בפני כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא

העותרים, שני אחים, עצורים עד לתום ההליכים במסגרת תיק פלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. העותרים הגישו בקשה לאשר את יציאתם לחתונת אחיהם, האמורה להתקיים ביום 16.8.14 בנצרת. בקשתם, כפי שהוגשה, הייתה לאשר את יציאתם לחופשה לצורך השתתפות בחתונה.

להשלמת התמונה יצוין, כי החתונה אמורה להתקיים בחוג המשפחה ובבית המשפחה (ולא באולם שמחות). עוד יצוין, כי במסגרת ההליך בו עומדים העותרים לדין, תוקן כתב האישום, כאשר העבירה העיקרית שעניינה ניסיון לרצח הומרה לעבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין. האחים הודו במיוחס להם בכתב האישום. על פי ההסדר המוסכם, עתיד להיגזר על העותר 2 עונש של 6 שנות מאסר, ואילו על העותר 1 צפויות להיגזר 5 שנות מאסר. הדיון בעניינם קבוע לצורך השלמת טיעונים במסגרת הסדר הטיעון, ליום 7.9.14 בשעה 14:00 בפני הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת.

מעיון בנימוקי שב"ס, עולה כי שב"ס מתנגד להוצאת העותרים לחופשה, וזאת בשים לב לעמדת המשטרה ובשים לב למצבם של העותרים כמי שמצויים במעמד של עצורים עד תום ההליכים. עוד עולה מנימוקי שב"ס, כי בעת שהתקבלו ההחלטות בעניינם של העותרים, לא היה שב"ס מודע להסדר הטיעון ולוחות הזמנים שנקבעו לצורך טיעון לעונש. מצאתי לנכון להבהיר זאת, מאחר וכאמור, העבירה העיקרית שיוחסה לעותרים תוקנה לעבירה שחומרתה פחותה במידה מסוימת. ואולם מעבר לכך, הגם שלא השתנה מעמדם של העותרים כמי שעצורים עד תום ההליכים, הרי שיש לראות הבחנה מסוימת במצבם, כאשר אין עוד נושא של מחלוקת לעניין ההרשעה. למעשה, המועד להצגת הסדר הטיעון נדחה שלא מטעמם של העותרים, אלא מסיבות אחרות, ולו היה הטיעון לעונש, שהוא כאמור עונש מוסכם, נטען במועד של הדיון האחרון בעניינם, 15.7.14, כי אז היו הם היום בסטטוס של אסירים לאחר סיום משפטם.

לבית המשפט הוגש חומר מודיעיני חסוי בעניינם של שני העותרים. יוער לעניין זה, כי החומר כולל מידעים בנוגע לכל אחד מהאחים בנפרד. חלק מהמידעים משותפים וחלקם שונים. חלק מהמידעים מבוססים על עמדת המשטרה בכל הנוגע לסכסוך בגינו מרצים שני העותרים את מעצרם, והחשש מפגיעה בבני משפחה אחרת בעיר מגוריהם. ואולם חלק מהמידעים הם מידעים שאינם קשורים לאותו סכסוך, אלא מידעים משטרתיים או מידעים של מערך המודיעין של שב"ס, מידעים שהעדכני שבהם הוא מחודש יוני 2014, ושעניינם במסוכנות כלפי אחרים, לרבות במערכת יחסים בין אסירים בכלא. מדובר במידעים ממספר מקורות שונים. אוסיף עוד, כי בכל הנוגע לעותר 2, קיים גם מידע נוסף אשר אינו קשור לעותר 1, המצביע על מסוכנות נוספת וזאת מעבר למידע הקשור לעותר 1 או לשני העותרים (ידיעה מס' 14-0374-851).

בהביאי בחשבון את מכלול המידעים בנוגע לכל אחד מהעותרים בנפרד, לא מצאתי פגם בהחלטה שהתקבלה, הדוחה את בקשתם של העותרים לצאת לחופשה. יודגש כי יציאה לחופשה בשלב מעצר עד תום ההליכים אינה בגדר של הליך מקובל. עם זאת, בנסיבות העניין מצאתי לנכון להתייחס אל העותרים כאילו מדובר כבר באסירים לאחר גזר דין, וזאת בשים לב להשתלשלות העובדות כמפורט לעיל. יחד עם זאת, כאשר מביאים בחשבון את העולה מהמידעים בנוגע לכל אחד מהעותרים, לא ניתן לומר כי החלטת שב"ס שלא להוציאם לחופשה, וזאת גם אם נראה בהם כאסירים שפוטים, היא החלטה בלתי סבירה המצדיקה את התערבותו של בית משפט, וזאת גם כאשר מדובר בחתונת אח.

עם זאת, סבור אני כי יש מקום לשקול את האפשרות להוציא את העותר 1 לחתונה בליווי סוהרים. יצוין כי בקשה זו לא התבקשה על ידי העותרים, וממילא לא נבחנה על ידי שב"ס וגורמי המשטרה. כאשר מביאים בחשבון עובדה זו, ביחד עם העובדה ששב"ס קיבל את החלטתו על בסיס ההנחה שמדובר בעצור שטרם ניתנה הכרעת דין בעניינו, כי אז מגיעים אל התוצאה לפיה יש מקום לשקול את מכלול הנתונים לאחר שהובהרו, ולבחון אפשרות של הוצאת העותר 1 בליווי סוהרים לביקור קצר בבית המשפחה למועד טקס החתונה.

אדגיש לעניין זה, כי סבור אני שיש מקום לאבחן בין העותר 1 לעותר 2, וזאת בשים לב למידעים השונים בעניינו של כל אחד מהם וכן בהתייחס לעבר הפלילי.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

העתירה, כפי שהוגשה, ושעניינה בהוצאת שני העותרים לחופשה לצורך השתתפות בחתונת האח, נדחית.

הגם שהעותר 1 לא הגיש בקשה מתאימה לשב"ס, אני מורה בהתייחס לטענות שעלו בסיכום הדיון בפני, לראות את הטענות כפי שהיו בפני כאילו הוגשה בקשה להוציא את העותר 1 לחתונה בליווי סוהרים, לבחון את הבקשה וליתן החלטה בבקשה. ראוי כי החלטה תינתן עד לא יאוחר מיום 13.8.14, באופן שיאפשר לעותר לשקול את המשך צעדיו בהתייחס להחלטה שתינתן.

אבהיר, למען הסר ספק, כי לגופו של עניין אינני מביע עמדה. שב"ס ישקול את מכלול הנתונים ויבחן את הבקשה להוציא את העותר 1 לחתונת אחיו בליווי סוהרים, תוך שהוא מביא בחשבון את כל הנתונים הנדרשים לעניין, וייתן את החלטתו בהתאם לסמכויותיו ולפי מיטב שיקול דעתו.

כאמור, ההנחיה לבחון את האפשרות להוציא את העותר 1 לחתונה בליווי סוהרים מתייחסת לעותר 1 בלבד, ולא בכדי. בכל הנוגע לעותר 2, אינני מוצא כל מקום לבחון אפשרות מסוג זה.

בכפוף להנחיה דלעיל, אני מורה על דחיית שתי העתירות.

יש לשלוח פסק הדין בדחיפות לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ד, 10 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.