ובענין: אליגולהשוילי(אלגן) אסתר

להלן: " המשיבה"

פתח דבר

1. לפני בקשה של הנאמן לתקן את תכנית הפרעון שאושרה בעניינו של החייב בפסק הדין מיום 5.3.17 (להלן-"תכנית הפרעון") כך שתאושר תכנית פרעון חדשה אשר בה ילקח בחשבון שווי זכויות החייב הרשומות בנכס מקרקעין ברח' בורלא 7/15 קריית ביאליק הידוע כגוש 10457 חלקה 31 תת חלקה 16 (להלן-"הנכס").

רקע

1. ביום 11.11.14 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ועו"ד שגיא רוזנק מונה כמנהל מיוחד לקופת הכינוס של החייב.
2. בפסק הדין שניתן בתום הדיון שהתקיים בפני ביום 5.3.17 החייב הוכרז פושט רגל ואושרה לחייב תכנית פרעון מוסכמת אשר עיקרה הוספת סך של 54,000 ₪ לסך של 8,200 ₪ שכבר נצבר בקופת הכינוס ושישולם ב-54 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,000 ₪ כל אחד, ובנוסף יסלק החייב חוב פיגורים בסך של 1,500 ₪. עוד נקבע כי בנוסף לסך האמור יעביר החייב לקופת הכינוס את כל הכספים המצויים ביתרת זכות בחשבונו בבנק לאומי, ככל שקיימים כאלה.
3. יש עוד לציין כי תכנית הפרעון נקבעה, בין היתר, בהנחה כי לחייב אין נכסים או זכויות ברות מימוש על שמו וזאת לאור הצהרת ב"כ החייב בפרוטוקול הדיון, כי "אין לחייב נכסים כלשהם" (ש' 8 בעמ' 4 לפרוט') ולאור ממצאי חקירת החייב על ידי הנאמן, כפי שנרשמו בדו"ח מסכם מיום 21.12.16.

בקשת הנאמן

1. בבקשה שבכותרת, טוען הנאמן כי מנתונים חדשים שנתקבלו אצלו לאחר אישור תכנית הפרעון, עולה כי לחייב מחצית מהזכויות הרשומות בנכס כאשר בחקירתו מסר החייב לנאמן כי זכויותיו בנכס, שהינו דירת המגורים המשותפת שלו ושל גרושתו (להלן-"המשיבה" או "הגרושה"), הועברו לגרושה במסגרת הסכם הגירושין וכי באותו מועד לא רבצו חובות על כתפיו.
2. לאור האמור, הנאמן סבור כי יש מקום לבחינה נוספת של תכנית הפרעון תוך הוספת גילום חלקו של החייב בנכס או לחילופין תוך מתן הוראות למימוש זכויותיו של החייב בנכס ו/או לפירוק שיתוף על דרך מימוש הנכס. הנאמן עותר עוד למתן צו המורה על איסור דיספוזיציה כלשהי בנכס וזאת למען הזהירות.
3. הנאמן טוען בבקשה כי הגם שמסמכי התיק תומכים בגירושין במועד הנטען, חרף האמור זכויותיו של החייב בנכס לא הועברו ברישום ע"ש הגרושה, כך שנכון להיום לחייב מחצית הזכויות הרשומות בנכס. בהקשר זה מסביר הנאמן כי מעיון בנסח עדכני מלשכת רישום המקרקעין עולה כי הזכויות הרשומות על שם החייב רשומות לפי שם משפחה שונה ומספר תעודת זהות שספרתו האחרונה שונה מזו שבמספר תעודת הזהות של החייב. לשיטת הנאמן מדובר ככל הנראה בטעות סופר בלבד וכי לאור טעות זו לא עלה בחקירת החייב רישומו של הנכס על שמו.
4. הנאמן מבקש להדגיש כי זכויותיה של הגרושה מכוח הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הינן זכויות אובליגטוריות בלבד ולא קנייניות.

טענות החייב

1. החייב בתגובתו מיום 4.5.17 טוען כי אין לו שום חלק בזכויות בנכס האמור ומבקש לדחות את בקשת הנאמן ולהותיר את תכנית הפרעון שאושרה על כנה. לתגובתו צירף החייב תצהיר מיום 4.5.17 לעניין הזכויות שהיו לו בעבר בדירה, ובמסגרתו הצהיר כי הנכס הינו דירה השייכת לעמיגור בה התגורר ביחד עם גרושתו לפני למעלה מ- 20 שנה וכי הנכס נותר בבעלותה של הגרושה בהתאם להסכם הגירושין משנת 1996 וגרושתו המשיכה לשלם את חוב המשכנתא הרובץ על הנכס ואינו יודע אם החוב סולק. החייב הצהיר עוד כי אין לו כל חלק בנכס וכי ככל הנראה גרושתו לא העבירה את זכויותיו בדירה על שמה בטאבו.
2. בהחלטתי מיום 10.5.17 הוריתי לנאמן להבהיר האם הוא חולק על תוקפו של הסכם הגירושין שבו וויתר החייב על זכויותיו בדירה, או שכל טענתו מתבססת על העובדה שלא הושלמה העברת הזכויות בנכס על שם גרושתו של החייב.

תשובת הנאמן

1. לשיטת הנאמן, כפי שנמסרה בתשובתו מיום 14.5.17, הסכמה או ויתור חוזי כזה או אחר להעברת הנכס אשר טרם השתכללו וטרם הושלמו, כלל אינם נדרשים לבחינה במקרה דנן, שכן לאור העובדה כי החייב רשום כבעלים בנכס בלשכת רישום המקרקעין, אין עסקינן במקרה דנן בהענקה הנדרשת לבחינה או לביטול. לטענת הנאמן, ככל והגרושה סבורה כי מגיעות לה זכויות מהחייב, מכוח הסכם הגירושין שטרם הושלם או בכלל, נדרשת הייתה להגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של החייב במועדים הקבועים לכך בדין, שכן אין לה עדיפות קניינית ואף אין לה קדימות במעמד הנשייה וכל זכויותיה, ככל וקיימות, הינן אובליגטוריות-חוזיות שאינן שונות במעמדן מחובות נוספים שיש לחייב מכוח חוזים או הסכמים או פסקי דין כלפי נושיו השונים. הנאמן מוסיף כי עיון בנסח הטאבו מעלה כי לאחרונה, בספטמבר 2010-דהיינו שנים רבות לאחר מועד הגירושין- בוצע תיקון בשטר בו אושררו הזכויות של החייב במחצית מהזכויות הקנייניות בנכס וכי אף באישור הזכויות העדכני מהעירייה אין כל אזכור להעברת הזכויות לטובת הגרושה. עוד נטען כי בנסח הטאבו העדכני אין כל רישום אודות העברת זכויות החייב לגרושה כגון: הערת אזהרה לטובתה.

טיעוני המשיבה – גרושת החייב

1. ביום 11.6.17 התקיים בפני דיון בנושא זכויות החייב בדירת המגורים ובהחלטה שניתנה בתום הדיון הוריתי על השלמת טיעוני הצדדים בשאלה נשוא הבקשה שבכותרת. כמו כן, הוריתי לב"כ הגרושה להגיש לתיק אסמכתאות לתשלומי המשכנתא על ידי הגרושה, לאחר מועד הסכם הגירושין.
2. המשיבה בתגובתה לבקשה מיום 11.6.17 מבקשת לדחות את בקשת הנאמן ולהורות על ביטול העיקולים שהוטלו על הנכס ע"י נושי החייב.
3. לטענת המשיבה, השאלה היחידה שבמחלוקת, לאור טיעוני הנאמן, היא בתחרות בין זכויותיה של המשיבה לבין זכויות הנושים שלטובת חלקם רשומים עיקולים על הנכס. לשיטתה, היא אוחזת בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ואשר הנאמן אינו חולק על תוקפו ומכוח ההלכה ב"עניין אהרונוב" שנקבעה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב,פ"ד נג(4) 199, טוענת המשיבה כי הגם שזכותה (בחלק הנכס שהועבר אליה על ידי החייב) טרם נרשמה, הגרושה אוחזת על פי הסכם הגירושין בזכות מעין קניינית-זכות שביושר- הגוברת על זכותו של צד ג'. בהקשר זה הפנתה המשיבה גם לע"א 1629/11 מאיר יצחקי נ' וכטר (פורסם בנבו, 4.11.12) (להלן: "עניין יצחקי").

עוד מוסיפה המשיבה כי טענת הנאמן לפיה לא ניתנה תמורה בגין הוויתור על הזכויות מצד החייב או במילים אחרות כי מדובר בעסקת מתנה, הועלתה לראשונה במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.6.17 והנאמן לא טען באופן מפורש כי מדובר בהענקה וממילא לא עתר לביטול ההענקה או עסקת המתנה. לטענת המשיבה, העלאת טענות אלה לראשונה במסגרת הדיון מהווה הרחבת חזית אסורה ופגיעה בזכויות הדיוניות של המשיבה. מכל מקום המשיבה טוענת כי במקרה דנן אין רלוונטיות לשאלת ההענקה היות ומדובר בתחרות בין זכות המשיבה מכוח הסכם גירושין שנחתם לפני למעלה מ- 20 שנים לבין זכויות נושים. עוד טוענת המשיבה כי בקשת הנאמן אף אינה עומדת בתנאי סעיף 96 לפקודה.

1. במסגרת השלמת הטיעון מטעמה, מבקשת המשיבה מבית המשפט ליתן צו המורה לבנק המזרחי טפחות להמציא לה אישור המציין את פרטי החשבון ממנו שולמו תשלומי המשכנתא במהלך השנים. בהקשר זה ציינה המשיבה כי בהמשך להחלטתי מיום 11.6.17 פנתה לבנק על מנת שימציא לה אישור לפיו תשלומי המשכנתא עבור הנכס שולמו במהלך השנים מחשבונה האישי ואולם הבנק סירב ליתן לה אישור כאמור בהיעדר צו מבית המשפט.
2. יחד עם זאת, המשיבה צירפה להשלמת טיעון מטעמה מספר מסמכים להוכחת הטענה כי החייב העביר לה את זכויותיו בנכס וכי היא זו אשר שילמה ומשלמת את חוב המשכנתא הרובץ על הנכס במהלך השנים הרלוונטיות. המשיבה צירפה אישור מנהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות משם החייב לשם החייבת מיום 26.6.02; אישור "תנועה כספית בהלוואה" שנמסר למשיבה על ידי הבנק מזרחי טפחות; אישור רשות המיסים בדבר פטור ממס רכישה ואישור סגירת תיק הוצאה לפועל ממנו עולה כי המשיבה עצמה היא שהביאה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ותשלום הפיגורים בחוב המשכנתא.
3. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אביה הוא זה שמימן את רכישת הנכס, למעט החלק שמומן באמצעות הלוואת המשכנתא וכי המשיבה שילמה את תשלומי המשכנתא החודשיים חרף הרשום בהסכם הגירושין. לאור האמור, המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענת הנאמן כי מדובר בהעברת זכויות ללא תמורה.

טיעון משלים של הנאמן

1. הנאמן, בהשלמת הטיעון מטעמו שהוגשה ביום 6.9.17, מוסיף וטוען כי הבקשה שבכותרת הוגשה בהסתמך על הוראת סעיף 42 לפקודה, שכן לפיה, לאחר שהחייב הוכרז פושט רגל מוקנים כלל נכסיו וזכויותיו לנושיו באמצעות הנאמן.
2. בהתייחסו לטענות שהעלתה המשיבה בהשלמת הטיעון מטעמה, הנאמן טוען כי המשיבה לא הוכיחה כי היא זו ששילמה את תשלומי המשכנתא וכי אביה מימן את רכישת הנכס בחלק שנטען. הנאמן מוסיף כי על פי הסכם הגירושין ובניגוד למה שנטען על ידי המשיבה, החייב הוא זה שנדרש לשלם את תשלומי המשכנתא ומכל מקום טוען הנאמן כי הזכויות הקנייניות במחצית הזכויות בנכס הינן של החייב בלבד וטענות המשיבה ל"חוב" שחב החייב כלפיה, ככל וחב, מקומן להתברר במסגרת תביעת חוב שהיה על המשיבה להגיש במועד הקבוע לכך בדין.

1. זאת ועוד,הנאמן טוען כי גם אם שילמה החייבת סך של 500 ₪ עבור המשכנתא , הרי ששווי דמי השימוש שהיה עליה לשלם לחייב בגין השימוש בחלקו של החייב בנכס , עולה בהרבה על סכום התשלומים ששולמו על ידי המשיבה , וממילא קיימת יתרה שבכל מקרה נדרשת המשיבה להשיב לקופת הכינוס.
2. הנאמן מדגיש כי לא התקיימה בענייננו דרישת "הרישום" הקבועה בהוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ולכן לטענתו יש לראות את עסקת העברת זכויות החייב בנכס לגרושה כהתחייבות לעשיית עסקה בלבד והמשיבה לא הראתה מכוח איזה דין זכויותיה האובליגטוריות גוברות על זכויות הקניין של החייב.
3. אשר להלכה ב"עניין אהרונוב", עליה כאמור הסתמכה המשיבה בטיעוניה, הנאמן טוען כי הלכה זו אינה רלוונטית לענייננו מאחר ולשיטתו אין לראות ב"נאמן" בהליך פשיטת רגל כנושה של החייב או מעקל אלא יש לראות בו כחייב עצמו שכן הוא נכנס בנעלי החייב מכוח הוראת סעיף 42 לפקודה.
4. הנאמן מוסיף וטוען כי, מעבר לנדרש, עיון בהסכם הגירושין מעלה כי החייב העביר למשיבה, ללא כל תמורה בת ערך או בכלל, את כלל זכויותיו בנכס המקרקעין ואת תכולת הבית, התחייב לשלם למשיבה דמי מזונות ולהפקיד כספים לתוכניות חיסכון עבור הילדים ואף התחייב להמשיך ולשלם את תשלומי המשכנתא החלה על הנכס. נוכח הוראות אלה של הסכם הגירושין הנאמן טוען כי העסקה של העברת זכויות החייב בנכס ללא קבלת תמורה כלשהי עבורן, הינה במהותה "עסקת מתנה" שחלות עליה הוראות חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן-"חוק המתנה"). מכאן, לשיטת הנאמן, בהתאם להוראות סעיפים 2 ו-5(ב) לחוק, ומשטרם נגמרה הקניית המתנה לגרושה, החייב רשאי לחזור בו מהתחייבותו על פי הסכם הגירושין להעביר את זכויותיו לגרושה משלא ויתר בכתב על רשות זו. בהקשר זה הנאמן מוסיף כי זכותו הקניינית של החייב בזכויותיו בנכס שהועברו לגרושה בהסכם הגירושין גוברת על זכותה של הגרושה משטרם נשתכללה המתנה ובהקשר זה הפנה הנאמן לפסק הדין שניתן בע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.2.08) (להלן-"עניין לאניאדו") ואשר לפיו עיקול, שאינו זכות קניינית כזכות החייב בנכס, גובר על בעל התחייבות לקבלת מתנה אשר טרם נשתכללה.
5. החייב, בהשלמת הטיעון שהוגשה מטעמו ביום 18.9.17, חוזר על הטענות שהעלה בתגובתו לבקשה ותומך למעשה בטיעוני המשיבה אודות זכויותיה בנכס והתנהלותה לאחר שנחתם הסכם הגירושין. החייב הפנה למסמכים שצירפה המשיבה וטען כי מעיון באותם מסמכים ניתן ללמוד, בין היתר, כי ביום 26.2.02 מינהל מקרקעין ישראל העביר את זכויותיו של החייב ע"ש המשיבה וכי הצדדים פעלו ודיווחו לרשויות המס בכל הקשור לעסקה וזאת למרות שעסקה בין בני זוג להעברת הזכויות "אגב הגירושין" אינה מחייבת בדיווח לרשויות המס.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, לרבות במסמכים שצורפו על ידי החייב והמשיבה ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון בבקשה שהתקיים בפני ביום 11.6.17, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנאמן להידחות ויש איפוא להותיר את תכנית הפרעון על כנה ולהלן אנמק מסקנתי זו;
2. לצורך הכרעה בבקשה יש תחילה לעמוד על זכותה של הגרושה/המשיבה על פי הסכם הגירושין ומעמדה של זכות זו ביחס לזכותו של הנאמן מכוח הוראת סעיף 42 לפקודה המקנה לנאמן את נכסיו של חייב בהליך פשיטת רגל, לאחר הכרזתו פושט רגל, לצורך חלוקתם בין נושי החייב;
3. אין חולק כי העברת הזכויות של החייב בנכס למשיבה נעשתה במסגרת הסכם גירושין שנחתם בין החייב למשיבה בשנת 1996 ואשר אושר על ידי בית הדין הרבני האיזורי בחיפה במתן תוקף של פסק דין ביום 29.4.1996. אין גם חולק כי המשיבה לא השלימה את רישום חלקו של החייב בנכס שהועבר אליה על שמה במרשם המקרקעין.
4. כנקודת מוצא, חשוב להדגיש כי הנאמן אינו חולק על תוקפו של הסכם הגירושין, נסיבות חתימתו או על "תום ליבו" של החייב בהעברת זכויותיו למשיבה עוד בשנת 1996, שכן הנאמן לא העלה טענות בהקשר זה, וממילא לא הוכיח חוסר תום לב או נימוק לביטול העברת הזכויות, וביסס את בקשתו אך על העובדה כי הזכויות של החייב בנכס עדיין רשומות על שמו.
5. אכן, כפי שטוען הנאמן, זכותה של המשיבה בחלקו של החייב בנכס שהועבר אליה בהסכם הגירושין ושטרם נרשם על שמה כמתחייב מהוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין הינה זכות אובליגטורית ולא קניינית. ואולם, בניגוד לעמדת הנאמן, זכות אובליגטורית זו של המשיבה אינה זכות אובליגטורית גרידא שכן היא קיבלה בפסיקה מעמד של "זכות ביושר" בחלקו של החייב בנכס ומעמדה כזכות "מעין קניינית" שהועברה אליה מכוח הסכם מחייב (שאף קיבל תוקף של פסק דין) ובתחרות בין זכותה זו של המשיבה על פי הסכם הגירושין לבין זכותו של הנאמן מכוח הוראת סעיף 42 לפקודה, ידה של המשיבה על העליונה;
6. מסקנה זו מתחייבת מיישום ההלכה שנקבעה ב"עניין אהרונוב" שעסק במקרה שבו בעל התחייב במסגרת הסכם ממון להעביר לבעלותה של בת זוגו נכס מקרקעין הרשום על שמו ולאחר שבני הזוג התגרשו, ובטרם נרשם הנכס על שמה של בת הזוג במרשם המקרקעין ולא נרשמה כל הערה על זכויותיה, הוטל עיקול על הנכס על ידי נושה של הבעל. בשאלת התחרות בין זכותה של האשה על פי ההסכם לבין זכותו של המעקל מורה ההלכה שנקבעה בעניין "אהרונוב" כך:

"כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים". כתוצאה מכך נשלל מנושה – בין נושה מכוח עיסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס – הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. על-כן, מתגבר הקונה על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס. לעניין זה, אין כל נפקות לרישום העיקול במרשם המקרקעין. פרופוזיציה זו אינה מוגבלת אך להקנייתה של זכות הבעלות. היא חלה על הקניה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין." [שם, בעמ' 240 מול האותיות א'-ג'].

לגבי הלכה זו נקבע כי מדובר בהלכה שהכתה שורשים וביססה את מעמדה הבלתי מעורער כהלכה נוהגת [ראו: דברי כב' השופט י' עמית בע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא נ' עיריית קרית אתא (פורסם בנבו, 17.10.12)].

בהקשר זה אפנה גם לפסק הדין ב"עניין יצחקי" שהמשיבה הפנתה אליו בתגובתה לבקשה ובו יושמה "הלכת אהרונוב" אף שהסכם הממון שנחתם בין בני הזוג לא אושר על ידי בית המשפט.

1. אשר לטענת הנאמן לפיה אין תחולה במקרה דנן ל"הלכת אהרונוב" מאחר ואין לראות בנאמן בהליך פשיטת רגל כנושה של החייב או מעקל, דין טענה זו להידחות מכל וכל;
2. כבר נפסק כי "הלכת אהרונוב" אינה מצומצמת כלל וכלל לתחרות בין התחייבות רשומה לעיקול וכי במצב של חדלות פרעון ומכוח אותה הלכה זכות שביושר גורעת את הנכס ממסת נכסי החייב או החברה. עוד נפסק בטענה דומה שהועלתה לפי סעיף 42 לפקודה, כי הנאמן בפשיטת רגל, אינו אלא נציגם של נושי החייב והוטעם כי הנאמן מתמנה בהליכי חדלות פרעון על מנת שיפעל באופן קולקטיבי לטובת כלל הנושים ובכך ימנע מצב בו כל נושה יפעל באופן אינדיבידואלי לרווחתו שלו. אי לכך, נפסק, מינוי הנאמן והקניית נכסי החייב לרשותו, אינן משנות את ההנחה הבסיסית לפיה הנאמן מייצג את נושי החייב ולפיכך דרך יישום הלכת "אהרונוב" אינה שונה בין אם המדובר בנושה ובין אם המדובר בנאמן [ראו: פש"ר(ת"א)241/89 בש"א 9849/01 יצחק בילו (11.9.03 פסקאות 4-6 ) (להלן-"עניין בילו")]. ב"עניין בילו" הסתמך בית המשפט על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3911/01 כספי ואח' נ' שלמה נס –רו"ח ואח', פ"ד נו(6) 752 (להלן-"עניין כספי") שם נקבע בהקשר של יישום "הלכת אהרונוב" במצבים של חדלות פרעון וכוחה של זכות שביושר ביחס לכוחו של הנאמן כך:

"אף שהילכת אהרונוב [4] נפסקה בהקשר של עיסקאות נוגדות, הודגש כי אין היא מצמצמת עצמה אך למצב שנמכרו בו זכויות באותו נכס מקרקעין לשני קונים בזה לאחר זה, אלא היא חלה על כל מצב של תחרות על הנכס בין קונה לבין נושה אחר של המוכר באופן ש"אם קונה שני, שעשה עיסקה עם המוכר באשר לאותו נכס, אין בכוחו לתפוס את הנכס, פשיטא שנושה מנשייה שאין לה כל קשר לנכס, לא יוכל לתפוס את הנכס...........

עם עשיית הסכם המכר הועברה לידי המערערים זכות "מעין קניינית" בדירה המסוימת, שהיא "זכות שביושר נוסח ישראל" משמעות הדבר היא כי נושה אחר של החברה לא יוכל עוד להיפרע מן הדירה את החוב שהחברה חבה לו. הסכם המכר קיצץ במסת הנכסים של החברה , ששאר הנושים יכולים להיפרע ממנה, והגדיל את חלקם היחסי של המערערים בנכסי החברה" [ההדגשות אינן במקור, ש.מ.][שם, בעמ' 760-761].

בפסיקה מאוחרת יותר ותוך אימוץ, בין היתר, מגמת הפסיקה להחיל את ההלכה ב"עניין אהרונוב" במצבי חדלות פרעון כפי שיושמה בפסקי הדין ב"עניין בילו" ו"עניין כספי" שציינתי לעיל, נקבע כי זכותו של נהנה במסגרת יחסי נאמנות, גוברת על זכויות נושה של הנאמן שהטיל עיקול על הנכס שנרכש בנאמנות, וזאת גם במקרה שבו הנאמן פשט רגל, וחרף העובדה שלא נרשמה הערת כלשהי על הזכויות בנכס לגבי הנאמנות [ראו: ע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב (פורסם בנבו, 19.7.11) (להלן-"עניין אמסטר"].

1. עוד אפנה בהקשר זה לעמדתם של ד"ר שלמה לוין וד"ר אשר גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שלישית,2010) (להלן-"לוין וגרוניס פשיטת רגל") לפיה הגם שבפסק הדין בעניין אהרונוב בית המשפט העליון לא התייחס לזכותו של נאמן בפשיטת רגל של המוכר לגבי מקרקעין שהמוכר התחייב למכור לעומת זכותו של הקונה:

"נראה הדבר שההכרה המחודשת בזכויות שביושר צריכה להביא להכרה בעדיפותו של הקונה בתחרות עם הנאמן לנכסי המוכר. כפי שראינו, אין לנאמן אלא מה שהיה לחייב. משנותרה לחייב בעלות ערטילאית, נראה שזו בלבד תוקנה לנאמן ועל כן המקרקעין לא יהוו למעשה חלק מנכסי החייב" [שם בעמ' 379-380].

1. כפי שציינתי לעיל, תוקפו של הסכם הגירושין ונסיבות חתימתו אינם שנויים במחלוקת ולא הועלתה כל טענה לחוסר תום לב מצידם של החייב או המשיבה בחתימתו. ואולם, ומעבר לנדרש, אציין כי גם אם הייתי נדרש לבחון את התנהלות המשיבה, לאחר שלא רשמה את מלוא הזכויות בנכס על שמה לאחר חתימת הסכם הגירושין ואישורו, אקבע כי בנסיבות המקרה שהוכחו בפני, עובדת אי רישום מלוא הזכויות בנכס במרשם המקרקעין על שם המשיבה בעלת הזכות שביושר, אינה משנה את מסקנתי לעיל ואינה מחריגה אותו מ"הלכת אהרונוב"; שכן, המקרה הנדון אינו נכנס לחריגים הנובעים מ"הלכת אהרונוב" כפי שנקבעו בפסיקה מאוחרת יותר שלפיה חובת תום הלב המוטלת על בעל זכות שביושר דורשת כי זכאי זה יפעל ככל אשר ביכולתו על מנת לרשום הערת אזהרה בפנקסי המקרקעין וכי בהיעדר רישום ייתכן כי בנסיבות מסויימות תישלל עדיפותו על פני הנושה המעקל [ראו: ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (להלן-"עניין גנז" בעמ' 426]. את תום ליבה של המשיבה יש לבחון גם בשים לב להלכה שנקבעה בע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד נ' גדי אברהם, פ"ד נט(3) 697 (להלן-"עניין אברהם") ואשר בה מותן הכלל שנקבע ב"הלכת גנז" ונקבע, בין היתר, כי בשאלת היקפה ותוכנה של חוב תום הלב המוטלת על בעל הזכות שביושר, נדרשת בדיקה פרטנית של הנסיבות הספציפיות של המקרה ולא בכל מקרה שבו לא נרשמה הזכות תיקבע הפרה של חובת תום הלב של בעל העסקה הראשונה. [שם, בעמ' 705].

[לעניין ניתוח ההלכות שנקבעו בעניין גנז ואברהם ראו "עניין אמסטר" בפסקה א.7.]

1. בענייננו, המשיבה החלה לפעול לרישום זכויות החייב שהועברו אליה בהסכם הגירושין על שמה ב"זמן אמת". שכן, לתגובתה לבקשה צירפה המשיבה מסמכים ממנהל מקרקעי ישראל מהם עולה כי המשיבה ביקשה, בשנת 2002 לכל המאוחר, לבצע העברת זכויות החייב בנכס לשמה ועל פי הודעת המנהל מיום 26.6.02 לרשם המקרקעין בחיפה, אושרה העברת הזכויות הנ"ל למשיבה. עוד עולה מהמסכים שצורפו כי העברת הזכויות של החייב בנכס למשיבה דווחה למיסוי מקרקעין עוד בשנת 2002 והעסקה אושרה לרישום בפנקסי המקרקעין כאשר באישור נרשם כי אין יתרה לתשלום במס רכישה. די בנתונים אלה על מנת לקבוע, כאמור מעבר לנדרש, כי אין לייחס למשיבה חוסר תום לב בהימנעותה מהשלמת רישום מלוא הזכויות בנכס על שמה עד היום באופן שבו תישלל עדיפותה על זכותו של הנאמן לפי סעיף 42 לפקודה.
2. סיכומו של דבר , ממכלול הנסיבות אשר הוצגו בפני ובהתאם לפסיקה לעיל, יש לקבוע כי במקרה זה , זכויות החייב בנכס נגרעו ממסת נכסיו לאחר אישורו של הסכם הגירושין בפסק דין, שבו העביר החייב את זכויותיו בנכס למשיבה , ואין ביכולתו של הנאמן "להחיות" את הזכויות בנכס שנותרו רשומות על של החייב, ולהקנות להם תוקף קנייני הגובר על זכויות המשיבה.

האם במתנה עסקינן?

1. אשר לטענת הנאמן להחלת הוראות חוק המתנה על המקרה שלפנינו והחרגת המקרה מ"הלכת אהרונוב" לאור סעיף 5(ב) לחוק המתנה ותוך יישום ההלכה שנקבעה ב"עניין לאניאדו" –אקבע כי גם טענה זו דינה להידחות משני טעמים עיקריים:
2. האחד, איני סבור כי מדובר ב"עסקת מתנה" במובן סעיף 1(א) לחוק המתנה, שכן מעיון בהסכם הגירושין שבמסגרתו כאמור התחייב החייב להעביר למשיבה את זכויותיו בנכס, הגם שלא נקבעה תמורה ספציפית לזכויות החייב בנכס, ניתן ללמוד כי אין מדובר בהתחייבות חד-צדדית שבה ניתנה מתנה ללא תמורה, אלא בהסכם אשר מטיל על שני הצדדים (החייב והמשיבה) חובות וזכויות שחלקן ממוניות וחלקן לא ממוניות. כך למשל החייב התחייב להעביר למשיבה את זכויותיו בנכס שהוא למעשה דירת המגורים המשותפת שלהם, לשלם את המשכנתא על הנכס, לשלם מזונות לילדיו ולהמשיך לשלם את תכניות החיסכון שנפתחו על שמם. מנגד, נקבע בהסכם כי שלושת ילדיהם המשותפים של החייב והמשיבה יישארו בחזקת המשיבה ומשמורתה וכן המשיבה התחייבה לטפל ולגדל את הילדים שימשיכו לגור איתה בנכס.
3. יותר מכך מטענות המשיבה והחייב שלא נסתרו על ידי הנאמן , עולה כי החייב לא עמד בהתחייבותו על פי הסכם הגירושין ולא שילם את תשלומי המשכנתא, דבר שהוביל לנקיטת הליכי הוצל"פ גם כנגד המשיבה , והמשיבה נדרשה לשאת בפועל בתשלומי המשכנתא ובתשלומים שנדרשו לצורך סגירת תיק ההוצל"פ.
4. לפיכך ונוכח התחייבויותיה של המשיבה והתשלומים ששולמו על ידה, אין בידי לקבוע כי לא ניתנה "תמורה בת –ערך" בעד העברת הזכויות של החייב בנכס למשיבה. בהקשר זה אוסיף כי טענת המשיבה לפיה רכישת הדירה מלכתחילה מומנה בחלקה על ידי אביה ויתרה במשכנתא שנטלו החייב והמשיבה במשותף לא נסתרה והנאמן לא פירט וממילא לא הוכיח מה שווים של הזכויות שיוותרו לחייב, אם בכלל, לאחר סילוק חוב המשכנתא.

מטעם זה אקבע כי אין תחולה לחוק המתנה, לרבות הוראת סעיף 5(ב ) לחוק [ ראו "עניין יצחקי" בפסקה 13 וכן ראו את דבריו של כב' השופט מ' מזוז בפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה בע"א 5822/16 שמיר נ' המנהל המיוחד עו"ד ארז חבר ואח' (פורסם בנבו, 24.1.18) פסקה 17, שאמנם נאמרו בהקשר של ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה, אך הם יפים גם לענייננו].

1. השני, גם אם אניח כי מדובר בעסקת מתנה, איני סבור כי החייב יכול לחזור בו מההתחייבות להעניק את זכויותיו בנכס למשיבה וזאת בשים לב לטיבו של ההסכם שבמסגרתו הועברו הזכויות, נסיבות כריתתו, הזמן הרב שעבר מאז כריתתו והפעולות שנעשו בהסתמך עליו ובהקשר זה יצוין גם כי החייב נישא בשנית . מדובר כאמור בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין שנחתם לפני יותר מ- 20 שנים ועל סמך אותו הסכם, המשיבה והחייב התגרשו והמשיבה ביקשה להעביר את הזכויות של החייב בנכס לשמה במנהל והעסקה אף דווחה לרשויות המס. יתרה מכך, כבר הובעה הדעה כי:"מתן זכות לבן זוג לחזור בו מהתחייבות מסויימת בהסכם הגירושין, כאילו הייתה בגדר מתנה, איננה רצויה גם לא מבחינת ההגנה של הדין על הסכמי הגירושין ועל תוקפם המחייב" ("עניין יצחקי" בפסקה 13). בנסיבות המתוארות, ובהעדר כל אינדיקציה או טענה כי התחייבות החייב להעביר את זכויותיו בנכס למשיבה נובעת מניסיון להברחת רכוש מנושיו וניסיונו לשימור הנכס במשפחה ומשלא הוטל כל ספק בתום ליבם של החייב והמשיבה בביצוע עסקת המתנה (הסכם הגירושין משנת 1996), יש לקבוע כי בתחרות בין זכות המשיבה –כמקבל המתנה-שלא נרשמה, לבין זכותו של הנאמן, יש להעדיף את זכותה של המשיבה וזאת כמתחייב מיישום "הלכת לאניאדו" המורה בשאלת התחרות בין מקבל ההתחייבות למתנה לבין הנושה כדלקמן:

"נקודת המוצא בתחרות זו תהיה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה. אולם, פתוחה תהיה הדרך בפני מקבל ההתחייבות למתנה לנסות ולהוכיח כי עניינו הקונקרטי נמנה על אותם החריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלו ושל הנושה – תיטה הכף להעדפת עניינו.

ראש וראשון לאלה יהיה בהוכחת תום הלב של נותן המתנה ונסיבות נתינתה ובהפרכת והסרת כל ספק סביר שמא נועדה אותה המתנה להברחת הנכס מנושיו או למטרה בלתי ראויה אחרת.

כל אלה ייבדקו ויבחנו במסגרתו של שיקול הדעת השיפוטי בהתייחס לכל מקרה לגופו ולנסיבותיו. [שם, בפסקה 6].

1. לקראת סיום יצויין כי הנאמן כאמור אינו עותר לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה מאחר ולשיטתו זכויות החייב בנכס נשוא הבקשה עדיין רשומות על שמו כך שלא נוצרה הענקה כלל. למעלה מן הנדרש אוסיף כי גם ניתן היה לראות בהתחייבות להעברת הזכויות למשיבה כהענקה, לא היה מקום לטעון לביטולו לפי סעיף 96 לפקודה וזאת בשים לב למועד כריתת הסכם הגירושין שנחתם לפני יותר מ-10 שנים מיום הכרזת החייב פושט רגל.
2. לאור המסקנות אליהן הגעתי,גם מתייתר לטעמי הצורך בהמצאת אישור של בנק טפחות לפיו המשיבה היא זו ששילמה את המשכנתא לאחר הסכם הגירושין הן מהטעם שכאמור לעיל, קיבלתי את טענת המשיבה לאור הממצאים שהוצגו בפני ובכל מקרה שאלת תשלום המשכנתא על ידי המשיבה איננה מכריעה בעיני את מעמדה של המשיבה כבעלת זכות שביושר הגוברת על זכותו של הנאמן לפי סעיף 42 לפקודה.
3. סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית הבקשה והשארת תכנית הפרעון כפי שנקבעה בפסק הדין מיום 5.3.17 על כנה והואיל ואני סבור כי הגשת הבקשה על ידי הנאמן , הייתה במסגרת תפקידו , ובהתאם לנדרש מהנאמן , אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ח, 02 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.