<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד נדב אוחנה

המשיב וב"כ עו"ד אמיר ברק

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:

אנו סבורים שהבעיה קודם כל במשיב עצמו ואחר כך היא גם בחלופה עצמה.

ראשית, לגבי המשיב, אנו למדים מנסיבות העבירה כי מדובר באדם שלא בוחל באמצעים בשביל לכסות על חובותיו ובשביל בצע כלכלי קל. הוא והשותפה שלו, הקטינה, יוצרים ומתכננים את השוד, המדובר בשוד של קשישה ילידת 1936.

התסקיר הראשון מיום 16.9.14 מדבר על עבירות הרכוש שביצע המשיב עת היה קטין. הנושא הוא על גניבת קופות צדקה. ההתרשמות היא שמדובר באדם שהתווים המוסרים שלו לא קיימים ורואים את זה בתסקיר שירות המבחן אשר עומד על בעיות באישיות שלו.

למשיב יש בעיות בהפעלת שיקול דעת, קושי להבין את גבולות החוק, נטייה לאימפולסיביות והצבת גבולות.

לא סתם שירות המבחן רואה כי ישנה רמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות.

החלופה האחרונה שהוצעה, היא למעשה החזרה לרהט. אני לא יודע מהו המרחק בין החלופה שהוצעה לבית אמו. אבל החזרה לאותו אזור שבו גדל וממנו ביצע את העבירות אינה ראויה בעיננו ואינה מתאימה במקרה זה.

כמובן שלמשיב אין עבר פלילי מכביד אבל העובדה שהמדובר בבחור צעיר מעידה על כך שאנו צריכים להתרשם ממה שיש בידינו, נסיבות כתב אישום, עברו והיכולת שלו להשתלב בצבא, הסיבה שהוא נפלט מהצבא לאחר שהבין כי הצבא אינו יכול לשלם את חובותיו.

שירות המבחן נותן לו הליך טיפולי והוא גם לא עמד בו בעבר. הטיפול הוא לעניין ההליך העיקרי ולא לשלב זה.

לעניין הערבים עצמם, אם בית המשפט ידחה את בקשתי ויבקש לשחרר את המשיב אבקש לחקור אותם. גם בית המשפט במידה והוא משחרר, צריך לראות את הערבים, שהערבים יבינו את משמעות האחריות שלהם.

בדיון הקודם, חברי הביא דוגמאות לעניין שחרור במקרים דומים וכמובן שיש גם החלטות על מעצר עד תום ההליכים במקרים כאלו ובמיוחד שהמדובר בשוד של קשישה.

ב"כ המשיב:

שני נושאים מרכזיים צריכים לעמוד בהחלטת בית המשפט לטעמי. גולת הכותרת בתחום המעצרים

האם החלופה יש בה כדי לאיין את המסוכנות ולהעדיף את מעצר הבית על פני מעצר של ממש. כבר נפסק כי שום חלופה אינה מאיינת לחלוטין את המסוכנות, ובכך בלבד אין כדי להצדיק מעצר.

בתסקיר הראשון נפרשת התמונה אודות המשיב, זו התמונה אבל אני מפנה שוב לפסקה האחרונה לתסקיר וסברתי כך גם אז ששירות המבחן המליץ לא לשחרר בפעם הקודמת מאחר והוא חשב שהחלופה לא נותנת מענה לרמתה סיכון וכמובן בכל תיק כזה של בית משפט מחוזי יש רמת סיכון. לא קראתי את התסקיר הקודם ככזה שאומר ששום חלופה לא יכולה לנטרל את המסוכנות של המשיב הזה ויש תסקירים שאומרים את זה.

התסקיר המשלים מתאר שני ערבים כשלטעמי ההמלצה לגביהם באופן ספציפי היא המלצה על הצד החיובי ביותר, וגם בעניין זה יש דרגות של מתן אמון מצד שירות המבחן ופה מתן האמון של שני הערבים הוא בדרגה הגבוהה והדבר נובע מפרמטרים שנלקחים בחשבון במרבית החלטות בנושא המעצר בהקשר של הערבים, אני מפנה לפסקה השניה עמוד שני לגבי המעורבות של הערב המוצע בחייו של המשיב, ההיכרות הטובה עם פרטי המעצר.

לגבי הערב השני, את העובדה שהוא אדם אחראי ומבין את הכרוך בפיקוח ורואה בחומרה את החשדות. לגבי שניהם זה אולי אחד הדברים המשמעותיים ששניהם מכירים היטב את המשיב על רצף של זמן ומהווים עבורו דמויות משמעותיות. וזה בהבדל לתסקיר הראשון ששם הערבים שהוצעו לא עמדו בקריטריונים.

שמעתי את מה שאמר חברי לגבי הקווים המוסריים, אני סבור כי אין דבר טוב להגיד על העבירה, אבל האמירה של חברי שהמדובר במי שאין לו קווים מוסריים, היא מרחיקת לכת. התיאור הזה הוא תיאור שמתאים לעבריינים מסוג אחר שעליהם ניתן לקבוע שאין חלופה שתאיין אותם.

ב"כ המבקשת:

אני ממיר את הביטוי אין קווים מוסריים בביטוי טשטוש קווים מוסריים.

ב"כ המשיב:

האמור בתסקיר השני, שהוא ישולב בקבוצה טיפולית לעצורי בית, חברי לדעתי בלבל בין ההלכה שלא משחררים כעניין שבשגרה להליך גמילה למי שלא החל בהליך גמילה. פיקוח מעצרים הוא דבר טבעי של השחרור למעצר.

דבר שני, החזרה לרהט כאן אני לא חושב שיש בה טעם לדחיית הבקשה, תמיד הסירוב להחזיר למקום העבירה יש לו הקשר ענייני. למשל, אם יש מקום שבו אתה מתגורר בסביבה שולית והעבירות שלך הן אגב הסביבה השולית אז לא מחזירים לסביבה השולית. פרטי העבירות כאן, ביחד עם הקטינה בתיק, שאינה מרהט, בוצעו בבאר שבע.

הייתה התנגדות ל חזרה לבית האורגני שלו ואפשר להבין את זה מן ההיבט של הצבת הגבולות. ניתן לעשות זאת גם בכסייפה וגם בשגב שלום. לכן, החזרה לרהט אינה פרמטר לשחרור.

אני מפנה לפסיקה העוסקת בתקיפת קשישים, דווקא כדי להראות שבאותם מקומות שהטשטוש המוסרי לא מונע את השחרור.

אני מפנה לבש"פ 6236/06 חגי קמלי, מפנה לסעיף 4, טענות ב"כ העורר אבל הוא מדבר על קביעות התסקיר בדבר חווית המעצר הראשון שהיא משמעותית.

אני מפנה במקביל לתסקיר השני בתיק שלנו, עמ' 2 בפסקה השניה ושם כתוב כי שירות המבחן מבין את המעצר הממושך המהווה גורם מרתיע. השופט חשין קובע שזה לא בגדר הקטגוריה של המעשים המאיינים כל אפשרות שחרור.

מפנה לבש 4062/06 מחוזי חיפה, גם שם מדובר בעבירה של שוד קשיש, עם תכנון הרבה יותר מדוקדק, אדם שמגיע עם סכין וכובע על הראש, כשהפוטנציאל כשאתה מצויד עם נשק קר, מעיד על מסוכנות פי כמה, שם בית המשפט מורה על שחרור לחלופה עם איזוק, המדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי. כאן מדובר על מי שהורשע פעם אחת בבית המשפט לנוער, היה קטין וללא עבר משמעותי.

מפנה להחלטה בבית משפט פה, מ"ת 44233-10-10 עומרי ארבל, שוד קשישה עם תכנון הרבה יותר משמעותי. התוצאות הן לא נעימות ולא הייתה כוונה להגיע לתוצאה. הייתה משיכה של התיק, וכנראה הקשישה נחבלה בראש.

מפנה לאחד השיקולים של בית המשפט המחוזי, שם כב' השופט דב מגד קובע כי המדובר בבחור צעיר, על פרשת דרכים בין אימוץ אורח חיים תקין לשולי, וקיים חשש שהמעצר ישפיע לרעה.

כשקוראים את התסקירים ובודקים את העבר הפלילי, רואים שזה לא אחד האנשים שבלי סוף מסתבך בעבריינות. מה שיש הוא לא טוב אבל אפשר לומר שזה מדוד.

העבירה הינה בעלת משמעות וגם אם חברי צודק ויש למשיב הזה טשטוש בהצבת גבולות, ההימצאות שלו במעצר יכולה לדרדר אותו ואם הוא יהיה מחוץ לחברה העבריינית שבכלא, ניתן לתפוס אותו בידיים ולעשות ממנו איש נורמטיבי.

על מנת שלא יתדרדר לתהומות פליליים ויהיה קשה להיחלץ מהם, אבקש לשחרר לחלופה.

<#3#>

החלטה

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים שבהם מואשם המשיב, אולם זהו עניין להליך העיקרי.

בענייננו, יש להתמקד במידת האפקטיביות הצפויה של החלופה המוצעת, לצורך הפגת המסוכנות.

בתסקיר הראשון מיום 16.9.14 עמד שירות המבחן על הצללים באישיותו של המשיב.

אולם, התימה המרכזית בצללים אלה הינה כוחות אישיות מצומצמים, אשר לא מנעו היגררות אחר פיתויים ואחר חברה שולית; להבדיל מאשר כוחות מתפרצים להרע.

שירות המבחן התרשם מקיומה של "רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות"; והמצוי בחלופות הניסוחיות של שירות המבחן יודע כי אין מדובר בדרגה גבוהה יחסית של מסוכנות.

נראה כי לא בכדי סיכם שירות המבחן את תסקירו הראשון בהסתייגות מן החלופה המוצעת, אך לא בשלילה של האפשרות כי תימצא חלופה אפקטיבית דיה להפגת המסוכנות, חרף הצללים האישיותיים שנמנו.

מקובלת עליי הבחנתו של הסנגור, לאור עברו של המשיב, כי הגם שמדובר במי שכבר כשל בפלילים, אין מדובר במי שהיכה שורש במסלול חיים עברייני.

בנסיבות אלה, אכן ניתן עדיין לומר כי המערכה על נטיית מסלול חייו של המשיב טרם הוכרעה, ומכאן חשיבותו של כל מהלך העשוי להשפיע על תוצאותיה. בצד הסיכון כי שחרורו של המשיב יאפשר פגיעה חוזרת בציבור, קיים סיכון כי המשך מעצרו של המשיב יעמיק את הקווים הבלתי נורמטיביים באישיותו, דבר אשר צפוי לפגוע בציבור בהמשך הדרך.

לאור המקובץ, אנו מתכנסים לשאלה אם המפקחים המוצעים עשויים לשמש מפקחים אפקטיביים בהפגת החשש כי המשיב, בתקופת משפטו, ישוב לבצע עבירות.

בשאלה זו, יש ליתן משקל רב להתרשמות המקצועית של שירות המבחן. לא מן הנמנע כי דווקא החולשה באישיותו של המשיב תגרום לו להיות נוח יותר לקבל את ההשפעה החיובית של המפקחים, אשר שירות המבחן התרשם מהם מאוד לחיוב.

אינני סבור כי יש צורך בקיום דיון נוסף במעמד המפקחים. אינני סבור כי ההתרשמות הבלתי מקצועית של שירות המבחן מהם תוסיף על ההתרשמות המקצועית של שירות המבחן.

שירות המבחן נתן את דעתו גם להבנתם של המפקחים את תפקידם, הבנה אשר הסיכון הכספי הכרוך בהפרת חובתם צפוי לחדד.

לאור המקובץ, אני מורה על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת בתנאים מגבילים כלהלן:

1. המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו של סמי אלבשיש ת.ז. 300631504 בכתובת: שכונה 30 בית 59 ברהט.

2. המשיב יפוקח כל העת על ידי אחד משני המפקחים, מר אלבשיש הנ"ל או מר מנסור צאליח ת.ז 317816353.

3. המשיב יאזק באיזוק אלקטרוני. לבקשת הסנגור, ניתנת ארכה להסדרת האיזוק עד יום 2.11.14, וזאת על יסוד ההנחה שלמשיב תמריץ חזק שלא לנצל לרעה את העדר האיזוק בתקופה זו.

4. המשיב יהיה נתון בפיקוח מעצר של שירות המבחן וישולב בקבוצה טיפולית לעצורי בית.

5. המשיב יפקיד ערבון במזומן בסך 5,000 ₪.

6. המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪.

7. כל אחד מן המפקחים יחתום על ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪.

8. נרשמת בזה הצהרת המשיב כי אינו מחזיק בדרכון ומכל מקום נאסרת בזה יציאתו מהארץ עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב ישוחח עם המפקחים ויוודא כי הם מבינים שחובתם להודיע למשטרה מיידית על כל הפרה של תנאי השחרור, שאם לא כן יהיו צפויים למימוש ערבותם.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשת:

אבקש עיכוב ביצוע על מנת לבחון הגשת ערר.

ב"כ המשיב:

משאיר לשיקול דעת בית המשפט.

<#5#>

החלטה

בהתאם להנחיית בית המשפט העליון, ניתן עיכוב ביצוע למשך 48 שעות, עד יום 30.10.14 שעה 15:00.

הפרקליטות תודיע ללא דיחוי לב"כ המשיב ולבית המשפט אם וכאשר תחליט שלא להגיש ערר.

המשיב רשאי להתחיל בינתיים בהסדרת תנאי השחרור.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.