רקע

1. לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

התובע נפגע בתאונת דרכים במנגנון של "צליפת שוט" כשרכב אחר פגע ברכב שבו נהג התובע בכביש מס' 1 ביום 23.7.2013 בשעות הצהריים (להלן: התאונה). בזמן התאונה עמד רכבו של התובע בפקק תנועה. ממקום התאונה המשיך התובע בדרכו, אך לאחר מספר שעות, בשעה 22:15, פנה התובע למיון של בית החולים אסף הרופא, והתלונן על כאבים בגב, בצוואר ובכתפיים.

2. התאונה ארעה במסגרת עבודתו של התובע והוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה את הממצאים הבאים:

א. אי כושר מיום 24/7/13 – 17/9/13, סה"כ 56 ימים.

ב. נכות זמנית בשיעור 35% מיום 18/9/13 – 31/12/13;

נכות זמנית בשיעור 25% מיום 1/1/14 – 31/5/14;

ג. נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% לפי סע' 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות קביעת נכות), בגין: "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar spine) בצורה קלה"

נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5% לפי סע' 32(1)(א)I במחציתו, דהיינו מחצית משיעור הנכות הקבוע בתקנות קביעת נכות בגין שיתוק חלקי בצורה קלה של עצב השת (Nervus ischiadicus).

ד. "אין מקום להפעיל תקנה 15. חזר לעבוד ואין ירידה בהכנסותיו".

ה. בפרק אבחנות: כאבי גב תחתון.

בפרק הסיכום: "יש לציין כי לא היו תלונות לגבי צוואר וכתפיים".

(ר' דו"ח ועדה רפואית מיום 15/2/15 ומיום 28/12/14).

3. אין מחלוקת על כך שמדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, וכי הנתבעת חבה בתשלום פיצויים לתובע על פי החוק. אין מחלוקת גם על כך שמדובר בתאונת עבודה. הצדדים נחלקו באשר לסכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע, ובעיקר בראש נזק של פגיעה בכושר ההשתכרות של התובע.

טענות התובע:

4. הנכות שנקבעה לתובע היא נכות תפקודית והיא פוגעת בכושר ההשתכרות של התובע כדי שיעורה, לפחות. מדובר בנכות רפואית אורתופדית שמשקפת את הנכות התפקודית. את הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד יש לחשב לפי מכפלת שיעור הנכות בבסיס השכר.

5. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים לפי ראשי הנזק הבאים:

• • הפסדי שכר לעבר – 38,500 ₪ (לפי בסיס שכר של 11,000 ₪ לחודש נטו, ל3.5 חודשי עבודה שבהם לא עבד התובע בסמוך לאחר התאונה);
  • הפסדי שכר לעתיד – 591,313 ₪ (לפי בסיס שכר של 16,620 ₪ לחודש נטו, לתקופה של 30 שנה עד גיל פרישה, דהיינו מקדם 237.189, ולפי נכות בשיעור 15%);
  • הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד – 78,726 ₪ (לפי 12.5% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד);
  • עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד – 80,000 ₪ (סכום המשקף פחות מ6.5 שעות לחודש לפי 40 ₪ לשעה);
  • הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, והוצאות נסיעה בעבר – 10,000 ₪;
  • הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד – 20,000 ₪;
  • נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) – 25,477 ₪.

סה"כ – 844,116 ₪.

מסכום זה יש לנכות דמי פגיעה בסך 15,924 ₪ ותגמולי נכות בסך 75,297 ₪ - שקיבל התובע מהמל"ל. לפיכך, סכום הפיצויים המבוקש עומד על 752,795 ₪, בתוספת אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד.

טענות הנתבעת

6. לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד ללא כל מגבלה ושכרו השביח באופן משמעותי. התובע עובד כסוכן מכירות שעות רבות מדי יום, ומשתמש ברכבו לצורך עבודתו. נכותו של התובע אינה תפקודית ולא נגרמו לו הפסדים כלשהם כתוצאה מהתאונה. לא בכדי קבע המל"ל כי אין להפעיל בעניינו של התובע את תקנה מס' 15 לתקנות קביעת נכות. לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות וממילא לא נגרמו לו גם הפסדי פנסיה כלשהם.

7. עדותו של התובע בעניין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה היא עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. לא הוכח כי עבודתו של התובע בחברת עוצמות שיווקיות בע"מ הופסקה בקשר עם התאונה. במכתב הפיטורין אין זכר לתאונה. לא הוכח כי נגרמו לתובע הוצאות כלשהן בקשר עם התאונה או נדרשה לתובע עזרה של צד שלישי. ככל שנגרמו לתובע הוצאות היה עליו לפנות לקבלת החזר מהמל"ל שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. התובע לא העסיק עזרה בשכר בעבר ואינו מעסיק עזרה בשכר גם כיום.

8. ככל שייפסקו לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר או לעתיד יש לנכות מהם תגמולים שקיבל התובע מהמל"ל. לשיטת הנתבעת, זכאי התובע לפיצויים בגין נזק שאינו ממוני בלבד, בסכום שקבוע בדין (כ-25,500 ₪).

דיון והכרעה

9. עובר לדיון בראשי הנזק השונים אני רואה להעיר מספר הערות.

התביעה בתיק זה מתבררת לפי דרגת נכות שנקבעה לתובע במל"ל על פי דין, בהתאם לסע' 6ב לחוק הפיצויים. איש מהצדדים לא ביקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. ממסמכי המל"ל ניתן ללמוד על הממצאים שביסוד קביעת המל"ל. (ר' מסמכי המל"ל - נספח ג' לתצהיר התובע).

התלונות שבדו"ח הוועדה הרפואית מיום 28/12/14 נרשמו מפי ב"כ התובע ולא מפי התובע עצמו. וכך נרשם בדו"ח:

"חבלת גב, כיום סובל מכאבי גב תחתון. נימול ברגל ימין, רדימות בחלק האחורי של הרגל, במיוחד בישיבה ממושכת. הגבלת תנועות של הגב. לא יכול לבצע פעילות גופנית, להרים משאות, הכאבים מחמירים בישיבה." (פרק 6).

וכך נרשם בפרק 8 של אותו דו"ח, תחת הכותרת "ממצאים בבדיקת הועדה":

"ע"ש מותני – רגישות דיפוזית על פני החוליות ומעל מפרק S1 מימין. ללא ממצא חיצוני. טווח תנועות: כיפוף מגבלה בינונית בישיבה. בעמידה כיפוף עד °60. יישור תקין. הטיה לימין ולשמאל ללא מגבלה משמעותית. SLR חיובי דו"צ ב-°45. חולשה דיפוזית בגפיים תחתונות. יותר מימין עקב כאבים".

על יסוד הממצאים דלעיל, בצירוף חוות דעת נוירולוג שהמליץ על 5% נכות בתחום הנוירולוגי, קבעה הועדה את אחוזי הנכות הזמנית והנכות הצמיתה, המפורטים בסעיף 2 לעיל. היינו, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות קלה בעמוד שדרה מתני, ו-5% נכות בגין הליקוי העצבי, כששיעור זה הוא מחצית מהשיעור הקבוע בתקנות לליקוי זה בצורתו הקלה.

10. התובע טוען כי פוטר מעבודתו בחברת עוצמות שיווקיות בע"מ במהלך חודש אוגוסט 2013 כששהה בחופשת מחלה לאחר התאונה. התובע צרף לתצהירו מכתב פיטורין שלדבריו קיבל בדואר אלקטרוני (נספח ז' לתצהיר התובע). להלן העתק תכנו של המכתב:

מכתב הפיטורין

המכתב אינו נושא תאריך ולא ברור מתי התקבל בידי התובע. לא צורף הדואר האלקטרוני שאליו צורף המכתב ואין לדעת מתי נערך ומתי נשלח. מכל מקום, לא ברור מה גרם להפסקת עבודתו של התובע בחברה ואם יש קשר כלשהו בין התאונה לפיטוריו של התובע. התובע העיד שנאמר לו שהסיבה לפיטורין היא אי עמידה ביעדי מכירות (עמ' 9 ש' 12).

עוד זאת, לפי דו"ח רציפות של המל"ל החל התובע את עבודתו בחברת גמא ביום 1/11/13, דהיינו חודשיים לאחר הפסקת עבודתו בחברת עוצמות שיווקיות בע"מ. (ר' דו"ח רציפות, נספח ד' לתצהיר התובע).

11. לפי עדותו של התובע עבודתו כרוכה בעבודה משרדית מול מחשב ובעבודת שטח מחוץ למשרד לאחר נהיגה ממושכת (סע' 12 לתצהיר התובע). התובע עובד בין השעות 8:30 ל-17:30 ונוסע מפגישה לפגישה (עמ' 10 ש' 21). לטענת התובע הוא נוטל משככי כאבים לאחר שעות העבודה (עמ' 11 ש' 20).

התובע אישר שהוא עובד במשרה מלאה וכי שכרו השביח לאחר התאונה. ואכן, שכרו של התובע עובר לתאונה בשנת 2013 עמד על כ-11,000 ₪ לחודש, ברוטו, ואילו בשנת 2014 עמד שכרו החודשי הממוצע של התובע על כ-14,450 ₪ ובשנת 2015 על כ-17,400 ₪ (ר' דו"ח רציפות ביטוח). שכרו החודשי הממוצע של התובע לשנת 2016 עומד על כ-19,500 ₪ ברוטו, שהם כ-16,850 ₪ נטו לחודש (ר' תלושי שכר נספח ח' לתצהיר התובע). עינינו הרואות כי תפקודו של התובע בעבודתו לא נפגע כלל. אדרבה, התובע עובד במשרה מלאה בעבודה תובענית ומאומצת, ושכרו מצוי בעלייה מתמדת.

12. על יסוד הממצאים דלעיל אדון בראשי הנזק השונים.

להלן נתוני היסוד הדרושים לחישוב הנזק:

התובע נולד ביום 16/11/1980 והוא כיום כבן 37 שנים;

התאונה ארעה ביום 23/7/2013 בהיות התובע כבן 33 שנים;

עובר לתאונה היה התובע יועץ עסקי בחברת כלמוביל באמצעות חברת עוצמות שיווקיות בע"מ, וכיום הוא סוכן מכירות בחברת גמא ניהול וסליקה בע"מ.

נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 14.5% (10% אורתופדי בגין גב תחתון ו-5% נוירולוגי בגין עצב השת).

13. כאב וסבל –

התובע זכאי לפיצויים בגין נזק שאינו ממוני לפי נכות משוקללת בשיעור של 14.5%, ללא ימי אשפוז. סכום זה עומד היום על 25,450 ₪.

14. הפסדי שכר לעבר –

התובע מבקש לפסוק לו הפסד שכר מלא לפי 11,000 ₪ לחודש לתקופה של 3.5 חודשים, מיום התאונה ועד שהחל לעבוד בחברת גמא. הנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי לפיצויים מעבר לתקופת אי כושר שבגינה ממילא קיבל דמי פגיעה.

התובע זכאי לפיצוי מלא בגין תקופת אי כושר בת כחודשיים ימים, ולפיצוי נוסף באופן יחסי לאחוזי הנכות שנקבעו לו עד ליום 1/11/2013 – מועד בו החל לעבוד בחברת גמא – היינו כחודש וחצי נוספים. לחישוב אקטוארי זה זכאי התובע גם אם הפסקת עבודתו במהלך חודש אוגוסט 2013 לא קשורה לתאונה. סכום דמי הפגיעה ינוכה יחד עם יתר תגמולי המל"ל בהמשך.

בהתאם לכך, עבור שני חודשי אי כושר זכאי התובע לפיצויים בסך 22,000 ₪. עבור תקופה של חודש וחצי נוספים זכאי התובע לפיצויים בסך 5,775 ₪ (11,000 ₪, כפול 1.5 חודשים, כפול 35% נכות). התובע לא ביקש פיצויים נוספים בגין הפסדי שכר לעבר מעבר ל-3.5 חודשים שבהם לא עבד, ויפה עשה. שכרו של התובע השביח מאז שב לעבודתו ועד היום ואין הצדקה לפסוק לו פיצויים בגין תקופה זו.

סה"כ בגין הפסדי שכר לעבר זכאי התובע לפיצויים בסך 27,775 ₪. על סכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה לעבר בשיעור של 12%, דהיינו 3,333 ₪, ובסה"כ – 31,108 ₪.

15. הפסדי שכר לעתיד –

את הפסדי השכר לעתיד מבקש התובע לפסוק לפי חישוב אקטוארי מלא של 15% נכות לתקופה של 30 שנה, לפי שכר בסיס של 16,620 ₪ לחודש. סה"כ מבקש התובע לפסוק לו 591,313 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד. את עמדתו מבסס התובע על פסק הדין בעניין גירוגיסיאן (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3), 792 (1995)), שם נקבע כי כאשר מדובר בנכות אורתופדית תשקף הנכות הרפואית בדרך כלל גם את הנכות התפקודית, ועל פסק הדין בעניין יונס (ע"א 722/86‏ ‎ ‎יאסר יונס‎ ‎נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ''ד מג(3) 875 (1989)), שם נקבע כי גם כאשר הנפגע חזר לעבודתו, עובד במגבלותיו או מקטין את נזקיו, אין בכל אלה כדי לפגוע בנוסחה לחישוב הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, דהיינו מכפלת הנכות בבסיס השכר. כך לשיטת התובע.

מנגד, טוענת הנתבעת כי שכרו של התובע השביח וכי כלל לא נגרמו לו הפסדי שכר לעתיד.

עיינתי בטענות הצדדים ואין בידי לקבל את עמדת התובע.

16. אינני סבור שבפסקי הדין שעליהם נסמך התובע נפסקו ההלכות שהוא מייחס להם. בפסק הדין בעניין גירוגיסיאן מבחין בית המשפט בין שיעור הנכות הרפואית לבין פגיעה ביכולת התפקוד ובין שני אלה לבין פגיעה בכושר ההשתכרות. וכך אומר בית המשפט, בין היתר:

"אך הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך-כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו אינו ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי-המשפט לפסוק במקרים שבהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו.

במקרים אלה קובע בית-המשפט את כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה – בין שהמדובר בכושר השתכרות מוכח ובין שנזקקים לשכר הממוצע במשק כמבטא את כושר ההשתכרות – והוא נזקק לחזקה שכושר זה נפגע כשיעור אחוזי הנכות הרפואית. במקרים אלה משמש שיעור הנכות הרפואית כמודד לשיעור הפסד כושר ההשתכרות.

ונדגיש שוב, אם אדם נפגע בתאונה וניתן להוכיח בכמה קטן כושר השתכרותו לאור נתונים המובאים בפני בית-המשפט, יפסוק בית-המשפט על-פי נתונים אלה. כך אם פלוני עבד כשכיר והשתכר סכום פלוני ולאחר התאונה חזר למקום עבודתו או מצא מקום עבודה אחר וניתן לקבוע בכמה קטן, או עשוי לקטון, בפועל כושר השתכרותו – בית-המשפט יפסוק על-פי נתונים אלה. אך באין נתונים כאלה, יכול שיעור הנכות לשמש מודד לקביעת שיעור הפסד כושר ההשתכרות." (עמ' 798).

נמצאנו למדים שהחישוב האקטוארי, על פי שיעור הנכות הרפואית, תוך שימוש בחזקה בדבר הזהות בין הפגיעה בכושר ההשתכרות לשיעור הנכות הרפואית, אינו הדרך המועדפת, ובוודאי שאין להעדיפו על פני שימוש בנתונים אחרים שיש בהם כדי ללמד על מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות בפועל. בעניין גירוגיסיאן קבע בית המשפט ששיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת היה גדול משיעור הנכות הרפואית שלה, אך גם ההיפך יכול להתקיים.

גם מה שמבקש התובע ללמוד מפסק הדין בעניין יונס אינו נמצא בו. יונס נפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 15% בעקבות שבר שלא התאחה כראוי בקרסול הימני. עד לתאונה עבד יונס כטייח. וכך פוסק בית המשפט (כב' השופט אור) בעניינו של יונס:

"הנכות שנגרמה למערער ברגלו הינה נכות פונקציונאלית. המדובר בנכות, אשר הפריעה לו והגבילה אותו בעבודתו המקצועית כטייח, ותגבילו בכל עבודה פיסית, לרבות בעבודות בניין בהן עסק. הגיעו הדברים לכך, שהוא נאלץ לחדול לעבוד כטייח, וגם בית המשפט יצא מההנחה, שעליו לתור אחרי עבודה שונה, שבה מגבלותיו עקב התאונה לא יפריעו לו בעבודה. כשהמדובר בנכות כאמור, ולאור זאת שהיא אילצה את המערער לפרוש ממקצועו כטייח, נראה לי, ששיעורה של הנכות ­% 15- יש בו לבטא, בדרך אומדן, ובאין ראיות לסתור, את הפסד כושר השתכרותו של המערער.

...המערער, שאיננו בעל השכלה של ממש, עסק מגיל צעיר בעבודה כטייח, ובעבודה זו או בעבודה אחרת הדורשת מאמץ פיסי דומה - כמו בעבודות בניין אחרות - יתקשה לעבוד. קשת המקצועות הפתוחה לפניו אינה מגוונת. נראה לי על-כן, שבנסיבותיו של המערער, אם היה מקום לסטות משיעור הנכות של המערער כמשקף את שיעור הירידה בכושר ההשתכרות, היה מקום דווקא להגדיל את שיעור הירידה בכושר ההשתכרות ולא להקטינו"

נוכח דברים אלה קובע בית המשפט כי את הפסד שכרו של יונס לעתיד יש לחשב לפי חישוב אקטוארי. הנה כי כן אין מדובר בנפגע ששב לעבודתו ומשתכר כבעבר. אדרבה, במקרה יונס מדובר בנפגע שהפסיק לעבוד בעבודתו ובית המשפט מבקש לקבוע את מידת הפגיעה בשכרו של הנפגע שמן הראוי לייחס לתאונה.

17. לעומת פסקי הדין שעליהם נסמך התובע, שלא בצדק, מצינו התייחסות של בית המשפט למקרה שבו שב הנפגע לעבודתו ובכל זאת נפסקו לו פיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. ברם, הפיצויים שנפסקו לנפגע היו לפי מחצית שיעור הנכות הרפואית (חישוב חצי אקטוארי).

בפסק הדין בעניין בורבה (ע"א 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח נ' בורבה וערעור שכנגד, פ"ד מט(2) 257 (1995)) דן בית המשפט בעניינו של אדם שנפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות בשיעור של 15% עקב פגיעה בתפקוד ידו הימנית. וכך נפסק בעניין הפגיעה בכושר ההשתכרות בעניין בורבה:

"עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעניין הפסד השתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני ... למעשה כמעט שלא נגרם לו שום הפסד שכר בפועל במסגרת עבודתו בחברת 'אלול'". אף-על-פי-כן, קבע לו בית המשפט הפסד השתכרות עתידה בשיעור 7.5% דהיינו לפי מחצית משיעור הנכות הרפואית. ואולם, מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. בית המשפט קמא אמד הפסד זה לפי מחצית שיעור הנכות, ואין מקום להתערב בכך." (עמ' 262).

עינינו הרואות במקרה שבו שב אדם לעבודתו ו"כמעט" שלא נגרם לו הפסד שכר כתוצאה מהתאונה, הצדיק בית המשפט העליון פסיקת פיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד לפי מחצית מהחישוב האקטוארי, ואף זאת נוכח החשש שמומו של הנפגע עלול להפריע לקידומו, או למציאת מקום עבודה בשכר דומה לכשייפלט ממקום עבודתו. לדידי, דברים אלה של בית המשפט מחייבים בדיקה בכל מקרה לגופו האם קיים אותו חשש שמפניו מזהיר בית המשפט או שמא קורותיו של הנפגע מאז התאונה מפיגים חשש זה, כולו או מקצתו.

ברוח דברים אלה, דחה בית המשפט העליון (כב' השופט אור) את ערעורו של אדם שנפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו נכות אורתופדית בשיעור של 19% (!) ואף על פי כן נפסק לו פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪ בלבד בגין הפסדי שכר לעתיד (כ-77,000 ₪ בערכים של היום), באמרו כך:

"אמת, כשאין לבית המשפט נתונים הולמים אחרים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי בית המשפט לחשב הפסד זה על פי שיעור אחוז הנכות לצמיתות של התובע עקב התאונה, כמשקף את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. אך במה דברים אמורים? כשהנכות, והמגבלות הרפואיות שבעקבותיה, אכן מגבילים את כושר ההשתכרות, ויש בהן ללמד לכאורה על גבהו של ההפסד. השאלה אם כך הוא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו (השווה ע"א 586/84, 587, 588מכלוף ואח' נגד עירית תל אביב פסקי דין מ"ג (1) 137בעמ' 152מול האות ב'). השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו.

בענייננו קבע בית המשפט ביחס למערער, על פי חומר הראיות שבא בפניו, ש"מדובר בבחור אמביציוזי ומוכשר, בעל דמיון, המנסה להתאים את פעילותו לתנאי חייו בכל תקופה". וכן "כי מעדותו של התובע עצמו ברור שאין כל נכות פונקציונלית והוא מתפקד מצוין במקצוע בו בחר מלכתחילה - מחשבים", וכי הוא מתגבר על קשיים מסוימים הנגרמים לו עקב נכותו, ללא שבפועל נגרע כושר השתכרותו.

גם הוברר שהמערער, אשר בחר לעבוד בשטח המחשבים, עושה חיל בעבודתו והגיע להשתכרות העולה על שילוש השכר במשק בעבודתו כעצמאי בשטח זה, על אף נכותו."

(ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (1989) להלן – עניין קז)

18. ענייננו, ודאי אינו דומה לעניין יונס, שם פרש הנפגע מעבודתו כטייח, ואף אינו דומה לעניין בורבה, שם שב הנפגע לעבוד בעבודתו הקודמת באותם תנאים. בהשוואה לפסקי הדין שהובאו לעיל, נראה כי ענייננו דומה יותר לעניין קז. התובע פרש מעבודתו בחברת עוצמות שיווקיות בע"מ, וזמן קצר לאחר התאונה, עוד בטרם הסתיימה תקופת הנכות הזמנית בשיעור של 35%, החל התובע לעבוד כסוכן מכירות בחברת גמא ניהול וסליקה בע"מ. מאז, עושה התובע חיל בעבודתו. בעודו סובל מנכות זמנית בשיעור של 35% משך חודשיים ימים (נובמבר – דצמבר 2013) ולאחר מכן מנכות זמנית בשיעור של 25% למשך חמישה חודשים נוספים (ינואר – מאי 2014), הפליא התובע לעשות במקום עבודתו החדש ושכרו החודשי הממוצע עלה מ-11,000 ₪ קודם לתאונה לכ-14,450 ₪ בשנת 2014. בשנת 2015 הוסיף שכרו של התובע לעלות והאמיר לכ-17,400 ₪ לחודש. מגמת העלייה נמשכה גם בשנת 2016 ועל פי תלושי השכר עד לחודש מאי 2016 שכרו החודשי הממוצע של התובע עמד על כ-19,500 ₪. על פי אמות המידה שנקבעו בעניין קז ניתן לקבוע שנכותו של התובע לא גרמה לפגיעה כלשהי בכושר השתכרותו בפועל, ולא מתקיים "החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה", אשר נקבע בעניין בורבה.

בנסיבות אלה, ספק אם בכלל זכאי התובע לפיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד או בגין פגיעה בכושר השתכרותו. מכל מקום, פיצוי גלובלי שיחושב לפי רבע מהחישוב האקטוארי לפי בסיס השכר של התובע עובר לתאונה ודאי יהיה פיצוי ראוי, ולמעלה מכך. יתר על כן, סכום זה מחושב כך שיכלול גם הפסדי פנסיה.

לפיכך, בגין הפסדי שכר לעתיד אני פוסק לתובע סכום גלובלי של 100,000 ₪.

19. עזרת צד שלישי –

התובע מבקש לפסוק לו הוצאות עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד בסך 80,000 ₪. סכום זה, לטענת התובע, משקף פחות מ-6.5 שעות עזרה לחודש לפי 40 ₪ לשעה. לעומתו טוענת הנתבעת, כי לא הוצגו ראיות כלשהן על כך שהתובע נזקק לעזרה, או כי הוציא הוצאות כלשהן לשם כך. ככל שנדרשה לתובע עזרת בני משפחה הרי שזו אינה חורגת מהעזרה המקובלת ואין היא מזכה את התובע בפיצויים כלשהם. עבודתו המאומצת של התובע מלמדת גם היא על כך שהתובע אינו נזקק לעזרת צד שלישי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהתחשב בתקופת אי כושר שנקבעה לתובע למשך 56 ימים, ובתקופות הנכות הזמנית שנקבעו לתובע למשך שמונה וחצי חודשים נוספים, תחילה 35% נכות ולאחר מכן 25%, כמו גם בנכות בשיעור של 15% שנקבעה לתובע לצמיתות, ועלולה לגרום לתובע להיזקק בעתיד לעזרת בעלי מקצוע, אני רואה לפסוק לתובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪.

20. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד –

התובע מבקש לפסוק לו סך של 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה בעבר, וסכום נוסף של 20,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות בעתיד. הנתבעת טוענת כי כל הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי המל"ל ועל ידי קופת חולים, לפי חוק בריאות ממלכתי. בנוסף, התובע לא הציג ראיות כלשהן לעניין ההוצאות הנטענות.

אכן, התובע לא צרף אסמכתאות לעניין הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה שנגרמו לו. הוצאות אלה, ככל שמדובר בהוצאות לעבר, יש להוכיח בראיות. זאת ועוד, מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות אלה מהמוסד לביטוח לאומי. לא שוכנעתי כי צפויות לתובע בעתיד הוצאות רפואיות או הוצאות נסיעה מוגברות בקשר עם התאונה ועל כן איני פוסק לתובע פיצויים בראש נזק זה.

21. ניכויים –

התובע קיבל דמי פגיעה בסך 15,924 ₪ ותגמולים נוספים בגין הנכות הזמנית והנכות הצמיתה בסך 75,297 ₪. סה"כ – 91,221 ₪. הצדדים תמימי דעים כי יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים. על פי סיכום ראשי הנזק דלעיל, עומד נזקו של התובע על סך כולל של 166,558 ₪. לפיכך, סכום הפיצויים המגיע לתובע לאחר ניכויים עומד על 75,337 ₪.

על סכום זה יש להוסיף אגרות ושכ"ט עו"ד.

22. סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(1) 75,337 ₪;

(2) אגרות משפט כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן;

(3) שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מן הסכום הנקוב בסעיף קטן (1).

התשלום ישולם עד ליום 10.5.17.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.