1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 14.7.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 65% אי כושר זמנית לתקופה שבין 1.8.13 ועד 31.5.15 (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערער:

2.1 השפעת התרופות אותן צורך המערער על בסיס יומי בפרט השימוש בקניבס רפואי פוגמת במסגלותו ומשפיעה על כושרו לעבודה ועל כן יש לראות כמי שאיבד מכושרו להשתכר בשיעור מלא לצמיתות.

2.2 הוועדה לא נתנה דעתה לתופעות הלוואי השונות הנובעות משימוש קבוע בקניבס והשוללות יכולת לתפקד כאדם מהשורה, תחושת הריחוף, זרמים בגוף, שינוי בתפיסת זמן, פגיעה ביכולת חשיבה לוגית, הזיות, ערבוב חושי, עייפות, החלשה של הזכרון, פגיעה בקורדינציה, האטה ביכולת התגובה עד כדי נסיונות אובדניים וכו'.

2.3 הוועדה לא נתנה דעתה למצבו הנפשי הירוד של המערער הנובע משימוש בקנביס משך 3 פעמים ביום דבר המשבית את המערער כשהוועדה אינה דנה באופן מעמיק בהשפעת השימוש בקנביס על מסוגלות המערער לעבוד.

3. טענות המשיב:

3.1 המערער לא המציא כל תימוכין במסמכים לטענותיו על היקף השימוש בקנביס והשפעתו. המסמכים שצרף המערער המתייחסים לעובדת השימוש בקניבס נוגעים לשנת 2009 כאשר באותו מועד הקנביס היה בהליך אישור בלבד. המסמך היחיד הרלוונטי שצרף המערער הינו תשובת יועץ מד"ר ברקת שיף-קרן מיום 3.1.14 ובו נרשם מפי המערער כי לאחרונה הקנביס אינו יעיל עבורו וכי הוא עושה בו שימוש אחת ליום בערב בלבד, מכאן שיש לדחות טענת המערער בדבר שימוש 3 פעמים ביום בקנביס והשפעה כלשהי של השימוש בו.

3.2 עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה היתה מודעת לכלל הליקויים והמגבלות של המערער התייחסה אל אלה וסברה, כי המערער איבד מכושרו להשתכר בצורה חלקית בלבד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 14.7.14 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי כל השנים הוא סובל מעליות וירידות במצבו הנפשי מאז התאונה נפגעה לו יכולת הבליעה, נותח בעמוד שדרה צווארי, עבר שיקום ונשלח לעבודה שלא התחשבה במגבלותיו, קיימת רדימות בידיים, סובל מכאבים בצוואר ובחילות, הפסיק לעבוד לפני כ- 9 חודשים, עבד במשרה מלאה תחילה ולאחרונה באופן חלקי, סובל מסכרת, הוספו לו תרופות. כמו כן הוסיף ב"כ המערער כי המערער מעשן 3 פעמים ביום קנביס רפואי.

8. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"הוועדה עיינה במסמכים שבתיק וראיינה את התובע שהגיע בלווית עו"ד.

מדובר בתובע יליד 1966 אשר אובחן כסובל מאסטמה 10%, טחורים 10%, סכרת 10%, בעיות בקיבה 10%, קשיי בליעה 10%, רדיקולופתיה C6 - C5 מימין 20%, רדיקולופתיה C6 - C5 משמאל 10% רדיקולופתיה S1 L5 10% הפרעת אישיות 20%, הגבלה בעמוד שדרה צווארי 10%, הגבלה בעמוד שדרה מותני 10%.

הוועדה עברה על מכלול המסמכים הרפואיים ושמעה את המערער ובא כוחו ככל שהיה נדרש.

המערער פרט את בעיותיו הרפואיות שראשיתן בשנת 2003 עת עבר קיבוע של ע"ש צווארי תאר בהרחבה את ליקוייו ואת בעיותיו הנפשיות וכן ציין שמשתמש בקנביס רפואי 3 פעמים ביום.

לאחר שהוועדה למדה את מכלול בעיותיו הרפואיות הגיעה הוועדה למסקנה שחרף ליקוייו הרפואיים מסוגל המערער לעבודה בהיקף חלקי בעבודות קלות שאינן דורשות מאמץ פיזי הניתנות לביצוע בישיבה ועמידה לסירוגין: עבודות כאיש מודיעין, מענה טלפוני, קביעת תורים וכן עבודות חרושתיות קלות שאינן מחייבות הרמת משאות או ישיבה רציפה ועבודות מיון או אריזה פשוטות.

עבודות התואמות בהחלט את מצבו הרפואי על היבטיו השונים והמגוונים.

הוועדה קובעת לראותו כמי שאיבד 65% מכושרו להשתכר..." (ההדגשה הוספה א.ק).

9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

11. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה.

12. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40).

כן נקבע בפסיקה:

"מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349.

לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן – באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה.

13. הוועדה מציינת כי עיינה במסמכים הרפואיים שבתיק וקבעה שהמערער איבד 65% מכושרו להשתכר ומסוגל לבצע עבודות שהן בעמידה וישיבה לסירוגים והציעה את סוגי העבודות שהמערער יכול לבצע בהתחשב במצבו.

עם זאת עיון במסמכים הרפואיים שצירף המערער (לדוגמת : מכתבו של ד"ר שיף- קרן ברקת מתאריך 3.1.14) כמו גם בטענות המערער שהושמעו בפני הוועדה מצביע על כך כי המערער נוטל תרופות שונות לרבות ובנוסף קנביס רפואי. הוועדה מאזכרת האמור אך אינה מציינת האם נטילת התרופות משפיעה באופן כלשהו על כושרו של המערער להשתכר.

החלטת הוועדה בעניין האמור אינה מנומקת דיה באופן המאפשר התחקות ומעקב אחר הלך מחשבתה וקביעתה של הוועדה אשר יובן גם על ידי מי שאינו בקיא ברזי הרפואה כי הוועדה שקלה טענות המערער באשר להשפעת התרופות אותן הוא נוטל על כושרו להשתכר כאשר המערער הבהיר שלאחרונה גדל מינון התרופות אותן הוא נוטל בגין הליקויים שנקבעו לו.

14. הלכה פסוקה היא בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

15. לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתעיין במסמכים השונים שבתיקו הרפואי של המערער המצביעים על סוגי התרופות השונות אותן הוא נוטל בנוסף לקנביס רפואי ותבהיר האם יש בנטילת התרופות השפעה כלשהי על כושרו של המערער להשתכר והאם האמור נלקח בחשבון במסגרת קביעתה לעניין כושרו של המערער להשתכר.

16. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ה, (25 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.