1. תביעה לסילוק יד.

רקע כללי

1. מדובר בנכס ברחוב שיפר יצחק 2/2 בבאר שבע (להלן: "הדירה").
2. ביום 25.08.87 נחתם הסכם שכירות עם הגב' פורטונה בובליל ז"ל אשר נפטרה ביום 15.10.13 (להלן: "הדיירת החוזית"). לאחר פטירת הדיירת החוזית נמצא כי הנתבע, נכדה של הדיירת החוזית מתגורר בדירה ומסרב להתפנות.
3. ביום 26.05.14 החליטה וועדה של משרד הבינוי והשיכון לא לאשר לנתבע מעמד כדייר ממשיך, בהעדר תיעוד למגורים 4 שנים ברציפות סמוך לפטירתה של הדיירת החוזית. החלטת הוועדה נסמכה על ביקורי מעגל בתאריכים: 06.05.08, 21.01.09, 10.01.11, 13.03.13. בכל הביקורים הללו נמצא כי הנתבע לא התגורר בדירה והדיירת החוזית התגוררה בגפה.
4. לטענת הנתבע הוא התגורר עם הדיירת החוזית מסוף שנת 2008 תחילת 2009. לפני כן גרה איתה אחותו אשר עזבה את הדירה לצורך שירות לאומי. לטענת הנתבע הוא עבר להתגורר עם סבתו כדי לא להשאירה לבד ולסייע לה בכל הדרוש לה והתגורר איתה עד לפטירתה. הנתבע טוען כי התגורר עם סבתו גם כל תקופת שירותו הצבאי, שהיה בבסיס פתוח ממנו יצא מידי יום לבית סבתו.

רקע נורמטיבי והשאלות שבמחלוקת

1. הנתבע מתחיל את הסיכומים שהגיש בטענה כי רק שאלה אחת עומדת להכרעה בהליך זה והיא אם הנתבע התגורר שלוש שנים עם סבתו טרם פטירתה. אני סבורה כי בכך לא דייק הנתבע וראוי לחזור בקצרה לעיקרי הדין החל בענייננו.
2. חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי תשנ"ח 1998 (להלן: "החוק") קובע בנוגע לדייר ממשיך בסעיף 3 כדלקמן:

"3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם הייתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים."

1. בהקשר זה ייאמר כי הגדרת "דייר ממשיך" בסעיף ההגדרות קובעת דרישה למגורים של שלוש שנים טרם פטירת הדייר החוזי, כדי להיחשב "דייר ממשיך":

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופוסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;

1. נוסח זה של סעיף 3 נכלל בתיקון משנת 2009. לפני התיקון, די היה להיכנס להגדרת "דייר ממשיך" כדי להיות זכאי לדירה הציבורית ובלבד שלא הייתה בבעלות הדייר הממשיך דירה בחמש השנים שקדמו לפטירת הזכאי. הנוסח הקודם קבע:

"(א)    נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

(ב)    הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא הייתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.

(ג)     ...".

1. על פי התיקון, רק דייר ממשיך שהוא עצמו זכאי להיות דייר בדיור הציבורי, רשאי להישאר בדירה הציבורית. ראה בהקשר זה עע"מ 2653/13 חדידא נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ בע' 4 לפסק הדין:

"... בעבר קבע סעיף 3 לחוק כי "דייר ממשיך" יהיה זכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית, אך בשנת 2009 תוקן החוק, כך שרק "דייר ממשיך" אשר עומד בתנאי הזכאות לדירה ציבורית יהיה זכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית..."

1. סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו – 2010) תשס"ט 2009 קבע הוראת מעבר לתחולת סעיף 3 המתוקן כדלקמן:

"(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה. ..."

1. על כן, גם דייר ממשיך שאינו זכאי לדירה ציבורית יכול להישאר בדירה ציבורית אם התגורר עם זכאי ביום 01.08.09 (להלן: "המועד הקובע") ובלבד שהתגורר בה ארבע שנים ברציפות לפחות עד מועד פטירת הזכאי. כלומר, נדרשת שנת מגורים נוספת "חלף" זכאות לדיור ציבורי, למי שהוראת המעבר חלה עליו.
2. לגבי פרשנות הוראת המעבר ראה ע"א (חי) 22777-05-13 אזולאי נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "פס"ד אזולאי") שם נקבע:

"... העולה מהוראות המעבר בין לפי סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות ובין לפי סעיף 70(ב) מראה כי על מנת שניתן יהיה לרכוש זכויות כדייר ממשיך לפי נוסח סעיף 3 לפני התיקון, על הטוען לזכות זו, להראות כי הוא התגורר עם החייב הזכאי לפחות ארבע שנים....".

1. ייאמר כי בפס"ד אזולאי, המערער התגורר עם הזכאי ארבע שנים פחות ארבעים יום ולמרות זאת לא נעתר בית המשפט וקבע כי איננו בגדר דייר ממשיך, תוך שהוא מדגיש כי:

"... הדיור הציבורי, הוא משאב ציבורי, מצומצם, שיש לחלקו בצדק ולפיכך להקפיד הקפדה יתרה על הוראות החוק...".

1. עולה אם כן, כי השאלה שהציב הנתבע כשאלה היחידה לבירור, רלוונטית רק ככל שהנתבע עצמו מוגדר כזכאי לדיור ציבורי. ככל שאינו זכאי לדיור ציבורי, הרי שאם התגורר בדירה במועד הקובע, עליו להראות כי התגורר עם סבתו ארבע שנים טרם פטירתה על מנת להיות זכאי להישאר בדירה. ככל שלא התגורר בדירה במועד הקובע – אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה.
2. על כן תחילה יש לבחון אם הנתבע זכאי בעצמו לדיור ציבורי ואם כן, האם התגורר אם הדיירת החוזית שלוש שנים בדירה טרם פטירתה של הדיירת החוזית. ככל שהנתבע אינו זכאי לדיור ציבורי, השאלה הראשונה שיש לברר היא אם הנתבע התגורר עם הדיירת החוזית במועד הקובע ורק ככל שהתשובה לכך חיובית יש מקום להמשיך ולבחון אם התגורר עם הדיירת החוזית ארבע שנים טרם פטירתה.

הראיות שהובאו בפני, דיון והכרעה

1. מטעם התובעת העיד מר גבי בוחבוט, אשר שימש כרכז שטח וביקר בדירה ביקורים מעגליים. מטעם הנתבע העידו מלבדו, אביו, השכנה ציפורה פרץ ומפקדו לשעבר, דוד סופר.

זכאות לדיור ציבורי

1. הנתבע בסיכומיו טוען כי אין מחלוקת כי יש לו זכאות ממשרד הבינוי והשיכון (סעיף 4 לסיכומים), אולם נראה כי בעניין זה נפלה שגגה אצל הנתבע. בדיון שהתקיים ביום 17.09.17, העיד הנתבע כי הגיש בקשה להיות מוכר כזכאי לדיור ציבורי אולם טרם קיבל תשובה (ע' 32 ש' 19-20). כפי שעלה מהחלטת הוועדה העליונה מיום 21.02.18, שבחנה את עניינו של הנתבע פעם נוספת (צורפה להודעת התובעת מיום 22.02.18 במסגרת בקשה 24), הוא אינו עונה על כללי הזכאות לדיור ציבורי. על אף שהנתבע ראה החלטה זו, לא חלק על האמור ולא ביקש לצרף כל אסמכתא אחרת לתיק בית המשפט על כן יש לקבוע כי הנתבע אינו זכאי לדיור ציבורי בעצמו.
2. לאור האמור לעיל, משהנתבע אינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי, ככל שלא התגורר עם הדיירת החוזית במועד הקובע, יש לקבל את התביעה. ככל שהתגורר איתה במועד הקובע, יש לבחון אם התגורר איתה ארבע שנים טרם פטירתה.

מגורים במועד הקובע –טענות וראיות

1. מדוחות המעגל שצורפו לתצהירו של מר בוחבוט עלה כי הדיירת החוזית התגוררה בדירה בגפה כל השנים, אולם לטענת הנתבע, הדוחות אינם אמינים ועל כן יש לקבל את העדות שלו וכן את העדויות של אביו ושל השכנה (הגב' פרץ), לפיהן החל משנת 2008 הוא עבר להתגורר עם סבתו ויש לדחות את עדותו של מר בוחבוט ואת הדוחות שערך. להלן אבחן את טענות הנתבע בעניין הדוחות ואופן עריכתם ואת העדויות שנשמעו בפני בהקשר זה.
2. לטענת הנתבע, בדוחות ביקורי המעגל הקיימים נפל פגם, מאחר שהחתימות של הדיירת החוזית על דוחות אלה היו בשרבוט וזאת בניגוד לחתימה בטביעת אצבע בה נחתם הסכם השכירות (צורף כנספח 1 לכתב התביעה). לטענת הנתבע, סבתו לא ידעה קרוא וכתוב ונהגה לחתום רק באמצעות טביעת אצבע. לטענת הנתבע, לאחר שהעד מטעם התובעת הסכים כי החתימה בטביעת אצבע על גבי הסכם השכירות היא של הדיירת החוזית, היה על התובעת להוכיח כי הדיירת החוזית חתמה גם בדרך של שרבוט ולא היה עליו נטל להוכיח שהחתימה בשרבוט אינה של הדיירת החוזית.
3. עוד טוען הנתבע כי מר בוחבוט לא דיבר ערבית טוניסאית, שפתה של הדיירת החוזית ועל כן לא ברור כיצד הסביר לה על מה היא חותמת, במיוחד נוכח טענתו שהסביר לה את הדברים בשפתה שלה. יתר על כן על המנוחה נאסר לפתוח את הדלת לזרים ללא אישור טלפוני מוקדם של בנה ומאחר שזה לא ניתן, אין אלא להסיק כי מר בוחבוט כלל לא ביקר בדירה.
4. ספציפית לגבי הדוח מיום 21.01.09, טען הנתבע כי מר בוחבוט הוסיף בכתב ידו למטה כי "לדברי הדיירת מתגוררת לבדה בדירה". היות שדבר מגוריה בגפה כבר סומן בטופס, יש להסיק כי מדובר ברישום בדי עבד שתכליתו לבסס טענה שקרית. לראיה, לא הוספה תוספת כזו בשאר ביקורי המעגל. כמו כן תצהיר של הדיירת החוזית בדבר היותה יחידה בדירה לא צורף כלל לביקורים משנים 2008, 2009 להבדיל מן הביקורים המאוחרים יותר. הנתבע מציין כי כל ביקורי המעגל בוצעו בבוקר, ואילו הנתבע הגיע לדירת סבתו רק אחר הצהרים או בערב וכך אף העידה הגב' פרץ ולכן לא ניתן ללמוד מביקורים אלה על כך שהוא לא התגורר בדירה.
5. בכל הנוגע לעדויות שנשמעו בפני, הרי שעדותו של הנתבע בעניין מגוריו בדירה משנת 2008 נתמכה בתצהיר ובעדות של אביו של הנתבע וכן בתצהיר של השכנה, הגב' פרץ. הגב' פרץ העידה בדומה לנטען על ידי הנתבע, כי הוא החל להתגורר בדירה בשנת 2008 וזאת לאחר שאחותו רויטל עזבה את הדירה כשיצאה לשירות לאומי (ע' 25 ש' 1-4). אתייחס בהמשך לקשיים שהתגלו בעדות הנתבע והעדים שהעידו מטעמו.
6. מטעם התובעת העיד מר בוחבוט. הוא נשאל בעדותו באופן כללי בעניין הנוהל לעריכת ביקורי מעגל והבהיר כי על הרכז לבדוק שהדייר החוזי מתגורר בדירה, שאין אנשים נוספים המתגוררים בדירה, לבדוק את מצב התחזוקה של הדירה ולשמוע מן הדייר אם יש בעיות הדורשות סיוע (ע' 9 ש' 11-13).
7. מר בוחבוט אישר בעדותו שכל חתימות השרבוט על גבי דוחות המעגל והתצהירים, הן של הדיירת החוזית (ע' 12 ש' 17-18). מר בוחבוט העיד כי בביקור הראשון שערך אצל הדיירת החוזית ביקש שתציג תעודת זהות כדי לוודא שהיא אכן הדיירת החוזית ולאחר מכן כשכבר הכיר אותה לא ביקש שתציג תעודת זהות בכל ביקור (ע' 12 ש' 19-25). מר בוחבוט תיאר כיצד חתמה הדיירת החוזית בפניו בשרבוט, אולם לעניין חתימתה על הסכם השכירות בטביעת אצבע הייתה לו רק השערה, שמיד עם עלייתה ארצה לא ידעה קרוא וכתוב ועל כן חתמה באופן הזה (ע' 12 ש' 26-35; ע' 13 ש' 22-24). מר בוחבוט הוסיף והעיד שהוא לא זוכר משנה לשנה כיצד נראתה החתימה של הדיירת בשנה הקודמת ולא שאל בעניין זה, אולם הוא בטוח כי מדובר בחתימות של הדיירת החוזית (ע' 14 ש' 5-9).
8. מר בוחבוט העיד עוד כי היה לבד עם הדיירת החוזית בעת ביקורי המעגל ובעת חתימתה על המסמכים והוא שמילא את כל הרובריקות בדוחות המעגל. מר בוחבוט העיד שדיבר עם הדיירת החוזית בעברית. הוא הסביר כי לא מדובר היה בשיחות מעמיקות ("לא העברתי לה סדנאות" בלשונו), אולם הוא שאל שאלות והיא ענתה בכן ולא (ע' 14 ש' 15-20).
9. לעניין כניסתו לדירה, הסביר מר בוחבוט כי בביקור הראשון שערך, התקשרה הדיירת החוזית לבן משפחה שכנראה הניח את דעתה בעניין ביקור המעגל ובעקבות זאת היא חתמה על הדוח (ע' 14 ש' 21-35). בשנים שלאחר מכן, לפי עדותו, לאחר שהיה מציג את עצמו פתחה לו הדיירת החוזית את הדלת (ע' 15 ש' 3-5). מר בוחבוט ציין כי בדרך כלל הדיירת החוזית ישבה על מפתן הדלת הפתוחה (ע' 15 ש' 8). בנוגע לתוספת בכתב יד בביקור המעגל משנת 2009 ציין מר בוחבוט כי הם (ככל הנראה הכוונה לרכזים) התבקשו לציין בכתב יד שדייר נשאל אם הוא גר בגפו אם לאו וכך הוא עשה באותו ביקור, אולם הוא לא תמיד הקפיד בעניין זה (ע' 15 ש' 18-28).
10. מר בוחבוט העיד שבכל הביקורים שלו, לא נתקל מעולם בבן משפחה כלשהו, לא רק בנתבע, הדיירת החוזית תמיד הייתה לבד (ע' 15 ש' 15-17). כמו כן הסביר מר בוחבוט שבשנים 2008, 2009 ככל הנראה לא צורף תצהיר של הדיירת החוזית לדוחות המעגל משום שהחלו עם התצהירים לאחר מכן (ע' 17 ש' 5-8).

מגורים בתאריך הקובע – דיון והכרעה

1. לאחר שאני בוחנת את הראיות שהוצגו בפני אני סבורה כי הנתבע לא התגורר עם הדיירת החוזית במועד הקובע. אני סבורה כי יש לקבל את דוחות המעגל מן השנים 2008 ו – 2009 ולא את גרסתו של הנתבע לעניין מגוריו עם סבתו מן הטעמים שיפורטו להלן. כמו כן אני סבורה כי הנתבע לא התגורר עם הדיירת החוזית גם לאחר הביקור בשנת 2009, למרות היעדר דוח ביקור מעגל לשנת 2010 וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. נוכח קיומם של דוחות ביקורי המעגל, אשר לנתבע אומנם טענות נגדם, אולם לא הייתה לו וודאות כי בית המשפט יפסול אותם, היה על הנתבע לעשות מאמץ ולהביא כל ראיה ועדות שיכולים לתמוך בטענתו כי התגורר עם סבתו החל משנת 2008. בראש ובראשונה לא היה קל מלזמן את אחותו של הנתבע, אשר לטענתו התגוררה עם הדיירת החוזית בשנים 2006 עד 2008. אביו של הנתבע נשאל בעניין זה וטען כי לא היה מקום להטריח את בתו מאחר שיש לה ארבעה ילדים וממילא עדותה לא תסייע בהיותה בת משפחה (ע' 39 ש' 7-9). אכן, אין ספק כי עדות של קרוב משפחה נבחנת בזהירות רבה יותר, אולם הדבר לא מנע מן הנתבע לזמן את אביו לעדות. יתר על כן, מניעת עדות כזו מעלה חשד שמא הנתבע חשש שהעדות לא תסייע לו. העדת האחות הייתה מביאה גרסה נוספת להתרחשויות ופותחת פתח לסתירות בין הגרסאות ועולה חשד שמא הנתבע חשש מכך. ראה בהקשר זה הפסיקה אליה הפנתה התובעת, למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651 בע' 658:

"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד."

1. הנתבע וויתר על עדותה של המטפלת של סבתו, הגב' ז'נט שוורץ. הנתבע ציין כי הדבר נבע מקשייה של הגב' שוורץ בשל נסיבותיה האישיות (ע' 7 ש' 14-15). עם זאת, הייתה זו החלטה של הנתבע לוותר על עדותה ואילו עמד על דרישתו לזמנה לעדות, ניתן היה לעשות כן למרות ההכבדה שהייתה נגרמת לה. ראה בהקשר זה אף ע"א 8382/06 בוטח ואח' נ. כהן ואח' סעיפים 28 ו – 29 לפסק הדין.
2. הנתבע טען כי אדם בשם שלמה נבאטי היה מגיע לדירת הדיירת החוזית ובעת הגשת ראיותיו ביקש לזמנו לעדות ככל שיצליח לאתר אותו. ייתכן והנתבע לא איתר עד זה, אולם נוכח טענתו כי מדובר בנציג של התובעת, סביר היה כי יפנה לתובעת ויקבל את פרטיו וככל הנראה הוא לא עשה כן ומכל מקום כעובדה עד זה לא העיד בפני בית המשפט.
3. הנתבע לא הביא עדות של חברים מבית הספר אשר מן הסתם ידעו שהוא מתגורר עם סבתו או של מורים מבית הספר. בנוסף, הנתבע לא צירף כל מסמך שיתמוך בטענתו כי התגורר בדירה משנת 2008 וכשנשאל בעניין זה טען כי לא היה צורך להציג מסמכים והוא לא התבקש לעשות כן (ע' 35 ש' 25-31).
4. מעבר לכל הראיות אותן נמנע הנתבע מלהביא, התגלו קשיים בראיות שהובאו על ידו.
5. לגבי הסיבה לכך שהנתבע וקודם לכן אחותו התגוררו עם הסבתא, נתנו הנתבע ואביו גרסה אחת והגב' פרץ גרסה אחרת. הגב' פרץ הסבירה כי הדיירת החוזית חששה להיות לבד ותיארה את האזור כ"אזור שיש בו הרבה בדואים, המון תחנות סמים.." (ע' 26 ש' 12). הנתבע העיד ואף הצהיר, כי הסיבה למגוריו (ולפני כן מגורי אחותו) עם הסבתא היה חשש לשלומה בשל גילה המבוגר, ולא טען כי הסבתא פחדה להישאר לבד בבית (ע' 31 ש' 29-31, סעיף 4 לתצהיר הנתבע) וכך הצהיר גם אביו של הנתבע בסעיף 4 לתצהירו.
6. ייתכן והגב' פרץ לא ידעה את הסיבה המדויקת למגורי הנתבע ואחותו אצל הדיירת החוזית, אולם נוכח עדותה לעניין תחושת הביטחון האישי בשכונה קשה להבין כיצד הורי הנתבע, אפשרו לו ועל אחת כמה וכמה לאחותו, לשהות לבד עם הסבתא הקשישה (בשנת 2006 הייתה בת 78 ובשנת 2008 הייתה כבר בת 80). אביו של הנתבע נחקר בעניין זה וטען כי שכונה ד' היא השכונה בה גדל והוא אוהב אותה ולא חשש כלל שילדיו ישנו שם (ע' 37 ש' 29-35). לשיטתו, אמו שמרה על ילדיו היטב (ע' 38 ש' 3-8). אלא שכאמור, אמו הייתה קשישה ולפי עדות הגב' פרץ, היא עצמה חששה לישון בשכונה לבד והדברים אינם ברורים.
7. בעדותה של הגב' פרץ התגלו קשיים נוספים. לא הוסבר על ידי הגב' פרץ, כיצד היא יודעת בדיוק מאיזו שנה החל הנתבע להתגורר עם סבתו (עם זאת היא לא נשאלה בעניין זה), אולם יש לשים לב כי לגבי האחות רויטל, הגב' פרץ משום מה לא ידעה מתי החלה להתגורר עם הסבתא (ע' 26 ש' 4-5). הגב' פרץ נשאלה אם גם אביו של הנתבע ישן עם הסבתא ולגביו משום מה היא לא ידעה להשיב, רק לגבי הנתבע ואחותו היא ידעה שישנו בדירה (ע' 26 ש' 25,26). הגב' פרץ אף הפליגה וסיפרה כי אביו של הנתבע היה מגיע כל יום לדירה בשעה שמונה בערב ובודק שהכל בסדר עם הדיירת החוזית ועם הנתבע (ע' 26 ש' 27). הנתבע ואביו לא הציגו גרסה זו ולא טענו כי כך היה.
8. אביו של הנתבע בתצהירו בסעיף 6 תיאר את הדירה כדירה של סלון וחדר, בה היו עד לפטירת הדיירת החוזית שתי מיטות, של הדיירת ושל הנתבע זו לצד זו וכן ציין כי כל ציודו האישי של הנתבע היה שם. אף הנתבע ציין בתצהירו בסעיף 7 כי היו בדירה שתי מיטות, זו לצד זו. בסעיף 6 לתצהירו ציין הנתבע כי רוב בגדיו וציודו האישי היו בדירה והדירה הייתה מקום המגורים היחידי שלו. גרסה זו נסתרה על ידי עדותה של הגב' פרץ וכן על ידי הנתבע עצמו בעדותו. הגב' פרץ העידה כי בדירה הייתה מיטה אחת בסלון ואחת בחדר שינה (ע' 26 ש' 34, 35). כמו כן העידה כי לא היה בדירה ציוד של נער מתבגר אלא רק של אישה מבוגרת (ע' 27 ש' 1-2). הנתבע העיד כי בשנת 2009 רוב הציוד שלו היה בבית הוריו ושהיה מגיע לבית הוריו כל יום ולוקח ציוד נוסף (ע' 31 ש' 10-16).
9. קושי נוסף בעדותו של הנתבע עלה מכך שבתחילת עדותו טען כי כל יום אחרי בית ספר הלך לעבודה ולאחר מכן לבית סבתו (ע' 29 ש' 31-34) ובהמשך טען שהלך או לבית סבתו או לבית הוריו, איך שהתחשק לו (ע' 31 ש' 20-21).
10. עולה אם כן, כי העדות היחידה האובייקטיבית לעניין השנים לפני הצבא, היא העדות של גב' פרץ ובעדות זו התגלו קשיים לא זניחים, כפי שפורט לעיל. אציין, כי מאחר שהיו שתיים שלוש עובדות שהגב' פרץ הצהירה לגביהן ותאמו את גרסת הנתבע, יש חשיבות רבה לכל הפרטים לגביהם נשאלה ושעליהם לא הצהירה ולא ניתן להקל בהם ראש. המדובר בידיעה של הגב' פרץ לגבי שנת 2008 בה החל הנתבע להתגורר בדירה, להבדיל מהיעדר הידיעה לגבי השנה בה החלה אחותו של הנתבע להתגורר בדירה, מדובר בכך שהגב' פרץ ידעה היטב כי הנתבע ואחותו ישנו בדירה אולם לא ידעה אם אביהם עשה כן, זאת בנוסף לסתירה בעניין סידור המיטות בבית, למידע הנוסף שהיה לגב' פרץ לגבי התייצבות האב כל יום בדירה בשעה שמונה (מידע שהנתבע ואביו לא מסרו), הפערים בין הנתבע ואביו לבין הגב' פרץ לגבי הסיבה לכך שהנתבע ואחותו התגוררו בדירה. כל אלה, הופכים את עדותה של הגב' פרץ למהימנה פחות.
11. מול עדות זו, העיד מר בוחבוט באופן מהימן. אין בסיס לטענת הנתבע כי מן התוספת בכתב יד בדוח המעגל של שנת 2009 ניתן ללמוד על ניסיון לייצר ראיות בדי עבד. אילו רצה מר בוחבוט או גורם אחר אצל התובעת לייצר ראיות, מדוע היה מסתפק בדוח של שנת 2009? ניתן היה להשלים את כל הדוחות באופן מושלם וליתר שאלות לגבי ליקויים בדוחות.
12. אף הטענה כי מר בוחבוט בדה את כל הדוחות משום שלא יכול היה להיכנס לבית הדיירת החוזית, אין בה ממש. עצם ההנחיה של אביו של הנתבע לדיירת החוזית לא לאפשר כניסת זרים, אינה ראיה כי הדיירת החוזית פעלה על פי ההנחיה ויתר על כן כפי שהעיד מר בוחבוט, לאחר ביקורו הראשון, הדיירת החוזית הכירה אותו והכניסה אותו לביתה. דוחות המעגל עצמם מגלים סימני אמת. נרשמו בהם בכתב יד פרטים שונים הדורשים טיפול תחזוקתי. כך, בדוח מיום 06.05.08 נרשם כי דרושה החלפה של ריצוף במסדרון ובסלון וכן תיקוני טיח בחדר השינה ובמקלחת (עולה כי מר בוחבוט נכנס לחדר השנה והיה בסלון ומן הסתם אילו התגורר בדירה אדם נוסף הוא היה מבחין בכך). בביקור מיום 21.01.09 מצוין בכתב יד כי יש דוד שמש. ניתן כמובן לטעון כי מר בוחבוט ישב בסניף עמידר וזייף דוחות, אולם בהיעדר ראשית ראיה להתנהלות כזו, אין לכך בסיס והדוחות נראים מהימנים. כך אף הביטחון בו העיד מר בוחבוט כי הדיירת החוזית חתמה על הדוחות בפניו לאחר שהסביר לה את תוכנם.
13. לגבי החתימות על דוחות המעגל אציין כי גם השרבוטים שמופיעים עליהם, אינם נראים כחתימה של מי שיודע קרוא וכתוב והם משתלבים בגרסת הנתבע ואביו, כי הדיירת החוזית לא ידעה לקרוא ולכתוב. מן הסתם ניתן לחתום באמצעות טביעת אצבע מקום בו יש כרית דיו ולא התברר בפני כי רכזי התובעת מסתובבים בביקורי המעגל עם כרית דיו.
14. אציין בהקשר זה, כי אילו סברתי מטעמים אחרים כי מסתבר יותר כי הנתבע התגורר עם סבתו בשנים אלה מאשר כי לא התגורר עמה, היה מקום לקחת בחשבון את שעות עריכת ביקורי המעגל והאפשרות כי דווקא בשעות בהן נערכו הביקורים, נעדר הנתבע מן הדירה משום שהיה בבית הספר או בעבודה. אף אילו לקחתי זאת בחשבון, הרי שמביקורי המעגל עלתה אינדיקציה כי הדיירת החוזית התגוררה לבדה ולא רק היעדרו הפיזי של הנתבע מן הדירה בעת הביקור הביא למסקנה זו. מעבר לכך, השילוב של הקשיים בעדותה של הגב' פרץ, מהימנות העדות של מר בוחבוט, הסתירות בעדותו של הנתבע מול תצהירו, אי הבאת עדים רלוונטיים ואי הבאת כל אסמכתא שהיא למגורים בדירה עובר למועד הקובע, גורם לכך שמאזן ההסתברות נוטה לקבלת עמדת התובעת.
15. העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את טענתו של הנתבע כי החל להתגורר עם סבתו בשנת 2008. ייתכן והנתבע היה ישן אצל סבתו מדי פעם, ייתכן והיה פחות צפוף אצלה מאשר בבית הוריו, ייתכן והיה ביחסים חמים איתה ואף ביחסים טובים יותר איתה מאשר עם הוריו. ייתכן והוא השאיר מדי פעם מספר פרטי לבוש אצלה וייתכן כי דאג לה והרבה לבקר אצלה, אולם אינני מקבלת את גרסתו כי עבר להתגורר אצל סבתו בשנה זו.
16. כפי שציין הנתבע, לא צורף על ידי התובעת דוח ביקור מעגל משנת 2010 ועל כן תיאורטית, ייתכן ואחרי ביקור המעגל של ינואר 2009, עבר הנתבע להתגורר עם סבתו ובמועד הקובע, התגורר איתה. אלא שאני סבורה כי ניתן לקבוע כי לא כך היה.
17. אתחיל ואומר כי הנתבע עצמו לא טען שעבר להתגורר אצל סבתו לאחר ביקור המעגל בינואר 2009 ולפני המועד הקובע. בכתב ההגנה הנתבע היה מעט עמום לגבי המועד בו החל להתגורר עם סבתו. בסעיף 2 ובסעיף 10 לכתב ההגנה טען כי עבר להתגורר עם סבתו בערך בסוף שנת 2008, תחילת 2009. בסעיף 11 לכתב ההגנה טען כי כבר בשנת 2008 עבר להתגורר עם סבתו. בהתייחסו לביקורי המעגל בסעיף 17 לכתב ההגנה, לא טען הנתבע כי הביקורים משנת 2008 ו – 2009 אינם מוכחשים משום שהוא אכן לא התגורר עם סבתו באותה תקופה, אלא הכחיש את כל ביקורי המעגל באופן גורף. לאחר מכן בתצהיר שהגיש בסעיפים 4 ו – 5, חזר הנתבע על כך שאחותו התגוררה בדירה עד שנת 2008 והוא החל לגור בדירה בשנת 2008. כך הצהיר גם אביו של הנתבע בסעיפים 4 ו – 5 לתצהירו. כך הצהירה גם הגב' פרץ בסעיף 5 לתצהירה (גם אם הוסיפה את המילה "בערך" לאחר שנת 2008) והיא אף העידה על כך בעדותה (ע' 24 ש' 26-27).
18. עולה אם כן, כי למרות שלתובעת אין דוח ביקור מעגל החל מפברואר 2009 ועד סוף שנת 2010, לא ניתן להניח לטובת הנתבע כי עבר להתגורר עם סבתו במועד כלשהו בין ביקור המעגל של שנת 2009 למועד הקובע, מאחר שהנתבע עצמו לא טען זאת ואף טען אחרת. על כן נוכח קביעתי כי בשנת 2008 הנתבע לא עבר להתגורר עם הדיירת החוזית, אני סבורה כי הוא לא עבר להתגורר עמה במהלך שנות לימודיו בתיכון בכלל ולא התגורר עמה במועד הקובע בפרט.
19. למען הזהירות אתייחס בהמשך לנושא המגורים בזמן השירות הצבאי, אולם נוכח האמור בתחילת הדברים לגבי המצב הנורמטיבי, מרגע שקבעתי כי הנתבע לא התגורר עם הדיירת החוזית במועד הקובע ומשאיננו זכאי לדיור ציבורי בעצמו, דין התביעה להתקבל.

מגורי הנתבע בתקופת השירות הצבאי

1. חלק מהדיון לעיל בנוגע לתקופה שלפני השירות הצבאי רלוונטי אף לתקופת השירות הצבאי, כמו הטענות לעניין חתימת הדיירת החוזית על דוחות המעגל ועדותה של הגב' פרץ ולא אחזור על דיון זה. אתייחס להלן לטענות המתייחסות ספציפית לתקופה המאוחרת יותר.
2. הנתבע כפי שצוין לעיל טען כי התובעת לא הציגה ביקורי מעגל לשנים 2010 ו – 2012. הנתבע אף ציין כי מעדותו של מר בוחבוט עלה כי לדיירת החוזית היה תיק אישי אצל התובעת, אולם הוא לא צורף על ידי התובעת לתצהיריה וייתכן כי היה בו כדי לשפוך אור על הדברים. אין מחלוקת כי לא צורפו דוחות ביקורים לשנים 2010 ו – 2012. מר בוחבוט ציין כי בשנת 2012 היה בחופשת מחלה (ע' 18 ש' 4-6) ולא זכר מדוע לא נערך ביקור בשנת 2010, אם כי שיער שהגיע והדיירת לא הייתה (ע' 9 ש' 19-20). אינני מקבלת את טענת הנתבע כי ניתן להניח כי בתיק האישי הוסתרו מסמכים שהיו יכולים לתמוך בטענתו, שכן דבר לא מנע מן הנתבע לקבל את מלוא התיק האישי של הדיירת החוזית במסגרת הליכי גילוי מסמכים והצגת כל מסמך שמצא לנכון בפני בית המשפט. אכן לתובעת אין אסמכתא לכך שבין 10.01.11 ל – 13.03.13 הנתבע לא התגורר בדירה (אינני מתייחסת לתקופה שקדמה לביקור של 2011 מן הטעמים שפורטו לעיל בנוגע לתקופת הלימודים של הנתבע), עם זאת, אין די בתקופה שבין שני ביקורי המעגל שבוצעו כדי להקנות זכות כלשהי לנתבע, גם אם בכל התקופה הזו התגורר בדירה.
3. לדוחות הביקורים משנים 2011 ו – 2013, צורפו תצהירים עליהם מופיעה חתימה של הדיירת החוזית. הנתבע טען כנגד תצהירים אלה, כי הם הוכנו מראש על ידי התובעת ולא אפשרו פתח לכך שמישהו כן התגורר עם הדיירת החוזית וכן כי לפי המצוין בהם, הדיירת החוזית חתמה עליהם לאחר שקראה את האמור בהם כשזה בבירור אינו המצב מאחר שהיא לא ידעה קרוא וכתוב.
4. אין ממש בטענות אלה של הנתבע. אין ספק שהתצהירים הוכנו מראש (התצהירים מודפסים וברור שהרכז לא מדפיס אותם תוך כדי הביקור). מר בוחבוט התייחס לעניין זה והסביר כי כשבמערכת רשום דייר בודד, מונפק תצהיר (ע' 16 ש' 9-11). מר בוחבוט נשאל מה קורה במקרה שהדייר החוזי מדווח כי מישהו נוסף מתגורר עמו והסביר כי במקרה כזה, נרשמים פרטי הדייר הנוסף ובשנה שלאחר מכן, בטופס של ביקור המעגל, יופיעו פרטיו המודפסים של אותו דייר נוסף (ע' 16 ש' 12-16). על כן ברור שהדייר החוזי לא יוחתם על תצהיר על מגורים לבד, אם אינו מתגורר לבד ומדווח על דייר נוסף. אין אף ממש בטענה כי התצהיר מנוסח בזכר ולא בנקבה ומצוין בו שהתצהיר נחתם לאחר שהדייר החוזי קרא אותו. טוב הייתה עושה התובעת אילו הוציאה טופס המתאים למין הדייר ואילו אפשרה דיוק לגבי אופן החתימה על התצהיר (האם הדייר קרא אותו או הרכז הקריא אותו), אולם אין בכך משום ראיה לכך שהתצהיר לא תקין.
5. על כן אני סבורה כי יש לקבל את דוחות ביקורי המעגל מן השנים 2011 ו – 2013 וניתן להסתמך על העולה מהם – כי במועד בו נעשו, התגוררה הדיירת החוזית לבדה.
6. בכל הנוגע לתקופת שירותו הצבאי, הביא הנתבע עד, מפקדו הישיר - רנ"ג סופר דוד. מתצהירו של העד וממסמך שצירף עלה כי בתחילת שירותו הצבאי עבד הנתבע בתנאי "שבוע – שבוע" כטבח וביקש לצאת מידי יום הביתה כדי לישון עם סבתו. העד ציין כי למיטב ידיעתו הנתבע התגורר עם סבתו כל שירותו הצבאי, ולפי טענת הנתבע אף קודם לכן. לטענת מר סופר לאחר ביקור בבית הסבתא אושרה יציאתו של הנתבע יומיום לביתה.
7. כנגד מסמך זה טוענת התובעת כי הוא לא נעשה בזמן אמת, אלא ביום 27.11.14, כלומר שמונה חודשים לאחר שחרורו של הנתבע מן השירות ושלושה חודשים לאחר הגשת התביעה. מר סופר העיד כי סעיף 4 למכתב (בו צוין כי ידוע לו שהחייל התגורר עם סבתו כל תקופת השירות ועוד קום לכן) נכתב על סמך דברי הנתבע עצמו וכי הוא לא בדק אם הנתבע אכן התגורר עם סבתו, שכן זה אינו תפקידו (ע' 23 ש'19-21; ע' 24 ש' 9-10).
8. עדותו של מר סופר הייתה אמינה, אולם עלה שלמעשה הוא לא יודע אם הנתבע התגורר אצל הסבתא, אלא רק שכך אמר לו הנתבע כשביקש למטרה זו לשרת בתנאים של יציאה יום יום הביתה במקום לשרת שבוע שבוע. מר סופר ערך ביקור בית ופגש את סבתו של הנתבע אולם אין מחלוקת על כך שהדיירת החוזית הייתה סבתו של הנתבע ושהיא התגוררה בדירה.
9. אציין כי צודק הנתבע בטענתו כי לבקשת התובעת מיום 05.12.17 לא צורפו מסמכים ועל כן לא ברורה טענתה כי מסמכים שצורפו לבקשה זו אינם תומכים בטענת הנתבע. עם זאת, צודקת התובעת בטענתה כי הנתבע עצמו לא צירף מסמכים שתומכים בטענתו.
10. התובעת מפנה לעדותו של הנתבע בנוגע לחפצים שלו בדירה לאחר פטירת סבתו. הנתבע כפי שהוזכר לעיל, העיד כי בשנת 2009 רוב הציוד שלו היה בבית הוריו. לאחר מכן נשאל מה היה המצב לאחר פטירת סבתו והשיב כי ביגוד עוד לא היה בדירה משום שעשה תחלופה לאחר שנת האבל והבית היה בתקופת מעבר (ע' 37 ש' 1-6). אלא שלא ברור מדוע צריך להחליף ציוד אם הנתבע התגורר בדירה כל העת. לאחר מכן הסביר הנתבע כי הוא אומנם לא היה בשנת אבל אולם בשנה הזו לא הגיע לדירה כי היה לו קשה.
11. לנתבע לא היה הסבר לכך שכתובתו בתעודת הזהות היא של בית הוריו. הוא טען כי רצה שסבתו תמשיך לשלם אותו סכום לתובעת, אלא שהסבר זה מעורר תהיה, שכן הנתבע נשאל לגבי תעודת זהות שהוציא ביום 03.08.14, כלומר לאחר שסבתו נפטרה. ברור ששינוי הכתובת בשלב הזה לא היה משנה את דמי השכירות של סבתו (ע' 32 ש' 21-31). כשהתבקש בכל זאת להסביר את העניין טען הנתבע שהיה בשנת אבל ולא חשב על זה (ע' 32 ש' 32-35).
12. טענה נוספת שהעלה הנתבע היא כי הסכמתה של התובעת לקבל ממנו דמי שכירות מעידה על הסכמתה למגוריו בדירה. נראה כי אין בטענה זו ממש. תשלום דמי שכירות על ידי הנתבע אינו ראיה להסכמה של התובעת למגורים, אלא כפי שהעיד מר בוחבוט, הוא ראיה לכך שהתגלה כי הנתבע מתגורר בדירה (ע' 10 ש' 32-33). עוד אציין כי הניסיון להסיק מסקנות מכך שהתובעת בדקה או לא בדקה אם בבעלות הנתבע דירה נוספת לא יצלח, מאחר שלא זה התנאי שבגינו נדחתה בקשת הנתבע להיות מוכר כדייר ממשיך והתובעת לא טענה כי הנתבע מחזיק דירה נוספת (ע' 11-12).
13. עולה אם כן, כי העד האובייקטיבי שהעיד מטעם הנתבע, למעשה לא יכול היה להעיד לגבי השאלה שבמחלוקת בהליך זה. התגלו תהיות שונות לגבי עדותו של הנתבע, בכל הנוגע לציוד שלו וכתובתו בתעודת הזהות והנתבע לא צירף כל אסמכתא חיצונית ממנה ניתן ללמוד על מגוריו בדירה (כתובתו בקופת חולים, בבנק וכו') וכאמור לעיל, אין סיבה להטיל ספק בדוחות ביקורי המעגל שצורפו מן השנים 2011 ו - 2013. על כן ספק בעיני אם הנתבע אכן התגורר עם סבתו במהלך כל שירותו הצבאי. אף בתקופה זו, ניתן להסכים כי הוא לעיתים ישן אצל סבתו, בין שהיה זה מתוך דאגה ובין שהיה זה מתוך נוחות, אולם ספק אם ממש עבר להתגורר אצלה. בכל מקרה וכאמור לעיל, היות שהשירות הצבאי של הנתבע החל לאחר המועד הקובע, ונוכח העובדה כי הנתבע עצמו אינו זכאי לדיור ציבורי, גם קביעה כי הוא התגורר בדירה בתקופה זו ועד לפטירת הדיירת החוזית (ואינני קובעת זאת), לא תביא לדחיית התביעה.

סוף דבר

1. העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבלת את התביעה ומורה על סילוק ידו של הנתבע מן הדירה. על מנת לאפשר לנתבע להתארגן ולמצוא מגורים חלופיים אני קובעת כי הפינוי יהיה תוך 90 יום מקבלת פסק הדין.
2. אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של התובעת בסכום כולל של 6,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ח, 30 יולי 2018, בהעדר הצדדים.