל התקופה מ5/11 עד 2013 2014" ר' עמ' 33 שורות 19-29.

1. גם עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע 1 לב"כ הנתבעת 2-4 מעלה כי גרסתו של נתבע 1 עולה בקנה אחד עם גרסת התובע שלפני שהחל לעבוד באתרים של הנתבעת 4 עבר באתרים נוספים דרך הנתבעת 3 :"ש: מתי אתה העברת את התובע מחברת דנקו לחברת רוטמן? ת: אני לא העברתי את התובע. ש: מי הכיר את התובע, מי הביא אותו לעבודה בישראל?.. אני או אליה הבאנו אותו לעבודה ביום הראשון.. בהתחלה זה היה לדנקו. ש: מתי העברת אותו מחברת דנקו לקוטמן? ת: הוא היה עובד בחברת רום גבס. ב-5/11 בדנקן הוא עבד. לא זוכר מתי עבר לרוטמן" ר' עמ' 37 שורות 18-24.
2. שלישית, עיון בכרטיסי העבודה שהציג התובע מעלה כי יש לו לכל הפחות כרטיס נוכחות אחד של הנתבעת 3 בנוגע לתקופת העסקה לחודש 10/11 וזאת מעבר לכרטיסי העבודה שהציג הנתבע 1.

ערים אנו למסמכים שצורפו על ידי הנתבעים 2-4 אולם מדובר על מסמכים שנמסרו למספר חודשים בלבד בהתאם להחלטת בית הדין. מדובר על מסמכים חלקיים שמדברים רק על חלק מהאתרים בלבד. כמו כן עיון בחקירתה של גב' סימה ענבר מעלה כי יש ברשותה את כלל המסמכים לכל החודשים השנויים במחלוקת ולמרות האמור בחרה שלא להציגם . רק לאחר החלטת בית הדין הציגה אותה. משהתובע והנתבע 1 הציגו מסמכים בהם מופיעה שמה של הנתבע 3 על כרטיס העובד של התובע, ומנגד הנתבעות לא מצאו לנכון להביא ראיות כדי לסתור טענות אלו, הדבר יפעל לחובתם.

1. רביעית, עיון בהסכמי ההתקשרות שהציגה הנתבעת 3 בצורפו כנספח לתצהירה של סימה ענבל מעלה כי ההתקשרות שלה אל מול קבלן המשנה שלה כמפורט בתצהירה גנדי החלה עוד משנת 2009 וברצף מספר שנים. אף עיון בתצהירה של גב' סימה ענבר מעלה כי היא מצרפת את אותם הסכמי התקשרות עוד משנת 2009 . האמור עולה בקנה אחד עם החשבוניות שהוציא הנתבע 1 לנתבעת 3 גם עבור התובע בתקופה של שנת 12-13.
2. חמישית, עיון בכתב ההגנה של הנתבעים אין כלל התייחסות למועד בו התובע החל לעבוד והתייחסות זו ניתנה רק לאחר הגשת תצהירי התובע.
3. ממכלול האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אין לקבל את גרסת התובע שהחל לעבוד בנתבעים 1-3 החל מ1.7.11 ומשנטל זה מוטל על הנתבעת הרי שיש לקבל את גרסת התובע בנדון שנתמכה בגרסת הנתבע 1 ונספחים.
4. משכך אנו קובעים כי התובע החל לעבוד מיום 1.7.11.

לגבי מועד סיום העסקתו של התובע

1. בסעיף 3 לתצהיר התובע ציין התובע כי עבד באתרים של רוטמן מחודש 3/13 ועד לסוף חודש 1/14. עם זאת בפתח דיון ההוכחות ביקש ב"כ התובע לתקן את סעיף 3 לתצהיר באופן שירשם בו שהוא סיים לעבוד באתרים של רוטמן בסוף 3/14. התובע לא הבהיר מה מקור הטעות מעבר לציון העובדה כי מדובר בטעות סופר.
2. עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי התובע לא מסר גרסה ברורה בנדון וכן התגלו מספר סתירות בנוגע למועד זה וכפועל יוצא מכך לנסיבות סיום העסקתו:

"ש : בפברואר ומרץ עבדת בעבודתו מזדמנות? ת: אחרי שסיימתי שם, הלכתי לעבוד בעבודות מזדמנות. ש: בחודש פברואר 14 עבדת בעבודות מזדמנות? ת: כשסיימתי לעבוד שם, הלכתי לעבוד בעבודות מזדמנות. ש: האם אתה מדבר על פברואר 2014 ת: כן, אחרי שסיימתי הלכתי לעבוד בעבודת מזדמנות. זה היה במרץ 2014 " ר' עמ' 10 שורות 26-31

ובהמשך:

ש: ברוטמן, עד מתי עבדת? מה קרה בסוף? ת: נתן סילק אותי מהעבודה. ש: מי זה נתן? הנהג של איליה שהיה לוקח עובדים. ש. זה היה בפארק ברחובות? ת: כן. ש: מפנה לכרטיס הנוכחות של מרץ 2014, שם כתוב מרכז הירידים, אצל מי זה היה? ת: אני יודע רק רוטמן, אני לא יודע למה כתוב "מרכז הירידים". אני יודע שעבדתי אצל רוטמן. ש: רוטמן עבדו בפארק תמר והכרטיס הנוכחות שאני המפנה אליו שאתה צירפת, אין חתימה של אלכס או רוטמן. רוטמן לא עבד במרכז הירידים. אתה יודע אצל איזה קבלן עבד שם? נתן זה במרכז הירידים, זה במקום אחר. ש: נתן מאיפה? ת. שכחתי מאיזה מקום . אני לא יודע עכשיו. ש: מי לקח אותך למרכז הירידים?: עם מי הלכת? ת. עם הנהג שלהם. ש: של מי? ת: של איליה. ש. אמרת שאותו הנהג אמר לך לא לבוא יותר לפארק רחובות . אז זה אותו נהג? ת: סילקו אותי משם, מרחובות. עוד פעם קרא לי ולקח אותי משם, למרכז הירידים. שם עבדתי חודשיים בערך. ש. כמה זמן אחרי שהוא סילק אותך מרחובות , הוא לקח אותך שוב? ת: אולי יום יומיים..." ר' עמ' 11 שורות13-33".

1. התובע הציג כרטיס נוכחות לחודש 3/14 אותו צירף התובע לתצהירו , עיון בו מעלה כי הוא שונה מהכרטיסים האחרים אותם הציג ואין בכרטיס זה כל איזכור לשם הנתבעות 3 או 4 וכן המיקום המצויין בו היה של מרכז הירידים.
2. עיון בתצהירו של מר איליה קרטיש מעלה כי התובע עבד דרכו בסיום התקופה ללא קשר לנתבעים האחרים:

"החל מחודש 2/14 לא היה לענבר או לרוטמן כל קשר עם העובד והתובע כאשר אני ניידתי את העובד לאתר עבודה אחר במרכז הירידים שלא באמצעות ענבר ושלא במקום האתר של רוטמן. בחודשים אלו אני שילמתי לתובע את המגיע לו ובהתאם לכרטיס נוכחות שנערך לו במרכז הירידים. התובע לא פוטר מעבודתו בתקופה בה הועסק באתר הבניה של רוטמן ותא בתקופה ששולם לו שכרו באמצעות חברת ענבר אלא הוא עזב מיוזמתו בתקופת העסקתו לאחר מכן כשהוא עבד באתר שלא קשור לרוטמן או לענבר" ר' סעיפי0 9-11 .

עיון בחקירתו הנגדית של אליה מעלה:" ש: באיזה חודשים אתה הוצאת חשבוניות לענבר שקשורות לתקופת התביעה? ת: 11,12 שנת 2013. ועד מרץ 2014. אם אני זוכר נכון. ש. מה היה ב3/14 ? ת: לקחתי את התובע למקום עבודה אחר." ר' עמ' 42 שורות 17-21.

ובהמשך:

מתי העובד סיים לעבוד אצלך? ת: חודש 3/14 ש: באיזה יום? ת: באמצע חודש הוא התקשר אליי והודיע לי שהוא חוזר לעבוד אצל גנדי... ש: מה אמרת לו על כך. ת: אמרתי לו ל תמשיך לעבוד אצלי , הוא סירב ולא הגיע לעבודה, אחרי כמה ימים התובע התקשר אליי ואמר לי שהוא עובד אצל גנדי" ר' עמ' 44 שורות9-18.

1. ערים אנו לכך כי יש אי בהירות בכל הנוגע לטענות הצדדים בכל הנוגע למועד סיום העסקת התובע בעיקר בנוגע לחודש פברואר ומרץ 2014. אולם עיון בכרטיס הנוכחות אותו הציג התובע של חודש 3/14 מעלה אכן כי מדובר בכרטיס נוכחות שנראה שונה לגמרי, עליו מצויין כי התובע עבד במרכז הירידים ואכן עולה כי עבד שם רק עד ליום 17.3 בלבד ולא הוצג כרטיס נוכחות לחודש 2/14.
2. משכך גרסתו של התובע לפיה עבד באתר של הנתבעת 4 בחודש 3/14 נסתרה .
3. נוכח האמור אנו מבכרים לקבל את הגרסה לפיה התובע סיים לעבוד אצל הנתבעים 1-4 בסוף חודש 2/14 והמשיך לעבוד ישירות אצל הנתבע החל מחודש 3/14 .
4. משכך אנו קובעים כי מועד סיום העסקתו של התובע אצל הנתבעים 1-4 היה בסוף חודש 2/14 והחל מחודש 3/14 התובע עבד רק אצל הנתבע 2 ללא קשר לשאר הנתבעים.

נסיבות סיום העבודה-

1. נטל הראיה בתביעה ל"פיצויי פיטורים" מוטל על התובע אשר נדרש להוכיח את פיטוריו. יסוד הפיטורים וההתפטרות כאחד הוא באופן שהצד הפועל נתן ביטוי ברור לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום כאשר לעיתים מתבטאת פעולה לסיום יחסי העבודה בדברים פורמליים, ולעיתים ניתן ללמוד על קיומה מהתנהגות של הצד שלו מייחסים את כוונת סיומם של יחסי העבודה (ראו- דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ב' 41).

משלא נעשה אקט פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה זה כדי להראות קיומה של התנהגות, מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום ( ראו-דב"ע נב/7-1 ברוך שומינר נ' משרד האוצר, [פורסם בנבו] פסק דין מיום 22.1.92).

1. השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה של מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים (ראו- דב"ע שם/3-116 לשלום סלמה - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע יב 375; דב"ע לב/3-58 רשות השידור - מאיר אשל, [פורסם בנבו] פד"ע ד 298; דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, [פורסם בנבו] פד"ע כב 271, ע"ע 184/03 עין בר בע"מ נ' דוד יוסף, [פורסם בנבו] פס"ד מיום 8.6.03).
2. עוד קבעה ההלכה הפסוקה כי בעת הכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא לידי סיום היחסים, תיבחן גם שאלת המוטיבציה להביא לניתוק היחסים (ראו-דב"ע לח/2-2 בית חולים ביקור חולים נ' הגלברג, [פורסם בנבו] פד"ע ט 276). דהיינו, על בית הדין להסיק על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו, לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם.
3. עיון בסעיף 17-18 לתצהיר התובע מעלה כי לטענתו נסיבות סיום העסקתו היו כמצוטט:" ביום 16.3.2014 פוטרתי מעבודתי לאלתר וזאת ללא שום סיבה מוצדקת. מנהל העונה לשם "נתן" הורה לי שלא להגיע יותר לעבודתה ( צ"ל לעבודתי א.ר.ב) על רקע סיום העבודה בפרויקט"

עם זאת עיון בעדותו של התובע מעלה כי במרץ 14 עבד כבר בעבודות מזדמנות לטענתו:

"ש: בחודש פברואר 14 עבדת בעבדותו מזדמנות? ת: כסיימתי לעבוד שם , הלכתי לעבוד בעבודת מזדמנות. ש: האם אתה מדבר על פברואר 2014? ת: כן. אחרי שסיימתי הלכתי לעבוד בעבודות מזדמנות. זה היה במרץ 2014." ר' עמ' 10 שורות 29-31 ועמ' 11 שורות 1.

מנגד הבהיר התובע כי פיטוריו היו כשעבד בנתבעת 4 ואותו נתן שפיטר אותו לטענתו היה בכלל הנהג של הנתבע 2 :" ש: ברוטמן מתי עבדת? מה קרה בסוף? נתן סילק אותי מהעבודה. ש: מי זה נתן? ת: הנהג של אליה שהיה לוקח עובדים. ש: זה היה בפארק ברחובות?" כן. ש: מפנה אלכרטיס נוכחות של מרץ 14, שם כתוב מרכז הירידים. אצל מי זה היה? ת: אני יודע רק רוטמן. אני לא יודע למה כתוב "מרכז הירידים" אני יודע שעבדתי אצל רוטמן" ר' עמ' 11 שורות 11-19.

לאחר מכן שינה התובע את גרסתו והודה כי אכן עבר לעבוד במרכז הירידים וזאת באמצעות הנתבע 2 :"... נתן זה במרכז הירידים. זה במקום אחר. ש: נתן מאיפה? ש: שכחתי מאיזה מקום . אני לא יודע עכשיו. ש. מי לקח אותך למרכז הירידים? עם מי הלכת? ת: עם הנהג שלהם. ש: של מי? ת: של אליה. ש: אמרת שאותו הנהג אמר לך לא לבוא יותר לפארק רחובות. אז זה אותו נהג? ת: סילקו אותי משם, מרחובות. עוד פעם הוא קרא לי ולקח אותי לשם, למרכז הירידים. שם עבדתי חודשיים בערך. ש: כמה זמן אחרי שהוא סילק אותך מרחובות, הוא לקוח אותך שוב? ת: אולי יום יומיים ש. במרכז הירידים לא היה אלכס נכון? ת: היה מנהל עבוד אחר . ש: אתה לא זוכר את חברת הבניה ש: מה עשית במרכז הירידים ת: בנין , נקיון. ש. מי שלים לך על החודשים במרכז הירידים? ת: איליה ש: ואחרי החודשיים האלה מה היה. ת: כן , אחרי זה הלכתי לעבוד בעבודת מזדמנות. " ר' עמ' 11 שורות20-33 ועמד 12 שורות 1-11.

1. מהאמור עולה כי תצהירו של התובע נסתר בעדותו שלו. בסופו של יום עולה תמונה לפיה התובע לא פוטר מהנתבעים 1-4 אלא בסוף חודש פברואר הנתבע 2 העביר את התובע לעבור במרכז הירידים והתובע הסכים לכך ואכן החל לעבוד במרכז הירידים, שם עבד עד 17.314 בלבד וזנח את עבודתו.
2. האמור עולה בקנה אחד עם כרטיס הנוכחות של חודש 3/14 בו יש נוכחות של התובע רק עד 17.4.14 ותלוש השכר לחודש זה שהנתבע 2 הוציא ואף עם עדותו של הנתבע 2 בנדון, כפי שפורט לעיל וגרסת הנתבעים 2-4.
3. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים ואת מכלול הראיות ולאחר שמיעת העדויות, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי אכן פוטר.
4. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה לפיצויי פיטורים. מאחר ודחינו את טענתו התובע בעניין פיטוריו, נדחית תביעתו לתשלום חלף הודעה מוקדמת .
5. באשר לטענתו החלופית של התובע, לפיה היה על הנתבעת להפריש את החלק אשר אינו שנוי במחלוקת בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין, אנו מקבלים טענה זו, לאור תחולתו של הצו על עניינו של התובע, ונתייחס לכך בפרק ההפרשות הפנסיוניות.

איזה צו הרחבה חל על בעלי הדין- האם התובע ביצע עבודתו ניקיון או עבודות כלליות הקשורות לבניה והאם צו ההרחבה בענף הבניה חל עליו?

1. התובע טען כי יש להחיל בעניינו את צו ההרחבה בענף הבנייה משהתובע היה עובד כללי באתרי הבניה במשך כל תקופת העסקתו. ובנוסף נטען כי אם יוכח כי עסקינן בהתקשרות לגיטימית לאספקת שירותי כוח אדם אזי בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק העסקת עובדים אזי יש להחיל את הוראות צו הרחבה בענף הבניין מכוח עיקרון השוואת תנאים. מנגד הנתבעים טוענים כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על התובע. התובע עסק בעבודת ניקיון בלבד ולא בעבודת בנייה. זה המקום לציין כי בסיכומיו זנח התובע את טענתו בדבר תחולת הסכם קיבוצי בענף הבניה ומשכך אנו נבחן רק את תחולת צו ההרחבה בענף הבניה.
2. בהתאם להלכה הפסוקה, שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28 (א) לחוק ההסכמים הקיבוציים, הינה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד ( ראו- דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 158).

המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד. (ראו- ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, [פורסם בנבו] עבודה ארצי לג (23) )24). כן נקבע בפסיקה כי סיווגו הענפי של מפעל יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ראו -דב"ע נו/ 3- 272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ – מואסי (1996) [פורסם בנבו] דינים ארצי לעבודה 1996 (0004) 0545). כמו כן, הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו ובענייננו, מוטל נטל זה על התובע(ראו- דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג 45).

1. בהתאם להלכה, תחולת צו ההרחבה נקבעת בהתאם לעיסוק המעסיק. לפיכך, תחולת צווי ההרחבה בענף הבנייה, מותנית בכך שהמעסיק יסווג כמעסיק בענף הבנייה.
2. הגדרת מעסיק בצו ההרחבה בענף הבניה קובעת כדלקמן - "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או התשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 41-43, על ענפי המשנה שלהם, לספר הסיווג האחיד לשנת 2011, אשר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".

"אתר בנייה" - מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל".

1. בענייננו, מאחר ואין חולק כי עיסוקה של הנתבעת 4 הינו בתחום הבניה וכן אין חולק כי כלל הנתבעים סיפקו עובדים לעבודות באתרי בניה ומשאין חולק כי עבודתו של התובע לכל הפחות עד 3/14 בוצעה באתרי בניה, הרי שהוכחה תחולת הצו על הנתבעות, כמעסיקות במשותף של התובע.
2. לאחר שהוכחה תחולת הצו על המעסיק, נבחן את שאלת תפקידו של התובע והאם עונה הוא להגדרת "עובד" כמפורט בצו.
3. הגדרת עובד בצו ההרחבה בענף הבניה - "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (בהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי". לעניין תפקידו של התובע, עמדו בפנינו 2 גרסאות: מחד, עמדה בפנינו גרסתו של התובע אשר הצהיר והעיד כי ביצע עבודות כלליות באתרי הבניה. מנגד, עמדה בפנינו גרסת הנתבעת, לפיה התובע הועסק בשירותי ניקיון .
4. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים, ובחנו את כלל העדויות שעמדו בפנינו שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובע בנדון. כמפורט לעיל.

עיון בסעיף 6 לתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר כי הועסק באתרי בניה בתפקיד עובד כללי. תצהירו לא נסתר בעדותו.

1. ערים אנו לכך כי מר איליה קרטיש והגב' סימה ענבר הצהירו כי התובע הינו פועל ניקיון וכי לא עסק בעבודות בניה. ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע 2 . עם זאת עיון בעדותו של מר אליה עולה כי הוא הודה מספר פעמים כי הוא לא נמצא באתר איתם ( ר' עמ' 41 שורות 24-30) גם עיון בעדותה של גב' סימה מעלה כי היא כלל לא הכירה את התובע והיא לא נמצאת באתר והיא לא אשת עבודה בשטח ( ר' עמ 16 שורות 27-28. . ומנגד אין חולק כי התובע עבד באתרי בנייה. גם עיון בעדותו של מר אליה מעלה כי הוא מודה כי מי שנתן הוראות לתובע זה מנהלי חברות הבניה. ר' עמד 40 שורות 29-31.
2. עם זאת עיון בעדותו של מר יניב רוטמן שאתר העבודה שייך לחברה בבעלותו הנתבעת 4 והוא מכיר יותר את השטח משאר הנתבעים מעלה כי הוא אישר בעדותו כי התובע: "הוא פועל מן המניין ומבצע כל עבודה שנדרש. ש: לידיעתך מביקורך באתרים , איזה עבודות היה נדרש ת: עבודות בנין. כל סוגי העבודה בעקרון סוג העובדים האם הם יותר לניקיון, הם לא מקצועיים. ש: כשאתה אומר עבודות בניין, נכון לומר עבודות פשוטות שלא דורשות מקצועיות כגון עבודות קונגו פשוטות, חיתוך ברגל, עבודות משא, להרים מצד לצד ? ת: בגדול כן.ר' עמ' 14 שורות1-14
3. משכך אנו מבכרים לקבל את עדותו של התובע שעולה בקנה אחד עם עדותו של מר רוטמן לפיה הוא עובד כללי באתרי בניה. משכך צו ההרחבה בענף הבניה חל על התובע.

הפרשי שכר – גמול שעות נוספות והשלמה לשכר הענפי-

1. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי לטענתו שולם לו שכר שעתי של 25 ₪ נטו לכל שעת עבודתה בלבד. כמו כן התובע טוען כי עבד מסגרת שעתית של 233 שעות בחודש.
2. עיון בעדויות הנתבעים מעלה כי טענתו של התובע בנוגע לאופן בו שולם שכרו לא נסתרה וכן כך טענתו בנוגע לשעות עבודתו לא נסתרה. עיון בתצהירים של הנתבעים מעלה כי כלל אינן מתייחסים לאמור.
3. כמו כן עיון בתלושי השכר שהוצגו בתיק מעלה כי אכן לא שולם לתובע דבר בגין רכיב השעות הנוספות.
4. גם עיון בכרטיסי הנוכחות שהוצגו על ידי בעלי הדין מראים כי אכן מתכונת העסקת התובע עולה בקנה אחד עם גרסתו. ואפילו לרוב עבד יותר שעות ממה שכתוב בתביעתו ותצהירו.
5. לטענת הנתבעות, מאחר וצו ההרחבה לא חל בעניינו של התובע, אין התובע זכאי לתשלום בגין הפרשי שכר ושעות נוספות כנתבע על ידו .
6. לאחר שקילת הראיות, שוכנעו כי יש לקבל את טענת התובע בדבר אמיתות דוחות הנוכחות שצורפו לתצהירו. עם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ביום 01.02.2009, הועבר נטל ההוכחה לעניין הוכחת מספר השעות והשעות הנוספות שבהן עבד העובד בכל חודש, אל כתפי המעסיק. בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, מעסיק שאינו מציג רישומי נוכחות מתוך פנקס עבודה אותו הוא מחויב לנהל, על כתפיו נטל ההוכחה להפריך את גרסת העובד בדבר היקף שעות עבודתו, עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש (ראו סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר).

בענייננו, לא זו בלבד שלא הוצגו מטעם הנתבעת 1 דוחות נוכחות שונים מאלו שהתובע הציג או ראייה אחרת בעניין היקף שעות העבודה, אלא שאף לא עלה בידה לסתור את הדוחות מטעם התובע.

1. הנתבעת לא הרימה את הנטל לסתור את שעות עבודתו של התובע ולפיכך אנו מקבלים את גרסתו לפיה עבד 233 שעות עבודה בחודש ומתוכן 51 שעות נוספות. משהתובע הודה כי קיבל שכר שעתי של 25 ₪ נטו לכל שעה מבלי לציין את שכר הברוטו שלו הרי שלא הרים את הנטל להוכיח כי לא קיבל שכר תעריפי ואכן לא מן הנמנע כי אכן קיבל שכר תעריפי משכך נחשב רק את רכיב השעות הנוספות.
2. צו הרחבה בענף הבנייה קובע כי שבוע העבודה הינו בן 42 שעות ומשרה מלאה הינה בהיקף של 182 שעות חודשיות. עד חודש דצמבר 2011 עמד שכר העבודה הענפי הבסיסי על סך של 4,800 ₪ לחודש (26.37 ₪ לשעה) ומחודש ינואר 2012 השכר הענפי החודשי הינו בסך של 5,000 ₪ (27.5 ₪ לשעה). שכר שעתי זה גבוה מהשכר השעתי אשר התובע טען כי הובטח לו (25 ₪ ובהמשך לכך, 27 ₪ - סעיף 7 לתצהירו של התובע).
3. התובע בתביעתו ביצע את תחשיביו על בסיס תעריף ענפי של 27.5. ₪ לשעה לפי 233 שעות כאשר התעריף השעתי שנרשם בתחשיבים היה של 25 ₪. עם זאת, התובע הודה כי קיבל סך של 25 ₪ נטו לשעה. משכך ברי כי שכר הברוטו שלו אמור היה להיות גבוה יותר ולא ניתן לקבל את תחשיביו בנדון לפי שכר נטו. כאמור, לא מן הנמנע כי אכן קיבל שכר שעתי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניה ומשהתובע לא מסר נתונים בנוגע לאמור אין אנו מקבלים את גרסתו בנדון, כמו כן תחשיב התובע בוצע ללא התייחסות כי בתקופת העסקת התובע היו שינוים בשכר השעתי התעריפי נוכח תקופת העסקתו.
4. משכך אין אנו מקבלים את תחשיביו של התובע ואנו קובעים כי התחשיב צריך להיות מבוצע כמפורט:

7/11 -12/11 = 6 חודשים , תעריך שעתי- 26.37 * 25% = 6.59 ₪. 233 שעות בחודש – 182 שעות רגילות = 51 שעות נוספות= 6.59 ₪ לשעה נוספת * 51 שעות נוספות לחודש = 336 ₪ * 6 חודשים = 2017 ₪.

1/12-2/14 = 27.5 * 25% = 6.875 ₪ * 51 שעות = 350 ₪ * 25 חודשים= 8766 ₪ סה"כ = 10,782 ₪.

מתוך סכום זה על הנתבעת 4 לשאת בהתאמה רק לתקופה של 12 חודשים . משכך הנתבעת 4 תשלם לתובע סך של 4200 ₪ והנתבעים 1-3 ישאו בהפרש וישלמו לתובע סך של 6582 ₪ .

הפרשות פנסיוניות-

1. לטענת התובע, הנתבעות לא פעלו על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ו/או אספקת כוח האדם ולא הפרישו לגמל פיצויים ולמצער על פי צו ההרחבה לעניין פנסיה משנת 2008. לפיכך, הינו זכאי להפרשות בסך של 6% מהשכר התעריפי לו היה זכאי התובע בסך של 9750 מהנתבעים 1-3 וסך של 3300 מהנתבעת 4 ₪ בגין אי הפרשות לפנסיה.
2. לטענת הנתבעת, מאחר וצו ההרחבה בענף הבניין לא חל, התובע אינו זכאי להפקדות לקרן הפנסיה. וכי אין זכאות שכזו .למען הסר ספק יוזכר, כי בהקשר זה קובעת ההלכה הפסוקה, כפי שפורטה בבר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Hitam Abaker, [פורסם בנבו] (26.2.15), כי כאשר המעסיק לא הפריש הפרשות לקרן פנסיה עבור עובדיו, ולא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, מוקנית לעובד זכות לפיצוי כספי בשיעור ההפרשות שלא הועבר, או בשיעור אחר שהוכח. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אין כל הבחנה בהקשר זה בין עובד זר המועסק ברישיון, לבין עובד המועסק ללא רישיון.
3. משקבענו כי צו ההרחבה בענף הבניה חל על הצדדים הרי שבהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, זכאי התובע לביטוח פנסיוני בשיעור 12% משכרו בעד כל חודש העסקה ובהתאם לשכר עבודתו המבוטח (6% בגין תגמולים ו – 6% ע"ח פיצויים). לפיכך, מאחר ודחינו את טענות הנתבעות כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על התובע ומאחר והנתבעות לא הפריכו את תחשיב התובע אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות בהתאם לצו,כמפורט:

מ7/11 – 12/11 השכר עבודה הענפי עמד ע"ס 4800 ₪*12%=576 ₪ *6 חודשים = 3456 ₪

מ1/12 – 2/14 השכר עבודה ענפי עמד ע"ס 5000 ₪ *12% = 600 ₪ * 25 חודשים = 15,000 ₪ .

מתוך סכום זה הנתבעת 4 צריכה לשלם בהתאמה ל12 חודשים בלבד ומשכך עליה לשלם לתובע סך של סך של 7200 ₪ והנתבעים 1-3 סך של 11,256 ₪.

דמי חגים-

1. לטענת התובע במהלך כל תקופת עבודתו לא שולמו דמי חגים . לטענת הנתבעות התובע לא הוכיח את זכאותו לרכיב זה .
2. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל בנושא תשלום דמי חג לעובד, מוטל על המעסיק (ראו-ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.11.11; ע"ע (ארצי) 778/06 מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.5.07).על פי צו ההרחבה בענף הבנייה, התובע זכאי היה ל – 10 ימי חג בשנה (כולל יום בחירה). תצהירו של התובע בדבר היקף שעות עבודתו (233 שעות לחודש) לא הופרך (ס' 8). לאור האמור, זכאי התובע לדמי חגים בגין משרה מלאה.
3. נוכח קביעתנו לעניין תקופת העסקת התובע ( 31 חודשים ) זכאי התובע 25.8 ימי חג כאשר שווי יום חג 219 ₪ ( 5000 /182 * 8 ) = 5657 ₪ הנתבעת 4 צריכה לשלם מתוך סכום זה 2190 ₪ ושאר הנתבעים את היתרה בסכום של 3467 ₪.

פדיון חופשה-

1. לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו לא שולמו לו ימי חופשה
2. לטענת הנתבעות התובע אינו זכאי לסכומים כלשהם בגין רכיב החופשה
3. הנטל להוכחת תשלום פדיון חופשה מוטל על המעסיק (ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נגד ארפצ'י (פורסם בנבו, 1.11.11). בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובע זכאי למכסת חופשה בת 12 ימי חופשה בגין שנה ראשונה ושניה). התובע עבד משרה מלאה, 6 ימים בשבוע (כעולה מדוחות הנוכחות של התובע, אשר הוגשו במסגרת תצהיר הגמ"ס של הנתבעות). התעריף השעתי הענפי הינו 27.47 ₪. מכאן, כי התובע זכאי למכסה בגין חופשה בת 31 ימי חופשהX בגין תקופת עבודתו, במכפלת 8 שעות ליום במכפלת 27.47 ש"ח = 6795 ₪. מתוך זה הנבעת 4 צריכה לשלם 2197עבורתקופה של 12 חודשים בלבד קרי סך של 2637 ₪ והיתרה ע"ס 4158 ₪ על הנתבעים 1-3 לשלם לתובע.
4. ערים אנו כי בחלק מתלושי השכר מופיע רכיב חופשה, אולם הנתבעת לא הוכיחה כי אכן מדובר בתשלום אמיתי של ימי חופשה מהדבר לא עולה בקנה חד עם כרטיסי הנוכחות ומשכך לא שוכנענו כי יש לקזז סכומים אלו.

דמי הבראה-

1. לטענת התובע, לאורך כל תקופת עבודתו לא שולמו דמי הבראה כלל. הנתבעת לא התייחסה לאמור, עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע לא קיבל תשלום כלשהו בגין דמי הבראה . בהתאם להוראות צו ההרחבה זכאי העובד ל – 7 ימי עבודה בגין שנות עבודתו האחרונות ולכן זכאי התובע בסך הכל ל – 14 ימי הבראה בשנה. תעריף יום הבראה לשנים 2013-14 , הינו –374 ₪ ולכן זכאי התובע לסך 5236 ₪ מתוכך סך של 2618 ₪ על הנתבעת 4 לשאת והיתרה בסך של 2618 הנתבעים 1-3 ישלמו לתובע.
2. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר
3. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 8,000 ₪, מאחר שהנתבעות לא מסרו לידיו תלושי שכר משך כל תקופת העסקתו. סעיף 26א לחוק הגנת השכר, קובע כדלקמן:

"(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.

(ב)(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג) בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור.

(2) מצא בין הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה 1 בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת.

(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר;..."

1. בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן [פורסם בנבו] (31.10.2016) נקבעו קווים מנחים לקביעת הפיצוי ושיעורו, כך:

"בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום ליבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר (ראו על דרך ההיקש: ע"ע (ארצי) 10-08-33680 דיזינגוף קלאב בע"מ – יעקב זואילי [פורסם בנבו] (16.11.2011) בסעיף 36 לפסק הדין), תוך שבענייננו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו למערערת, מספר התלושים הלא תקינים (22 מתוך 24 תלושים שנמסרו למערערת)... נוכח מכלול הנסיבות, אנו מעמידים את סכום הפיצוי לדוגמה על 40,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין של בית הדין האזורי"

1. בענייננו, אין חולק כי לתובע לא נמסרו כל תלושי שכר, וכלל הנתבעים לא בדקה ועקבו אחר הנפקת תלושי השכר לתובע. מאחר שמדובר בתקופה ארוכה במהלכה התמשכה הפרת הוראות החוק אשר למסירת תלושי שכר לעובד, ויש להניח כי תשלום השכר אף לא דווח לרשויות המס, אנו, ופוסקים לתובע פיצוי בסך 7,000 ₪. הנתבעים 1-3 ישאו בתשלום ביחד ולחוד בסך של 5000 ₪ ו הנתבעת 4 תשלם לתובע סך של 2000 ₪ .

סוף דבר –

1. התביעה מתקבלת ברובה.
2. הנתבעות -3 1 ישלמו ביחד ולחוד לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
   1. בגין הפרשי שכר שעות נוספות, סך של 6582 ₪.
   2. בגין חלף הפרשות פנסיוניות, סך של 11,256₪.
   3. בגין דמי חגים, סך של 3467 ₪.
   4. בגין פדיון חופשה שנתית, סך של 4158 ₪.
   5. בגין דמי הבראה, סך של 2618 ₪.
   6. בגין פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, סך של 5,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישאו הנתבעים 1-3 בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע בסך של 7500 ₪ .

1. בנוסף הנתבעת 4 תשלם לתובע , תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
   1. בגין הפרשי שכר שעות נוספות, סך של 4200 ₪.
   2. בגין חלף הפרשות פנסיוניות, סך של 7200₪.
   3. בגין דמי חגים, סך של 2190 ₪.
   4. בגין פדיון חופשה שנתית, סך של2637 ₪.
   5. בגין דמי הבראה, סך של 2618 ₪.
   6. בגין פיצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר- סך של 2,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת 4 בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע בסך של 2500 ₪ .

נציג ציבור עובדים, מר מרדכי נגר

אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת