רקע עובדתי

1. ביום 27.3.13 עבד התובע כפועל פינוי אשפה באמצעות משאית זבל, שהיתה נהוגה ע"י הנתבע 4 ומבוטחת בביטוח חובה ע"י הנתבעת 5. (להלן: המשאית). בעודה חונה בצד שמאל של הכביש ונגד כיוון התנועה, ירד התובע מהקבינה של המשאית מתוך כוונה ללכת לחלקה האחורי של המשאית על מנת להשיב למקומם פחי זבל שרוקנו. בשלב מסויים נפגע התובע בראשו ממראת ימין של אוטובוס חולף שבא מהצד הנגדי וביקש לעקוף משמאל את המשאית שחנתה בנתיב נסיעתו. האוטובוס היה נהוג ע"י הנתבע 1, נמצא בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת 3. (להלן: האוטובוס). לתובע נגרמו נזקי גוף (להלן: התאונה).

אין עוררין שמדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים), והצדדים כולם גם הסכימו לגובה הנזק. המחלוקת בין הנתבעים היא האם יש לראות התובע כמשתמש במשאית בעת התרחשות התאונה – שאז יוטלו האחריות ותשלום הפיצויים על מבטחת המשאית, או שמא התובע נפגע מהאוטובוס החולף בהיותו הולך רגל - שאז יוטלו האחריות ותשלום הפיצויים על מבטחת האוטובוס.

מהלך הדיון וממצאיו

1. במסגרת הדיון נחקרו עדים, והצדדים סיכמו טענותיהם, לבד מהנתבעים 3 – 5 שלא הציגו סיכומיהם במועד כמתחייב. הואיל וחלף המועד להגשת הסיכומים, ניתן פסק הדין על יסוד החומר הקיים בתיק.

נסקור העדויות והממצאים:

1. עדותו של התובע:

בתצהירו:

"... לאחר שהגענו למקום, הלכתי לעבר חלקה האחורי של המשאית על מנת להעמיס פח אשפה, שלפתע (כך במקור – ע.ר.) אוטובוס ..., אשר היה נהוג ע"י מר ... פגע בי ...".

(ראו סע' 2 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית התברר:

"... אני באתי מהחזית, מהחלק הקדמי של המשאית, לכיוון החלק האחורי שלה, שם, כשאני על הכביש, בקו האחורי של המשאית, פגעה בי המראה של האוטובוס. אם עוד באו להרים את הפח או לא, אני לא זוכר."

(פרוטוקול מיום 22.1.18, עמ' 6 ש' 14 – 16).

וכן:

"ש. ואז מה שקרה, הגעתם לרחוב המצודה, כפי שאמרת, הגעת מהקדימה של המשאית לכיוון מאחורה. אתה ירדת מהקבינה.

ת. נכון, הסתכלתי לפני שאני יורד. לא ספגתי את המכה מדלת המשאית, ירדתי וכבר הגעתי לאחורי המשאית ועבר מרחק מאז שירדתי. לא זינקתי למטה. "

(שם, עמ' 7 ש' 4 – 5).

עוד התברר שהתובע אינו זוכר את החובש או כל דבר שקשור אליו, ולא ידוע לו מי מסר לחובש את הנתונים שנכתבו בדו"ח מד"א. (שם, עמ' 7 ש' 18 – עמ' 8 ש' 2).

התובע גם עמד בדעתו שהתאונה אירעה לאחר שסיים את הירידה מהמשאית והלך לאחור. (שם, ש' 6 – 14).

1. עדותו של מר עופר ברשצקי:

בתצהירו:

"לאחר שהגענו למקום מנשה ירד מהמשאית והלך לעבר חלקה האחורי על מנת להעמיס פח אשפה, שלפתע (כך במקור – ע.ר.) אוטובוס ..., אשר היה נהוג על ידי ... פגע בו בעודו עומד על הכביש מאחורי המשאית".

בחקירתו הנגדית העיד:

"ש. האם ראית את הדלת של הקבינה נפתחת, ואת מני יורד מהקבינה?

ת. כן. ראיתי את זה בעיני.

ש. ואז הדבר הבא, מני מתחיל להתקדם לכיוונך.

ת. נכון.

ש. ואז מגיח האוטובוס שעוקף את המשאית ופוגע במני?

ת. לא. מני כבר הגיע ועומד אחרי כששני פחים מונחים על המשאית, כשמני עמד

מאחורי הוא רק עמד בולט יותר לכביש, אבל אם הייתי מספיק לנגוע בידית גם יכול להיות שהייתי נפגע. הוא בא מהסיבוב, מני מאחורי לקחת את הפחים למקום. האוטובוס נתן לו מכה בראש.

ש. כלומר, מה שאתה אומר, הוא גם לא רק עבר את המשאית אלא בכלל עבר אותך.

ת. אמת.

...

ש. יש עד שנסע באוטובוס, שניים. גם נוסע שנסע לידו. הוא אמר שהאוטובוס ניסה לעקוף את המשאית, שהפריע בנתיב הנסיעה. ואז תוך כדי שירד מהמשאית, אז פגע בו האוטובוס.

ת. לא. אם הוא היה יורד מהמשאית ומקבל את המכה בראש, והדלת פה, היינו מוציאים אותו מתחת למשאית מהמכה. הוא התגלגל ונפל לרצפה ואיבד הכרה, הוא קיבל מכה ששמעו ממרחקים. אם האוטובוס עצר בצד, (מצביע מאחורי המשאית) זה לא יתכן, הוא היה כמה מטרים אחריו. הוא נפל כמה מטרים מאחורי. האוטובוס עצר 10 מטרים קדימה.

ש. האוטובוס פגע בו והעיף אותו, הרחיק אותו מהמשאית?

ת. לא הרחיק אותו. הוא נתן לו מכה והוא נפל באותו המקום. (מדגים באמצעות דגמי רכבים שנפל במקום שנפגע מאחורי המשאית).

...

ש. מה המרחק בין תחילת המשאית לקצה שלה?

ת. בערך כ-12 מטר.

...

ש. הוא הגיע מקדימה, לפי מה שאתה אומר.

ת. כן לפני שהאוטובוס הגיע, עברו שלוש ארבע דקות והספקנו להביא פחים ודיברנו ואז האוטובוס פגע בו.

...

ש. לפי הגרסה שלך, מני הספיק להגיע (באמצעות דגמי רכבים), לחלק האחורי של המשאית, עבר אותך ועדיין נשאר יותר בולט לכביש מהמשאית?

ת. כן, אם הוא נפגע, כן. "

(ראו פרוטוקול דיון 22.1.18, עמ' 9 - 11).

העד גם הבהיר שמלבד התובע ואביו, אף אחד לא דיבר עם החובש שכן המשטרה הגיעה והרחיקה את כולם. (שם, עמ' 10).

1. עדותו של מר אלדד מנדקר, הנתבע 1, נהג האוטובוס:

בתצהירו:

"אני נאלצתי לעקוף את משאית הזבל כשלפתע דלת הנוסע הקדמית של המשאית נפתחה והתובע קפץ מהמשאית מבלי להסתכל וקיבל מכה בראש, בחלק האחורי מהמראה הימנית של האוטובוס שהתקפלה מעט פנימה מהמכה. בלמתי מיד לאחר הפגיעה. ראיתי את התובע הולך מספר מטרים לכיוון החלק האחורי של משאית הזבל ומתיישב על הרצפה. עצרתי את האוטובוס באותו מקום שארעה הפגיעה. הזמנתי אמבולנס ומשטרה. ... לא היה מגע בין האוטובוס לבין משאית הזבל."

(ראו סעיפים 5 – 7 ו - 12 לתצהיר).

העד מפנה לעדותו במשטרה (צורף כנספח לתצהירו) בה נאמר (כל הטעויות במקור):

"משאית אשפה הגיע ממול ונעצרה בנתיב הנגדי שאני נסעתי בו האטתי שתיתי שמאלה לעקוף את המשאית נוסע שישב בצד ימין פתח לפתע את הדלת הקדמית מבלי להסתקל אני היתי בצד שמאל הבחור נפגע מהמראה בצד ימין של האוטובוס כאשר הוא הוציא את הראש מהמשאית... ונוסע שהיה לידי ראה את המתרחש וסיפר לשוטר ולשוטרת...".

בחקירתו העיד:

"ש. אתה מציין בסעיף 5, שנאלצת לעקוף את המשאית, לפתע דלת נוסע

המשאית נפתחה והתובע קפץ מהמשאית?

ת. קפץ מהמשאית החוצה, מהקבינה.

ש. במהלך הקפיצה ניתנה לו המכה?

ת. לא. הוא כבר היה על הכביש, הוא קפץ מהמשאית לכביש, עמד על הכביש.

סגר את הדלת, התקדם כמה מטרים. אני נתתי לו מכה.

ש. על מנת להבין אותך יותר טוב, כשאתה נתת את מכה לאותו הבחור, הוא

כבר היה על הכביש, הולך על החלק האחורי של המשאית.

ת. עם הגב הוא היה אלי.

ש. מדגים באמצעות דגמי רכבים.

ת. מדגים באמצעות דגמי רכבים, אני עומד במרחק מסוים לראות את זמן

התגובה שלו כשהוא יושב בקבינה, מה הוא יעשה, אני רואה שהכביש פנוי.

אני רואה שהכל נקי והתחלתי בנסיעה. אני לא זוכר אם הספקתי להתיישר או לא, אני רואה את דלת המשאית נפתחת. הבחור קופץ לי, אני לא מספיק להגיב בכלל, בצד הזה חנו רכבים ואני פה. עם המראה בצד ימין נתתי לו מכה בצוואר, בראש.

ש. שוב, הוא ירד מהמשאית והתחיל ללכת ואז נתת לו מכה?

ת. הוא היה עם הגב אלי. הוא הלך אחורה.

ש. דלת המשאית כבר נסגרה?

ת. לא זכור לי אם נסגרה עד הסוף.

ש. אתה אומר שאתה פגעת בו בזמן שהוא כבר עמד במקביל למשאית?

ת. הוא עמד במקביל המשאית. דלת המשאית הייתה בצד שמאל, לא זכור לי

אם הדלת הייתה סגורה. הוא עמד מאחורי הדלת, לא זוכר כמה מטרים. אני

זוכר ששמעתי חבטה כשפגעתי בו. יש לי קורה שמסתירה את שדה הראיה באוטובוס, אני שמעתי את המכה ונעצרתי. הוא עמד בין הדלת לבין האוטובוס. אני נהג אוטובוס 14 שנה. אני שמעתי את המכה, ומישהו אמר לי, פגעת במישהו.

ש. מבחינת ההיגיון, אם הדלת הייתה פתוחה. אם הדלת פתוחה של המשאית,

אתה פגעת במשאית?

ת. לא פגעתי במשאית. לשאלת בית המשפט, אני לא ראיתי את רגע הפגיעה.

אני חלפתי ליד המשאית. אני ראיתי את האדם שיורד מהמשאית וראיתי שפגעתי בו עם המראה. את הפגיעה עצמה ראיתי. הוא עמד אחרי הדלת בצד שמאל של המשאית, ביני לבין המשאית.

ש. כשאתה פגעת בו הוא נשכב על הרצפה?

ת. לא, לא מיד. הוא התחיל ללכת ואז הגיע לחלק האחורי והתמוטט.

...

ש. מי מסר לאמבולנס חלק ממה שקרה?

ת. חלק אני מסרתי, ואז הגיע שוטר. הייתה מהומה. הוא פינה חלק מהאנשים.

הוא אמר לי לחכות בתוך האוטובוס.

ש. הוגש תצהיר של איזה נוסע, אתה יודע?

ת. כן.

ש. איך קוראים לו?

ת. לא יודע.

ש. לא זיהית אותו בחוץ?

ת. לא יודע אם זה הוא.

ש. ישבתם בחוץ דיברתם?

ת. כן אבל אני לא מכיר אותו הוא היה נוסע בתוך האוטובוס.

ש. אתה יודע מה הוא אמר?

ת. לא.

ש. ישבתי במושב השני מקדימה, ליד החלון. הבחנתי שמשאית זבל חוסמת

את נתיב הנסיעה.

ת. כן.

ש. ואז הוא אומר, על המדרגה של המשאית זבל, "הפועל שעמד באותו הזמן

על מדרגת משאית הזבל"... מקריא מתוך התצהיר.

ת. לא נכון.

ש. נתת עדות במשטרה?

ת. נכון.

ש. מה אמרת שם?

ת. אותו דבר שאמרתי בתצהיר.

ש. "הוציא את הראש מהמשאית, עצרתי מיד". מקריא מתוך העדות

במשטרה. מה זה אומר?

ת. קפץ החוצה. אני אמרתי שהוא קפץ החוצה.

ש. גם בעדות המשטרה זה לא נכון?

ת. אני לא יודע על מה אתה מדבר.

ש. אז זה גם לא נכון? הכתב הוא שלך?

ת. הכתב הוא שלי. קורא מתוך עדות המשטרה. אני מסביר שהבן אדם היה

בחוץ.

ש. זה אחרי שהוא יצא מהמשאית?

ת. הוא היה בחוץ והתחיל להתקדם לחלק האחורי של המשאית."

(ראו פרוטוקול דיון 22.1.18, עמ' 12 - 14).

לא בכדי הארכתי בציטוט דברי העד בפרוטוקול, שכן כבר עתה יש לומר שגרסת העד בעדותו במשטרה (התובע נפגע כאשר הוציא את הראש מהמשאית) אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו (התובע קפץ מהמשאית) ואינה מתאימה להסבריו בחקירתו הנגדית (ראה את רגע הפגיעה? לא ראה ורק שמע? התובע נפגע בעומדו על הכביש או לאחר שכבר התחיל ללכת אחורה? דלת המשאית היתה פתוחה או סגורה? העדות במשטרה אולי מתייחסת לתאונה אחרת? וכיוצ"ב).

אינני סבור שהעד אינו דובר אמת, אולם חוששני שמרחק הזמן, התאונה המפתיעה ומעורבותו בה כנהג מקצועי, הביאו כולם לטשטוש מאורעותיה. בנסיבות העניין, לא אוכל לסמוך על גרסאותיו השונות לאירוע.

1. עדותו של מר מקסים בן זגמי (כעד האוטובוס, לפי תצהיר שהוסף לתיק בבקשה מיום 13.12.17):

בתצהירו סיפר:

"... ביום התאונה אני נסעתי באוטובוס ... ישבתי במושב השני מימין מקדימה, ליד החלון והבחנתי במשאית זבל כשהיא חוסמת את נתיב הנסיעה של האוטובוס. הפועל שעמד באותו הזמן על המדרגה של המשאית זבל, קפץ בפתאומיות לכביש באופן שלא ניתן היה למנוע את הפגיעה וכתוצאה מכך נפגע מראי הצד של האוטובוס. האוטובוס עצר מיד, ולמקום הגיעו בני משפחתו.. שוטרים ואמבולנס. השוטר שהגיע למקום שאל אותי שאלות לגבי התאונה ואלו הפרטים שמסרתי לו."

(סעיפים 2 – 6 לתצהיר).

בחקירתו התברר שרק כחודש וחצי לפני מועד הדיון פנו אליו בבקשה להעיד, ובתחילה לא בדיוק זכר את האירוע ופרטיו והעדיף שלא להגיע. לאחר שבכל זאת סיפר מה הוא זוכר אמרו לו שדי להם בכך. כיוון שלא רצה להגיע סתם לבית המשפט ביקש ושלחו לו את התצהיר. העד לא כתב בעצמו את התצהיר, רק אימת את הכתוב, שוב, כדי שלא להגיע לבית המשפט.

(פרוטוקול דיון 22.1.18, עמ' 14 – 15 וכן עמ' 16 ש 26 - 30).

העד ציין שהוא קרא את דו"ח הפעולה של השוטר שהיה במקום ואישור את הרשום (שם, עמ' 15 ש' 24 – 33).

מפאת החשיבות נצטט את הקטע הרלוונטי מדו"ח הפעולה (צורף כנספח לתצהיר העד):

"... פגשתי גם בעד שהיה באוטובוס בזמן הת"ד פרטיו מקסים בן עמי ת"ז ... פל' ... שלדבריו ישב במושב השני מצד ימין מקדימה והבחין במשאית זבל שעצרה ופתאום הפועל שעמד על המשאית זבל שחנתה עם הפנים לצפון מצד ימין קפץ בפתאומיות לכביש באופן שלא היה ניתן למנוע את הפגיעה בו וכתוצאה מכך נפגע ממראת האוטובוס הימנית...".

בחקירתו הסביר:

"ש. שוב, אתה ראית את הפגיעה בעיניך?

ת. כן ראיתי את אירוע התאונה.

ש. לפניך משאית זבל ואוטובוס (באמצעות דגמי רכבים).

ת. באמצעות דגמי רכבים ממחיש, המשאית עמדה ונהג האוטובוס הגיע

מהסיבוב, הוא האט ונסע לאט, הפועל של המשאית... שמעתי בום טרם ראיתי את הפועל, האדם היה עם רגל על המדרגה ורגל בחוץ. אני לא זוכר אם זו הייתה המדרגה האחורית או קדמית של הקבינה. שמעתי את הבום והסתכלתי וראיתי בן אדם נוחת מהמשאית, רגלו על מדרגת המשאית. ראיתי אותו במצב של נחיתה מהמשאית, הוא לא היה על הקרקע. שמעתי בום, ישבתי צמוד לחלון וראיתי את האדם יורד מהמשאית לכיוון הכביש.

ש. ראית את הרגע של המכה?

ת. לא. איך ששמעתי את הבום, ראיתי את המקרה. בצד התאונה.

...

ת. אני ראיתי שהוא ירד עם הידיים על הראש לכיוון הרצפה (מדגים), קם, עשה

כמה צעדים לכיוון המשאית, הגיעו עוד אנשים (אולי עבדו איתו) ואז עשה עוד כמה צעדים ואז נפל לרצפה.

...

שאלת בית משפט:

ספר לנו מההתחלה את המקרה, מה קרה.

ת. נסעתי בקו 72 של דן בדרך לעבודה, הגיע לתל גיבורים. ישבתי בכיסא השני

אחרי הנהג, מצד ימין. האוטובוס משום מה האט, שמעתי מכה. ברגע ששמעתי את המכה, לא הייתי צריך להסיט את הראש, זה היה מולי. האדם חטף מכה מהמראה של האוטובוס בראש והוא עמד על המשאית, נחת על הרצפה ועמד על הברכיים והחזיק את הראש, זז ודיבר. חבריו הגיעו, עשו מהומה. לשאלת בית המשפט, הוא היה בדרך מהמדרגה למשאית כשהוא חטף את המכה. לא זכורה לי איזו מדרגה, הקדמית או האחורית. הוא היה עדיין מהמשאית כלפי הכביש. הוא קיבל את המכה, ירד לכביש על הברכיים והחזיק ראשו, בערך עשרים שניות, ואז קם ודיבר וזז והלך. הגיעו חבריו, הגיעו. לשאלת בית המשפט, שוב, קם לכיוון המשאית לחבריו. מדגים באמצעות דגמי רכבים. זכור לי שהאוטובוס היה מאחורי המשאית היא הייתה עם הפנים. שמעתי בום וראיתי אדם נוחת, עם הידיים באוויר, הלך לכיוון הקבינה של המשאית, ואחר כך הלך לכיוון החלק האחורי של המשאית ואז הגיעו חבריו, הוא ירד על הארץ. לשאלת בית המשפט, אני לא זוכר, לא שמתי לב לפרטים, שמעתי את הבום. ראיתי בן אדם בדרך מהמשאית לרצפה. עדיין רגל אחת שלו הייתה על מדרגת המשאית. אני לא יודע להגיד אם רגלו הייתה על דופן המשאית מאחור או מקדימה."

(שם, עמ' 16 – 17).

1. עדותו של מר יהונתן לומר (פראמדיק מד"א):

כהקדמה רלוונטית נציין שעדותו נסובה סביב דו"ח מד"א ממועד התאונה (מוצג נ/1) בו נכתב:

"אנמנזה

בן 32, עובד במשאית לפינוי אשפה, בעת שעמד על המדרגה של המשאית נחבל בראשו ממראה של אוטובוס שהגיע ממול. נמצא שוכב על הרצפה כשהוא בהכרה מליאה, ללא קוצר נשימה חיוורון או הזעה, מתמצא ועונה לעניין, מעט עייף, ללא חבלות נראות לעיין, דימומים או דפורמציות. שולל אובדן הכרה. מדדים המודינמיים בגדר הנורמה. מופנה למיון."

מחקירתו התברר:

הוא אינו זוכר את המקרה הזה, אולם ערך את דו"ח מד"א ורשם את האנמנזה. לפי הנתונים, הגיע ראשון לפצוע. את המידע והתלונות קיבל מהפצוע עצמו שכתוב שהיה בהכרה מלאה וזוכר פרטים. לדבריו, אינו זוכר שקיבל מידע מעוד מישהו במקום, אחרת היה מציין זאת בדו"ח. ברגיל הדו"ח נערך בתום האירוע כשמגיעים למיון או בדרך לביה"ח, לא עושים זאת בזמן הטיפול. האנמנזה נערכה ברכב. התובע היה שכוב על הרצפה והעד אינו זוכר אם על הכביש או על המדרכה.

(פרוטוקול דיון מיום 6.3.18, עמ' 20 – 22).

1. מעדותו של מר סרגיי פיטרובסקי, הנתבע 4, נהג המשאית, לא ניתן ללמוד דבר. חרף תצהיר שנתן הודה בחקירתו שהוא אינו זוכר את התובע נוסע איתו בקבינה, ממילא אינו זוכר אם ירד ממנה, לא ראה את פגיעת האוטובוס בתובע והוא לא כל כך זוכר את יום התאונה. (שם, עמ' 23 – 24).

המסגרת הנורמטיבית

1. בעת האחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה ולפיה יש להחיל פרשנות מצמצמת על המונח "שימוש" ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים:

"סיכום הדברים עד כה מעלה כי פרשנותו של המנוח "שימוש" ברכב מנועי, כחלק מהגדרתה של "תאונת דרכים", עבר תמורות משמעותיות. תחילתה של הדרך הייתה בפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה למונח זה, פרשנות אשר נשמרה אף לאחר תיקון מס' 8 אשר נועד לצמצמה. מגמת הצמצום של הגדרת השימוש החלה עם פסיקתו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) א' ריבלין בעניין ינטל, ובהמשך התבססה מגמה זו בפסיקה של הערכאות הדיוניות כמפורט בהרחבה לעיל. פרשנות מצמצמת זו, לפיה אין עוד מקום לכלול בגדר המונח שימוש גם שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק, היא הפרשנות המקובלת בפסיקת בתי המשפט בעת הזו, והיא אף עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם מובנו הפשוט, הטבעי והמקובל של המונח "שימוש" ברכב."

(ראו רעא 9136/17 פלוני נ' פלוני (4.3.18)).

באותה הפרשה נקבעה תשתית עובדתית ולפיה - ניזוק שירד מהאוטובוס בו נסע, ניתק ממנו מגע, התייצב ורץ בחיפזון צעד או שניים על הכביש והתרחק מהאוטובוס כ – 2.2 מטר, מבלי שאיבד שיווי משקל או יציבות אגב ירידתו מהאוטובוס, ונפגע מרכב חולף – לא יחשב כמי שהשתמש באוטובוס. השימוש באוטובוס הסתיים טרם אירעה התאונה.

מן הכלל אל הפרט – דיון והכרעה

1. כזכור, השאלה המונחת לפתחנו היא האם התובע היה "משתמש" במשאית בעת התרחשות התאונה או שמא כבר נותקה זיקתו למשאית. בחינת שאלה זו תיעשה בראש וראשונה במישור העובדתי ולאחר מכן ניישם הממצאים במישור המשפטי.
2. כבר עתה נאמר – לכאורה העדויות שקולות ולא ניתן לומר שנסתרו בעליל גרסתו של התובע או גרסתו של מר ברשצקי. יחד עם זאת, ברי שיש לבכר ממצאים אובייקטיביים שנערכו מיד ובסמוך להתרחשות אירוע התאונה על פני עדויות שנערכו בתצהירים למעלה משלוש שנים לאחר התאונה.

לפיכך, ראש וראשונה, אני מאמץ את גרסת האירוע כפי שפורטה בדו"ח מד"א ולפיה התובע נחבל בראשו בעת שעמד על המדרגה של המשאית. מצאתי לתת אמון מלא בעדותו של מר לומר, הפראמדיק, כעד ניטרלי ובלתי תלוי, ולפיה הגרסה הכתובה של האירוע – שנמסרה לו ע"י התובע עצמו שהיה בהכרה מלאה ושנכתבה מיד ובסמוך – משקפת את שאירע.

כמו כן, לא מצאתי דופי בדו"ח הפעולה של המשטרה, שנערך במקום התאונה ומשקף ממצאים שנאספו ע"י השוטר מפיו של העד מר בן זגמי, ולפיו התובע עמד על המשאית וקפץ ממנה בפתאומיות לכביש.

ודוק – אינני סבור שהתובע ומר ברשצקי ביקשו לחטוא לאמת, רק הפגיעה בראש התובע (שלדבריו גרמה לו לאבד את הזיכרון) ומרחק הזמן (גם למר ברשצקי שטען שהתובע איבד ההכרה – נתון שאינו עולה בקנה אחד עם דו"ח מד"א), הביאו לכהות הזיכרון וטישטושו.

לא למותר לציין שאינני סבור שקשייו של מר בן זגמי להבהיר האם התובע עמד על המדרגה הקדמית או האחורית של המשאית פוגמים באיכות הממצאים מדו"ח הפעולה של המשטרה.

1. וזהו מהלך האירוע לפי מסקנת הדברים:

התובע, שקפץ מדלת ימין בקבינה של משאית הזבל עליה עבד, נחבל בראשו ממראת האוטובוס שבדיוק חלף במקום, וזאת טרם שסיים ירידתו מהמשאית לחלוטין. מעוצמת המכה נפל במקומו, אז קם והלך לחבריו שעמדו מאחורי המשאית. שם, שוב, קרס על הכביש וזה המקום בו טופל ע"י צוות מד"א שהגיע למקום.

1. פועל יוצא מהאמור – במועד התאונה היה התובע בגדר משתמש במשאית.

סוף דבר

1. המשאית, דהיינו – הנתבעים 4 ו – 5, תשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 5, את נזקו.

כמו כן תישא הנתבעת 5 בהוצאות האוטובוס, דהיינו - הנתבעים 1 – 3, בסך של 10,000 ₪.

התשלומים כולם יבוצעו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו פירות כדין.

ימי פגרה יימנו.

1. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ח, 19 יולי 2018, בהעדר הצדדים.