1. לפני תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 9.3.14, בה היו מעורבים רכב התובעת שהיה נהוג על ידה ורכב אחר שהיה נהוג על ידי נתבעת 2 (להלן: הנתבעת), אשר מבוטח על ידי הנתבעת 1.

2. התאונה אירעה בכביש בו מספר נתיבים, אחד המיועד לפניה שמאלה ושני נתיבים המיועדים לנסיעה ישר (מכיוון כללי צומת ה"צריף" לכיוון קרית אתא). אין מחלוקת כי שני כלי הרכב המעורבים נסעו בשני הנתיבים המיועדים לנסיעה ישר; רכב התובעת היה במסלול השמאלי יותר ורכב הנתבעת היה במסלול שמימינו. לטענת התובעת, במקום היה גודש תנועה, רכב הנתבעת שנסע מימינה ניסה לעבור לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה לאורך צד ימין. הנתבעת אינה חולקת על כך שהיא נסעה בנתיב שמימין לנתיב נסיעת התובעת וטוענת שהבחינה כי לפניה תאונה ושני רכבים עומדים וחוסמים את התנועה, ביקשה להשתלב בנתיב השמאלי תוך שהיא מאותתת, החלה להשתלב כשהיא מבחינה שרכב התובעת עומד בעצירה מוחלטת, ולטענתה, כאשר התובעת הבחינה שהיא מנסה להשתלב בנתיב נסיעתה החלה בנסיעה על מנת לא לתת לה להשתלב, וכך נגרמה התאונה.

3. בנוסף, העיד בפני בעלה של הנתבעת אשר טען לגובה הנזק שצוין בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, וביקש לא לקבל את האמור בחוות הדעת. לטענתו, הסכומים שבחוות הדעת מופרזים ומוגזמים. בעלה של התובע הציג את עצמו כמי שבקיא בענייני שמאות ובעל הסמכה לכך.

4. כאן המקום לציין כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ. המבטחת הודיעה כי שני כלי הרכב מבוטחים על ידה ועל כן ביקשה לפטור את נציגה מלהתייצב ולטעון בשם הנתבעת, ונעתרתי לבקשה.

5. בפניי העידו הנהגות ומסרו גרסאות באשר לנסיבות התאונה, וכן הגישו מסמכים ותמונות של כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה. לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו לי, ושבתי ועיינתי בכתבי הטענות, אני סבור כי דין התביעה להתקבל מאחר ושוכנעתי כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבעת. אפרט:

6. אין מחלוקת כי התאונה אירעה כאשר הנתבעת רצתה לעבור מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת רכב התובעת. בהינתן נתון זה, נקודת המוצא לדיון היא כי היה על הנתבעת לנקוט משנה זהירות במהלך ניסיונה לסטות מנתיב נסיעתה לנתיב הנסיעה שלידו ולעבור רק כאשר הדבר אפשרי, מבלי לגרום להפרעה לתנועת כלי הרכב הנוסעים בנתיב שמשמאלה, ולאחר שתוודא שהיא יכולה לעשות כן בבטחה. הדברים תקפים ביתר שאת כאשר המדובר במקום בו קיים גודש תנועה ולא רחוק מצומת.

7. הנתבעת טוענת כי היא רצתה לעבור מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת התובעת בשל תאונה שאירעה בנתיב נסיעתה, בעוד שהתובעת טוענת כי לא היתה כלל תאונה במקום וכי הנתבעת עשתה כן מאחר והיא מיהרה למקום כלשהו. התובעת ציינה בעדותה כי הנתבעת אף אמרה לה כי היא מיהרה ועל כן היא ניסתה להשתלב בנתיב נסיעתה. ככלל, גרסתה של התובעת מהימנה יותר בעיני ומתיישבת עם יתר הראיות, כפי שיובהר להלן. התובעת מסרה גרסה סדורה המגובה בתיאורים אמינים לרבות התייחסות לדין ודברים שהיה בינה לבין הנתבעת, שמתיישב עם הלך הדברים ועם הנסיבות המתוארות על ידה. גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי היא רצתה לפנות מנתיב נסיעתה למסלול שלידו בשל תאונה שהיתה במקום אין הדבר גורע מאחריותה להבטיח כי מעברה ייעשה ללא הפרעה לתנועת כלי הרכב ולנקוט זהירות. אך כאמור סבורני כי טענתה של הנתבעת כי במקום הייתה תאונה נועדה כדי להצדיק את מעברה לנתיב שלידה וכך לנסות לצמצם את אחריותה לאירוע התאונה.

8. אין לקבל את טענת הנתבעת כי היא עברה לנתיב נסיעת רכב התובעת כאשר הבחינה במרווח המאפשר לה לעשות כן, וכאשר החלה לסטות שמאלה לא אפשרה לה התובעת להשתלב והמשיכה בנסיעה. מסקנה זו נובעת אף היא מההערכה הכללית לגבי גרסאות הצדדים וכן נתמכת באופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב. לרכב התובעת נגרם שפשוף לאורך צידה הימני, החל מהדלת הקדמית ועד לכנף האחורית ואילו לרכב הנתבעת נגרם נזק בצד שמאל של הפגוש בחלק הפינתי שלו. מיקום הנזקים מלמד כי הנתבעת הייתה בתחילת הסטיה שמאלה ורכב התובע היה קרוב מדיי אליה באופן שלא היה מרווח המאפשר לה מעבר בטוח.

9. בעלה של הנתבעת הפנה לתמונה של רכב התובעת שצולמה בסמוך לתאונה וטען כי ניתן להבחין בשני פסים, אחד שנגרם מפגיעה כלשהי בגוף מוצק והשני, מעליו, שנגרם משפשוף. התובעת טענה כי אין המדובר בשפשוף אלא בהשתקפות של דבר מה ברכב. עיון בתמונה מלמד כי טענתה של התובעת סבירה יותר, מה גם שעיון בחוות דעת השמאי מלמד שאין התייחסות לפס הנוסף הנטען.

10. בעלה של הנתבעת התייחס לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וטען כי הסכומים שציין השמאי מופרזים ומוגזמים. הוא הפנה בין היתר לכך ששעות העבודה שצוינו על ידי השמאי חורגות מהנדרש לשם תיקון הנזק שנגרם וכך גם החלקים. אין לקבל את טענות הנתבעת לגבי גובה הנזק. התובעת הציגה חוות דעת שמאי וצורפה גם חשבונית המעידה על תיקון הרכב בסכום התואם את קביעת השמאי, והראיות בעין הנזק לא נסתרו על ידי הנתבעת. יצוין בהקשר זה כי הנתבעת ביקשה תחילה לחקור את השמאי, אולם בסופו של דבר ויתרה על זכות זו לאחר שהובהר לה כי הדבר יכול להיות כרוך בתשלום הוצאות במידה והתביעה תתקבל.

11. על פי חוות דעת השמאי, הנזק שנגרם לרכב התובעת מסתכם בסך של 7605 ₪. כמו כן הוצגו ראיות בדבר תשלום שכ"ט שמאי בסך של 900 ₪. התובעת טענה לסך נוסף של 2534 ₪ בגין ירידת ערך. גם סכום זה נתמך בחוות הדעת ולא הובאו ראיות סותרות. סך כל נזקי התובעת מסתכמים ב- 11,039 ₪.

12. אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, את הסך של 11,039 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 9.3.14, וכן הוצאות בסך של 750 ₪. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.