בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

יונתן ינסאו גטה

החלטה

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה בניגוד לסעיף 186(א)לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 10.5.14 בשעה 06:33 מחוץ למועדון "רוסו בר" באשדוד, החזיק הנאשם על גופו סכין יפני בצבע כתום ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה. בנוכחות השוטרים נשמט הסכין מכיס מכנסיו לכיוון הרצפה.

הסדר הטיעון

ביום 18.12.14 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן ויורשע, יופנה לשירות המבחן על מנת שתיבחן שאלת ההרשעה. עמדת המאשימה בשלב זה היא להרשעה. הצדדים ישובו להידבר לאחר תסקיר.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן הגיש תסקיר אשר סקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. הנאשם עלה לארץ מאתיופיה בגיל חודשיים, סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות, שירת שירות צבאי מלא כלוחם בגבעתי ומשרת במילואים (לא הוצגו מסמכים לשירות המבחן). שירות המבחן מציין כי הנאשם לקח אחריות חלקית, לטענתו הסכין נפל מדלת רכבו, סכין יפני אשר משמש אותו לעבודתו.

הנאשם לא ראה כל צורך במעורבות שירות המבחן שכן לדבריו עסוק בפרנסתו וגידולו של בנו, ולפיכך אין פתח להתערבות שירות המבחן בענישה שיקומית כצו מבחן או צו של"צ.

באשר לשאלת ההרשעה, הנאשם הביע חשש כי הרשעה תפגע בקידומו במקום עבודתו, אך הנאשם לא הציג לכך כל אישור ולפיכך שירות המבחן לא סבר כי הרשעה תפגע בנאשם ולא המליץ להימנע מהרשעתו.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם קנס כספי והתחייבות מלבצע עבירה.

טיעוני הצדדים לעונש

היום טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתר להשאיר את ההרשעה על כנה ולהטיל על הנאשם מאסר ברף הבינוני של המתחם, מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

מנגד, ב"כ הנאשם עתר להימנע מהרשעת הנאשם ולזקוף לזכותו את עברו הנקי, תרומתו לצבא ולמדינה, לקחת בחשבון את גילו הצעיר וההשפעה האפשרית של הרשעה על המשך חייו.

הנאשם אף הוא בקש לשאת דברים, בקש לחזור על טיעוני סנגורו. עוד בדיון הקודם ציין הנאשם כי מדובר בסכין שנשכחה ונמצאת אצלו במסגרת עבודתו. לדבריו, מחזיק נשק כדין במסגרת שירותו הצבאי והוא לא עבריין.

דיון

מתחם העונש ההולם

הערך המוגן הנפגע בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה הוא שמירה על גופו של אדם ובטחונו. הוראת החוק נועדה לסייע במיגור התופעה השלילית שהביאה עימה "תרבות הסכינאות". (רעפ 7484/08 - פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(4), 4131)

"כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין 'תת-תרבות-הסכין'. לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש'הברזל מקצר ימיו של אדם' (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו)" (ע"פ 2047/07 הנוק נ' מדינת ישראל)

וראו עוד:

"בשנים האחרונות התברר כי גילויי האלימות בחברה הישראלית שוב אינם נחלתם של יחידים, ולעתים תכופות, תכופות מדי, נעשה שימוש גם בכלי נשק חמים וקרים. את מחירה של אלימות זו שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. למרבה הדאבה באותה אלימות נוטלים חלק גם בני נוער. רבים מאלה מגיעים למקומות בילוי (ולעתים אף למוסדות חינוך!) כשהם מצוידים בכלי משחית, בהם אינם מהססים לעשות שימוש כדי ליישב את מה שנראה בעיניהם כ"סכסוך". [...] לא רק עניינו של המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הציבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עמה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים. כאמור, רבים חוטאים ב'תופעת הסכינאות', ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במילות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו" (ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני)

מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברף הנמוך, בשים לב שלא נעשה שימוש בסכין בכל צורה , ולא נגרמה פגיעה בגוף או בנפש.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לכך שהסכין הוא סכין יפני אשר משמש את הנאשם במסגרת עבודתו, הסכין הוחזק במכנסיו של הנאשם ולא נעשה בו כל שימוש מכל סוג ואין אינדיקציה לכך שהחזיק את הסכין בתוך המועדון, סיטואציה שהינה בעלת פוטנציאל הסתבכות. נתתי דעתי לכך שבדברי הנאשם כאמור, הסכין נשכחה במקום ולא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה.

בחינת מדיניות הענישה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסרים מותנים ועד עונשי מאסר בפועל למשך מספר חודשים. ראו למשל:

רע"פ 2968/12 אלזיד נ' מדינת ישראל (הוטל מאסר מותנה לצד ענישה נלווית, ערעורים למחוזי על קולת וחומרת העונש נדחה , בקשת רשות ערעור לעליון נדחתה.)

רע"פ 3446/10 סאלח עבד אל חלים נ' מדינת ישראל (בית משפט קמא נמנע מהרשעה, בית משפט המחוזי קיבל את הערעור והרשיע, בית המשפט העליון חזר וביטל את ההרשעה).

רע"פ 5127/09 יפקח נ' מדינת ישראל (5' חודשי מאסר בפועל, ערעורים בבית משפט מחוזי ועליון נדחו).

רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל (2' חודשי מאסר בפועל, ערעורים בבית משפט מחוזי ועליון נדחו).

ראו גם: ת"פ (קג"ת) 44644-10-15 מדינת ישראל נ' סטניסלב גלמן; ת"פ (רמלה) 6440-05-15 מדינת ישראל נ' אפראימוב; ת"פ (רמלה) 26684-09-14 מדינת ישראל נ' פראס מוראד; ת"פ (ת"א) 22663-11-11 מדינת ישראל נ' שלמה כהן.

היו גם מקרים בהם בית המשפט נמנע מהרשעת הנאשם, בין על פי הסדר טיעון ובין שלא בהסדר טיעון. ראו למשל: ת"פ (קג"ת) 46931-07-14 מדינת ישראל נ' שניר מחלוף; ת"פ (קג"ת) 12124-01-14 מדינת ישראל נ' רפי אברגל; ת"פ (קג"ת) 14873-12-13 מדינת ישראל נ' דמיטרי אבדורזקוב; ת"פ (קג"ת) 3005-10-13 מדינת ישראל נ' תומר צור; ת"פ (קג"ת) 4670-09-12 מדינת ישראל נ' טיגבה אווקה; ת"פ (ת"א) 5144-08-10 מדינת ישראל נ' מומחד דעאס; ת"פ (נתניה) 23356-02-16 מדינת ישראל נ' דניאל אלדן אביטבול.

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר מותנה ועד ל- 6 חודשי מאסר בפועל.

ביטול ההרשעה

הכלל הוא כי מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין.

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פסק בית המשפט העליון כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

ככל שהעבירה חמורה יותר האפשרות להימנע מהרשעה פוחתת, בשל הצורך "להטביע חותם פליליות" שאם לא כן עלול לעבור מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" (ראו ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן).

עם זאת קיימים מקרים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן בהם קיימת הצדקה להימנע מהרשעה (ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל) וזאת כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי.

בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

הנאשם אינו פטור מהוכחת נזק קונקרטי גם בשל גילו הצעיר. ראו דברי כב' ה' שהם ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל. ראו גם רע"פ 3989/15 ‏גוזלאן נ' מדינת ישראל.

יחד עם זאת, בפסיקת בית המשפט העליון ניתן למצוא גם מקרים שבהם נקבע כי יש מקום לסטות מהכלל ולהימנע מהרשעתו של הנאשם, אף שלא הוכחה קיומה של פגיעה קונקרטית בעתידו או בתעסוקתו.

כך למשל, בע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל, שם בוטלה הרשעה של נאשם בן 18 שנים ו – 11 חודשים בסיוע לשוד. שם קבע בית המשפט העלין:

"הדעת נותנת שהיותם ב"תקופת המעבר" שבין קטינות לבגירות, על סימני השאלה והערפל באשר לעתיד המובנים בה, היא גורם שיש להידרש אליו, תוך שיקול כל מקרה לגופו וכלל הנסיבות".

כך גם, בע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בעבירה של סחיטה באיומים כב' השופטת ד' ברק ארז ציינה כי גילם של הנאשמים הוא אחד הטעמים "לאפשר למערערים להתחיל את חייהם הבוגרים כאשר גיליון ההרשעות שלהם נקי".

ראו ע"פ (מחוזי מרכז) 24457-03-15 פבל גוטרמן נ' מדינת ישראל, בית המשפט קבע כי מדובר במעין "מקבילית כוחות":

"ככל שמעשי העבירה חמורים יותר, כך אין להסתפק בפגיעה כללית ועתידית, אלא נדרשת פגיעה קונקרטית, ברורה ומוחשית יותר. ולהיפך – ככל שמעשי העבירה קלים יותר, כך ניתן להסתפק בפגיעה כללית יותר, לרבות תוך התחשבות בעובדה שמדובר בצעירים המצויים בראשית דרכם ושעתידם עוד לפניהם. כמובן שכל זאת בתנאי שמלכתחילה אכן מדובר בעבירה מהסוג ומהנסיבות שמצדיקות בחינת האפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי".

יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי ניתן להורות על ביטול הרשעת הנאשם בדין.

אמנם, עסקינן בעבירה חמורה, עבירה מסוג פשע שהמחוקק קבע בצידה 5 שנות מאסר, עם זאת נסיבות ביצוע העבירה קלות. אין מדובר בסכין שנועדה לתקיפה, אף לא נעשה שימוש בסכין, מדובר בסכין יפני אשר לדברי הנאשם משמש אותו לצרכי עבודתו ונשכח אצלו בטעות, הסכין נפל מכיסו ולא נעשה בו שימוש.

הנאשם נורמטיבי ללא עבר פלילי, שירת שירות צבאי מלא כלוחם בגבעתי, משרת במילואי ובכך תורם למדינה. מדובר בנאשם צעיר בגילו ובעת ביצוע העבירה היה פחות מ- 24 שנים.

הנאשם עובד מזה 3 שנים כמפעיל מכונה בבית דפוס בנגבה, מפרנס את משפחתו ודואג לצרכי משפחתו.

הנאשם הביע חשש כי ההרשעה תפגע ביכולת הקידום שלו במקום עבודתו.

לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן לפיה, לא המליץ להימנע מהרשעתו של הנאשם משום שלא הוכח בפניהם נזק קונקרטי.

אמנם, לא הוצג בפניי נזק קונקרטי ואישורים ממקום העבודה ועם זאת, בשים לב לגילו הצעיר ולנסיבות הקלות של ביצוע העבירה, מצאתי כי בזו הפעם לא יפגע האינטרס החברתי הכללי במידה ועניינו של הנאשם יסתיים ללא הרשעה.

בנסיבות אלו מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, וכי עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם עולה באופן משמעותי ביותר על תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

לאור כל האמור, אני מורה על ביטול הכרעת הדין המרשיעה שניתנה בעניינו של הנאשם ביום 18.12.14.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ז, 05/02/2017 במעמד הנוכחים.

הכרעת דין (ללא הרשעה)

על יסוד הודאת הנאשם, אני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן: החזקת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

<#10#>ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ז, 05/02/2017 במעמד הנוכחים.

#11#>

גזר דין ללא הרשעה

לאור העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי ולאור נסיבותיו האישיות כפי שהוצגה בפניי במסגרת תסקיר שירות המבחן וטיעוני הצדדים, אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בה הודה והכל תוך שנה מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום.

המוצג – סכין יושמד בכפוף לחלוף תקופת הערעור.

זכות ערעור כחוק.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ז, 05/02/2017 במעמד הנוכחים.