1. בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי מיום 24.7.14 שהוטלה על רכב מספר 8889052 (להלן: "הרכב") שבבעלותה של המבקשת מספר 1 (להלן: "בעלת הרכב") ושהיה נהוג בידי ביתה המבקשת מספר 2 הגב' תגר נופר (להלן: "הנהגת"), כשהיא שיכורה על פי הנטען.

יצויין שכמות האלכוהול אשר אובחנה אצל הנהגת, כפי שעולה מחומר הראיות שמונח בפני, הינה 680 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.         הבקשה הוגשה ביום 28.7.14, נקבעה לדיון ליום 30.7.14 ומועד הדיון נדחה לבקשת ב"כ המבקשות ליום 4.8.14.

3. בבקשה טענו המבקשות כי השימוע נערך שלא כדין וכי טופס השימוע אינו משקף את ההליך מאחר והוא נחזה להראות כאילו במקום נכחה בעלת הרכב בעוד שבפועל, לטענת המבקשות, רק הנהגת ברכב, ביתה של המבקשת היתה במקום השימוע.

4. עוד נטען כי לבעלת הרכב לא ניתנה הזדמנות להגיע למקום ולהשמיע את טענותיה וכי הקצין הפוסל קיים את השימוע במקום ביצוע העבירה לנהגת והורה על גרירת הרכב למגרש אחסנה.

5.          ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען ראשית לחוסר סמכות מקומית מהטעם שהעבירה נעברה בת"א וכי הסמכות המקומית היא לבית משפט במחוז ת"א.

6. עוד טען ב"כ המשיבה כי לא הוגשו תצהירים לא מטעם בעלת הרכב ולא מטעם הנהגת. הדגיש את חומרת העבירה ואת הכמות הגבוהה של האלכוהול וכי בעברה של הנהגת עבירת שכרות נוספת משנת 2008.

7. ב"כ המשיבה ציין כי לא נטענה ע"י המבקשות פגיעה כלשהי שנגרמה להן בעטיו של איסור השימוש המנהלי ברכב וכי אם היו טוענות לפגיעה כלכלית הרי שהמחוקק נתן דעתו על אפשרות כזו ובכל זאת בחר להעדיף את טובת כלל הציבור ועיגן בחוק הטלת סנקציה שכזו על בעל רכב אף שלא נהג ברכב בו בוצעה העבירה.

כן טען כי המבקשת לא הראתה כי עשתה כל שביכולתה למנוע את העבירה.

8.         מעיון בבקשה שהונחה בפני עולה כי לא צורף לה תצהיר לאימות הנטען בה, לא הוצגה גירסה כלשהי ע"י המבקשות או מי מהן לעניין נסיבות עריכת השימוע או תצהיר לעניין כל טענה אחרת.

9. כמו כן המבקשות או מי מהן לא הביאו כל ראיה או טענה לקיומן של אחת מהחלופות שבסעיף 57ב(ב).

10. הוראות החוק מאפשרות לקצין לערוך שימוע לנהג הרכב מבצע העבירה ובלבד שיודיע על השימוע גם לבעל הרכב. אין מחלוקת כי בעלת הרכב קיבלה הודעה על ביצוע השימוע.

11. לגופו של עניין, הקפה בעיגול של כל התיבה "נהג/בעל הרכב" כאשר בסעיף "פרטי הנהג/בעל הרכב" מצוינים אך פרטי הנהגת שבפני כשאין מחלוקת כי השימוע נערך לה (לכל הפחות) אינו ליקוי מהותי בעיני ובמיוחד כאשר נרשמה בטופס גירסתה של הנהגת, קרי, ניתנה לה זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה בעניינה וזו הנקודה המהותית.

12. הטענה כי מסומנות בטופס הן האפשרות "קיבלתי את רישיון הרכב" והן האפשרות "לא קיבלתי את רישיון הרכב" אף היא אינה מהותית בנסיבות שכאמור רכב המבקשת נגרר מהמקום ועל כך אין מחלוקת.

13. למעלה מן הצורך יאמר כי לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני שוכנעתי שיש מספיק ראיות לכאורה לחובת הנהגת כי היא נהגה בהיותה שיכורה. הכוונה בין היתר, לתוצאות בדיקת הנשיפה, לדו"ח הפעולה לעניין אכיפת נהיגה בשיכרות ולהודאת הנהגת עצמה כי שתתה "3 בירות כשעה וחצי שעתיים" לפני שנעצרה.

14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הנוגע לעבירה שביצעה הנהגת, החלטתי לדחות את הבקשה, זאת בשים לב לחומרת העבירה והסיכון הטמון בה ומאחר ולא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל או כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול או קיצור הודעת איסור השימוש.

15. מאחר ודנתי והחלטתי בבקשה לגופה לא ראיתי צורך להיזקק לשאלת הסמכות המקומית.

16.       עולה מכל האמור לעיל כי החלטתי לדחות את הבקשה.

17.       מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ המבקשות בפקס ולתביעה וכן תחזיר לה את חומר הראיות המצולם.

ניתנה היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.