העניין שבפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה ביום 29.10.14.

המבקש 1 הגיש בקשתו ביום 10.3.15.

המבקשת 2 הגישה בקשתה ביום 22.2.15.

לאור העובדה כי עסקינן בפס"ד אחד שניתן כנגד 2 המבקשים , והזהות בטענות , אדון בבקשות במאוחד.

טענות המבקשים כפי שנטענו בבקשות הנפרדות זהות במהותן , ולפיהן כתב התביעה לא הומצא להם כדין , ולעניין סיכויי ההגנה טוענים המבקשים כי החוב נשוא התביעה סולק במלואו.

עוד טוענת המבקשת 2 כי כתב התביעה הומצא בכתובת אשר איננה כתובתה הרשומה ומכאן הרי שההמצאה איננה כדין ויש לבטל את פסה"ד כנגדה משיקולי צדק.

המשיבים הגישו תגובה מטעמם לבקשת המקשת 2 , תוך שלאור זהות הטענות ביקשו כי נימוקיה יעמדו גם לעניין בקשת המבקש 1.

לטענת המשיבים , כתב התביעה הומצא כל פי דין לשני המבקשים וזאת באמצעות המבקש 1 אשר במועדים הרלוונטים היה מנהל המבקשת 2 , ומשכך יש לראות בכך המצאה כדין בהתאם לתקנה 484 לתקסד"א.

עוד טוענים המשיבים כי המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם לעניין סיכויי ההצלחה , תוך שלא צירופו ולו ראשית ראייה לעניין תשלום שכ"ט , אשר מבקשתם עולה כי אין חולק עליו.

דיון והכרעה

בבקשה לביטול פס"ד על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך.

פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36 ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם).

המבקשים בבקשתם טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה כדין , תוך שהמבקש 1 טוען כי קיבל לידיו מעטפה ריקה , בעוד המבקשת 2 טוענת כי כתב התביעה נשלח שלא לכתובתה הרשומה.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה לעניין זה. תצהירו של המבקש 1 ביחס לטענותיו בכלל , ולעניין ההמצאה בפרט הינו תצהיר לקוני , אשר אינו מפורט כלל וכל שנאמר בו הוא שהאמור בבקשה נכון וכי כתב התביעה לא הומצא לידיו.

על המבקש היה לפרט ברחל בתך הקטנה את טענותיו לעניין אי המצאת כתב התביעה, דבר שלא נעשה כלל , ואף לא לכאורה , ומכאן , לא מצאתי כי יש מקום לקבלת טענה זו , ובטח לא להקים למבקש זכות לביטול פסה"ד מחובת הצדק.

לעניין טענת המבקשת 2 ולפיה ההמצאה אינה על פי דין , הרי שמקובלת עליי טענת המשיבה , תוך שאין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הרלוונטי המבקש 1 היה מנהלה של המבקשת 2, ומכאן, ובהתאם לתקנה 484 לתקסד"א ,עת נמסר כתב התביעה לידי המבקש 1 המדובר במסירה כדין.

זאת ועוד , לתמיכה בטענות המבקשת 2 לעניין זה לא צורף כל תצהיר מטעם המבקש 1 בו הצהיר כי לא קיבל לידיו את המסירה בעבור נתבעת 2, ונדמה שלא בכדי.

יוער כי מבקשתה של מבקשת 2 אין מחלוקת שהמבקש 1 קיבל לידיו את המסירה , ובטענה זו יש בכדי לשלול את טענת מבקש 1 לעניין המצאה שלא כדין.

זאת ועוד , עובדה זו מעלה תהיות ביחס לעובדה כי המבקשות הוגשו במועדים שונים , וזאת על אף ששני המבקשים מיוצגים ע"י עו"ד וכי כאמור , טענותיהם כמעט וזהות לחלוטין.

מכאן ובנסיבות אלה הרי שאין כל חובה לבטל את פס"ד משיקולי צדק , ולבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (ע"א 64/53, לעיל; ע"א 5000/92 בן - ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן - ציון, פ"ד מח(1) 830; ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283, 284, לרבות האסמכתאות המפורטות שם). :

האחד - סיבת מחדלו של המבקש

והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל

על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על המבקש לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

למקרא הבקשות עולה כי המבקשים לא עמדו בחובותיהם גם לעניין זה, ולא הוכיח את סיכויי הגנתם , תוך שכל שנטען בבקשה היא טענה סתמית וכוללת החוב נפרע באמצעות תשלומו למר אזרד.

חזקה על המבקשים כי טענתם זו תפורט באופן מלא, תוך שיתכבדו ויצרפו אסמכתאות המעידות על ביצוע התשלום בפועל , ולכל הפחות יפורט אופן התשלום , מועדו ונסיבותיו.

בשים לב כי המבקשת 2 הינה חברה, סביר כי יכולה הייתה לעמוד בחובותיה אלו בנקל , והעובדה כי לא עשתה כן מעלה תהיות ביחס לסיכויי הגנתה באם יבוטל פס"ד.

מכאן , המבקשים לא עמדו בחובתם גם ביחס להוכחת סיכויי ההגנה ואף לא לכאורה ומכאן דין הבקשה להידחות גם מטעם זה.

סוף דבר:

כאמור, המבקשים לא הוכיחו כי יש מקום לבטל את פסה"ד משיקולי צדק וכן לא הצליחו להוכיח את סיכויי הגנתם ככל ויבוטל פסה"ד ותינתן להם הזכות להתגונן מפני תביעה זו , ומשכך דין בקשתם להידחות גם במבחן שיקול הדעת של בית המשפט.

יחד עם זאת , וחרף כל האמור לעיל , ובאיזון זכויות הצדדים, היינו סגירת שערי המשפט בפני המבקשים מחד , אל מול זכויות המשיבה לרבות פירעון מהמבקשים בסופו של יום מאידך, מצאתי כי יש לבטל את פסה"ד ולאפשר למבקשים להגיש את הגנתם , אולם בשים לב לדלות טענות המבקשים ביחס לסיכויי ההגנה הנני מורה כי פסה"ד יבוטל בכפוף להפקדת מלוא סכום הפסוק בגזברות בית המשפט וזאת תוך 30 ימים מהיום .

ככל ויופקד סך זה , יבוטל פסה"ד והמבקשים יגישו כתב הגנה מטעמם תוך 30 ימים מיום ביצוע ההפקדה תוך שהמשיבה תפעל לסגירת תיקי ההוצל"פ תוך 10 ימים מיום ביצוע ההפקדה.

ככל ולא ישולם הסכום במלאו ובמועד יוותר פס"ד על כנו ללא כל צורך במתן החלטה אחרת והמבקשים ביחד ולחוד יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.