1. בפניי תביעת התובעת בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה, בשל פגיעה לטענתה של רכב בו נהג הנתבע 1, שבוטח אצל הנתבעת 2.

1. לטענת נהגת התובעת, עת נסעה בנתיב הימני וביקשה לפנות מרחוב פלי"ם בחיפה לסימטה צדדית (ליד בית מס' 16) כדי להכנס לחניון הסמוך למקום עבודתה, הבחינה בנתבע 1 כשהוא מנסה לחנות על המדרכה במקביל לכביש – תוך תימרון חנייה קדימה ואחורה. לטענת נהגת התובעת עצרה עד שהנתבע השלים את החנייה ורק אז פנתה לתוך הסמטה, אלא שבאותו רגע נסע הנתבע קדימה ופגע ברכבה בחלק אחורי ימני (דלת וכנף אחוריות מצד ימין).
2. מנגד שלל הנתבע הגירסה שביקש לחנות על המדרכה ליד הכניסה לאותה סמטה וטען שנסע ברחוב פלי"ם בדרכו ישר בנתיב הימני, ללא כל כוונה לחנות באותו מקום; כשליד הפנייה לסמטה לפתע ביקשה נהגת התובעת לפנות אל הסמטה מהנתיב השמאלי, תוך כך שפשפה את רכבה על פני הפינה השמאלית של הפגוש הקדמי ובכך אחריותה לקרות התאונה.
3. בפניי העידו התובע והנתבע.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

1. יש מקום להורות על דחיית התובענה.

מצאתי כי גירסת הנתבע סבירה יותר בנסיבות העניין מגירסת נהגת התובעת.

נהגת התובעת טענה שהנתבע ביקש לחנות במקביל לכביש על המדרכה ליד בית הקפה המצוי בכניסה לסמטה אליה ביקשה לפנות. הדבר הודגם בתצלום מתוך google maps באולם בית המשפט.

ככל שהיתה מתקבלת גירסת נהגת התובעת לעניין זה הרי שאם אכן היה מבקש הנתבע לחנות במקביל לכביש, היה חוסם כמעט באופן מלא את נתיב הכניסה לאותה סמטה, וזאת מאחר שמדובר בסמטה צרה. בנסיבות אלה לכאורה לא היה די מקום לנהגת התובעת להכנס לאותה סמטה במקום עליו הצביעה.

זאת ועוד, קיבלתי גירסתו של הנתבע כי היה בדרכו מהעיר התחתית בחיפה אל עבר ביתו בשכונת נווה שאנן, וכי לא התכוון כלל לחנות באותו מקום. כשיש בכך לחזק המסקנה כי לא ביקש לבצע חנייה באותו מקום, ולכל הפחות לא באופן עליו העידה התובעת.

זאת ועוד, סימני הפגיעה ברכב התובעת עולים בקנה אחד דווקא עם גירסת הנתבע. אם היתה מתקבלת גירסת נהגת התובעת שהנתבע ביקש לחנות במקביל לכביש וכי התאונה קרתה לאחר שפנתה לסימטה וכפי שהדגימה בבית המשפט היתה בזוית של כ-90 מעלות ביחס לרכבו של הנתבע, הרי שרכב הנתבע היה צריך לפגוע ברכב התובעת עם חזיתו ולא רק עם הפינה השמאלית של הפגוש הקדמי.

סימני הפגיעה מעידים שאין מדובר בפגיעה עם חזית הרכב אלא עם פינתו. מכאן שגם סימני הפגיעה תואמים לגירסת הנתבע לפיה נהגת התובעת פנתה מהנתיב השמאלי אל הסמטה, בו בעת שהנתבע נסע בנתיב הימני ותוך סטייתה בזוית אל עבר הסמטה נפגע רכבה מפינת רכבו של הנתבע – פגיעה מסוג מעיכה וגריפה אחורה עם שפשוף הכנף.

1. משקיבלתי את גירסת הנתבע, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות העד מטעם הנתבעת סך של 800 ₪.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.